האם ישראל תממן את הקמת כורדיסטן העיראקית?
קריסת עיראק בשל התחזקות ארגון דעא"ש מבטיחה לכורדים הזדמנות להכריז על עצמאות בחסות אמריקאית. את הכסף הם יקבלו מתמלוגי הנפט שמשלמת ישראל
• לכל העדכונים: היכנסו לעמוד החדשות של nrg
זה היה לאחר הפגישה בבגדד ביום שני, שבה סיכם קרי עם ראש ממשלת עיראק נורי אל-מליכי שבתוך שבוע תוקם בבגדד ממשלה חדשה: ממשלת חירום שתייצג את כל המיעוטים בעיראק, ללא שום אפליה, ותתייצב כאחת מול האיום האסלאמי של תנועת דאע"ש. תאריך היעד הוא אחד ביולי, אבל נכון לעכשיו הסיכויים שתקום ממשלה כזו שואפים לאפס. בעיראק אין שום מנהיג סוני או כורדי שיהיה מוכן לשבת בממשלה אחת עם ראש הממשלה הנוכחי אל-מליכי, או אפילו ללחוץ את ידו.
אם יש תמימות דעים בעיראק, הרי היא שנורי אל-מליכי חייב ללכת. בעיראק, המתמודדת כעת על עצם קיומה כמדינה, אין עוד מקום לראש הממשלה השיעי שבמשך שנים דחק, הרחיק והפלה לרעה את שותפיו הסונים והכורדים. אין מקום לאיש שאפשר לשחיתות לשגשג ולקטוף את רווחי הנפט, לאיש שבמקום לייצב את המדינה אִפשר להשפעה האיראנית לחלחל לתוכה. גם אם תקום ממשלת מיעוטים כזו, היא תהיה ממשלה חלולה. המציאות בשטח, כפי שהטיב מסעוד ברזני לומר, השתנתה. ובמציאות החדשה הזו, המפסיד הגדול בקרב על עיראק הוא נורי אל-מליכי.
והמנצח הגדול הוא המנהיג הכורדי, מסעוד ברזני. בגיל 68, ברזני הוא אולי המנהיג היחיד במזרח התיכון שמנהיגותו ושיעור קומתו רק הולכים וגדלים. ניסיונו הרב ודבקותו רבת השנים ביישום איטי ומדורג של מודל האוטונומיה של כורדיסטן העיראקית מביאים אותו כעת לשיא מנהיגותו.
לראשונה, בזכות השתלטות לוחמי הפשמרגה על עיר הנפט כירכוכ בשבוע שעבר, הכורדים נמצאים בעמדת מיקוח שמאפשרת להם להגשים את חלומם ולהקים מדינה כורדית עצמאית. עם כירכוכ, המפתח לעצמאות כלכלית נמצא כעת בידם. מה גם שעל פניו, לאסלאמיסטים של תנועת דאע"ש אין עניין בשטחים הכורדיים. מטרתם היא הקמת חליפות אסלאמית שתשתרע בין עיראק ללבנט, והכורדים אינם חלק ממנה. בנתונים אלו, ברזני צריך וגם יכול לחשב את מהלכיו, ולגשר בין המציאות החדשה שמכתיבה עלייתה של דאע"ש ובין מחויבותו לאמריקנים.
כן, הייתה זו אמריקה שבשנות ה-90 יצרה את התנאים להקמת האוטונומיה הכורדית, כשהגדירה אותה "אזור ללא טיסה" ואפשרה לה לשגשג בזמן המלחמה. אז נכון, זו כבר לא בדיוק אותה אמריקה, אך כל התנאים לשגשוגה של כורדיסטן קיימים. לאחרונה השלימו הכורדים את הנחת צינור הנפט מכורדיסטן לתורכיה, המאפשר להם יצוא עצמאי של הזהב השחור. הנפט הכורדי מתחבר למאגר נפט גדול בעיר הנמל ג'ייהאן בדרום תורכיה, וממנו אפשר לייצא נפט דרך הים התיכון לכל יעד בעולם.
ישראל היא אחד היעדים הללו: 60 אחוזים מתצרוכת הנפט הישראלית מגיעה מאזרבייג'ן, דרך קו הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן, וכעת מצטרף קו הנפט הכורדי-תורכי למאגר הזה. לממשלה בבגדד אין שום יכולת פיזית לעצור את המשלוח לג'ייהאן. מי שדווקא יכולים לעכב וללחוץ הם האמריקנים, שבניסיון לשמר את עיראק כמדינה תומכים עדיין בעמדת בגדד, הטוענת שהנפט שייך לממשלת עיראק והכורדים אינם רשאים למכור אותו ישירות אלא באמצעות משרד הנפט העיראקי. הממשלה בבגדד אף הודיעה כי תתבע כל מדינה או ישות אחרת שתקנה נפט ישירות מהכורדים.
אולם הכורדים נחושים. וכך קרה שלאחר שלושה שבועות שהמשלוח הכורדי הראשון הסתובב בים באין קונה, הוא נפרק במסוף הנפט באשקלון בסוף השבוע שעבר. מכל המדינות בעולם, ישראל הייתה החלוצה בקליטתו של המשלוח בן מיליון חביות הנפט מכורדיסטן.
איך קרה שהמשלוח הגיע דווקא לישראל? הגורמים המעורבים בעסקה לוטים בערפל, בשלב זה. במשרד התשתיות הלאומיות מעדיפים להצניע את המהלך. "איננו מגיבים על מקורו של נפט גולמי המיובא לישראל על ידי בתי זיקוק פרטיים", נמסר. אולם זו לא הייתה הפעם הראשונה שנפט מכורדיסטן הגיע לישראל. עוד לפני השלמתו של הצינור הכורדי-תורכי הגיע לישראל נפט מכורדיסטן העיראקית: משאיות עשו את כל הדרך לעיר הנמל התורכית ג'ייהאן, ומשם נשלח הנפט לישראל באוניות.
החיבור הזה איננו עסקי בלבד: ישראל, כידוע, מקיימת קשרים ומנהלת שיתוף פעולה מודיעיני עם הכורדים בעיראק עוד משנות ה-60. הקשר המיוחד הזה, שנשמר במשך השנים על אש קטנה, שב והתחזק לאחר כיבוש עיראק ב-2003 וכעת מקבל מומנטום מחודש. אך זה לא בדיוק חיבוק. במהלך השנים ניהלו הכורדים פירואט דיפלומטי בין הרצון להיות חלק מן המרחב הערבי ובין הקשרים המיוחדים עם ישראל. הכורדים, כצפוי, הכחישו כל קשר למכירה לישראל, אך במקביל דווח באתר הרשמי של ממשלת כורדיסטן העיראקית כי משלוחי הנפט הבאים כבר נמצאים בדרכם לתורכיה.
נראה שהגיעה שעתם הגדולה של הכורדים ושל מסעוד ברזני. נראה שדבר לא יעמוד עוד בדרכו של האיש, וזה ניכר השבוע בקבלת הפנים לג'ון קרי - בנינוחות, באלגנטיות ובממלכתיות שבהן קיבל ברזני את פניו, אך גם במסר החד והמדויק: "אנו עומדים בפני עיראק חדשה ומציאות חדשה".
לפני כעשרה חודשים שוחחתי עם איש עסקים, מבאי ביתו של ברזני. וכך אמר אז האיש, שמצודתו פרושה בכל רחבי המזרח התיכון: "מסעוד ברזני הוא ההרצל והבן-גוריון של הכורדים גם יחד, ואם יש מי שיכול להבין זה אתם. אני רק מקווה ומייחל שבריאותו תעמוד לו ושום כדור של מרצח נתעב לא ייגע בו".
שאלתי איש עסקים אירופי המקורב מאוד לממשלה בבגדד איך האווירה בבירת עיראק. "לא משהו", אמר. "אנשים מתכוננים לגרוע מכול. אוגרים מים ומזון. מי שיכול לעזוב עוזב - לאירופה, למדינות המפרץ. הרוב לא יכולים להרשות לעצמם. בשכונות השיעיות עושים מצעדי ראווה, אבל אף אחד לא באמת מתלהב.
"גם בחוגי הצבא האווירה קשה. לא רק בגלל מה שקרה, לא בגלל הבריחה הגדולה. זו לא תחושת החרפה שמדאיגה אותם. בבגדד, ספציפית, יש תחושה הולכת וגוברת שבתוך הצבא יש גיס חמישי של בעת'יסטים, נאמני סדאם, שהמשיכו בעשור האחרון לשרת בצבא ועכשיו מגלים את פרצופם האמיתי".
אנשי מליכי חושדים שהבעת'יסטים הסמויים הללו הם שתקשרו בחשאי עם צבא המורדים הסוני של עיזאת איברהים א-דורי, המכונה "הצבא הנקשבנדי": אלו הכוחות ששיתפו פעולה עם דאע"ש בכיבוש העיר מוסול. "הבעת'יסטים הסמויים בבגדד ככל הנראה פעלו מאחורי הקלעים להתמוססות הצבא העיראקי בעיר", אומר איש העסקים. "לכן כל הבקשות שזרמו לבגדד לחיזוק הצבא המקומי ערב הפלישה למוסול לא נענו. הבעת'יסטים דאגו שלא תגיע שום תגובה.
"מספר הבעת'יסטים לשעבר בבירה בגדד גדול מבמקומות אחרים, ולכן הפרנויה תופשת כעת תאוצה. בין אם מדובר בחשיבה הגיונית או לא, בין אם יש הוכחות או לא - זה כלל לא חשוב. החשד שולט בכול".
במסגרת הפרנויה תוגברה גם השמירה על ראש הממשלה, נורי אל-מליכי, מחשש להתנקשות בחייו. אולם מה שמדאיג את אל-מליכי והמקורבים יותר מהתנקשות הוא האתגר הבלתי אפשרי של הצגת ממשלה חדשה, שתקנה למליכי ואנשיו אוויר לנשימה וחסות אמריקנית זמנית.
הסיכויים להשלמת המשימה בתוך ימים הם קלושים. אל-מליכי נחשב לסוס מת. מנהיג הכורדים ברזני כבר אמר שהוא צריך ללכת, והפוליטיקאים הסונים לא רוצים אותו בשום אופן. לדבריו, השם המסתמן כמועמד להחליף את אל-מליכי הוא טארק נאג'ם, פוליטיקאי שיעי שכיהן בעבר כראש הסגל של אל-מליכי ונחשב למקורב לטהרן. בבגדד מעריכים שהאיראנים, שעד כה תמכו באל-מליכי, אכן מעוניינים שנאג'ם יתפוס את מקומו. לדברי המקור האירופי הכורדים לא מתלהבים מהמועמד, אך יסכינו עמו. הוא נחשב בעיניהם מעט פחות סקטוריאלי. באופן פרדוקסלי - או אולי לא - בבגדד מעריכים שגם האמריקנים רואים בטארק נאג'ם השיעי אפשרות לא רעה כיורשו של אל-מליכי.
האם האיש הזה, "הקופסה השחורה" של ממשל אל-מליכי, הוא הדמות הבאה על לוח השחמט העיראקי? אל-מליכי לא יסכים לרדת מן הזירה בקלות, אולם אם יתברר שאין מנוס השיעים יעשו הכול כדי לשמור על השלטון, והדרך לעשות זאת היא להציג מועמד ממפלגתו של אל-מליכי, כמו טארק נאג'ם. בבורסת השמות בבגדד רצים שמות של עוד כמה מועמדים, מאחמד צ'לבי הוותיק ועד סגנו הנוכחי של אל-מליכי, אולם נכון לעכשיו, השם המוביל הוא נאג'ם.
ובינתיים, הישגי דאע"ש בעיראק מראים על חשיבה אסטרטגית ותכנון מדוקדק, כולל דגש על העברת מסרים גלובלית באמצעות הרשתות החברתיות. תחכום כזה בדרך כלל לא נוטים לשייך לקבוצות ג'יהאד, אולם דאע"ש הולכת ונחשפת כגוף חדש וייחודי ביקום הג'יהאדיסטי הגלובלי. דאע"ש אף גייסה השבוע את טוויטר לטובתה באמצעות שימוש באפליקציה המפיצה מילים כמו "בגדד" או מחזקת את תפוצת ה"האשטאג" #sykespicotover,
שמשמעו מחיקת גבולות הסכם סייקס-פיקו, שחילק לפני 98 שנים את המזרח התיכון בגבולותיו הנוכחיים.
במהלך השבוע הסתמנו שתי מגמות בפעילות דאע"ש. הראשונה היא ביצור ההישגים באזורים שנכבשו, כמו מוסול, לצד כיתור בגדד, כנראה בניסיון להטיל עליה מצור מבחוץ. המגמה השנייה והמדאיגה יותר היא ההסתערות על עורקי התחבורה העיקריים בעיראק וההשתלטות על שטחי הגבול בין עיראק לשכנותיה. הציר הראשון של הפעילות היה בכך שהשבוע נמחק הגבול בין עיראק לסוריה. לוחמי דאע"ש השתלטו על מעברי הגבול בין המדינות, מה שאפשר להם כעת להעביר נשק ואספקה ביתר קלות לחזית העיראקית. זהו צעד קטן אך משמעותי בדרך למימוש שאיפתם להקמת חליפות אסלאמית, שתשתרע על השטח שבין עיראק ללבנט.
הציר השני המדאיג אף יותר הוא ההשתלטות על צירי התנועה המרכזיים בין עיראק לירדן. כביש שאורכו כ-600 קילומטרים מחבר בין בגדד לירדן. בימים שקטים יותר זהו הציר העיקרי שבו מתנהל המסחר בין שתי המדינות: אינספור משאיות ומיכליות מעבירות נפט מבתי הזיקוק בעיראק אל הממלכה ההאשמית. באמצע השבוע השתלטו חמושים ממחוז אנבאר, הפועלים יחד עם דאע"ש, על מעבר הגבול. המשמעות הנגזרת היא שדאע"ש בדרכה לשלוט על אספקת הנפט העיראקי לירדן.
לכאורה ברור שהירדנים יילחמו עד חורמה בדאע"ש. בפועל זה כנראה לא יקרה. לדברי איש העסקים האירופי, בבגדד רואים את הדברים באופן מפוכח מאוד. "לכאורה אין דרך בעולם, שהמלך הירדני ייתן לכך יד", הוא אומר. "בפועל, הדעה השלטת במשרד ההגנה העיראקי היא שהמודיעין הירדני, או לפחות שכבה מסוימת בו, עשתה תרגיל מלוכלך". לדבריו, "העיראקים מעריכים שהמודיעין הירדני חבר בשקט לדאע"ש ולראשי השבטים, לא רק כדי להבטיח שקט מצד מי שמסתמנים כשולטים בשטח הגובל בממלכה, אלא גם כדי לגזור קופון ממכירות נפט זולות לירדן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם