ראשי » חדשות » דעותגלוש ב - nrg מהסלולר

האכזריות שבהומאניות

הדרך האמיתית היחידה והמוסרית לעצור את הטרור היא במאבק אכזרי וחסר פשרות בו. ענישה קולקטיבית וחוסר רחמים הם מעשים אכזריים בטווח הקצר אך הם יביאו לתוצאה מוסרית בטווח הזמן הארוך

כדי לנצח במערכה הצודקת שלנו עלינו להבין נכונה מי נגד מי לוחם כבר יותר ממאה שנה בקרב הדמים הזה באזורנו. רק לכאורה מתנהל כאן המאבק בין יהודים לערבים על אותה פיסת האדמה. לו זה היה העימות האמיתי הוא היה מזמן מוכרע, כי הכוח הצבאי של ישראל עולה לאין שיעור על זה של הערבים. אותו הסיפור לגבי המלחמה בין הטרור הבינלאומי למעצמות המערביות – ארה"ב, בריטניה, צרפת ואחרות. איזה עימות יכול להמשיך יותר מכמה שעות עד להכרעה סופית בין צבא מיומן, מצויד בטכנולוגיה מתקדמת עם משאבים אדירים - לחבורת הפושעים? בפועל העימות האמיתי - הוא בין הכוחות שמופקדים להילחם בטרור - למעצבי דעת הקהל שמגבילים את הכוחות בשיטות, באמצעים, בהיקף, בדרכי פעולה.
 
מעצבי דעת הקהל שברשותם המשאבים של התקשורת העולמית המגויסת, של תעשיית הסרטים, תמיכה בלתי מסויגת מצד רוב הסופרים, מחזאים, אומנים, ארגוני זכויות האדם הם הכוח אשר התייצב מול הלוחמים. הגורמים האלה מגדירים את הצעדים, שעשויים לסיים במהרה את המאבק בטרור, כלא דמוקרטיים, לא מידתיים, לא חוקיים, אכזריים, לא הומאניים, סותרים אמנות בינלאומיות. בכך הם גורמים להמשך של שפיחות הדמים.
באימפריה הסובייטית הרודנית של סטלין לא היה טרור של מחבלים – כי התגובה בכול הפעמים הבודדות בהן היה פיגוע הייתה ברוטאלית ביותר בלי התחשבות בדעת הקהל. היו שם הוצאות להורג ללא תהליך משפטי, ענישה קולקטיבית, הריסת בתים, גירוש ומה לא. באיטליה של מוסוליני תוך זמן קצר השלטונות הצליחו לדכא את המאפיה הסיציליאנית.

הקומוניסטים בסין בזמנו הצילו את ארצם מלהידרדר לתוהו ובוהו בסוף שנות ה1980 – כאשר מתנגדי השלטון יצאו לכיכר טיאנאנמן: השלטון הפעיל טנקים, הרג כמה מאות פורעי חוק ושלום על כולם. עשור לאחר מכן בעקבות סידרת הפיגועים שבוצעו על ידי הבדלנים הכורדים צבא טורקיה התחיל לנוע לכיוון גבולות סוריה שם מצא לו מקלט המנהיג של הבדלנים עבדולה אג'לאן. תוך יומיים אסד היגלה את אג'לאן משטחי מדינתו; אף מדינה לא התרצתה להתעמת עם הטורקים – וזמן קצר לאחר מכן אג'לאן הנרדף נתפש ולא הוצא להורג כי הורה לתומכיו להפסיק פעולות הטרור. הגנרל א-סיסי המצרי לא מאפשר לטרור להרים את ראשו תוך שהוא דוחה ביקורת מצדם של יפי הנפש בארצות הברית והאו"ם. אפשר לנצח את הטרור – ומהר מאוד.

אז מה אני מציע – לבטל את כול ההישגים של האנושות, לפעול לפי המנהגים של הרודנים? לא, לא ולא. גם לי חשובים כול ערכי הדמוקרטיה והחופש, ההומאניות מדברת לליבי לא פחות מליבם של פעילי ארגוני זכויות האדם למיניהם. לא צריך לקטלג אותי כחשוך, לא נאור, לא מפותח. אבל אני סבור שאנחנו טועים בהגדרת ההומאניות והדמוקרטיה – ומקריבים דווקא את ההישגים האלה. והמחבלים מנצלים את הטעות שלנו – וחותרים תחת הערכים אותם חרטו על דגלם שוחרי ההומאניות.

אנחנו מגנים על העטיפה – וזונחים את המהות, הולכים שבי אחרי מילים יפות – ומפקירים את התוכן. אנחנו לא מצליחים לגבש תשובה דמוקרטית, נאורה – למלחמת הטרור. לפני שאנחנו מבצעים פעולה נוספת, לפני שיורים עוד ירייה, לפני שמכוונים את התותחים והטילים, עלינו להחליט מה היא ההחלטה הדמוקרטית ביותר, ההומאנית, האנושית, המוסרית, ההחכמה והנבונה.
 

מה זה אומר? נניח שבשמי המדינה הדמוקרטית, הנאורה וההומאנית ביותר על פני האדמה טס מטוס שנחטף על ידי המחבלים שדורשים לשחרר את חבריהם הרוצחים ואם לא - הם ירסקו את המטוס אל תוך המגדל בו נמצאים אלפי אנשים. מה לעשות? אפשרות אחת – ליירט מיד את המטוס באמצעות טיל – אך אז יחד עם המחבלים יהרגו 300 הנוסעים חפים מפשע. אבל בבניין על הקרקע – אלפי אנשים, חפים מפשע גם הם. ברור, שבמקרה זה יש לשקול בכובד ראש, מה הוא - גילוי ההומאניות האמיתית. שוחרי ההומאניות יצביעו על פתרון נוסף: לשחרר את הרוצחים מהכלא. ואז התקרית תסתיים במינימום קורבנות. לכאורה. אלא שמי שמציעים את הפשרה הזו לא לוקחים בחשבון את השלכות ההחלטה.

הפתרון ה"הומני" הזה הוא בפועל האכזרי והמסוכן ביותר. הוא פותח פתח למעגל הדמים, מעודד חטיפות נוספות, מוביל לעוד קורבנות, לעוד רציחות, פיצוצים, חבלות. הפתרון היחיד הוא לחסל את המחבלים גם במחיר של אבדות בקרב האזרחים. אותו הכלל קיים כשמדובר במחבלים שפועלים מתוך שכונה, מחבלים, שהסתתרו בבית מאוכלס וכדומה. אלה הצעדים הדמוקרטיים ביותר, ההומאניים, הנאורים. הקורבנות האלה – הנוסעים התמימים במטוס שנחטף, דיירי הבית, בו מסתתרים הפושעים, תושבי השכונה ממנה פועלים המחבלים, תושבי הכפר – הם, הם קורבנות השלום האמיתיים, כי רק הם ישלמו בחייהם לא לשווא אלא למען המטרה הנעלה, האמיתית, הם – הקדושים אשר במותם יביעו שלום, סדר, שקט. הם יצילו את חייהם של אלפי אנשים חפים מפשע.

לאור האמור צעדים כמו הגבלות למגזר מסוים ממנו יוצאים מחבלים, שלילת זכויות וכדומה נראים לי לגמרי דמוקרטיים, הומאניים – כיוון שהנאה, או ניוד של קבוצת אנשים נופלת לפני זכותם של אנשים לחיים.
מתנגדי השיטה יציירו לנו תמונות זוועתיות של פעולות הצבא היום יומיות בהן נהרגים אזרחים, ערים במצור, המונים מגורשים, סובלים מרעב, ממצוקה. שוב טעות בחישוב, תחזית לא נכונה לגמרי. זה נשמע כפרדוקס – אבל בעקבות הצעדים הקשים, ההחלטיים, יופחתו מספר הקורבנות באופן משמעותי – ויביאו להפסקת הטרור. המחבלים לא חוטפים או רוצחים כי הם נהנים מזה. הם עושים חשבון פשוט: האם החבלה מביאה תוצאות, מקרבת את המטרה. הנחישות של השלטונות תשמש כוח הרתעה – ולא יהיה צורך להוציא את הצעדים לפועל. ואם הארגונים האלה באמת דואגים להפחתת האלימות – עליהם לצדד בי, לתמוך בי, להצטרף לקריאה שלי.
 יש לזכור: כשהם חוסכים את שבטם מהמחבלים הם מתאכזרים לא רק כלפי הקורבנות העתידיים של פעולות הטרור – הם מתאכזרים גם כלפי המחבלים עצמם כי בסופו של דבר מגיעים מים עד נפש והמחבלים מקבלים על הראש בגדול: שולחים נגדם את הצבא, מפציצים אותם, מפגיזים, הורגים אותם.

כשמעצבי דעת הקהל יפסיקו להגן על זכויות הטרוריסטים ועל זכויות של אלה, שעוזרים להם לפחות בשתיקתם, ויציירו את הפעולה האנטי-טרוריסטית כהומאנית, כדמוקרטית, כמוצדקת - המחבלים די מהר יפנימו שאין טעם לחטוף, לפוצץ, לחבל, כי בזה הם לא משיגים את מבוקשם – הם יפסיקו לעשות כך, יפנו לדרכים אחרות: הידברות, בוררות בבתי משפט, משא ומתנים – ויגור זאב עם כבש. ונראה פחות מלחמות, פחות קורבנות, פחות דם, יותר שלום ושגשוג כלכלי. אחרת עוד מאה שנה האנושות תשלם על קוצר הראייה, על הרחמנות המדומה של אלה שכיום מכתיבים את סדר היום.
 

ד"ר יורי מור הוא סופר, מחזאי, פובליציסט, יו"ר אגודת הסופרים דוברי הרוסית בישראל, בעל טור שבועי בעיתון "נובוסטי נדלי". מאמריו באתרים בשפה הרוסית בארץ ובחו"ל
yuramedia@gmail.com

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח