הנשיא הנבחר: שני העמים יחיו יחד במדינה יהודית ודמוקרטית

חברי פרלמנט צרפתים הופתעו לשמוע את ראובן ריבלין מצהיר על חזון המדינה האחת שלו – בניגוד לעמדה הרשמית של ראש הממשלה. האם גם בשבע השנים הבאות יעסוק בית הנשיא בעניינים מדיניים? וגם: איך הקואליציה מתנגדת לחוק ההזנה בכפייה, ואיך האופוזיציה תומכת בחוקים נגד שחרור מחבלים? סיכום שבוע בכנסת

זאב קם | 20/6/2014 8:05 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
רק שבוע (קצת יותר) עבר מאז שנבחר רובי ריבלין לתפקיד נשיא המדינה, אך בעקבות אירועי השבוע סיפור הנשיאות נראה לפתע ישן נושן. כזה שהסתיים מזמן וכמעט שכחנו ממנו. פיגוע החטיפה והמאמצים להחזיר את הבנים השכיחו ברגע אחד את הסלט הפוליטי שאכלנו בתיאבון רק לפני שבוע.

אז הנה: באמצעות הקלטה ממפגש סגור שקיים השבוע ריבלין עם חברי פרלמנט צרפתים שביקרו בארץ, משתחלת הפוגה פוליטית קצרה בתוך השבוע הרגשי הזה. זוכרים את הפרשנויות שהיו מנת חלקו של סוף השבוע שעבר? דובר אז על כך שריבלין, בניגוד לנשיא היוצא, מתכוון לבצע פניית פרסה חדה ולהתמקד בעיקר בנושאי פנים, ופחות בעניינים מדיניים.

אבל המפגש עם החבר'ה מצרפת, לפחות, מסמן כיוון אחר לחלוטין. זה קרה ביום שני האחרון, באחד החדרים הצדדיים בכנסת, כשחברי הכנסת היו עסוקים בפרשת החטיפה ובשליחת הודעות לתקשורת על התגובה הראויה של ישראל לפיגוע.

ארבעים חברי פרלמנט צרפתים הצטופפו יחדיו, כשבראש המשלחת עומד מאיר חביב, חבר פרלמנט יהודי, שזוכה לאוזן קשבת גם בקרב צמרת השלטון כאן בארץ. לפני המפגש עם הנשיא הנבחר זכו האורחים לשיחה דומה עם יו"ר האופוזיציה, ח"כ יצחק הרצוג, ולאחר מכן גם נפגשו עם שר הפנים גדעון סער (ליכוד).

כשנכנס ריבלין לחדר קידמו את פניו הצרפתים במחיאות כפיים אוהדות. ריבלין התמוגג וחייך במבוכה. לאחר מכן התייעץ עם האורחים איזו שפה יעדיף המתרגם לתרגם – עברית או אנגלית. לבסוף הוחלט שעם אנגלית הוא כנראה יסתדר יותר בקלות (המתרגם). ואז זה קרה. ריבלין בחר לשתף את האורחים מחו"ל בתפיסת עולמו המדינית, והקלטה מהדברים הגיעה לידי nrg.

צפו בריבלין נואם באירוע (צילום: גרשון אלינסון)



"אני מאמין שבתוך 15 שנים יהיו כאן בישראל יותר מעשרה מיליון יהודים, ביחד עם השותפים שלנו לארץ הזו (הפלשתינים, ז"ק)", העריך ריבלין בהתלהבות. "תהיה לנו הזדמנות אמיתית לחיות כאן, יהודים ופלשתינים, מוסלמים, יהודים ונוצרים, כל אחד מאיתנו, כאן, במדינה היהודית והדמוקרטית, וללא היסוס. כל אחד ירגיש שזו המדינה שלו".

הס השתרר בחדר. חברי הפרלמנט הסתכלו זה על זה ותהו מה עושים עכשיו. הם כרגע שמעו את הנשיא הנבחר של מדינת ישראל מסביר להם, נציגים רשמיים של צרפת, בשכנוע פנימי עמוק, שיש רק פתרון אחד לבעיה הפלשתינית – מדינה אחת, יהודית ודמוקרטית, ובה חיים ישראלים ופלשתינים.

אגב, את עמדת ראש הממשלה נתניהו בנושא הוא ממש לא שכח. "למרות זאת, בזמן הנוכחי אני יודע שראש ממשלת ישראל הכריז כי הוא מקבל את הרעיון של שתי מדינות לשני עמים", הזכיר ריבלין לאורחים. "עלינו לכבד כל החלטה של ממשלת ישראל, ברגע שתהפוך לרשמית ותאושר בפרלמנט שלנו. זו החוקה הלא כתובה שלנו, ובעזרת השם נמצא את הדרך לחבר בין רעיון המדינה היהודית והמדינה הדמוקרטית".

הרבה נכתב בימים החולפים על כך שהבחירה בריבלין לנשיאות הייתה הבחירה הנכונה והראויה. הנה הסבר נוסף לרשימה, והוא מגיע בשמם של הכתבים והפרשנים הפוליטיים – פשוט יהיה איתו הרבה יותר מעניין.

לא ירצו, גם יאכלו

חוק ההאכלה בכפייה עורר השבוע לא מעט טענות ותלונות מצד חברי הכנסת מהשמאל. הטענה המרכזית הייתה שתהליך החקיקה היה חפוז ומהיר מדי. טוב, ככה זה כשעשרות אסירים פלשתינים נמצאים בעיצומה של שביתת רעב, וחלקם הגיעו כבר למצב רפואי מורכב שעלול להוביל בהמשך להידרדרות גופנית.

הצעת החוק רוככה השבוע מאוד: השורה התחתונה שלה קובעת כי האכלה של אסיר בכפייה תיעשה באמצעות אישור של בית המשפט. גם אז, כל רופא עדיין יוכל לסרב לבצע את ההזנה בכפייה, מסיבות אתיות־מקצועיות, כך שבסופו של דבר התקבלה הצעה מאוזנת וסבירה, למרות רעשי הרקע והצלצולים המתוזמנים מצד שמאל של המפה הפוליטית.

אבל מעניינים יותר היו דווקא הדיונים שנערכו בסיעות הליכוד ויש עתיד ביחס לנושא. בליכוד הקדישו כבר בשבוע שעבר דקות ארוכות לעניין. "זה חוק חשוב מאוד", הגיב ראש הממשלה כשעלה הנושא בסיעתו. זוכרים את המשפט האלמותי שטבע נתניהו לפני שנים רבות, ביחס לנושא הפלשתיני

– "ייתנו, יקבלו; לא ייתנו, לא יקבלו"? אז הנה הגרסה המעודכנת לאותו משפט – "ירצו, יאכלו", פנה ראש הממשלה לחבריו. "לא ירצו, גם יאכלו. חשוב לתת למדינה להחליט בנושא".

יו"ר הקואליציה יריב לוין המשיך את הקו המבודח. "זה למעשה חוק בשיטת ישראל ביתנו", ניסה לוין להסתיר את צחוקו. "רוצה, רוצה. לא רוצה, רוצה". ח"כ רוברט אילטוב, שהחליט לזרום עם הבדיחה על חשבון מפלגתו, הודיע לחברי הכנסת שהוא רושם את שמות כל מי שצחק מהעניין ומעביר את הרשימה ליו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שלא נכח בישיבה.

גם ביש עתיד עסקו השבוע בנושא, אם כי באופן מבודח מעט פחות. מי שהובילה את ההתנגדות לחוק בסיעה הייתה ח"כ יפעת קריב, שגם הייתה נציגת הקואליציה היחידה בוועדת הפנים שהצביעה נגד אישור החוק (החוק עבר למרות זאת). "מדובר בחוק בעייתי", אמרה לחבריה לסיעה.

מי שדווקא בחרה להתרגש פחות מהעניין הייתה שרת הבריאות יעל גרמן, שהסבירה כי בפועל החוק לא ישים. "גם אחרי ששופט יאשר להאכיל בכפייה, עדיין אי אפשר לחייב את הרופא לעשות את זה", אמרה, "כך שבפועל יש בעיית ישימות של החוק". יו"ר הסיעה עפר שלח הפטיר באדישות כי מצב הכיבוש הוא הדבר הבעייתי, וממנו, לטענתו, נגזר גם החוק הבעייתי.

הקול הכמעט בודד בסיעתו של לפיד שדווקא הביע תמיכה בחוק היה זה של סגן השר מיקי לוי, ניצב במשטרה בעברו. לוי הסביר לחבריו שאם אחד האסירים ששובתים רעב ימות בכלא הנזק למדינת ישראל יהיה גדול בהרבה, והדבר גם יכול להוביל למהומות אסירים. במידה ולא יהיו תקלות בלתי צפויות, החוק המדובר יקבל ביום שני הקרוב את אישורה הסופי של הכנסת.

סיכול ממוקד

אלו היו ימים שלפחות בגזרת הכנסת עסקו בעיקר ביוזמות חקיקה שנוגעות למחבלים שיושבים בבתי הכלא ולענישה מוגברת כלפי חטיפות על רקע לאומני. אז הנה שתי נקודות שלא הוזכרו בשטף הדיווחים והמילים.

הבטיחה לטפל בחייל בדובר צה
הבטיחה לטפל בחייל בדובר צה"ל - ותגיע לוועדת האתיקה. ח"כ מועלם עיבוד תמונה: דב כריש
אחת מהצעות החוק שבלטו השבוע הייתה זו של זאב אלקין ויריב לוין (ליכוד) ואיילת שקד (הבית היהודי). ההצעה ביקשה להפקיע מידי נשיא המדינה את זכות החנינה של מחבלים כשמדובר בהחלטה על רקע מדיני או ביטחוני, ולהעבירה לידי הממשלה. היא גם מאפשרת למדינה לכלוא מחדש את המשוחררים אם השיקול המדיני או הביטחוני אינו קיים יותר, או אם תנאי השחרור הופרו. נשמע כמו הצעת חוק ימנית קלסית? ובכן, ממש לא. נראה שגם בשמאל מאסו בעסקאות מפוקפקות לשחרור מחבלים, וכך גם חברי הכנסת עמרם מצנע ודוד צור מהתנועה וח"כ איתן כבל ממפלגת העבודה הצטרפו ליוזמי ההצעות, להפתעת חבריהם.

נקודה אחרת קשורה לח"כ שולי מועלם (הבית היהודי), שפעלה נגד חייל ביחידת דובר צה"ל שטען בסטטוס בפייסבוק שהמדינה אינה אחראית לגורלם של החטופים לנוכח העובדה שהללו נסעו בטרמפים. יש בכנסת מי שטען שמועלם בחרה לבצע בבחור "סיכול ממוקד", כשהבטיחה לו שתדאג לטפל בו באופן אישי. ובכן, אזרחית מהשורה (שלא נפרסם את שמה) החליטה שדרך ההתנהלות הזו לא מקובלת עליה, והגישה נגד מועלם תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת. מלשכתה של מועלם בחרו לא להגיב לתלונה שהוגשה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...