עכשיו באמת: אף אחד לא אוהב את מוסד הנשיאות
הרפש והזוהמה שהציפו את ההתמודדות הזו לנשיאות, עם פרישת פואד ופרשת סילבן, וגם הצהרות ההון, מעלים את השאלה שפתחה את המרוץ: למה אנחנו צריכים את זה בכלל?
עוד לא היו בחירות לתפקיד נשיא המדינה שצל גדול כל כך ריחף מעליהן. ולא, הפעם אנחנו לא מתכוונים לכמות הלכלוכים והדם הרע שזרם בין המועמדים וסביב המועמדים, אלא דווקא לשאלת המשך קיומו של המוסד הממלכתי מכולם.
"בשביל מה אנחנו צריכים את הדבר הזה?" שאל לפני כמה חודשים השר נפתלי בנט את שרת המשפטים ציפי לבני, לפני אחת מישיבות הקבינט. כשבנט דיבר על "הדבר הזה" הוא התכוון למוסד הנשיאות.
בנט גולל בפני לבני את הבעיות שלדעתו קיימות בתפקיד, ובעיקר את העובדה שאין מאחוריו סמכויות אמיתיות, מה שמשאיר סימן שאלה גדול בדבר הצורך בו. לבני הבטיחה לחשוב על זה, ובכך הסתיימה השיחה הראשונה, אחת מיני רבות, שעסקה באפשרות ביטול תפקיד הנשיא.
אגב, בנט עצמו דווקא ירד מהר מאוד מהרעיון, לאחר שיחה שערך עם לא אחר מאשר הנשיא היוצא, שמעון פרס. זה טרח להסביר לבנט באריכות את חשיבות המוסד ואת תפקידיו השונים של הנשיא.
הטיעון ששכנע לבסוף את יו"ר הבית היהודי התמקד בזמן הרב שהנשיא חוסך לראש הממשלה, בעיקר בכל הקשור להשתתפות בטקסים, באירועים ממלכתיים ובקבלת אורחים רבים מחו"ל. "הזמן של ראש הממשלה הוא יקר מפז", אמר אז בנט, והסכים שיש צורך להמשיך לבחור כאן נשיא.
כאמור, זה היה רק הניסיון הראשון. לפני כמה שבועות הגיעה היוזמה הרצינית יותר להיפרד לשלום מבית הנשיא. הפעם היא הגיעה ישירות מלשכת ראש הממשלה. במסגרת מאבקו באפשרות בחירתו של ח"כ רובי ריבלין לתפקיד, בחן ראש הממשלה נתניהו את האופציה לדחות את הבחירות לנשיאות ולנצל את הזמן כדי לפעול לביטולו של המוסד, או לפחות לשינוי תפקידיו ודרך התנהלותו.
נתניהו הניח את כל כובד משקלו על העניין: הוא שוחח עם כל ראשי מפלגות הקואליציה, תזכיר חוק הוכן מבעוד מועד, ותהליך ספירת אצבעות התומכים היה בעיצומו. אבל לאחר כמה ימים של כותרות ותהיות החלה היוזמה לקרוס. בזה אחר זה הודיעו ראשי המפלגות ושרים בולטים
הניסיון האחרון התרחש ממש בימים האחרונים, בעקבות פרישתו של בנימין (פואד) בן אליעזר מההתמודדות. התחושה במערכת הפוליטית הייתה שההתמודדות עברה גבול מסוים, שאיש לא האמין שייפרץ, ונבדקה שוב האפשרות לדחות את הבחירות לנשיאות. אך מהר מאוד הבינו בכנסת שאי אפשר לדחות את הבחירות יומיים לפני המועד, וגם היוזמה הזו גוועה.
ועדיין, לא היו בחירות לנשיאות שבהן הקולות לביטול המוסד היו כה רמים. אפילו בסקרי דעת הקהל יורד בהתמדה שיעור התומכים במוסד הממלכתי שעומד בראשות המדינה. סביר להניח שהסיבה היא ההכפשות והזוהמה שדבקו במועמדים במרוץ הנוכחי.
יש עוד יוזמה אחת בנושא שעדיין מונחת על השולחן, והיא צפויה להתרומם דווקא ביום שלאחר הבחירות. מדובר בהצעת חוק פרטית של ח"כ זבולון כלפה (הבית היהודי) שמבקשת לבטל את מוסד הנשיאות בעוד שבע שנים, בתום כהונת הנשיא החדש. רק שאלה אחת נותרה פתוחה בהקשר הזה – האם הנושא יעניין מישהו רגע לאחר שהבחירות הנוכחיות יהיו מאחורינו, או שכדי לעסוק בסוגיה ניאלץ לחכות שבע שנים, עד שיתקרבו הבחירות הבאות לנשיאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם