הילד הסורי שמאושפז בצפת: "רוצה כבר לרוץ"
המלחמה בסוריה ממשיכה לגבות קורבנות ומספר הפצועים הולך ומאמיר. בבית החולים "זיו" בצפת כבר הספיקו לטפל בפצוע ה-300 שהועבר אליהם. "יש כאן עוצמות של טוב", הם אומרים
עוד כותרות ב-nrg חדשות:
-הטרוריסטית "האלמנה הלבנה" נישאה שוב
-קשישה קפצה מחלון בית אבות לעיני תלמידים
-אשת הכוכב האירופי החדש: "שותה יותר מדי"
לפנות בוקר הוא הובא לבית החולים "זיו" בצפת עם פגיעה קשה בשתי רגליו כתוצאה מהרסיסים. הוא הובהל לחדר הניתוח שם ניתחו את רגלו בניסיון להצילה. חאלד הוא לא עוד פצוע מיני רבים שהובאו בחודשים הארוכים מאז החל הטיפול ההומניטארי בפצועים בבתי החולים בישראל, אלא במידה מסוימת מהווה סמל למחיר הדמים שמשלמים התושבים בסוריה הנמצאת תחת מלחמת אזרחים עקובה מדם מזה שלוש שנים. חאלד הוא הפצוע ה-300 שמטופל בבית החולים. "צריך לעצור את אסד, לא לתת לו להמשיך לפגוע ולהרוג" הוא אומר.
''מרגש לראות את הטיפול הישראלי בפצועים''. קרוז בזיו
צילום: סימון חדד
''בתקווה שמעשים אלה יובילו לחמלה''. הסנטור עם רופאי בית החולים
צילום: סימון חדד
בבית החולים בצפת מאושפזים כרגע כעשרה מטופלים, בעוד השאר כבר חזרו לבתיהם בסוריה. כל מטופל ומטופלת נושאים עמם סיפור טראגי וכואב כמו שמלחמה יכולה לייצר.
הבוקר הגיע אל בית החולים לביקור הסנטור האמריקאי הרפובליקני טד קרוז, ראש תנועת "מסיבת התה", תנועה אמריקאית שמרנית, הדוגלת בליברליזם כלכלי ומתנגדת למדיניותו הכלכלית של הנשיא אובמה. קרוז הוא מועמדם הריאלי למירוץ הבא לנשיאות, עם תום כהונתו השנייה והאחרונה של אובמה.
"מדהים להיווכח בגישה ההומניטרית של ישראל בטיפול בסורים, דבר שאינו מובן מאליו. מאוד מרגש אותי להיות כאן, להיווכח באופן הטיפול המקצועי וההומניטרי של הצוות הרפואי והסיעודי כאן, בתקווה שמעשים הומניטריים אלו של רופאים ואחיות, המטפלים בפצועי עם אויב, יביאו לחמלה, לחיות יחד בשלום", אמר הסנטור לאחר שביקר ילד פצוע קשה, בן 14 מאזור דרעה בסוריה, קטוע שתי רגליו, אחת מתחת לירך ושניה מתחת לברך וכן קטוע כף יד, שנפגע מפצצת מצרר. הוא אושפז מונשם ומורדם כחודש במחלקה לטיפול נמרץ וכעת מטופל במחלקת ילדים ועדיין צפויים לו מספר ניתוחים.
סנטור קרוז שאחז כל עת הביקור בידו של הילד הסורי אמר לו, כי הוא מצר על הפגיעה שלו, שאל אותו על הטיפול שהוא עובר וסיפר לו על חבר, חייל אמריקאי שנלחם ונפצע קשה בעיראק ועבר קטיעת רגל מעל הברך . הסנטור סיפר לילד, כי כיום החבר מרכיב פרוטזה ולא רק שהצליח ללכת אלא אפילו כבר רץ עם הפרוטזה ומשתתף במרתונים.
הילד שאל את הסנטור בהתפעלות אם גם הוא, הילד, יוכל לדעתו לרוץ בעתיד והסנטור ענה לילד, כי אם ירצה יוכל לעשות הכל בוודאי גם לרוץ. "אני מאוד מאוד רוצה כבר ללכת ולרוץ" ענה לו הילד.
לוחם בכוחות המורדים: "צריך לעצור את אסד"
עם תום ביקורו קבע הסנטור, המתנגד להתערבות אמריקנית ולסיוע בלחימה בסוריה, כי המציאות באיזור סבוכה וקשה: "מה שמתרחש בסוריה שובר את הלב מבחינה הומניטרית. אסד הוא מפלצת. הוא רצח בברוטליות 160 אלף נשים וילדים ומשתמש בנשק כימי כנגד האזרחים שלו. ארה"ב עוזרת לפליטים, ישראל מסייעת בטיפול רפואי לפצועים ללא קשר מהיכן הם באים. הקונפליקט חייב להפסק, אך קשה לפתור את הקונפליקט כעת, מאחר ורבים מהמורדים נתמכים כיום על ידי גופים איסלאמיים קיצוניים כמו אל-קאעידה. יש קבוצות בכל צד שגורמים למצב להתעצם"
לאחר הביקור בבית החולים עלה הסנטור למסוק, בדרכו לירושלים ולהמשך סיורו הכולל פגישות עם ראש הממשלה נתניהו ונשיא המדינה שמעון פרס. בבית החולים מאחור, נותרו בין השאר גם שתי נשים צעירות מהעיירה קונטרה הסורית שהובאו לבית החולים לפני מספר שבועות, כל אחת עם שברים ופצעים רבים בגפיים בשל טילים שהתפוצצו בסמוך להן. צוות בית החולים מספר כי בשבועיים הראשונים לשהותן הן לא הפסיקו לבכות ולמרר מצער, לא רק בגלל הפציעה הקשה אלא בעיקר בגלל הניתוק והדאגה למשפחות שנותרו מאחור.
וידאל וסיהאם בבית החולים
צילום: חנה ביקל
סיהאם (שם בדוי), בת 26 אם לשני ילדים האחד בן 3 והשניה בת 4 סיפרה ל-nrg על החיים במדינת האויב, שהתגלתה לפתע כמושיעה הכי גדולה שלא יכלה אפילו לדמיין: "כשהטיל התפוצץ לנו על הבית הבן שלי היה בידיים שלי והוא נפצע בברך ואני גם נפגעתי ברגליים. לקחו אותנו לטיפול בדרעאה ואז כשראו שהפציעה שלי קשה הביאו אותי לבית החולים כאן בישראל. אני לא יודעת מה עם הבן שלי, לא יודעת מה עלה בגורלו ומה שלומו וזה מאוד מדאיג", היא אומרת במבט שאומר הכל.
"כשהגעתי לכאן, לישראל, הרגשתי ביטחון", היא ממשיכה. "כל פצוע שמגיע לכאן מקונטרה אני מבקשת שיבררו איתו האם הוא מכיר
במיטה לצידה, שוכבת וידאל (שם בדוי), בת 32 שהותירה אחריה חמישה ילדים, הקטן ביותר בן שנה וחודשיים שזה לא מכבר נגמל מהנקה. השתיים שהיו זרות זו לזו בהתחלה הפכו לחברות ושותפות גורל למציאות הקשה. את הדמעות הן מתאמצות לבלוע וחיוך רחב מכסה את פניהם כשהן מדברות איתי על הילדים והמשפחה שנותרו מאחור.
"זו מסכה, הפה מחייך אבל העיניים דומעות" אומרת וידאל, שמספרת כי נפצעה בשעה שהלכה לבקר אצל קרובי משפחה בקונטרה. הפגז פגע בבית המגורים וכל יושביו נפצעו באורך קשה, למעט ילד קטן בן שנה וחצי שנהרג במקום. "כואב לי הלב על כל מה שקורה שם. אני יודעת שהבית שלי נהרס לחלוטין לא מזמן ושהמשפחה שלי מתחבאת ועוברת מבית לבית. בעלי אמר שלא יעזוב את סוריה למחנות הפליטים עד שלא אשוב לכפר".
מה ישראל יכולה לעשות כדי לעזור ולעצור את ההרג?
"אם ישראל תתקוף אז הטילים יפלו גם כאן. אני לא רוצה שטילים יגיעו לפה, והלוואי ואת כל הטילים היו מפילים על הראש של אסד, שיפסיק להרוג".
"בחיים לא חלמתי בשום חלום שאגיע ביום אחד לישראל ועוד אקבל כאן טיפול רפואי כל כך טוב" אומרת סיהאם בעודה מתאמצת להביט מעבר לחלון חדרה בהרי צפת ובדגלי ישראל המתבדרים ברוח. ווידאל ממשיכה ומוסיפה גם היא: "ראינו כאן עוצמות גדולות של טוב".
הן מתעייפות כעת, אחות המחלקה נכנסת לחדר לתת להן מנה נוספת של אנטיביוטיקה ומשככי כאבים. לפני סיום הן נענות לבקשה לחלוק מילים שכבר למדו בעברית. בתיאום מדויק הן עונות יחד: "שלום".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם