עסקה בדרך: האם אנשי צד"ל יחזרו ללבנון?
כחלק מהמשא ומתן לבחירת נשיא לבנוני חדש, מתגבשת עסקה להשבת אנשי צד"ל ללבנון. הפטריארך המארוני שהגיע השבוע לביקור בישראל הוא המושך בחוטים
• לכל מה שמעניין כנסו לדף הפייסבוק של nrg
בקרב אנשי צבא דרום לבנון, שלחמו כתף אל כתף עם צה"ל, פושה בהלה. בתוך שעות צובאים 7,500 חיילי צד"ל ובני משפחותיהם על הגדר הטובה, מתחננים למקלט מפני נקמת חיזבאללה. בישראל נערך דיון חירום, ובסופו מחליטים להכניס את כולם.
מאז עברו 14 שנים, אולם הסאגה של קליטת אנשי צד"ל מעולם לא הסתיימה. הטיפול הממשלתי באנשים שכרתו ברית עם ישראל היה כושל ומצטיין, מביש ומעורר התפעלות גם יחד.
חלק מאנשי צד"ל נקלטו היטב, אחרים חיים עד היום ללא בית. יש מהם שחיים בעוני, ויש שפתחו עסקים משגשגים: הידוע שבהם הוא 'ערק נמרוד', שהפך לשם דבר. בינתיים גדל דור חדש, ישראלי, "צבר". חלק מהצעירים התגייסו לצה"ל, למשמר הגבול ולמשטרה, אולם לבנון הייתה ונשארה הבית.
מעבר לגבול נותרו המשפחות, הבתים והרכוש, וגם הכמיהה לשוב נותרה בעינה. כמו משה על הר נבו הם יכולים רק לראות את הארץ המובטחת מנגד, אך לא לבוא בשעריה. 14 שנה אחרי היציאה מלבנון חיים בישראל 2,700 אנשי צד"ל ובני משפחותיהם. חלקם היגרו במהלך השנים לאירופה, לאמריקה ולאוסטרליה. כמה עשרות שבו ללבנון, טיפין־טיפין. לפני שנה שבו בני משפחתו של גנרל צד"ל הישאם עקל, שנהרג חודשים אחדים לפני נסיגת צה"ל.
אנשי צד"ל מהווים היום רבע מהקהילה המארונית בישראל. גם לבנון אינה מה שהייתה. חיזבאללה אמנם עדיין שליט יחיד בדרום לבנון, אך מעמדו הפנימי התערער מאז מעורבותו במלחמה בסוריה, מה שמצית מחדש את התקווה שרגע השיבה אולי קרב. אולם הרגישות עדיין עצומה.
הסימנים שמשהו מתרחש החלו לצוץ לפני שבועות אחדים, כשהפטריארך הלבנוני, בשארה א־ראעי, הודיע על כוונתו להתלוות לאפיפיור פרנציסקוס בביקורו בישראל. ההודעה הציתה אש בתקשורת הלבנונית. העיתון 'א־ספיר' כינה את ביקורו "חטא היסטורי".
העיתון 'אל־אחבר', המקורב לחיזבאללה, הזהיר שהביקור ייצור תקדים מסוכן, שיעודד את הנוצרים לבקר בירושלים. ערב הביקור שיגר חיזבאללה משלחת מטעמו למפגש עם הפטריארך המארוני, במאמץ לשכנעו לבטל את הנסיעה. ההנמקה העיקרית הייתה שביקור בישראל כמוהו כהכרה בה. הדיאלוג היה מנומס, אך הרמזים הרבה פחות. הובטח לו שהוא "יישא באחריות".
הפטריארך בן ה־67, בעל הפנים הנוקשות והמחורצות, לא נבהל. הוא הודיע שלא יחזור בו. מחובתו, הסביר, להתלוות לביקור האפיפיור. הנוסחה שנבחרה לצורך העניין היא ביקור צאן מרעיתו בארץ הקודש. מבחינתו, הסביר, לבנון וישראל הן מרחב רציף שבו גבולות מדיניים אינם אמורים להוות מכשול. אבל היו מכשולים, וגם תקרית תקשורתית. ערב ביקורו הגיע הפטריארך לאולפן ערוץ 'פראנס 24' בערבית לראיון.
עקבות ניסיון של המראיין לתהות לעומק על הסיבות לביקורו ולפגישתו המתוכננת עם אנשי צד"ל, איבד הפטריארך א־ראעי את סבלנותו. הפגישה הסתיימה בניתוק המיקרופון ובעזיבת האולפן במהלך הראיון. למודי ניסיון מן התקרית הזו יצאו השבוע דוברי הקהילה הנוצרית־מארונית בישראל מגדרם כדי לתאר את ביקורו של הפטריארך הלבנוני כביקור דתי נטו.
"המארונים החיים בלבנון ובישראל הם קהילה אחת", שבו ושוררו. "אחרי שנים רבות של נתק הפטריארך בא לבקר את בניו. לא לחינם הוא נקרא בפינו 'אבּונה' (אבינו)", אמר ודיע אבו־נאסר, דובר הקהילה. "כל ניסיון לשוות לביקור אופי פוליטי יהיה בלתי הוגן בעליל". ואכן, הפטריארך בשארה א־ראעי חרש השבוע את הארץ לאורכה ולרוחבה. ירושלים, בית־לחם, יפו, נצרת, חיפה, עוספיה, גוש־חלב וכפר העקורים בירעם. לאפיפיור הוא נלווה רק בחלקו הדתי של הביקור, וגם לאחר שמנהיג הכנסייה הקתולית שב לוותיקן המשיך הפטריארך בסדר יום עצמאי של ביקורים בקהילות המארוניות.
ההתרגשות, צריך לומר, באמת הייתה גדולה. ערביי לוד ורמלה הגיעו ליפו במיוחד כדי לפגוש אותו. וכך היה גם במקומות האחרים. פתאום הייתה לערבים הנוצרים בישראל תחושה ש"יש בעל בית". הביקור הסתיים במיסה חגיגית על שפת הכנרת עם אנשי "הקהילה הלבנונית", שנמשכה בארוחת ערב סגורה עם אנשי צד"ל.
שאלתי השבוע את ודיע אבו־נאסר אם אכן יש קשר בין ביקור הפטריארך המארוני ובין העסקה הנרקמת לשיבת אנשי צד"ל ללבנון. אבו־נאסר היה נחרץ: "אין שום קשר". אפשר להבין אותו. הוא לא יכול להשיב אחרת. אבל כשנשאל אם יש סיכוי לעסקה כזו, נאלץ להשיב בחיוב. "למה לא", אמר, "עברו 14 שנים. יש דור חדש, יש צעירים שאין להם שום קשר למה שהיה. מחובתנו לדאוג להם. זה עניין הומניטרי ממדרגה ראשונה".
ואכן, מעקב אחר העיתונות הלבנונית מראה שהזמן בכל זאת עשה את שלו. כיסוי ביקורו של א־ראעי בישראל היה ענייני. העיתון 'אל־אחבר' היה היחיד שהמשיך לכנות את אנשי צד"ל "בוגדים" ו"משתפי פעולה", ככל הנראה כחלק מההכנות למה שמצפה לא־ראעי עם שובו ללבנון.
שוחחתי השבוע עם מקורות אירופיים המקושרים היטב לביירות בעניין ביקורו של א־ראעי בישראל והעסקה להשבת אנשי צד"ל. אחד המקורות, ששב זה עתה מלבנון, סיפר כי נכח בפרלמנט הלבנוני בדיון שעסק בשני נושאים מרכזיים: הצלחותיו של בשאר אסד במאבק במורדים בסוריה וביקורו של הפטריארך א־ראעי בישראל. זה, אמר המקור, היה הנושא הבוער. הם סקרנים מאוד לגבי תוצאות ביקורו. לא רק כי המפגש עם ישראל מסקרן, אלא מפני שהנושא הפוליטי המרכזי על סדר היום הלבנוני, ממש כמו בישראל, הוא הבחירות לנשיאות.
ביום שבו הגיע האפיפיור לנתב"ג הסתיימה כהונתו בת שש השנים של הנשיא מישל סלימן. לפי החוקה הלבנונית, המבוססת על איזון בין העדות בלבנון, הנשיא נבחר אחת לשש שנים בידי חברי הפרלמנט, והוא חייב להיבחר מקרב קהילת הנוצרים המארונים. הסיבה היסטורית: כשקיבלה לבנון את עצמאותה, היה בה רוב נוצרי קטן. אלא שמאז השתנה ההרכב הדמוגרפי במדינה המשוסעת, השיעים נעשו לרוב, וחיזבאללה הפך למפלגת שלטון.
החוקה לא השתנתה וגם הנשיא הבא שייבחר יהיה נוצרי מארוני, אך המאבק פתלתל ויצרי מתמיד, ומעורבים בו אינטרסים פוליטיים, דתיים ועדתיים. אחד האישים בעלי ההשפעה על בחירת הנשיא הבא הוא הפטריארך המארוני א־ראעי. עד כה קיים הפרלמנט הלבנוני שישה סבבי הצבעה בניסיון לאתר מועמד מוסכם, ללא הצלחה.
נכון לעכשיו יש בלבנון ואקום נשיאותי. מישל סלימן סיים את תפקידו לפני חמישה ימים, וסבב הצבעה נוסף יתקיים בעוד עשרה ימים. אם ייכשל המאמץ לקבוע את זהות המחליף, תיקלע לבנון שוב לסחרור פוליטי. בעוד שלושה חודשים צריכות להיערך בלבנון גם בחירות לפרלמנט, והעסק עלול להסתבך מאוד.
הכלי העיקרי שיסייע להגיע להסכמה על מועמד בפרלמנט הוא עסקה שתחבוק את כל הגופים שיש להם יד ורגל בעניין. השבת אנשי צד"ל ללבנון היא כנראה חלק בלתי נפרד ממנה. לכן, למרות כל ההכחשות, יש לעניין הזה קשר הדוק לביקורו של הפטריארך המארוני מלבנון בישראל. לכן ביקורו של א־ראעי מוגדר כביקור דתי אך גם הומניטרי.
זה גם הקו שבו ידבק מעתה, עם שובו ללבנון: קרוב ל־3,000 אנשי צד"ל ובני משפחותיהם הם חלק בלתי נפרד מהקהילה המארונית בלבנון, ועל כן חובתו לדאוג להם. לדברי המקור האירופי ששוחח לבקשתי עם מקורבו בפרלמנט הלבנוני, הפטריארך א־ראעי כבר נמצא בעיצומו של דיאלוג עם גורמים בממשלה בביירות ועם בכירים בצבא לבנון בניסיון לקבל ערובות לשלומם של הצד"לניקים החיים בישראל.
לפי העסקה שא־ראעי חותר אליה, אם וכאשר יחליטו לשוב הביתה לא יתנהל נגד אנשי צד"ל קמפיין ראווה, שלומם יובטח, לא יגנו אותם בראש חוצות ולא יקראו להם בוגדים. הם לא ייעצרו ברגע שכף רגלם תדרוך בלבנון, ומערכת המשפט הלבנונית לא תחמיר עמם "יתר על המידה". הנושא אמנם רגיש מאוד אך אפשרי, העריך המקור.
"בהחלט יש צ'אנס. לא גדול, אבל ממשי". עברו 14 שנים, הוא מוסיף, וזו דרך להראות שאף שלבנון וישראל מגדירות זו את זו "מדינת אויב", יש להן יכולת לסתום חורים שחורים ביניהן. "החיזבאללה חותר לבחירתו של איש אמונם, הגנרל הנוצרי מישל אעון, לנשיא", אומר המקור האירופי.
"אולם איש המפתח בדיאלוג לבחירת הנשיא הבא בלבנון הוא רמטכ"ל הצבא הלבנוני ז'אן קהווג'י. זה האיש שא־ראעי חותר אליו בדרכו להשיג עסקה למען אנשי צד"ל. מינויו לנשיא לבנון הבא יהיה המשך לכהונה המוצלחת של מישל סלימן, שנלקח מכס הרמטכ"לות ונמשח לנשיא לבנון. קהוו'גי מילא את מקומו כרמטכ"ל, ובעתיד ימלא גם את מקומו כנשיא. עתידם של אנשי צד"ל תלוי בו ובעסקה, אם תהיה, לבחירתו לנשיא".
פייר דיאב, לשעבר סרן בצבא דרום לבנון,
שאדי חלול, קצין צד״ל לשעבר בחצביה, הגיע למיסה החגיגית עם הפטריארך בכפר־נחום. שאלתי אותו מה אמר הפטריארך במיסה. "הוא אמר שאנשי צד״ל נפלו קורבן למדיניות בינלאומית", סיפר חלול. "תמיד יש מי שנופלים קורבן. אנחנו, שנמצאים בלבנון, אמר הפטריארך, נדבר עם השלטונות ונראה מה אפשר לעשות בעניין של צד״ל". ומה הבנת מזה, שאלתי את קצין צד״ל לשעבר. "לא יודע", השיב חלול. "ואם נחזור, לאן נחזור? החיים שלנו כאן. האם אפשר להאמין לאנשי חיזבאללה שלא יתנכלו לנו?"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם