האפיפיור ביד ושם: "חטאנו, לעולם לא עוד"
בנאום תפילה ביד ושם הכה האפיפיור על חטא: "היום אנו שבים לכאן כדי להקשיב לקול אלוהים. מהאדמה עולה יבבה כנועה: רחם עלינו, באה עלינו רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת השמיים. הושע נא מהמפלצתיות הזו"
"אדם, אייכה? היכן אתה, אדם, לאן הגעת?" פתח האפיפיור. "במקום הזה, אות זיכרון השואה, אנחנו שומעים את שאלת אלוהים מהדהדת: אדם, אייכה? בשאלה הזאת נשמע קול כאבו של אב שאיבד את בנו. האב ידע את הסיכון שבחירות, הבין שהבן היה יכול לאבד את עצמו. אולם, אולי גם האב לא היה יכול לדמיין נפילה כזו, תהום כזו.
"כאן, כשאנו עומדים מול האסון שאין דומה לו, השואה, הזעקה הזו - 'אייכה?' - מהדהדת כקול האובד. אדם, מי אתה? אינני מזהה אותך יותר. מי אתה, אדם, למה הפכת? לאילו זוועות נעשית מסוגל. מה גרם לך להגיע לשפל כזה?
"זהו לא עפר האדמה שממנו הוצאתיך. עפר האדמה טוב הוא. זוהי גם לא נשמת החיים שנפחתי באפך. רוח זו באה ממני, והיא טובה מאוד. לא. תהום זו לא יכולה להיות פרי מעשיך. מעשה ידיך, מעשה לבך.
"מי השחית אותך? מי עיוות אותך? מי זיהם אותם במחשבה שאתה יכול לנכס לעצמך את הטוב ואת הרע? מי שכנע אותך שאתה אל? לא זו בלבד שעינית ורצחת את אחיך, אף העלית אותם קורבן לעצמך, עשית את עצמך לאלוהים.
"היום אנו שבים לכאן, כדי להקשיב לקול אלוהים. מהאדמה עולה יבבה כנועה: רחם עלינו, השם. לך השם אלוהינו הצדק, לנו המבוכה ובושת הפנים. באה עלינו רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת השמיים.
"כעת, השם, שמע תפילתנו, שמע תחינתנו, הושע נא ברחמיך, הושע נא ממפלצתיות זו. השם הכול יכול, נפש מיוסרת זועקת לך: שמע השם, ורחם נא.
"חטאנו לך, אתה המולך לעד. זכור נא אותנו ברחמיך, תן לנו את החסד להתבייש במה שאנו בני האדם יכולנו לעולל, להתבייש באלילות שאין שנייה לה, בכך שבזנו וחירבנו את בשרנו שלנו, שלשת אותו מהרגבים, את הבשר שהחיית בנשמת אפך.
"לעולם לא, השם, לעולם לא עוד. אדם, אייכה? הננו כאן, השם, מתביישים על מה שהאדם שנברא בצלמך היה יכול לעשות. זכור אותנו ברחמיך".
יו"ר יד ושם, אבנר שלו, הגיש את שי יד ושם לאפיפיור – רפליקה של הציור "תפילה",שצייר הנער אברמק קופלוביץ' בגטו לודז'. אברמק נרצח באושוויץ בהיותו בן 14.את הציור צייר בהיותו בן 13. אימו נרצחה אך אביו שרד. כשחזר האב לעיר הולדתו מצא בעלית הגג של הבית בגטו ציור מחברת שהותיר הבן. המחברת גם כללה שמונה שירים ושני מערכונים סטיריים פרי עטו.
ציורו של אברמק היה תלוי מעל מיטתו של האב בחולון.בה התגורר לאחר שעלה לארץ. מחברת השירים נתגלתה רק לאחר מות האב, על ידי בנו החורג ניצול השואה אליעזר גרינפלד שתרם את הציור ומחברת השירים לאוסף יד ושם כדי שישמרו לדורות הבאים.
בציור נראה יהודי מתפלל עטוף בטלית ולבוש בגדי חסיד מסורתיים. במספר רמזים מצליח הנער להביע את העליבות בחיי הגטו: צבע מתקתף בקיר שחושף את הלבנים והסדקים. חריצים ברצפת העץ. הרטט בקווי ה טלית והדמות – כל אלה מקנים תחושה של ארעיות וחוסר יציבות. לעומתם קומתו הזקופה של המתפלל חושפת את כוחו של היהודי הדבק באמונתו ובמסורת בעתות משבר אלה.
אברמק קופלוביץ, בן יחיד למנדל ויוכת גיטל, ניחן בכשרון ציור וכתיבה. הספיק ללמוד שנתיים בלבד עד לפרוץ מלחמת העולם השניה. הוא נאסר עם משפחתו בגטו שהוקם באביב 1940. עם חיסול הגטו בקיץ 1944 נשלחו אברמק והוריו לאושוויץ. את הסלקציה הראשונה הצליח האב להעביר את בנו אבל אחר כך כשהיה עליו לצאת לעבודה מפכרת מחוץ למחנה חס על בנו והסתיר אותו בתוך הצריף. כשחזר בלילה מהעבודה מצא את מיטת בנו ריקה. אברמק נלקח לתא הגזים. אסירים אחרים שלקחו את ילדיהם אתם לעבודה שבו בערב עם ילדיהם לצריף ואילו הוא איבד את בנו. חלק משירו של אברמק הוקרא בעת ביקור האפיפיור ביד ושם.
אליעזר גרינפלד, ניצול השואה שהאפיפיור לחץ את ידו אמר, כי היה נרגש מאד נוכח המעמד, וכך גם אמר לאפיפיור. "אני נרגש לפגוש אותך. זה פרס נובל של חיי". אמר לו. לדבריו נאומו של האפיפיור היה נפלא "כל מלה שלו נכונה. הוא דיבר על למה בן אדם יכול להגיע לשפלות ולרצח. זה ריפא לנו את הלב כי במחנות הריכוז כשראינו רציחות, רצינו לחיות על מנת לספר על זה. וברוך השם שהם מבקשים מחילה מאיתנו", אמר.
סיור בהר הבית ובכותל
לפני בואו ליד ושם הניח האפיפיור זר על קברו של בנימין זאב הרצל בהר הרצל, ולאחר מכן ביקר לפי בקשת רה"מ בנימין נתניהו באנדרטת נפגעי הטרור. מוקדם יותר היום פתח פרנציסקוס את יומו השני של הביקור בהר הבית, והילך - בכיסוי בד לרגליו - ברחבת כיפת הסלע, בליווי המופתי של ירושלים, השייח' מוחמד חוסיין. בסיור השתתף גם ראש הווקף המוסלמי, חברי המועצה האסלאמית ופמליית האפיפיור.
אף שהאפיפיור הקפיד לדבר על חופש הפולחן הדתי לכלל המאמינים, בתדרוך המשטרה לפני העלייה להר הורו השוטרים לעיתונאים הדתיים כי אסור להם להתפלל, למלמל או להתנדנד כבשעת תפילה במהלך השהות בהר הבית.
המופתי הפלסטיני, השייח' מוחמד חוסיין, דיבר בנאומו מול האפיפיור על "הסבל הפלסטיני", וטען כי ישראל מסכנת את האתרים הקדושים - המוסלמיים והנוצריים - בירושלים. הוא טען כי בעיקר נתון בסכנה מסגד אל-אקצה. בפני האפיפיור הוא טען שהמתנחלים חופרים רשת מנהרות מתחת להר הבית בחיפוש אחר ממצאים ארכיאולוגיים. כמו כן הוא דיבר על האסירים הפלסטינים ועל הכיבוש.
בכותל, מנגד, הציגו בפני האפיפיור את דגם הגיאוגרפיה של ההר, ואת התוספות שנבנו בהר במשך אלפי השנים עד שנבנתה רחבת הר הבית של הורדוס, ועליה בית המקדש. בהמשך הסבירו לו מהו הכותל המערבי ביחס לבית המקדש. אז הסבירו לו את המשך ההיסטוריה של ההר, עם בניית כיפת הסלע, ולאחר 1967 - חשיפת רחבת הכותל המערבי למען תפילת היהודים.
בכותל טמן האפיפיור פתק והתייחד לתפילה בת כמה דקות. לאחר מכן קיבל כמה מתנות - ספר ואיור של ירושלים - וחתם בספר האורחים של הכותל.
הרב שמואל רבינוביץ', רב הכותל, נאם בפני האפיפיור. "ברוך הבא לעיר הקודש ירושלים ולמקום המקודש הר הבית", אמר הרב רבינוביץ'. "בספר תהלים כתב דוד המלך: 'בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים'. ירושלים שהגעת אליה אינה רק ירושלים המציאותית אלא גם ירושלים של חלום - חלום שהתגשם לאחר אלפיים שנות גלות, ואנחנו עודנו הולכים בו כחולמים, ומצפים להתממשות החלום במלואו.
"על גבי קשת הניצחון שבנה טיטוס לרגל ניצחונו על העם היהודי וחורבנו של בית המקדש בירושלים, מופיע תחריט מפורסם ובו שבויים יהודים נושאים לגלות את כלי המקדש. אמת, את המנורה הצליח טיטוס לקחת, אבל את האמונה והתקווה לשוב לארץ אבותינו הוא לא הצליח לכבות.
"דרך ארוכה עברנו. משך אלפיים שנה שבענו בוז, רווינו צער, אך תמיד התפללנו לשנה הבאה בירושלים. זכינו לנס גדול לשוב לכאן לאחר שואה איומה, ועם ישראל יכול עכשיו
הרב רבינוביץ' המשיך בדבריו על הקשר שבין מאמיני הדתות: "לעם ישראל, אנו מאמינים, יש תפקיד מיוחד במקום הזה. תמיד המשכנו להאמין בפסוקים העתיקים: 'בנים אתם לשם אלוהיכם', מתוך רצון לתקן עולם במלכות שדי. ואכן, תרומתו של העם היהודי לעולם גדולה לאין שיעור משיעורו באוכלוסייה.
"מכובדיי, ירושלים היא המקום שבו עלינו להתרומם מעל לכל מחלוקת. ירושלים היא המקום שבו עלינו לשאת עינינו לשמיים ולהשפיל אל לבנו בענווה. שנים רבות מדי הייתה האמונה שורש למחלוקות, לשנאה ולכאב בעולם כולו. מכאן, מן המקום המקודש לך ולי ולעוד מיליונים רבים בכל העולם, אני מבקש לפנות - יחד איתך - למאמינים בני כל הדתות, להילחם בשנאה ובאנטישמיות הצומחת לאחרונה יותר ויותר. רק לפני יומיים חשנו זאת שוב על בשרינו, והקולות הנשמעים כל העת לא מבשרים טוב. נישא אליהם מירושלים ברכת שלום".
יהודה משי-זהב, ראש ארגון זק"א, אמר כי ינסה לבקש מהאפיפיור שיברך את מתנדבי זק"א, כדי שיכיר עוד את הארגון ויוכל לסייע לפעילותו החובקת-עולם - וזאת למרות החרם שמטילים על האפיפיור רבנים, ובהם גם כאלה החברים במועצת הרבנות הראשית.
"גם ככה נעזרנו בהם", אמר משי-זהב. "זה בדיוק כמו הנושא של תרומת איברים: אם אתה מהצד של הנזקק, הכול הולך. לפעמים צריך את העזרה שלו בכל מיני מקומות, הם מיליארדים בעולם. אין לזה שום קשר להיסטוריה. אם אני צריך קרדינל כדי שיעזור לי לעבוד בקצה העולם, אי אפשר לנהל את המלחמות של ההיסטוריה. האפיפיור ידיד ישראל, אוהב ישראל, וצריך לכבד אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם