רע לתפארת: חמשת רגעי השפל של הנשיאות
זיופים בהצבעה בכנסת, ניסיון להדחה, שוחד, אונס ואוכל לא כשר: חמישה אירועים שמוטטו את היוקרה של מוסד הנשיאות
עוד בראשיתו נוצר התפקיד בעיקר כתואר חשוב אך חסר כוח פוליטי שינטרל את חיים ויצמן, מיריביו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. "המקום היחיד שאני רשאי לדחוף אליו את אפי הוא הממחטה שלי", התלונן הנשיא הראשון ויצמן על סמכויותיו המוגבלות של התפקיד. אבל גם אם הקמתו של מוסד הנשיאות נבעה מסיבות פוליטיות, הוא עדיין חשוב, ייצוגי ורם – ובכל זאת הצלחנו להכתים אותו.
בבחירות לנשיא השביעי, לאחר כהונתו השנייה של הנשיא השישי חיים הרצוג, התמודד עזר ויצמן, אחיינו של הנשיא הראשון, כמועמדה של מפלגת העבודה (שהובילה אז את הקואליציה בממשלת רבין השנייה). ח"כ דב שילנסקי התמודד מול ויצמן, כמועמד הליכוד.
הבחירות התקיימו במליאת הכנסת ב-24 במרץ 1993. בתום ספירת הקולות בסיבוב הראשון התגלה למרבה המבוכה כי נמצאו 124 פתקים בקלפי – ארבעה יותר ממספר הח"כים שהצביעו. 68 תמכו בוויצמן, 55 הצביעו לדב שילנסקי, וח"כ אחד נמנע. יושב ראש הכנסת ח"כ שבח וייס הורה על סיבוב הצבעה חוזר. בפעם הזו נמנה שוב פתק הצבעה לבן אחד, אך כל אחד מהמועמדים זכה לשני קולות פחות – 66 תמכו בוויצמן, 53 תמכו בשילנסקי. ויצמן נבחר, והפעם באופן חוקי.
בבחירות לנשיאות המדינה ב-1998 התמודד הנשיא המכהן, עזר ויצמן, על כהונתו השנייה. מראשית המדינה היה נהוג שאין מתמודדים מול נשיא מכהן העומד לבחירה לקדנציה נוספת, אך ויצמן היה איש העבודה, והממשלה ממשלת ליכוד, בראשות בנימין נתניהו. לכן, למרות המוסכמה, הציבה תנועת הליכוד בשנת 1998 את המועמד שאול עמור, חבר כנסת ממגדל העמק, כמועמד נגדי.
גם תנועת "מנהיגות יהודית", בראשות משה פייגלין, ניסתה להריץ בבחירות לנשיאות 1998 מועמד משלה – פרופ' ירמיהו ברנובר, אסיר ציון לשעבר. התנועה החוץ-מפלגתית לא הצליחה להשיג עשר חתימות של חברי כנסת לשם ההתמודדות. בסופו של דבר זכה עזר ויצמן בבחירות, עם 63 קולות.
הנשיא ויצמן הישיר והעממי, שנפטר ב-2005, זכור כדמות צבעונית למדי במשכן הנשיא, כולל התבטאויות גסות מעט. לאחר שנבחר לכהונתו השנייה ב-1998, חשדו במשטרה כי הוא קיבל תשלומים לא ראויים, עד כדי שוחד, מאנשי עסקים. החשדות לא הגיעו עד לכדי כתב אישום, אך הפרסומים בנושא גרמו להתפטרותו ממשרת הנשיא ולפרישתו מהחיים הציבוריים בשנת 2000.
נשיאה השמיני של מדינת ישראל, משה קצב, נבחר לתפקידו בשנת 2000, בעקבות התפטרותו של ויצמן. לראשונה נבחר הנשיא לכהונה אחת, למשך שבע שנים, ולא לכהונה של חמש שנים עם אפשרות לכהונה נוספת בת חמש שנים. במהלך כהונתו התלוננו נגדו כמה נשים שהיו כפופות למרותו במהלך כהונתו כשר התיירות וכנשיא המדינה, וטענו כי ביצע בהן עבירות אונס, מעשה מגונה בכוח והטרדה מינית.
קצב נאבק והתנגד, אך לבסוף אולץ להתפטר ולעמוד לדין. משפטו הסתיים בהרשעה, ומאז 2011 הוא מרצה עונש של שבע שנות מאסר בכלא מעשיהו.
באירועי יום העצמאות בבית הנשיא בשנת 2012, תחת כהונתו של הנשיא התשיעי שמעון פרס, הוגש לסועדים מזון ללא תעודת כשרות. הבשר שהיו אמורים להגיש באירוע התקלקל, והבשר החלופי הגיע מאטליז הפועל בשבת, מגיש פירות ים לא כשרים, ואינו אוחז בתעודה מטעם הרבנות. הנשיא עצמו לא היה קשור לפרשה, אולם ביקורת רבה נמתחה על הצוות בבית הנשיא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם