נתניהו ספד לאליצור: "איש אמת, שמעולם לא פחד לומר אותה"
מאות ליוו את העורך הראשי של "מקור ראשון", אורי אליצור, בדרכו האחרונה. בנו, יואב: "אבא, עם מי נתייעץ עכשיו?". השר נפתלי בנט: נמשיך את צוואתך ונשמור על ארץ ישראל"
עוד ב-nrg:
- נפטר אורי אליצור, העורך הראשי של "מקור ראשון"
- סופדים לאורי אליצור: ”עם ישראל איבד אדם דגול“
- הטור האחרון של אורי אליצור: יש פתרון
הרב אברהם גיסר, רב היישוב עפרה, נשא דברים ואמר כי "אנחנו מלווים היום גיבור של יסודות הקיום הלאומי, גיבור ונערץ של יסודות ההודיה והאמונה וההנהגה. גם דרכי הפרידה שלך, חודשיך האחרונים, היו שיעור בגבורה. יסוד הקיום היהודי בארץ ישראל הוא יסודות חייך. מי שלא ראה את אורי אליצור מרומם ושמח בתפילת יום העצמאות האחרונה, לא ראה שמחת הרוממות מימיו. הוויתך, דבריך, ישותך כולה אמרה 'לגלות כבוד השם בארצנו'. לא חיברת מחברות שירה, אבל כל שכתבת היו שירים. אתה שרת בחייך, זימרת שאתה כותב. איזו שירת חיים מיוחדת ונפלאה הייתה לך. איזו שירה נקטעה ואבדה".
"רק לפני שבועיים דיברת ביום העצמאות, אלפיים איש עמדו לכבודו והצדיעו לו. הוא לא שם לב לזה, כשדיברתי איתו אח"כ הוא היה מופתע. 'בשבילי עמדו?', כך אמרת", תיאר הרב גיסר, "אורי, אהובנו. כולם נקבצו ובאו אליך היום, בגלל מי שהיית והנך. אתה ידעת לתת ביטוי מופלא לנפלאות חיינו בארץ ישראל. במאמרך האחרון ב'מקור ראשון' עסקת במשמעות הקמת המדינה היהודית, מדינת הלאום של העם היהודי. זה מה שחרות על לבך, בכתביך. ידעת לתמצת בביטוי אחד וחד את הסיפור הלאומי השלם. בכל שבת, בכל דרשה, אני רואה את עיניך החכמות, המביטות, ששומעות דברי תורה. למי אדבר עכשיו? ממי נבקש עצה?. כתביך ימשיכו ללוות אותנו, אתה עמוד האש שלנו".
יואב, בנו של אורי אליצור, ספד לאביו: "אבא, כל מה שיש בנו למדנו ממך. אחרים ידברו כאן על חכמתך ויכולת ניתוח המציאות שלך, אני רוצה לדבר על מה שלמדתי ממך, שהם נר לחיי, ועל דבר אחד שלא למדתי ממך. לא למדתי ממך יראת שמיים. למדתי רק אהבת שמיים, אהבת השם. כל חייך עבדת את השם מאהבה. בבית היית יושב בסוכה, מחובק עם הלולב, בייחוד הרגעים האחרונים של סוכות, היית יושב בסוכה ולא יכול לעזוב אותה. מחבק את ארבעת המינים עד הרגע האחרון. בסוכות האחרון, כשגילו לך את הסרטן הארור, היינו בבית החולים וחזרנו הביתה ואמרת על סף דמעות: 'פחדתי שלא אשב בסוכה'. אהבת המצוות שלך הייתה אמיתית, כל כך אמיתית".
"בכל פעם שהייתה לי שאלה איך להתנהג, הייתי שואל אותך. כמה אתה חסר לי עכשיו, כי הייתי מתייעץ איתך על הלכות אבלות ושבעה. אבא האהוב, תדע שזה מה שקיבלנו ממך - אהבה לקיומנו, אהבה להשם, אהבה לחיות בדור המופלא הזה, דור של גאולה, עם הכרת תודה אינסופית על זה. כשהגענו לבית החולים לפני הניתוח, אמרת לי: 'הרבה זיכה אותי הקב"ה לעשות ב-68 שנותיי, יותר ממה שמספיקים אנשים במאה שנות חיים. גדלתי וטיילתי בירושלים בשישים השנים האחרונות וזכיתי לראות אותה נבנית יותר ממה שראו אותה רוב הדורות. רוב שנותיי הייתה לי נחת ושמחה ממשפחתי, אז אם הקב"ה החליט שהגיע זמני, אקבל זאת באהבה'. אין חיים טובים יותר מחיים של אהבה".
"עכשיו אנחנו יתומים מבלי אב. נוח בשלום על משכבך באדמת עפרה שכה אהבת. אני בטוח שידיד נפש, אב הרחמן, שמח לקבל אותך לכסא כבודו. מהר, אהוב, כי בא מועד".
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ספד לאליצור אשר שימש בעבר כראש לשכתו: "אנחנו נפרדים היום מאדם יקר ואהוב ונערץ. הוא גילם בחייו את האידאליזם הרצוף והמזוקק של הציונות הדתית, כאן בליבה של ארצנו ונופי אבותינו. הוא נטע כאן את גפנו ואת תאנתו. הוא נלחם באומץ לב, ביושר אינטלקטואלי בלתי רגיל, בכישרון שהעניק לו אלוהים - לכתוב כפי שמעטים כתבו - בבהירות, בשיקול דעת, באזמל חד של מנתחים. חדות של מחשבה, שבאה מעומק האמונה. הוא שילב יכולת ביטוי נדירה עם עומק, עם איכות".
"כך הכרתי את אורי. הייתה בו שמץ של מורשת הנביאים. הוא כתב שמלאכת הפובליציסטיקה היא ירושת נביאי ישראל ולידו באמת הרגשתי שהוא שאב מהבארות העמוקים ביותר של עמנו", המשיך נתניהו, "לאחר שהכרתי את כתיבתו, הכרתי אותו וביקשתי ממנו, בבקשה לא שגרתית, שישמש כראש לשכתי. רבים גילו בתפקידו אדם סבלני וסובלני, עם יכולת נדירה להקשיב לזולת, עם פתיחות יוצאת דופן. יכולתי להתייעץ איתו בכל דבר ועניין ושתמיד אקבל עצה אמיתית וכנה, לא נגועה. ידעתי שאוכל לשמוע דברים שאיני רוצה לשמוע ומעת לעת שמעתי ממנו דברים שלא היו שגורים או מקובלים עליכם, מפני שאורי היה איש אמת שלא התכופף כהוא זה לרוחות האופנה ורוחות הזמן. הוא תמיד אמר את אשר על לבו ובשכלו, עם עצמאות מחשבתית מוחלטת. נהנתי מהסיורים המשותפים שלנו במורשת ישראל, כשהיינו דנים באירועים היסטוריים בתולדות עמנו. עבורי היו אלה רגעי אושר, עם חבר אמיתי".
"הקשר נשמר לאורך השנים, כולל בשנה האחרונה כשנתגלתה המחלה", סיפר נתניהו, "אני זוכר את הזעזוע שפקד אותי כששמעתי על כך. דיברתי איתך, הצעתי לך כל עזרה, אבל לצערי זה היה כבר מאוחר מדיי. באיזו גבורה מסרת את הידיעה שהסוף קרב. הספקתי לבקר אותך על ערש דווי. ראיתי אותך חיוור, שקט, מוקף באהבת משפחתך וחבריך. כשעזבתי אותך ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאראה אותך. כולנו מרגישים שאנחנו נפרדים ממך, כל כך אנושי. כל כך חכם, כל כך יהודי, כל כך בן אדם. אתה תחסר לכולנו ותחסר לי מאוד. אהבתי אותך. יהי זכרך ברוך".
חגי, בנו של אורי אליצור, אמר כי "אביו הוא איש של יכולות הנראות כניגודים. אבל באמת, היכולות שלו חיו בהרמוניה. הוא היה אדיר באופיו ותקיף בדעותיו, שאר רוח ענקי עם כבוד הגוף. אנחנו כולנו מרגישים זכות גדולה ומודים לקב"ה שזיכה אותנו לחיות עם אבא. הוא לימד אותנו על אמונה - אמונה אדירה בקב"ה - מבלי לומר דבר".
"אבא אמר לי בשבוע האחרון, כמה פעמים, שהוא נפרד מהעולם הזה בתחושה שהקב"ה נתן לו זכות גדולה להשיג את שהשיג בחייו. המון אנשים מרגישים שהם ילדים של אבא, אנחנו מגלים זאת בימים האחרונים", הוסיף חגי, "יחסר לי שילדיי ילמדו אותך מכלי שני בלבד, אבל אני מבטיח לך, אבא, שאהיה כמה שיותר דומה לך".
שר הכלכלה ויו"ר "הבית היהודי", נפתלי בנט, ספד אף הוא לאליצור: "אורי, היית מפריח השממה של ישראל. הפרחת את השממה הפיזית של ארץ ישראל והפרחת את השממה התרבותית של מדינת ישראל. מעולם לא הפרדת בין הדברים. כשהיית מזכ"ל 'אמנה', בנית יישובים רבים ששינו את פניה של הארץ. בטקס הדלקת המשואות האחרון, כאן בעפרה, סיפרת ברגישות מקסימה איך קמת יום אחד בבוקר ואמרת ליעל, אשתך: 'אני שומע ציפורים'. כמה התרגשת שבמקום הצחיח הזה שמעת ציוץ של ציפורים ואז ידעת שניצחת את השממה הפיזית של הארץ הזו".
"אבל השממה התרבותית הייתה מפעל חייך השני", הוסיף בנט, "אחד הסיפורים נוגע לתפקידך כראש לשכת ראש הממשלה. נכנסת לתפקיד קשה ותובעני, אולי אחד הקשים במדינה, ובערבים היית מסיים את היום ואומר שאתה צריך לנסוע הביתה. לקחת את האוטו
בנט אמר כי "הדברים שלך היו יוצאים מהלב ונכנסים אל השכל, יוצאים מהשכל ונכנסים אל הלב. תמיד ביחד. כמי שגדל עם אבא שהיה פרופ' לתנ"ך ואמא שהייתה סופרת ילדים, ואתה מורה למתמטיקה, הבאת את הכל ביחד: את הראייה ההיסטורית, הטיעון ההגיוני, בניית המשוואה - עד להוכחת הטענה. הכל עטוף ברוך, יצירתיות, כאילו המילה חיה מתוך הדפים עליהם כתבת", הוסיף בנט, "אך הרוך והעדינות לא באו על חשבון האמת. לא היססת אף פעם. כשדיברו על החשיבות האסטרטגית הביטחונית של יו"ש, אתה קמת ואמרת: 'זה שלנו'. לימדת אותנו שיש רק מערכה אחת: המערכה על הצדק. כשכולם דיברו על נרטיבים, היית לוחם הצדק של כולנו. לימדת את הפרחים שלך להיות לוחמי הצדק ומפריחי השממה בכל מקום".
"בדיון האין סופי בין המגזרי לכלל-ישראלי, ענית בהוויתך", ציין בנט, "היית גם וגם, כתבת ב'מקור ראשון' וב'ידיעות האחרונות', ב'חדשות' וב'נקודה', היית מזכ"ל 'אמנה' וגם ראש לשכת ראש הממשלה. הדלקת משואה בעפרה וקיבלת את פרס 'סוקולוב' לעיתונות, בת"א. מעולם לא התביישת במי שאתה ובמה שאתה. בשקט שלך, בצניעות שלך, בטוב הלב. תמיד המשכת הלאה, נלחמת על הצדק והתעלמת מהרעשים סביב".
"כמה צניעות לימדת את הפרחים שלך", הוסיף השר בנט, "דיברת מתוך הסתכלות היסטורית, מתוך תודה להשם. במקום בו אמרת שאתה מדליק משואה לכבוד מתיישבי ימית וגוש קטיף, שחרבו בעוונותינו, התחלת לבכות. אבל התעשתת מהר, ואמרת: שייבנו מחדש במהרה בימינו. והמשכת: ולתפארת מדינת ישראל. עבורי היית מצפן, בהמון התלבטויות ואירועים, כשרציתי להתייעץ ולדעת אם אנחנו בכיוון, תמיד הפתרון היה טלפון לאורי. אורי החכם, הטוב. היית מסביר לך את העניין, היית מקשיב, שואל שאלה או שתיים ואז, לאחר כמה רגעים, נותן תשובה חדה - קולעת ואמיצה. אמיצה מאוד.
"בפעם האחרונה, השבוע בבית החולים. היית חלש ותשוש, בקושי מצליח ללחוש. נישקתי אותך במצח, ואז תפסת לי את היד בעוצמה בלתי מוסברת. הבנתי. אורי, אני הבנתי. הצוואה שלך היא הכי ברורה בעולם, אין חדה ממנה. דע לך שכולנו, הפרחים שגידלת, נמשיך כולנו לשמור על ארץ ישראל, על תורת ישראל ועל עם ישראל שכל כך אהבת. לא נתבייש, לא נתנצל, לא נתנחמד. נלחם על הצדק. על הפרחת השממה כאן בעפרה, ובכל מקום בארץ שלנו", סיכם בנט, "נוח על משכבך בשלום, אני אוהב אותך תמיד".
אליצור (68) נפטר הבוקר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. במשך ארבעה עשורים הוא נמנה על הדמויות הבולטות במחנה הלאומי ושילב בחייו עיסוק עיתונאי עם פעילות ציבורית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם