3,000 מוסלמים אירופאים הפכו ללוחמי ג'יהאד בסוריה
המחבל שביצע את הפיגוע בבריסל לא לבד – אלפי צעירים יוצאים ממערב אירופה ועוברים דרך איסטנבול בדרכם לאימונים. האבטלה בבלגיה היא גורם משמעותי בתופעה: "עבור הצעירים המוסלמים שמסתובבים ברחובות, הפתרון הג'יהאדיסטי אטרקטיבי"
עוד כותרות ב-nrg:
• הבחירות בסוריה יצאו לדרך: אסד צפוי לנצח
• קמפיין בקונגרס: החרימו את ממשלת פתח'-חמאס
• בכירה בפרקליטות: רוב המסתננים אינם פליטים
מזל, כי אלמלא נתפס, מהדי נמוש היה יכול בתוך דקות לעשות את דרכו מתחנת סנט-שארל
האם זו הייתה תוכניתו של מהדי נמוש? האם פעל כזאב בודד או כבלדר נשק עבור ארגון ג'יהאדיסטי? לדברי משטרת צרפת, נמוש בינתיים שותק. אולם העובדה שהגיע לעיר הנמל ההיסטורית עם כל הארסנל בתיקו מעידה שכנראה היה בדרכו לפיגוע נוסף. זו כנראה גם הסיבה שלא טרח למחוק את הקטע המפליל שבו הוא מתעד את עצמו בפיגוע בבריסל. הוא רצה שידעו כי הוא האיש.
האם זה אומר שנמוש היה מוכן למות תוך כדי פיגוע נוסף? לא בהכרח. קל מאוד להיעלם במרסיי – מגלופוליס בת שני מיליון תושבים, כמחציתם מוסלמים. מרסיי היא אחת הערים באירופה שבעתיד הקרוב מאוד צפוי להיות בה רוב מוסלמי. יש במרסיי מקומות שגם המשטרה הצרפתית אינה מעזה לחדור לתוכם. למעשה, יש בה מקומות שאין שום דרך לדעת שהם בכלל נמצאים באירופה.
לפני כחודשיים ביקרתי במרסיי. פחות מחמש דקות הליכה מהנמל הישן, חלון הראווה התיירותי של מרסיי, משתרע השוק של נואיי. קסבה מזרח-תיכונית, שעולים ממנה קולות, ריחות וצלילים מארצות המגרב ומערב אפריקה.
בקרן הרחוב, בין איטליז חלאל לבין דוכן לממכר ממתקים נוטפי דבש, אפשר לראות בצד אחד של הרחוב מהגרים שזה עתה נחתו במעבורת היומית מאלג'יר ובצד האחר שוטרים חמושים הסורקים בעצבנות את היוצאים מתחנת המטרו של נואיי.
את המתח באוויר אפשר לחתוך בסכין, וזו לא קלישאה. עבור מתבונן מן הצד, הסיטואציה מובהקת. עיניים בכל מקום. מרוקני בגלבייה מסורתית חולף על פני פסל אלת הצדק העיוורת בצעדים מהירים, שולף מטפחת לבנה גדולה המסתירה את פניו בעוברו על פני השוטרים.
האווירה הסמיכה הזו מוכרת לנמוש מילדות. הוא גדל לתוכה. מהדי נמוש נולד ב-1985 ברוביי, עיירה תעשייתית סמוכה לליל שבצפון צרפת, מרחק שעה ברכבת לבריסל. הוא מעולם לא הכיר את אביו ושתי אחיותיו. בגיל שלושה חודשים נמסר לטיפול במשפחת אומנה לאחר שאמו לא הייתה מסוגלת לטפל בו – כך כתבו השבוע במקומונים של רוביי. הוא עבר ממשפחה למשפחה. בשנות העשרה לחייו הצטרף לחבורת נערי הרחוב של רוביי, והידרדר לפשע.
תהליך ההקצנה שהפך אותו לג'יהאדיסט התרחש בין כותלי הכלא. גיבור ילדותו היה ליונל דומונט, צעיר ממוצא אלג'ירי, ארכי-טרוריסט, שבשנות ה-90 נמנה עם מה שכונה אז "כנופיית רוביי" ופעל בבוסניה ובצרפת. גם דומונט החל את הקריירה שלו כפושע קטן. הוא גויס לצבא ושירת בסומליה, שם שב לשורשיו האלג'יריים. עם שובו לצרפת, התאסלם. הוא המשיך לבוסניה, הצטרף למוג'יהידין ונלחם בכוחות נאט"ו.
פרט לעיסוקו בג'יהאד, מצא את עצמו הגנגסטר מרוביי מעורב בשוד בסרייבו, שבו גם רצח שוטר. הוא נתפס ונכלא, אך הצליח לברוח. עם שובו לצרפת היה דומונט מעורב בסדרה של פיגועים במטרו של פריז, בשיתוף עם קבוצה אסלאמית קיצונית המכונה 'הצבא האסלאמי האלג'ירי' - GIA. ב-1996 אף היה מעורב בניסיון לפגע במשרדי המשטרה הצרפתית בליון ערב כינוס ה-G-7. עד למעצרו לפני כארבע שנים, בילה דומונט חלק ניכר מזמנו במלזיה, סינגפור, יפן וגרמניה. על פי נתוני המודיעין הצרפתי, למעט יפן, אלו שלוש המדינות שגם מהדי נמוש עבר דרכן לפני שובו מסוריה לאירופה.
צפו באימוני ג'יהאד בסוריה:
אם או כאשר מהדי נמוש ישבור את שתיקתו, המשטרה הצרפתית והיחידה למלחמה בטרור ינסו לברר מה עשה בעיקר במלזיה, אם פעל לבדו או שיש מאחוריו גוף ג'יהאדיסטי. הן ינסו להבין מה היו תוכניותיו: לבצע פיגוע נוסף ולהיעלם ברחובות הצרים של מרסיי, בין הבניינים הקולוניאליים הנטושים? להוריד פרופיל ולהיטמע בשכונות הפשע של העיר? או פשוט לעלות על המעבורת הבאה לאלג'יריה?
תמורת כרטיס של 230 אירו יכול היה לעלות על המעבורת לאלג'יריה, מולדתו. תוך שעתיים ועשרים דקות בלבד היה נמוש נבלע בקלות באוכלוסיה המקומית. לרשותו היו עומדות אז שתי אופציות.
להצטרף לאחת הקבוצות הג'יהאדיסטיות, שנעות במרחב שבין אלג'יריה לוב ומאלי, או להשלים אז את מעגל הג'יהאד המקורי, ולשוב לחבריו בסוריה. הפעם, כגיבור.
גם המסלול ידוע: טיסה מאלג'יר או מטריפולי לאיסטנבול. המסלול הזה שממשיך באוטובוס לדרום התורכי, הפך בשנתיים האחרונות לנתיב הג'יהאד העיקרי לסוריה. זו המקבילה הג'יהאדיסטית לטיול למזרח הרחוק או לדרום אמריקה. ההרפתקה האולטימטיבית לצעיר מוסלמי-אירופי.
עד כמה זמין המסלול הזה אפשר ללמוד מצירוף מקרים עליו דיווחנו כבר בשבוע שעבר. יום לפני הפיגוע בבריסל, חשף שר הפנים הצרפתי, ברנאר קזאנוב, כי שלטונות צרפת מעריכים שאחותו של מוחמד מראח, המפגע מטולוז, הצטרפה לשורות הג'יהאדיסטים בסוריה והיא מעורבת בלחימה. "סועד מראח וארבעת ילדיה", אמר שר הפנים הצרפתי, "המריאו לברצלונה, שם עלתה על טיסה לאיסטנבול והמשיכה באוטובוס לעיר גזיאנטפ, הסמוכה לגבול הסורי. שם אבדו עקבותיה".
זו אולי הנקודה העיקרית. בשנתיים האחרונות הפכה איסטנבול ליעד המרכזי השואב אליו גי'האדיסטים מרחבי העולם בדרכם להצטרף למלחמה בסוריה. זו הדרך הקלה והנוחה ביותר, במיוחד עבור ג'יהאדיסטים צעירים חסרי ניסיון מאירופה, שזה ניסיונם הראשון להצטרף למערכה.
וזה גם המפתח לעצירת המגמה. בחודשים האחרונים גוברת הדאגה כי אותם ג'יהאדיסטים שנסעו לסוריה עלולים, עם שובם, ליישם בערי אירופה השלוות את מה שלמדו בסוריה. מהדי נמוש הוא רק המקרה הראשון, ואין ספק שהוא עלול להוות השראה לבאים אחריו. על פי הערכות שפרסמה ממשלת צרפת, נכון להיום נמצאים בסוריה כ-700 אזרחים צרפתים הלוחמים בקבוצות ג'יהאדיסטיות שונות. אולם מספרם מכלל מדינות אירופה גדול הרבה יותר, ונע בסביבות ה-3,000 לפחות. לכאורה, מספר זעיר; בפועל, המון. לא דרושים יותר מכמה מפגעים בודדים כדי להעמיד את אירופה כולה בפני משבר אמיתי.
הדבר הראשון המתבקש כדי לבלום את המגמה הוא לעצור את הצעירים הללו בדרכם לאיסטנבול. לשם כך נדרש שיתוף פעולה של התורכים. בשבועות האחרונים היו ניסיונות לעכב קטינים שטסו לאיסטנבול, לאחר שנודע כי היו בדרכם לסוריה. התורכים אמנם שיתפו פעולה, אולם ההצלחה הייתה בעיקר הודות לערנות, גם אם מאוחרת, של הוריהם.
ברוב המקרים, כמו במקרה של מהדי נמוש, המשפחה כלל אינה בתמונה. או שהם אינם יודעים או שאין להם כלל שליטה על המתרחש. ובמקרה כמו של נמוש, גם אין בדיוק משפחה. או ליתר דיוק, יש משפחה עם רקע סוציו-אקונומי קשה ועבר פלילי. אנשים ללא עתיד. ובהיעדר אופק עתידי, האופציה הג'יהאדיסטית אינה רק מושכת, היא גם אופציה מעשית.
זה גם המשותף בין מהדי נמוש, המפגע מבריסל, למוחמד מראח, המפגע מטולוז. הפרופיל של השניים כמעט זהה. בשני המקרים אלה צעירים מוסלמים ממשפחות בעייתיות וללא רקע דתי. בשני המקרים אלו צעירים המתגוררים בפרברי עוני, נגררים לחיי פשע, עוברים תהליך הקצנה בכלא, משתחררים, יוצאים למחנות אימונים ג'יהאדיסטיים בחו"ל, עושים סיבוב בארצות כמו פקיסטאן ומלזיה, ואז חוזרים לפגע בלבה של אירופה – ודווקא נגד יהודים.
גורם נוסף המשותף לשניהם הוא ההשפעה של המלחמה בבוסניה בשנות ה-90. אם נמוש הושפע מליונל דומונט, הרי שמראח בילה שלושה שבועות לפני הפיגוע בטולוז בסמינר התחזקות אסלאמי בבוסניה. ברוביי, שם נולד נמוש, הקשרים עם המוג'הידין בבוסניה עדיין קיימים. זה חלק בלתי נפרד מהיקום הג'יהאדיסטי.
האתגר עמו צריכה כעת אירופה להתמודד הוא עם גל של צעירים קיצונים כמו נמוש ומראח, שגדלו באירופה, מכירים אותה ועוינים אותה. אלא שבזכות הדרכון האירופי וזכויותיהם המשפטיות כאזרחים חברי האיחוד האירופי, הם מהווים אגוז קשה יותר לפיצוח.
אחת השאלות שעומדת כרגע על הפרק היא אם מהדי נמוש יוסגר לבלגים. מבחינת החוק, יש ככל הנראה הבדל אם יוסגר בהסכמה, או אם יוסגר שלא בהסכמה. ובכל מקרה, זו תהיה הפעם הראשונה שבבלגיה ייערך משפט על רקע פיגוע טרור. לבלגים, שמתמודדים עם אוכלוסיה מוסלמית גדולה, ימין קיצוני עולה ונטיות לבדלנות על רקע העימות בין פלמים לוולונים, צפויה מערכה לא קלה.
אולם מה שצריך להדאיג את הבלגים והצרפתים גם יחד היא האווירה ברוביי, שם גדל מהדי נמוש. המרחק מרוביי בצד הצרפתי לבריסל שבצד הבלגי הוא כשעה בלבד ברכבת. שוחחתי השבוע עם מכר המעורה לעומק במצב הפשיעה באזור. "רוביי", הוא אומר, "היא אזור מוכה אסון. העיר ליל הסמוכה אמנם מזכירה את פריז, אבל רוביי היא פלנטה אחרת. לטרור יש כאן שורשים. כבר בשנת 1995 נהרס בניין שבו הכינו פצצות, סמוך לתחנת הרכבת. נכון להיום יש ברוביי לא פחות מארבעה מסגדים מוכרים ועוד מספר לא ידוע של מסגדים בלתי רשמיים. לפעמים במרתף,
"הבעיה העיקרית כאן", אומר האיש, "היא האבטלה. הייתה כאן תעשיית טקסטיל, אך בתי החרושת נסגרו בזה אחר זה. יש כאן אזורים שלמים נטושים שהפכו לחממה לפעילות פלילית וחתרנית. זה במפורש אזור ג'יהאדיסטי. גם לא יהיה מוגזם להעריך שיש כאן מספר לא מבוטל של תאי טרור רדומים.
"מבחינה זו, המצב כאן קשה עוד יותר מאשר בפריז. שם", הוא אומר, "פועלות רשתות סמים גדולות שלפחות נותנות לצעירים משהו להתפרנס ממנו. פלילי אמנם, אך סוג של פרנסה. פה אין כלום. הסחר בסמים קטן ומקומי, כך שאין אופק, אפילו לא ברמה הפלילית. עבור הצעירים המוסלמים שמסתובבים ברחובות, הפתרון הג'יהאדיסטי הוא פתרון מעשי ואטרקטיבי. קל לגייס כאן אנשים, וקשה לחדור פה להתארגנויות בגלל אופיין המקומי. מהדי נמוש", הוא מוסיף, "הוא רק קצה הקרחון".
הכתבה המלאה תתפרסם במוסף "יומן בסוף השבוע" מבית "מקור ראשון"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם