תוצאות הבחירות בהודו: בשורה לישראל
נרנדה מודי, שנבחר לראש ממשלת מדינת הענק, עשוי להיות זה שיזרוק את התבונה הפוליטית ויתמוך בישראל – גם בגלוי
ייתכן שגם קנאה קלה על שיטת הבחירות בהודו העיבה על שמחתו של נתניהו: הרי מודי זוכה ל–31 אחוז מקולות ההודים, ובשיטה האזורית הנוהגת במדינה זה הספיק לו בשביל רוב מוחלט בפרלמנט ההודי, ללא צורך בשותפים בקואליציה ואפילו ללא בני ברית מוצהרים. בכל מקרה, תוצאות הבחירות בהודו, שהעלו מנהיג ימני - גם במישור הכלכלי וגם במדיני - הן אירוע חשוב בתולדות יחסי החוץ של ישראל.
עוד חדשות בעולם ב-nrg:
- האסון בטורקיה: בכירים בחברת הכרייה נעצרו
- שווייץ אמרה לא לשכר המינימום הגבוה בעולם
- 600 אלף מצרים הצביעו בעולם בבחירות לנשיאות
זו לא פעם ראשונה שמפלגת BJP עולה לשלטון ומביסה את מפלגת הקונגרס שהקימה את הודו, אבל בסיבוב הקודם, שנמשך שש שנים, המפלגה היתה תלויה בחסדיהן של מפלגות אזורית שחישקו אותה שמאלה. בראשה עמד אז ראש ממשלה מתון שזכה לאהדה גם בקרב המוסלמים, ואף הוביל מהלך של בחירת מדען מוסלמי כנשיא הודו.
הפעם, לעומת זאת, הכול אחרת: מודי הוא הפוליטיקאי השנוא ביותר על ידי המוסלמים בהודו, ויריביו מכנים אותו "אדריכל הטבח" בגוג'רט משנת 2002. יותר מאלף איש, רובם מוסלמים, נטבחו בפרעות ב–2002, והאצבע המאשימה הופנתה לראש הממשלה של מדינת המחוז החשובה הזו, מודי. בעקבות הטבח נשללה ממודי הוויזה האמריקאית, והוא היה פוליטיקאי מוקצה בזירה הבינלאומית.
ככל שחלפו השנים התגלה מודי כמנהיג כלכלי שעיני הודו וקהילת המשקיעים נשואות אליו, והחרם התנדף לאטו - למעט החרם האמריקני, שנשבר רק בסמוך להיבחרו של מודי, וגם זאת רק באמצעות ההצהרה האמריקאית - אירוע מביך כשלעצמו - שלפיה ראשי מדינות זכאים באופן אוטומטי לוויזה לארה"ב.
אז האם מודי הוא ולדימיר פוטין הודי, כמו ששאל אתמול ה"וושינגטון פוסט"? האם הדמוקרטיה ההודית בסכנה? האם ישתנו היחסים עם ישראל? האם ישתנו היחסים עם מדינות ערב?
התזה המרגיעה למי שערכי הימין ההודי מגונים בעיניו גורסת שמודי יהיה עסוק אך ורק בזירה הכלכלית, והמוביל של התפיסה הזו הוא פרופ' סוניל קהילאני, מחבר הספר המופתי THE IDEA OF INDIA. לפי קהילני, שמעריץ את מפלגת הקונגרס שהקימה את הודו ואת ראש ממשלתה נהרו – כלומר, לא מדובר על אחד מחסידי הימין - מודי יתרחק מהימין הקיצוני-דתי במפלגתו, והראיה של קהילני לחיזוק הטיעון היא שהמנהיג הנבחר החדש דיבר מעט מאוד על ההוגים של הימין ההודי, ודמות המופת שהוא בחר לו בקמפיין הבחירות הייתה המנהיג המיתולוגי של מפלגת הקונגרס סארדאר פאטל, הידוע בכינויו "איש הברזל".
עיקר המשימה של מודי תהיה בזירה הכלכלית. אחרי שנים של גמגום, שיתוק ושחיתות של ממשלת הקונגרס, לא תהיה למודי ברירה אלא לייצב את כלכלת הודו ולהפריח אותה, ובכך להוכיח שהוא הקוסם הכלכלי שהודו חיכתה לו. לדעתי, הוא לא יסתפק בכך.
למודי יש סדר יום מדיני הנוגע לעיצוב אופייה של הודו, ואת מה שרואה מפלגת הקונגרס כשוויון מבורך בין מוסלמים להינדואים תופס מודי כהתרפסות כלפי המיעוטים בהודו, ובעיקר כלפי המוסלמים. החוקה ההודית לא תאפשר לו לשנות את אופייה החילוני של המדינה, ובית המשפט, יחד עם הבית העליון של הפרלמנט ההודי, יצֵרו את צעדיו. פוטין הוא לא יהיה.
אבל מודי ימצא את הדרכים לסמן את הודו כמולדת ההינדואים. ספרי הלימוד ישתנו ויציגו את הודו כמולדתם, פליטים הינדואים מבנגלדש יזכו למעין מימוש של "חוק השבות", וטקסים דתיים הינדואיים, בהשתתפות ובהובלה של מודי ושריו, יהפכו לנורמה של הפרהסיה הציבורית. בהשוואה קצת בעייתית, מודי ינגוס באתוס ההודי החילוני והקדוש של מדינת כל אזרחיה, ויקרב אותה לאתוס הציוני השורר בישראל.
אבל הביסים של המנהיג הנבחר לא יהיו גדולים, כדי לאפשר את בכל זאת השגשוג הכלכלי במדינה. גם מי שמחפשים אותות מתינות במודי בגלל החיבור כביכול עם מורשת פאטל, צריכים לזכור מי היה האחרון במציאות: כפוליטיקאי השני בחשיבותו בהודו ערב עצמאותה, הוא היה הכוח השמרני, הפרו-הינדואי והקשוח של הודו עם לידתה, והוא - בניגוד לנהרו - לא היסס להרוג – ויש אומרים אף לטבוח - אלפי מוסלמים בדרום הודו כדי להבטיח את אחדותה ועצמאותה. הוא גם זה שדרש מנהרו הכרה במדינת ישראל, ללא הצלחה.
ובמבט על היחסים עם ישראל, אין ספק לאן חותר מודי. יתרה מכך, אם בארה"ב הנשיא היה ג'ורג' בוש ולא ברק אובמה, ניתן היה לראות מהרגע הראשון את ההתקרבות של הודו לאמריקה. בראג'ש מישרה, היועץ לביטחון לאומי בקדנציה הקודמת של BJP, הציע לפני עשור ברית משולשת למלחמה בטרור עם ארה"ב וישראל. מודי נכווה מארה"ב, וימים יגידו כמה מהר היחסים ישתקמו.
בניגוד לכך, כאמור, מודי ידחוף לשדרוג היחסים עם ישראל, ואם יעמוד לו כוחו הפוליטי הוא גם יפסיק את כפל הלשון והמעשה שכה אפיין את מפלגת הקונגרס כלפי ישראל: גינויים והצהרות נאמנות לעניין הפלסטיני כלפי חוץ, ושיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי מרשים איתה בפועל.
מודי ניצח, ומי שהובסו הם מפלגת הקונגרס, הקומוניסטים והמוסלמים. במצב זה יהיה מעניין לראות מה תהיה עמדת הודו בהצבעות הנוגעות לישראל. התבונה הפוליטית כאילו מחייבת את המשך המצב הקיים, שבו הפלסטינים זוכים למילים חמות וישראל גוזרת קופון של מיליארדים בעסקים עם הודו והופכת להיות ספקית נשק מרכזית שלה, ומפעם לפעם גם מזכה את ישראל בגינוי רפה ומלא צביעות.
שוק העבודה וההון ההודי נשענים על יחסים טובים עם מדינות המפרץ, שלא ירצו לראות שינוי ברטוריקה ההודית, אבל מודי, שניהל קמפיין אמיץ ובוטה בשנה האחרונה, יכול להיות זה שזורק את החישובים לפח, מפגין חיבה גלויה לישראל, ובא – לראשונה בהיסטוריה ההודית – לבקר בישראל כראש ממשלת הודו.
במדינות ערב יש מבוכה מול תופעת ניצחונו של מודי. בימים שבהם הובילו עבד אלגמאל נאצר המצרי ונהרו ההודי את העולם השלישי, וכשהודו חרתה על דגלה את רעיון החילוניות והשוויון למוסלמים, מדינות ערב גמלו להודו בנדיבות ולא תמכו בפקיסטן בסוגיית קשמיר.
לולא חולשת מדינות ערב בהווה, הייתה סכנה אמיתית שהתקרבות לישראל מצד מודי - שרוב המוסלמים רואים בו אחראי לטבח נגדם - תוליד תגובה ערבית חריפה, אבל במצב הנוכחי נראה שעיקר השיקולים של מודי בשדרוג היחסים יהיו לא מול מדינות ערב הגדולות ולא מול המוסלמים בארצו אלא מול סעודיה ונסיכויות הנפט.
התקרבות לישראל לא תיתפס בבירות ערב רק כצעד פרגמטי, דוגמת אלה שנעשו בזמן שלטון מפלגת הקונגרס, אלא כברית אנטי-מוסלמית. רק שספק אם החולשה הפוליטית תאפשר למדינות ערב לעצור את ההתקרבות בין הודו לישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם