אלקין: "תומך ברעיון הסיפוח של בנט"
אחרי שהתיישב על כס יו"ר ועדת החוץ והביטחון מודה זאב אלקין שאם היה מגיע להסכמות עם הבית היהודי המפה הפוליטית הייתה שונה. ומגלה: "רוצה להיות שר החינוך"
לכל מה שמעניין היכנסו לעמוד הפייסבוק של nrg
לפני עשרה ימים נפרד אלקין מהתפקיד הזה, עזב את משרד החוץ, והתיישב על כס יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. למרות הפרידה מהתואר ‘סגן שר‘, לא מדובר בהורדה בדרגה. הוועדה הזו היא סוג של ממשלת צללים, מקום שבו מתרכזים בכירים שהתגלגלו לאופוזיציה, או חברי קואליציה שלהפתעתם לא התמנו לשרים.
בוועדה של היום יושבים שני שרי ביטחון לשעבר – שאול מופז ובנימין בן־אליעזר; יו“ר הכנסת לשעבר ואולי הנשיא לעתיד, רובי ריבלין; ושני שרי פנים לשעבר, אריה דרעי ואלי ישי. גם ללא המידע שאליו נחשפת הוועדה במהלך עבודתה, כמות הסודות האצורה במוחותיהם של היושבים בחדר היא כמו בישיבת ממשלה.
כששימש סגן־שר־ללא־שר במשרד החוץ, פוטנציאל ההתנגשות שלו עם לבני, המופקדת על המשא ומתן המדיני, היה גבוה. גם עכשיו, אומר אלקין, הוא לא מצפה לשיפור ביחסים ביניהם. “היא לא שוכחת לי - לא את זה שמנעתי ממנה להקים ממשלה, ולא את זה שפירקתי ל‘קדימה‘ את הצורה אחר כך, כשהייתי יו“ר הקואליציה. הם לא הצליחו לעשות באופוזיציה כלום“.
עם נתניהו היא השלימה.
“כן, נראה שהם בסדר. היא גם ביחסים מצוינים עם אביגדור ליברמן. הוא זה שהביא אותה לממשלה“.
אתה מאמין שאיומיה לפרוש בעקבות כישלון התהליך המדיני הם רציניים, או שהכול מן השפה ולחוץ?
“זה יכול להיות רציני. כשתקום הממשלה הטכנוקרטית ברשות הפלסטינית, ילחצו על ישראל לנהל איתם משא ומתן“.
אבל אין ללבני ולסיעת ‘התנועה‘ אלטרנטיבה פוליטית, אם תפרוש מהממשלה.
“אל תהיי בטוחה. במפלגתה יש מי שרוצה להתאחד עם מפלגת העבודה“.
עמיר פרץ?
“גם עמרם מצנע. לא טוב לו בקואליציה הזאת. מתנהלים כל הזמן מגעים עם בוז‘י. שישה מנדטים זה לא סיעה גדולה, אבל היא מחזיקה את הקואליציה, כמו אהוד ברק בקדנציה הקודמת. והבעיה של נתניהו היא שאין לו חלופות אם לבני תפרוש“.
לו אתה עדיין יו“ר הקואליציה, היית מצליח למצוא מאגרים נוספים? למשל לפלג את ש“ס? את התנועה?
אלקין מחייך. “אני לא עוסק בפילוג סיעות“.
אתה כן. לפחות הצלחה אחת רשומה על שמך בכנסת הקודמת – פילוג העבודה. עם קדימה זה פחות הלך.
“אני לא נותן עצות לחברי יריב לוין, שמנהל מצוין את הקואליציה בתנאים קשים מאוד. מה גם שהיום קשה לפצל סיעות. חוק העלאת אחוז החסימה בלם למעשה את האפשרות של פילוג בש“ס. בכלל, זהו חוק שלא מביא תועלת, רק נזק, ולא משיג את מטרתו“.
מתוקף תפקידו הפרלמנטרי החדש מוצמד אל אלקין מאבטח, אם כי רק בשעות היום. מתברר שכבר יצא לו להסתובב עם מאבטח צמוד. לא בכנסת, לא בארץ. זה היה לפני יותר מעשרים שנה, בחרקוב שבאוקראינה, שם ניהל רשת מורים לעברית כשאך בקושי מלאו לו 18. “גדלתי באווירה יהודית סובייטית טיפוסית, עם אף יהודי ושם משפחה יהודי, אבל בזאת הסתכמה הזהות היהודית שלי“, הוא מספר. “ההורים שלי קנו מצות בפסח, אבל לצדן אכלו לחם. במזל לא אכלו אותן עם בשר חזיר, אבל רק כי זה לא דיאטטי, לא מטעמי כשרות“.
בבית הספר היסודי הותקף בגלל היותו יהודי, אך המצב השתנה כשבכיתה ז‘ עבר לבית ספר מיוחד ללימודי מתמטיקה. שם, הוא מספר, מתוך ארבעים תלמידים בכיתה, שמונה היו רשומים כיהודים אך לא פחות מ־35 היו ממוצא יהודי. היום רובם כבר חיים בארץ, בארה“ב ובקנדה. אל הציונות הוא התוודע ב־1983, כשהיה בן 15. “אחת מחברותיי לכיתה הביאה מלנינגרד דפים מצולמים מספר לימוד עברית“, מספר אלקין. “כשהכיתה נסעה לסיור של שלושה ימים בלנינגרד, הברזתי ליום אחד וביליתי עם חבורה של מסורבי עלייה ופעילי מחתרת בעיר. הם נתנו לי ספרים על יהדות וקלטות של עפרה חזה ושלמה ארצי, אבל אמרו שלפני שאהיה חלק מהחבורה כדאי שאדאג להתקבל לאוניברסיטה בחרקוב; אחרי שהשלטונות יכניסו אותי לרשימה שחורה, כבר לא אוכל להתקבל לאוניברסיטה“.
אלקין נרשם לפקולטה למתמטיקה ושקע שם בלימודים. פניו היו לקריירה אקדמית, מה גם ששנות הפרסטרויקה הגיעו, ונראה היה כי יהודים לא יתקשו עוד לזכות בקידום. אביו, שעד אז נבלמה הקריירה שלו בגלל מוצאו, מונה באותם ימים לסגן הדיקן של הפקולטה למתמטיקה. “ואז, כשהייתי בשנה ב‘ באוניברסיטה, אמא שלי הביאה מודעה על פתיחת לימודי עברית ויידיש במתנ“ס. השנה הייתה 1988, וכבר היה מותר ללמוד עברית. אמרתי לה: אמא, עברית מאוד מעניינת אותי, אבל אני חושש שאשאב פנימה וזה ישבש לי את הלימודים באוניברסיטה. היא אמרה ‘מה אתה, ילד קטן?‘, ושכנעה אותי ללמוד עברית.
“כעבור חצי שנה נסעתי לקורס למורים בעיירה קטנה בלטביה, ושם גם התחלתי לחזור בתשובה. פגשתי אנשים מארגון ‘מחניים‘, שמאחד עולים דתיים־לאומיים אקדמאים מחבר העמים, והבאתי איתי משם לחרקוב טלית ותפילין. באחד הבקרים אמא פתחה את הדלת, ראתה אותי עטוף בטלית, והוכתה בהלם. היו צעקות עד השמיים. לימודי עברית היו מבחינתה בסדר, אבל דת - זה כבר נתפס כשיגעון. אמרתי לה: אמא, הזהרתי אותך“.
ב־1989 הפכה ידיעת העברית ללהיט בברית המועצות, אפילו לנכס חשוב. זאת לאחר שארה“ב הפסיקה להעניק ליהודי בריה“מ מעמד של פליטים, שבצדו סיוע כלכלי ומסלול מהיר לקבלת אזרחות אמריקנית. ישראל הפכה בעבור היהודים ליעד המועדף, כמעט היחיד. וכך, אלקין בן ה־18 מצא את עצמו בראש מערכת לימודי עברית בחרקוב, שמנתה כ־3,000 תלמידים. “אחת המורות לעברית קבעה פעם שיעור בשבת, אבל ברגע האחרון חלתה ולא יכלה להגיע“, הוא מספר. “באותה תקופה כבר שמרתי שבת, אבל אמרתי: אסור לבטל שיעור, כי התלמידים האלה אולי לא יבואו בפעם הבאה. החלפתי אותה בעצמי. בדיוק לשיעור הזה הגיעו שתי מורות קיבוצניקיות מהארץ, שמראש נאמר להן שבטח לא יפגשו את המנהל, כי הוא שומר שבת. הן נדהמו כשנכנסו לחדר וראו בחור חובש כיפה, שמפעיל טייפ ומתחיל לכתוב וללמד כרגיל“.
בספטמבר של אותה שנה נסע אלקין למוסקבה, שם נערכה השתלמות מתקדמת למורים, בהנחייתו של אבשלום קור (“עד היום אני בקשר איתו, והוא שולח לי תיקונים לנאומים כשצריך“). בסוף הקורס נערכו מבחנים, וקבוצה נבחרת קיבלה תעודות של מורים לעברית בגולה. לראשונה הוענקו תעודות כאלה לשני צעירים שאינם ממוסקבה – האחד היה אלקין והשנייה בחורה בת 17 שהגיעה מארמניה. כך הוא הכיר את אשתו הראשונה.
כעבור שנה התחתנו צמד המורים. נישואין בגיל צעיר נחשבו דבר שבשגרה בקרב הסטודנטים בברית המועצות. אלקין המשיך בפעילותו היהודית בחרקוב, ואף התמנה למזכ“ל בני עקיבא בבריה“מ. בין היתר יזם את חידוש פעילותו של בית הכנסת הגדול בעיר, שבמשך שנים רבות שימש כמועדון ספורט.
מבצע ההחייאה של בית הכנסת משך את תשומת לבו של אדוארד הודוס, עשיר יהודי מקומי, שעסק באיסוף חפצי אמנות - שיטה מקובלת להלבנת כספים באותם ימים. הוא הציע לאלקין לעשות עסקים תחת הגג הפורמאלי של בית הכנסת. אלקין סירב. “אמרתי לו: על גופתי המתה. והוא אמר: אין בעיה, אסדר לך את זה“.
אלקין ניסה להשיג קצת חומר רקע על הודוס (שלימים התנצר וכיום ידוע כסוֹפר אנטישמי), וגילה שכל מי שהסתבך איתו – נשלח בדרך כלשהי לכלא, ולא יצא משם חי. הייתה זו תקופת הדמדומים של המשטר הסובייטי, שנות האנרכיה שבהן לא היה דין ולא דיין. “ניסו לתקוף אותי“, מספר אלקין. “זיהיתי רכב שליווה אותי וחנה ליד הבית שלי. פניתי אל דוד שלי, שהיה מאמן קראטה, וביקשתי ממנו עזרה. ראש צוות המאמנים, גם הוא יהודי, הסכים לאבטח אותנו בתשלום. הצמידו אליי שני מאבטחים“. כדי להשיג את מבוקשו זייף אספן האמנות פרוטוקול של ראשי הקהילה, שכביכול הסכימו לניהול עסקיו בבית הכנסת. רק חותמת חסרה לו. באחד הימים ניגש לפתע אל אלקין בחור צעיר, דחף אותו לפינה חשוכה ודרש שיפקיד בידיו את החותמת. לשוטרים שהגיעו למקום סיפר הבחור כי הוא הקורבן לתקיפה. נגד אלקין נפתח תיק, אך עד מהרה נסגר. התוקף, אגב, עלה לארץ ושימש בהמשך כחבר כנסת. עולם קטן.
הגורמים הישראליים שהיו בקשר עם אלקין המליצו לו להאיץ את הליכי העלייה, והוא שמע לעצתם. ב־1990 עלה לארץ, למד חמש שנים בישיבת ‘הר עציון‘ ועשה מסלול של עשר שנים באוניברסיטה העברית - לא במתמטיקה, אלא בהיסטוריה של עם ישראל. הוא התחיל ללמד כמרצה זוטר, וכתב דוקטורט על אודות קהילות יהודיות בתקופת רבי סעדיה גאון. במקביל היה בין מייסדי מחלקת העלייה בארגון ‘גשר‘ של דני טרופר. ב־96‘, כשיולי אדלשטיין התמנה לשר הקליטה, נעזר בו אלקין כדי להקים את ‘מרכז ‘צ‘ייס‘ למומחים ליהדות דוברי רוסית, שעלו בגיל מבוגר יחסית ולא היה להם סיכוי להיקלט באקדמיה בארץ.
עוד בתקופתו כמזכ“ל בני עקיבא בבריה“מ, כתב אלקין מכתב למזכ“ל המפד“ל דאז הרב יצחק לוי, והציע להקים בחבר העמים תנועת ‘מזרחי‘ שתמשוך את העולים הפוטנציאליים לכיוון הציונות הדתית. בסיס לכך כבר היה קיים: ההנהגה היהודית הראשונה במדינות הסובייטיות הייתה מורכבת רובה ככולה מחובשי כיפות סרוגות. יולי אדלשטיין היה מראשי המערכת של מורים לעברית במחתרת, נתן שרנסקי היה קרוב לחוגי המפד“ל דרך אשתו, עולים אקדמיים שחזרו בתשובה הקימו כאמור את הארגון ‘מחניים‘, ועוד ועוד. אבל היוזמה של אלקין לא זכתה למענה ממכותביו בישראל. “זו הייתה החמצה אדירה“, הוא אומר. “לא היה ציבור שהשקיע ביהדות בריה“מ כמו הציונות הדתית. הם שיגרו שליחים, הקימו את בני עקיבא, התכוננו לכאורה לגל העלייה הגדול - אך כשהגל הגיע, הכול התפספס. בעיקר בגלל היחס הפטרנליסטי לעולים ולהנהגה שלהם.
“בתחילה באמת כל פעילי העלייה הבולטים פנו למפד“ל. גם אדלשטיין התפקד למפלגה כשעלה ארצה והשתקע באלון־שבות. יוסף מנדלביץ‘, אסיר ציון, התמודד מול זבולון המר על ראשות המפד“ל. פנחס פולונסקי, מראשי מחניים, ביקש להפוך את הגוף הזה לחלק מהמערכת המפלגתית. אני הצבעתי מפד“ל ב־1992. אבל במפלגה העדיפו להביא עסקנים משלהם שיכתיבו את דרכי הפעולה בקרב העולים“.
התומכים של אלקין בשטח הליכודי היום הם בעיקר כיפות סרוגות. לעולים מחבר העמים, הגם שהם מביאים לליכוד חמישה מנדטים, אין מסורת של התפקדות למפלגות. שני הח“כים העולים שבשורותיה, אדלשטיין ואלקין, לא נשענים על המגזר הזה.
כדי להמחיש את ההחמצה הפוליטית של הציונות הדתית, אפשר להפנות את המבט אל הקריירה של גדעון סער. בשנות ה־90 שימש סער יו“ר צעירי ‘התחייה‘, אך ערב בחירות 1992 פרש מהמפלגה בשל סירובה להקים מערכת דמוקרטית ולאפשר לצעירים להתקדם. התחייה הפסידה; סער, שלימים הפך לאחד מבכירי מפלגת השלטון, הרוויח. גם המפד“ל בגלגוליה השונים טעתה כשלא קלטה את אלקין ואדלשטיין. הציונות הדתית ככוח פוליטי מאורגן, הפסידה אותם. השניים הרוויחו. אחד משמש יו“ר הכנסת, השני הוא יו“ר ועדה יוקרתית ופניו לצמרת, לתיק בכיר בממשלה הבאה.
באמצע שנות ה־90 העלייה מחבר העמים כבר תפסה פחות את תשומת לבם של הישראלים, ובמפד“ל זנחו את העיסוק בה. שרנסקי ואדלשטיין הקימו את ‘ישראל בעלייה‘, שלימים הסתפחה לליכוד. אלקין השתלב ב‘קדימה‘, וערב בחירות 2009 עזב את המפלגה וניהל מגעים עם הבית היהודי. המועצה הציבורית שהייתה אמורה להקים רשימה משותפת למפד“ל ולאיחוד הלאומי, בחנה אפשרות לשלב עולה במקום ריאלי, ואלקין היה מועמד טבעי.
“פנו אליי גם זבולון אורלב, גם יצחק לוי, גם אורי אריאל, גם בני אלון“, הוא מספר. “נפגשתי עם יעקב עמידרור, שעמד בראש המועצה הציבורית. אמרתי לו: אבל מה המסר שלכם לעולים, מה התוכנית? אי אפשר סתם לשים רוסי ברשימה. והשאלה היא גם באיזה מקום שמים אותו“.
על איזה מקום דובר?
“אולי בין חמש לשבע, אבל לא הגענו לזה. עמידרור אמר ‘אני לא מתעסק בתוכן, אני רק מרכיב רשימה‘. חזרתי הביתה ואמרתי לאשתי שאני לא הולך לשם. היום עמידרור אומר לי, ‘הצלתי אותך מלהיכנס לשם, הרווחת‘. אבל בלי קשר אליי אישית, אם ההנהגה של הציונות הדתית הייתה משכילה להביא אליה חלקים מציבור העולים, לשלב עולים לא כקישוט אלא מתוך שותפות לדרך, להתחבר אל העולים ה‘סרוגים‘ - הייתה לה היום מפלגה של עשרים מנדטים, אפילו יותר“.
ערב בחירות 2009 פנו בכירי המפד“ל גם ליולי אדלשטיין והציעו לו לחבור אליהם, אך הוא דחה את ההצעה. גורם בכיר בבית היהודי, מאלה שהיו אז בסוד העניינים, הסביר לי שלמפד“ל היה קושי לשלב עולים כי היא מפלגה קטנה. בקושי נשאר מקום לח“כים המכהנים, הזכיר לי, כך שלא היה ברשימה מקום לקליטת עלייה, תרתי משמע.
מדינית, אתה מתאים לבית היהודי? אתה מסכים למשל עם תוכנית הסיפוח שמציג בנט?
“אני תומך ברעיון הסיפוח, אבל חייבים להכין את התשתית. במשך שנים הרעיון הזה לא היה חלק מהשיח. השמאל, למרות שהוא תומך בסיפוח הגושים או חלקם, רצה להשאיר את זה לסוף מחשש שהמשא ומתן ייפגע; הימין חשש שאם יסכים לסיפוח של חלק מהשטח, כאילו הכיר בוויתור עתידי על השאר. בעיניי זה לא נכון. צריכים לקדם בהדרגה את רעיון הסיפוח, אבל בכנסת הנוכחית אין רוב“.
זה יכול לקחת שנים.
“נכון, אבל חייבים להתחיל. גם הרעיון של מדינה פלסטינית היה פעם מחוץ לקונצנזוס, והיום לצערי אפילו ראש הממשלה, ראש המפלגה שלי, מכיר בו“.
למרות ההרפתקה הפוליטית הקצרה שלו בקדימה, מאז ומתמיד זיהה עצמו אלקין עם הימין הישראלי. שבועיים לפני משאל מתפקדי הליכוד על ההתנתקות, כאשר הרושם היה ששרון הולך לנצח בגדול, הגיע אלקין אל יולי אדלשטיין. למה אין מטה רוסי שפועל למען גוש קטיף? הוא שאל. “כי אין כסף“, השיב אדלשטיין. אלקין, שעבד אז בסוכנות, לקח חופש על חשבונו, ויחד עם חבר לעבודה נכנס לעובי הקורה.
“כעשרה אחוזים ממתפקדי הליכוד היו דוברי רוסית, והם אהבו מאוד את שרון“, הוא משחזר. “כשניסיתי למצוא איך מפצחים אותם, התברר לי שהפוקדים שלהם היו בעיקר פעילים עולים, אנשים של ליברמן מתקופתו בליכוד. הפעילים עצמם הלכו עם ליברמן לישראל ביתנו, אבל המתפקדים נשארו, כי ליברמן לא צריך מתפקדים. ליברמן הסכים לעזור לי, ושיגר את עוזרו דוד גודובסקי, שאיתר את הפעילים. יצרנו קשר עם המתפקדים ודאגנו להביא אותם להצביע.
“זו הייתה ההתנסות הפוליטית הראשונה שלי. בעקבותיה אמרו לי, בוא, תתמודד בליכוד, אתה מכיר את התשתית. סירבתי, כי הייתי באמצע כתיבת הדוקטורט. אחר כך, כשהמשאל מוסמס, הרגשתי שהמורדים של הליכוד נרדמו בשמירה. הם היו צריכים לקבע מיד במרכז המפלגה את הניצחון, ולהביא כבר אז את נתניהו להיות מנהיגם הפוליטי. הבנתי שלכלים הפוליטיים יש חשיבות ענקית“.
איך מניהול מטה נגד ההתנתקות, הגעת לרשימת קדימה לכנסת?
“עבדתי תקופה כיועץ מנכ“ל הסוכנות היהודית לענייני העולים מחבר העמים. ב־2005 התפטרתי בטריקת דלת, לאחר שהסוכנות החליטה לסגור אולפנים ברוסיה. באופן פרדוקסאלי, ההתפטרות הביאה אותי לפוליטיקה. מזכיר הממשלה ישראל מימון בדיוק חיפש אז איש אקדמיה דובר רוסית, שישמש כיועץ בהתנדבות לארגון ‘נתיב‘. קצת אחר כך, כשהוקמה קדימה, מימון שוחח איתי על השאלה את מי כדאי להם לשלב מקרב העולים. ואז הוא מתקשר אליי חמש דקות לפני שבת, ושואל ‘למה שאתה לא תבוא?‘. אמרתי לו - ברור שלא, אני באמצע דוקטורט, ובכלל זה לא מתאים. מימון אמר: ‘תכף שבת נכנסת, לא תספיק להתווכח, בשבת תחשוב‘. ובשבת זה הפך ל‘כן‘“.
למה?
“כי כבר בחרקוב הייתה לי קריירה אקדמית בטוחה, יכולתי גם להגר לארה“ב אבל בחרתי בדרך אחרת, בעשייה ציבורית. הסיבה השנייה הייתה קשורה לייאוש מההתנתקות. אמרתי לעצמי, בכל כנסת יש רגע שבו אצבע אחת מכריעה. כל המשפחה הייתה נגד הכניסה שלי ל‘קדימה‘, ידעתי גם שהסביבה החברתית תקבל את זה קשה, אבל הערכתי שהולך להיות משהו מאוד רציני. דיברו כבר על ההתכנסות, וחששתי שאני אצפה ארבע שנים בטלוויזיה כשאני יודע שיכולתי להשפיע מבפנים“.
אז בשביל להשפיע ימינה הלכת דווקא לקדימה?
“כן, זה היה המקום של ההכרעות. ידעתי שאני לא מביא להם קולות, כי הייתי לגמרי אנונימי ברחוב הרוסי. התייעצתי עם יולי והוא אמר: אם אתה לא מביא לשם קולות, אולי כדאי. גם בבחירות 2009 אמרו לי בליכוד: ‘אצלנו צפוף, עדיף שתתמודד בקדימה ותעזור לנו משם‘. אבל אז כבר הייתי פופולרי ברחוב הרוסי, ולא רציתי להביא לקדימה קולות“.
בבחירות 2006, כשהכניסו אותך לרשימה, הם ידעו שאתה ימני?
“בוודאי. הם אמרו, אנחנו יודעים שעשית לנו צרות בהתנתקות. שעה וחצי התווכחתי על ההתנתקות עם עמרי שרון“.
היית ממליץ היום לפעיל ימין צעיר להשתלב במפלגת שמאל־מרכז רק כדי להצליח להיכנס אחר כך לליכוד הצפוף?
“קשה לדבר תיאורטית, אבל הייתי ממליץ לו להשקיע במפלגה שהוא מאמין בה. האם אני מצטער היום על מה שעשיתי – התשובה היא לא. הצבעתי בעד חקיקה לאומית מהרגע הראשון שנכנסתי לכנסת, צפצפתי על המשמעת הקואליציונית, ותמכתי בכל הצעת חוק שהוביל גדעון סער. בסוף הקדנציה הגיעה ההכרעה החשובה, כשאולמרט הלך הביתה ולבני רצתה להקים ממשלה סביב תוכנית אנאפוליס. ואז האצבע החסרה שלי הבריחה את ש“ס. חשבתי שההכרעה שאדרש לה תהיה מדינית, ובסוף היא הייתה פוליטית“.
לקראת בחירות 2009 התמודד אלקין בפריימריס של הליכוד ונבחר למקום המשוריין לעולה, מספר 21 ברשימה. בסיס התמיכה שלו היה בימין: ראשי מועצות ביו“ש קראו להצביע לו. הוא לא בנה על תפקיד יו“ר הקואליציה, ובתור ח“כ חדש בליכוד אף לא ציפה לקחת חלק במגעים הקואליציוניים. את חתונתו השנייה הוא קבע ליום שלמחרת השבעת הכנסת, מתוך הנחה שלא יהיה עסוק במיוחד בתאריך הזה. אלא שבבוקר ההשבעה צלצל הטלפון שלו, ועל הקו היה בנימין נתניהו. “אני מבקש שתגיע אחרי ההשבעה לביתו של יעקב נאמן“, אמר לאלקין, “ומחר בצהריים לכפר המכבייה. אני רוצה שתיקח חלק במשא ומתן הקואליציוני“.
“לבית של נאמן זה בסדר“, השיב אלקין, “אבל עם מחר בצהריים תהיה לי בעיה. יש לי חתונה“. נתניהו הגיב בקוצר רוח: “מה חתונה, נגמרו הפריימריס. אתה לא צריך ללכת עכשיו לחתונות, יש משא ומתן קואליציוני“. בסוף הצליח אלקין להסביר שלחתונה הזו הוא מגיע על תקן החתן. נתניהו התפלא שלא ידע על כך, ועדיין התעקש שבצהריים יהיה אלקין בכפר המכבייה.
ראש הממשלה המיועד לא הוזמן לחתונה?
“לא, בכלל לא היו פוליטיקאים. הגיע רק יולי אדלשטיין, וגם הוא על תקן של חבר ותיק“.
את רעייתו מריה הוא הכיר עוד לפני בחירות 2006. ככתבת ערוץ 9 היא ראיינה אותו - ראיון טלוויזיוני ראשון שלו כמועמד לכנסת. שמונה חדשים לאחר שהפך לח“כ חיפש אלקין דובר שיעבוד מול כלי תקשורת בשפה הרוסית. מריה הגישה את מועמדותה, והתקבלה. מפרק א‘ יש לזאב שני ילדים גדולים, ולמריה שתי בנות. היום הם מגדלים גם שני בנים משותפים - אריאל בן ה־4 ובנימין בן השנה וחצי. ברית המילה של הבן הקטן נערכה יומיים לפני הבחירות האחרונות, וכשאלקין העניק לבנו את השם בנימין, כולם היו בטוחים שהוא עושה זאת לכבוד נתניהו. אלקין מבהיר שאין קשר; הילד נקרא על שמו של אביו, פרופ‘ בנימין אלקין, שנפטר שנתיים קודם לכן.
לאחר החתונה רצה הזוג הטרי לבנות את ביתו באחד היישובים המשותפים לדתיים ולחילונים ביו“ש. הם התחילו לגשש בכפר־אדומים, יישוב שכבר התהדר אז בשני ח“כים – אורי אריאל ואריה אלדד. חבר ותיק הזמין אותם לבלות שבת במקום קטן יותר, כפר־אלדד שבמזרח גוש עציון. היישוב, שמאכלס היום כ־120 משפחות, מנה אז כמה עשרות קרוואנים, בלי אישורים לבניית קבע. הבדיחה הנפוצה ביו“ש סיפרה כי על מנת להתקבל למגורים בו עליך להיות דוקטור ובפרק ב‘: אחוז האינטלקטואלים ביישוב הוא אכן בלתי רגיל, והמחירים הזולים אפשרו גם למשלמי מזונות לבנות בית משלהם. אפרופו התוכנית של יאיר לפיד: בכפר־אלדד ניתן לבנות בית על פני שטח של כמאה מ“ר בעלות של חצי מיליון שקלים – מתחת לרף ה־600 אלף. הבעיה היא שליישוב אין אישור של תב“ע שלב ב‘, וזאת כנראה משום ששר הביטחון הנוכחי, אינו פורט על פסנתר; את התב“ע של שלב א‘ אישר השר אהוד ברק בזכות הפסנתר של משפחת אלקין.
זה קרה בינואר 2011, כשאלקין ישב שבעה על אביו. נתניהו ביקש להגיע לניחום אבלים, אך בשב“כ התנגדו מנימוקים ביטחוניים. כשנתניהו התעקש, הנחיתו אותו במסוק. ראש הממשלה ראה את הקרוואן של משפחת אלקין ואמר: חייבים להביא לכאן את אהוד ברק. שר הביטחון אכן הגיע בהמשך השבוע, לא במסוק. כשנכנס לקרוואן, חווה הלם תרבותי. צפיפות, פשטות וגג דולף קידמו את פניו. מה אתם עושים כשיורד גשם? שאל. “שמים ניילון“, השיב אלקין. על התקרה? שאל ברק. “לא, על החפצים“, הייתה התשובה. מבטו של שר הביטחון נפל על הפסנתר שבסלון. “את לא יודעת שאסור להעמיד פסנתר ליד קיר חיצוני?“ אמר למריה, “תזיזי אותו חצי מטר מהקיר“. “אדוני שר הביטחון“, השיבה בעלת הבית. “אם אזיז את הפסנתר חצי מטר, לא יישאר מקום בחדר“.
ברק היה מזועזע כששמע שבימי החורף, מי הגשמים מטפטפים גם על הפסנתר. “אני חייב לעשות משהו“, אמר כשיצא, “אתם יכולים לגדל את הילדים שלכם איפה שתרצו, אבל אסור להחזיק פסנתר בתנאים כאלה!“. כשחזר ללשכתו הורה למזכיר הצבאי שלו לבדוק מה אפשר לעשות “עם האיגלו הזה שם“. תוך שבוע הודיע ברק לאלקין שיש פתרון לפסנתר: הוא עצמו יעניק אישור לבניית כ־25 בתי קבע בכפר־אלדד.
“מצוין“, השיב אלקין, “רק שזה לא יעזור לפסנתר. ביישוב יש 49 משפחות, אנחנו מהאחרונים שהגיעו לכאן, ובכל מקרה אני כחבר כנסת חייב להיות אחרון בתור“. ברק אישר בנייה לכולם. התנאי שלו היה שהפסנתר יעמוד בבית החדש לצד קיר פנימי, ומעליו שלט: “הפסנתר הזה ניצל בזכותו של שר הביטחון אהוד ברק“. היום הפסנתר עומד ליד הקיר הפנימי בסלון, והשלט מוכן. אלקין אומר שיתלה אותו כשברק יגיע לבקר.
כמו הפסנתר שנשאר יבש, גם אלקין עצמו יודע ללכת בין הטיפות, בעיקר בהתנהלות מול נתניהו. בכנסת הקודמת, כשתמך בחוק אורלב להסדרת המאחזים, הדבר כמעט עלה לו בהדחה מתפקיד יו“ר הקואליציה, אבל ברגע האחרון הפיצוץ נמנע. אלקין מצליח ללכת עם ולשחק בלי, לשלב תפקידים בכירים בקואליציה עם ניהול שדולת ארץ ישראל בכנסת – באופן רשמי או מאחורי הקלעים.
בפריימריס לקראת הבחירות האחרונות הוא הוצב במקום התשיעי ברשימת הליכוד, שממנו לכאורה סלולה הדרך לתפקיד שר. אלא שנתניהו נמנע מלשלב בממשלתו את הח“כים הצעירים שפרצו קדימה – אלקין, דני דנון וציפי חוטובלי - ומינה אותם לסגני שרים. לבני היא זו שכאמור הודיעה לכנסת על איוש התפקידים. בהסתכלות לאחור, אלקין מרוצה מהבחירה שעשה לפני שנה, כשהעדיף להיות סגן שר החוץ ולא סגן שר הביטחון. במשך שמונה חודשים הוא שימש שר בפועל באחד המשרדים היוקרתיים של הממשלה. במהלך התקופה הזו הקים אלקין את החברה ‘פנים לישראל‘, שעוסקת בהסברה. כשאני שואלת האם היה צורך במסלול הסברה נוסף משום שמשרד החוץ לא פועל בזירה הבינלאומית להצגת זכותנו על הארץ, משיב אלקין: “הוא מנסה להעלות את הנושא, אבל לטעמי לא מספיק. צריך לזכור שלמשרד החוץ, מלבד אחזקת בתי השגרירים ותשלום משכורות, יש תקציב מוגבל. החברה הזו יכולה לגייס תרומות ולהפעיל קהילות יהודיות בעולם“.
ואולי משרד החוץ לא מסביר מספיק את ישראל בגלל שחלק גדול מהפקידים הבכירים בו הם אנשי האסכולה של יוסי ביילין?
“מרביתם ניטראליים“.
אין דבר כזה.
“למה? יש גם מצביעים ניטראליים, של כחלון ודומיו. הרוב במשרד החוץ הם אנשי מרכז. מה שכן, כמעט אין שם אנשי ימין מובהקים, ואילו אנשי שמאל מובהקים נוכחים. זה מה שיוצר את הרושם“.
הליכוד וישראל ביתנו מחזיקים במשרד הזה חמש שנים. הם לא יכלו להשפיע על ההרכב?
“זה לא פשוט. בשונה ממשרדים אחרים, משרד החוץ הוא מועדון סגור שאליו נכנסים רק דרך קורס צוערים. אלה חבר‘ה צעירים, וכמעט אין שם דתיים. ניסיתי ללחוץ שיהיו יותר דוברי שפות זרות, מה שיפתח אפיקים גם לגישות מדיניות שונות ולמדינות נוספות. אנחנו לא מנצלים את מאגר העלייה. במשרד החוץ יש מחסור בדוברי רוסית וספרדית, ואגב - גם בדוברי ערבית. אני גאה בכך שמיניתי דרוזי לשגריר בברזיל, אחד מעשרים המינויים הבכירים“.
אולי במציאות שלנו, כשראש הממשלה עושה את מרבית העבודה הדיפלומטית, משרד החוץ הוא מיותר?
“נכון שראש הממשלה מתעסק עם נשיא ארה“ב ועם המדינות המובילות באירופה, אבל זה לא הכול. החוזק של ישראל הוא בקשרים שלנו בקונגרס, בדעת הקהל האמריקנית, בקהילות היהודיות. בכך עוסקות הקונסוליות. המעמד האיתן שלנו בדעת הקהל בארה“ב גם כשיש חילוקי דעות עם הממשל, מושתת על עבודה יומיומית. אנחנו המדינה הכי פופולרית היום בקרב הציבור האמריקני, בין היתר בזכות האוונגליסטים. הבעיה שלנו היא בקמפוסים, שם פועלים נגדנו, ולכן חייבים לדאוג לדור הבא של ההנהגה, שלא תהיה אנטי־ישראלית“.
לשר החוץ הנוכחי הוא מקפיד להחמיא. לדבריו, גם כשליברמן חזר לתפקיד, הוא השאיר לסגנו מרחב במשרד. “ליברמן נתן לי לטפל ב‘הורייזן 2020‘ (תוכנית מחקר ופיתוח של האיחוד האירופי) וגיבה אותי בנושאים כמו הוויזות לארה“ב, הקשרים הכלכליים עם סין ומינוי שגרירים מקצועיים - שאלה 98 אחוז מהמינויים במשרד. אני מכיר סגני שרים שלא קיבלו כזה מרחב“.
מי? דני דנון, הסגן של משה יעלון? ציפי חוטובלי, הסגנית של ישראל כ“ץ?
“אני לא מתכוון לאף אחד, אני מדבר מתוך ניסיון“.
ובכל זאת, עם שובו של ליברמן, אלקין התחיל לחפש מסלול חלופי - ומצא. ניסיונו במשרד החוץ אפשר לו לעבור בטבעיות לתפקיד יו“ר ועדת חוץ וביטחון, שאותו הוא משווה לשר מדרג בינוני. גם אם יחסיו עם ליברמן תקינים, ברור כי בטווח הארוך אלקין לא היה חש בנוח תחת שר כל כך ריכוזי. מסיבה דומה, גם כשחיפש את דרכו הפוליטית, הוא לא ראה במפלגת ‘ישראל ביתנו‘ אופציה.
מי לא רצה בשידוך, הכלה או החתן?
“שני הצדדים. זו מפלגה שבנויה על עבודת צוות בהנחייתו של איש אחד. אני ביחסים מאוד טובים עם ליברמן, אבל זה באופן ברור לא היה מתאים“.
אתה חושב שהיה נכון להמשיך ולקיים גם בבחירות הבאות את מסגרת הליכוד־ביתנו?
“זה כבר לא רלוונטי, בגלל ההתנגדות בתוך הליכוד. על מנת לשמור על השלטון אולי היה כדאי להקים גוש של הליכוד, ישראל ביתנו והבית היהודי, אבל גם זה לא רלוונטי“.
אתה מעדיף את ראשות ועדת חוץ וביטחון על פני תיק בממשלה?
“לא אמרתי את זה. לשר יש אצבע בממשלה ולעתים גם בקבינט“.
איזה תיק היית רוצה?
“אני חושב מזמן על החינוך“.
מהמגירה בארונית שליד הפסנתר שולף אלקין דף מקומט, שעליו מצוירים ברישול מלבנים ולצדם מספרים. כך חישב עם יריב לוין את הרוטציה הכפולה שיערכו - בראשות הקואליציה ובראשות ועדת החוץ והביטחון. אלקין עשה בחירה טקטית מושלמת: גם אם הבחירות הבאות יוקדמו במידה משמעותית, הוא יספיק לשבת בראש הוועדה החשובה. אם הכנסת הנוכחית תאריך ימים, הוא ישמש יו“ר הקואליציה בתקופה שלפני הבחירות - תפקיד קשה אבל מרתק, שמעניק חשיפה רבה לאור הזרקורים. לאחר שאלקין מראה לי את הדף, הוא קורע אותו. לא כי יש בו מידע חסוי, אבל עדיף ככה, שלא יהיה.
למה לא המשכת בכנסת הזו בתפקיד יו“ר הקואליציה? כי רצית להתקדם, או בגלל שאתה לא אוהב את ההרכב הנוכחי שלה?
“לגבי הקואליציה, אני חושב שלא היה נכון להשאיר את החרדים בחוץ, כי זה מפורר את גוש הימין. לדעתי בנט כבר הבין שהוא טעה. כשהחרדים בחוץ הוא הופך למש“ק הדת של הקואליציה, וזה לא טוב לו מכל הבחינות, כולל אלקטוראלית. המפד“ל תמיד הלכה על דרך האמצע, ועכשיו בלי החרדים היא נדחקה לקצה. הייתי שמח להחזיר אותם, אבל אני לא מאמין שזה מעשי, בגלל התנגדותם של לפיד וליברמן. לגבי עצמי - רציתי תפקיד אחר הן בגלל שאני רוצה להתקדם והן בגלל שהבנתי שבכנסת הנוכחית לא אוכל לקדם חקיקה ימנית“.
בכנסת הבאה זה יהיה יותר קל?
“לא בטוח. אני חושש שבבחירות הבאות השמאל ייקח את השלטון. גוש הימין התפרק, הסיעות החרדיות עשויות לתמוך במועמד מפלגת העבודה, ואני לא יודע על מי ימליץ משה כחלון“.
בבחירות לנשיאות לפני שבע שנים תמכת ברובי ריבלין ולא בשמעון פרס, בניגוד לעמדת סיעתך דאז, קדימה. הפעם נמנעת מלתמוך בריבלין עד הרגע האחרון. למה?
“לא שאני נגד רובי, אבל העדפתי את סילבן שלום, וחשבתי שאם הוא ירוץ יש לו יש יותר סיכויים לנצח. חשוב שמועמד הליכוד לנשיאות ינצח, כי אחרי הבחירות הבאות, בגלל שגוש הימין התפרק, תהיה לזהות של הנשיא חשיבות מכרעת. יכול להיווצר מצב שבו אף אחד מהמועמדים להרכיב ממשלה לא יקבל תמיכה של 61 ח“כים“.
אפשר לחשוב על סיבה אחרת לחוסר התמיכה של אלקין בריבלין. מהכנסת הקודמת רשומות על שמו של אלקין כמה הצעות חוק שהכעיסו את השמאל: חוק האוסר על המדינה לקיים שיתוף פעולה כלכלי עם יוזמי חרמות, חוק שמחייב עמותות לדווח על מקורות מימון זרים, חוק משאל עם ו‘חוק עזמי בשארה‘ ששולל הטבות ממי שהורשעו בעבירות ביטחון מסוימות. באופוזיציה האשימו את אלקין בשיטות בולשביקיות, ורובי ריבלין, אז יו“ר הכנסת, הביע גם הוא התנגדות לכמה מהיוזמות.
אלקין מצדו מכחיש כל קשר בין מה שקרה אז לבין ההתמודדות לנשיאות היום. “נכון שלא תמיד רובי גיבה אותנו בחקיקה לאומית. לפעמים הבנתי אותו ולפעמים הצרתי על כך, כי גם יו“ר הכנסת צריך לייצג את הציבור ששלח אותו לכנסת, את בוחרי מפלגתו. אין לי שום גחמה נגד רובי, ולולא סילבן הייתי תומך בו מלכתחילה. ההליכה בשני ראשים, בניגוד למה שחושבים, הייתה מחזקת את הליכוד ולא מחלישה. בסיבוב השני כולם היו תומכים במועמד אחד“.
ואם לסיבוב השני יעלו ריבלין ונציג אחר של המפלגה?
“זה יהיה כבוד ענקי לליכוד“.
בינתיים את ממשלת הצללים שלו מבקש אלקין לנהל ביד קשה. ביום שני השבוע הרחיק את ח“כ עמר בר־לב (עבודה) מישיבותיהן של שתי ועדות־משנה עד סוף מושב הקיץ, וזאת לאחר שבר־לב ציטט בפנייתו לשר הביטחון קטעים מפרוטוקולים חסויים של הוועדות. כשהח“כ העלה את נושא השעייתו בישיבת סיעת העבודה, הופתע לגלות שיו“ר הסיעה איתן כבל מגבה את המהלך, לאחר שאלקין הספיק להגיע לסיכום עמו.
בזירה המפלגתית שלו, אפשר לראות שאלקין פיתח דפוס מעניין שמונע עימותים ישירים: במקום ללכת ראש בראש מול מועמדים שתופסים משבצת דומה, הוא כורת איתם בריתות. כך חבר ליולי אדלשטיין, כשהשניים לכאורה היו אמורים להתנגש זה בזה – שניהם עולים, חובשי כיפות סרוגות, תושבי גוש עציון. כך יצר ברית עם יריב לוין, ח“כ צעיר, נמרץ וימני, שמקדם חקיקה ברוח דומה לשלו. עכשיו הברית הזו כבשה את ראשות ועדת חוץ וביטחון.
יחד עם לוין, דנון, חוטובלי, מירי רגב ואופיר אקוניס, אלקין הוא חלק מהקבוצה הצעירה והמתחזקת, שהצליחה לתפוס את השליטה במוסדות הליכוד. ח“כים שזו הקדנציה השנייה שלהם בליכוד, וחלקם מסומנים בבירור כצמרת עתידית.
ח“כ מהבית היהודי, המפלגה שאלקין כמעט היה בשורותיה, משמיע תחזית מעט שונה: “הוא בחור מוכשר. עכשיו משחק לו המזל והוא למעלה, אבל בליכוד אי אפשר לדעת, כי הצלחה מעוררת שם קנאה ומזמינה חיסולים - כמו שקרה למשה כחלון ולאחרים. ישראל כ“ץ וחיים כץ חורצים גורלות, ויש בריתות נוספות. ועוד נקודה - היום נתניהו תומך באלקין, אבל מחר הוא יכול להפנות אליו גב מתוך רצון לאותת למרכז“.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם