רס"ן שמועתי מצטרף לוואטסאפ
עוד לפני הודעת הגורמים הרשמיים, הרשתות החברתיות הוצפו במידע כוזב שפשט כאש בשדה קוצים, והגיע גם למשפחות החטופים. כוחות הביטחון נאלצו להכחיש. מהם הנזקים לפעילות המבצעית ומדוע בכלל אנשים מפיצים שמועות?
פרשת חטיפתם של גיל־עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח התנהלה אז הרחק מהכותרות בשל הגבלה חמורה של הצנזורה. במשך שעות ארוכות התנהלו דיווחים שונים, בעיקר ברשתות החברתיות ובאפליקציית המסרים המידיים וואטסאפ. ההודעה התחזתה להודעה רשמית של דובר צה"ל. היא הופצה תוך דקות במאות קבוצות רשת, ונחשפה לעיני עשרות אלפי משתמשים. היא סיפרה לציבור את מה שכל כך רצה לשמוע. עברו דקות ארוכות עד להכחשה, שהופצה אף היא בוואטסאפ. למרבה הצער, אותה שמועה הגיעה גם אל משפחות החטופים, שהיטלטלו בין רסיסי המידע בשעות הקריטיות של ההתמודדות עם השבר הנורא.
"דיווחים" שהסתובבו בוואטסאפ במהלך היום בישרו שבפעולה לשחרור החטופים באזור חברון, בחילופי האש בין כוחות צה"ל לבין המחבלים הפלשתינים, היו נפגעים. בדיווחים אחרים נטען כי החטופים חולצו בשלום כבר בשעות הצהריים, במסגרת מבצע צבאי, והודעות נוספות סיפרו כי החטופים נהרגו, וכי כעת מתנהל משא ומתן בניסיון לשחרר את גופותיהם. בשלב הזה, הגולשים בפייסבוק הצליחו להתייחס להתפתחויות במרומז - לא בשל צו הצנזורה, אלא בעיקר מפני שהמידע שזרם בין המכשירים הסלולריים היה בלתי מאומת ובלתי מדויק.
מבצע 'שובו אחים' מתאפיין, יותר מכל מבצע אחר, בגל של שמועות שמופצות באמצעות המכשירים הסלולריים. זו החטיפה הראשונה בעידן המסר המיידי. השמועות, רק נזכיר, היו כאן תמיד: רב־סרן שמועתי מלווה את ההוויה הישראלית מאז מלחמת השחרור, אם לא לפניה. מאז ומעולם חיו בינינו כאלה המבקשים לדעת יותר מכולם, גם במחיר של פברוק האמת. כשהצמא למידע פוגש בטלפון שבור של עדכונים בין־אישיים, התוצאה היא חרושת שמועות שמתפשטת ללא מעצורים. כשמצרפים לכל זה את הטכנולוגיה שקיימת היום, וואטסאפ למשל, מקבלים שיאים חדשים של גלי שמועות שאיש אינו מסוגל לעצור.
בהחלטה תקדימית הוציא דובר צה"ל הודעה רשמית לתקשורת המכחישה את גלי הדיווחים בוואטסאפ: "גל השמועות שפורסם בשעות האחרונות בקשר לגורל הנערים החטופים אינו מבוסס ואינו אחראי. המידע המהימן והמבוסס היחיד הוא זה שיוצא מדובר צה"ל, ובקולו". בדובר צה"ל קראו לציבור "לנהוג באחריות ולא לקחת חלק בקידום שמועות בלתי מבוססות". גם במשטרה הכחישו את גל השמועות במהלך השבוע האחרון. "נא להתייחס רק להודעות דוברוּת מוסמכות ורשמיות", נמסר מהמשטרה. הפסיכיאטרית המומחית ד"ר טלי וישנה, מרצה באוניברסיטת בר־אילן ובעלת מכון לאבחון טיפול ושיקום פסיכיאטרי, מסבירה כי מאחורי גלי השמועות עומדים יצרים אנושיים וטבעיים הכמהים למידע.
איש התקשורת אליהו אליוביץ הוא אושיית וואטסאפ. באפליקציית המסרים המידיים הוא מכונה 'רוטרניק', ובשנים האחרונות הוא מנהל לא פחות משלושים קבוצות שחברים בהן עיתונאים ודוברים. הרציונל מאחורי הפעילות של אליוביץ היא לחבר באופן ישיר בין שני הצדדים, במטרה למנוע דיווחים כוזבים או שמועות. אליוביץ, שחבר ביותר ממאה קבוצות וואטסאפ, לא מתפרנס מהתחביב – הוא עוסק כיום ביחסי ציבור. "זאת לא הפעם הראשונה שמריצים שמועות בוואטסאפ", הוא אומר, "זה קרה גם סביב הדיווחים על מצבו הרפואי של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון ז"ל ושל הרב עובדיה יוסף ז"ל.
הפעם, לעומת פעמים אחרות, התקשורת נתנה לזה במה רחבה יותר". לפני כחודש, הוא מספר, דיווחו באחת הקבוצות על מותו של אדם בתאונת דרכים. בדיקה קצרה העלתה שהוא חי ונושם בביתו, ושמכר את הרכב שהיה מעורב בתאונה לפני עשר שנים. מה מביא אדם להמציא הודעה פיקטיבית של דובר צה"ל ולהלחיץ מדינה שלמה?
"ברור שמי שעשה את זה רק רצה לקבל תשומת לב. להגיד לחברים שלו: הנה, כתבתי וכולם יודעים. זאת השערה ראשונה. ואולי הוא בכלל לא ידע את גודל הנזק ולא היה לו מושג שההודעה הזו הגיעה בתוך דקות למשפחות החטופים. הוא חשב שזה קטע משעשע לעבוד על אחרים, ולא הבין את הנזק שהוא גורם. אולי עכשיו ירד לחלק מהמשתמשים האסימון".
יש דרך להגיע אל מפיצי השמועות?
"אף אחד לא יודע, זה מורכב מאוד. נניח שאני כתבתי את ההודעה הזו, ואני שולח אותה בקבוצה אחת שבה חברים 50 איש. אם רק עשרה אנשים העבירו אותה הלאה, כבר איבדת את קצה החוט ואין לך מושג מאיפה יצאה ההודעה שהגיעה אליך. אני חבר במאה קבוצות ורואה הודעות שמופצות תוך שניות בכולן. עוברות שם הרבה שטויות. אפשר לנסות לאתר, אבל זה בהחלט תלוי בהשקעת משאבים וכוח אדם".
נוער המקלדות
התקדים התקשורתי שרשמו קבוצות הוואטסאפ בימים האחרונים לא תופס את צה"ל אדיש, לפחות לא בהיבט ביטחון המידע. סא"ל ע', סגן ראש מערך ביטחון המידע בצה"ל, אינו מכיר אירוע מבצעי דומה שמידע בעניינו הגיע לציבור רחב כל כך, עוד לפני מהדורת החדשות הראשונה. לדבריו, "המידע שמופץ בוואטסאפ יכול להיות אמיתי, ולהסב נזק משמעותי".
קצין המודיעין אמר השבוע לאתר של צה"ל כי הוא מודאג מהתופעה: "אנו נמצאים תחת מערכה מודיעינית אינסופית נגד מדינת ישראל וצה"ל. בשנים האחרונות, האויב מאיץ את וקטור איסוף המידע באינטרנט – רשתות חברתיות, אפליקציות ועוד. אויבינו השכילו להבין כי אפשר לאסוף כך מידע רב, הם טובים בכך".
לחרדים, הוא מסביר, יש משיכה ברורה למסרים המידיים העוברים באפליקציה: "לאברכים אין אינטרנט, אבל יש להם טלפונים כשרים שיש בהם וואטסאפ. הם מאמינים לשמועות, ומספיק שמשתמש מעתיק דיווח ומדביק אותו בקבוצה אחרת, והנה הסיפור מתחיל לרוץ. ברגע ששמועה מתחילה לרוץ אין לך שליטה עליה, וקשה מאוד לעצור אותה". גרסטל מכנה את מפיצי השמועות בשם חדש: "נוער המקלדות". לדבריו, אלה צעירים, חלקם הגדול חרדים, שעסוקים "בלכתוב ולדווח כדי להפיג את השעמום. לא תמיד יש להם מחויבות עיתונאית, אז הם כותבים שטויות, חצאי אמיתות ודיווחים כוזבים".
הוא עצמו מדגיש שמדובר בתופעה מגונה שהוא מקפיד לפעול נגדה בקבוצות שבהן הוא חבר. "החרדים צמאים למידע", מסביר גרסטל, "חלק גדול מהמידע מתחיל מהרחוב, כששומעים איזו שמועה ומריצים אותה הלאה.
אנשים לא חושבים רגע אחד אם זה באמת קרה. הם אינם מכירים מושג של אימות עובדות. כשאני מוציא דיווח, אני בדרך כלל מוודא שזה מגיע ממקור מהימן, אחרת לא אפיץ אותו. אני גם לא מעביר מידע שפוגע באחרים או מנוגד לחוק, נניח בנושאים שנמצאים תחת צו איסור פרסום".
יש דרך להתמודד עם שמועות כאלה? אפשר לעצור אותן בזמן?
"ביום שישי לקח לדובר צה"ל חמש שעות לעצור את הדיווחים, שהחלו כבר מהשעה 12:00 בצהריים. זה היה גל אכזרי של שמועות, ואני מקווה שהוא יהיה הגל האחרון. לדעתי, דובר צה"ל היה צריך לצאת ישירות אל התקשורת. כל חרושת השמועות מתקיימת בזכות הוואקום ולאור העובדה שאין דיווחים רשמיים ומהימנים. כשאין דובר רשמי שמדבר ונותן את המידע, באופן אוטומטי יש מי שינסה להשלים את התמונה ולדווח, גם אם מדובר בדיווחים כוזבים. "את המציאות הזו חייבים להבין בדובר צה"ל. אני חושב שהצעד הבא יהיה לשלב נציגים של דובר צה"ל בקבוצות וואטסאפ גדולות, שבהן חברים מובילי דעה ומשתמשים כבדים. פעולה מהירה של הנציגים האלה יכולה למנוע את חרושת השמועות הבאה".
לדברי ד"ר וישנה, צירוף העובדות בוואטסאפ והפצת השמועות הם חלק מניסיון אנושי, לעתים בלתי מודע, "ליישר את המציאות אל תוך תמונה של העולם כפי שהיינו רוצים לתפוס אותו. אנחנו בונים לעצמנו מציאות תיאורטית שאנחנו יכולים לחיות איתה, כי אנשים אוהבים מסר קוהרנטי, חד וברור. מחפשים את מה שיכול לחבר בין הנקודות. "אי־ודאות היא מצב שמשגע אותנו, המוח שלנו אינו פועל טוב בתרחיש של אי־ודאות; לכן, אנחנו מעדיפים לרדוף אחר מידע, גם במחיר שיהיה מהימן פחות, ואולי אפילו שקרי. לצורך העניין, אנחנו מוכנים אפילו לרמות את עצמנו.
מחקרים על זיכרון מוכיחים כי אדם בונה לעצמו זיכרונות שלפעמים לא היו לו, והם מבוססים על סיפורים שסיפרו לו או על חוויות דומות שהוא אולי חווה. אבל אדם בוגר יודע, באופן טבעי, לאסוף את הנתונים הללו, ולספר לעצמו סיפור. "קח לדוגמה את פרשת המטוס המלזי: התעלומה שהייתה סביב גורל נוסעיו מסקרנת, וסימני השאלה עוררו בנו אי־נוחות. אי־הנוחות הזאת היא שמחייבת אותנו, הצופים מן הצד, לרדוף אחר רסיסי המידע – עד להשלמת התמונה המלאה במוחנו".
באשר לנזקי התופעה – שהרי גם משפחות החטופים קיבלו את השמועות המטעות – אומרת ד"ר וישנה: "ברור שאנשים ששתו בצמא את הדברים נפגעו שוב כאשר התברר שהמידע מוטעה. חלק מהקרובים והחברים של הנערים נחשפו לראשונה למידע בוואטסאפ, עוד לפני שידעו משהו פורמלי – מה שגרם לחרדה ובלבול. ההפצה של שמועות כוזבות מעלה תחושה של קונספירציה, ומפריעה אחר כך להישען על גורמים רשמיים, שאמורים לנסח את הדברים באופן זהיר וחכם יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם