מה צה"ל יכול ולא יכול לעשות במבצע שובו אחים
ההצעות להפסיק את זרם החשמל לפלשתינים בעקבות חטיפת הנערים העלו לדיון את שאלת הענישה הקולקטיבית והדין הבינלאומי. פרופ' אבי בל:"דברים שמותרים על פי החוק נאסרים על ידי היועצים המשפטיים"
הבעיה היא שמדינת ישראל מצהירה כבר שנים רבות שהיא מחויבת לדין הבינלאומי, ובפרט לדיני הלחימה החלים בשטחי יהודה ושומרון. על פי דינים אלו, ענישה קולקטיבית מסוג זה אסורה לחלוטין. האחראים על ההטמעה והתרגול בקרב הדרג הפיקודי וגם על הייעוץ השוטף בשטח הם אנשי הפרקליטות הצבאית ובייחוד מחלקת הדין הבינלאומי. בשיחה עם 'צדק' מסביר לירון ליבמן, ראש המחלקה הקודם, כיצד מתמודדים עם ההגבלות המשפטיות על הפעולות בשטחים. לדבריו, הדבר כלל אינו פוגע ביכולתה המבצעית של ישראל.
"העיקרון הבסיסי של דיני הלחימה או המשפט הבינלאומי ההומניטרי הוא האיזון בין הצורך הצבאי של הכוח הלוחם ובין שיקולים הומניטריים", אומר ליבמן. "את נקודת האיזון יוצרים בשתי דרכים. יש כללים נוקשים, כמו האיסור לקחת בני ערובה, ויש כללים יותר גמישים ועמומים שבעצמם מנסים לייצר איזון, כמו מידתיות בתקיפה. גם כשתוקפים מטרה לגיטימית צריך לקחת בחשבון את הנזק הנלווה לאזרחים מסביב, ואם הוא מופרז צריך להימנע מהתקיפה למרות שהמטרה לגיטימית".
ומהי מטרה לגיטימית?
"הכלל הבסיסי מבחין בין לוחמים לאזרחים. לוחמים הם צד לגיטימי לפגיעה, לאו דווקא ברגע שהם תוקפים אלא כל עוד הם שייכים לצד הלוחם. אך אם המטרה היא לפגוע באזרחים נטו, זה אסור. עדיין ניתן לנקוט באמצעים קיצוניים, אבל רק אם מדובר בתקיפת מטרות צבאיות".
ליבמן מסביר כי האיסור על ענישה קולקטיבית כדרך להפעלת לחץ אומץ באמנת ז'נבה הרביעית, שהתקבלה בשנת 1949 כתגובה לאירועי מלחמת העולם השנייה. כאשר פרטיזנים הצליחו להרוג מספר חיילים, אסף הצבא הגרמני אזרחים תמימים מהכפר הסמוך ורצח אותם כעונש הרתעתי. "היום גם הפסקת חשמל לצורך פגיעה באזרחים, שאינה משרתת צורך צבאי, עלולה להיחשב ענישה קולקטיבית לא לגיטימית".
ומה לגבי המצור הימי על עזה או הגבלת הסחורות? מדוע אי אפשר לנקוט בפעולות דומות בשטחי יהודה ושומרון?
"קודם כול, המושג ענישה קולקטיבית רלוונטי רק בשטח שמצוי בשליטתנו. עזה אינה נחשבת היום שטח כבוש מבחינת מדינת ישראל ולכן כשיש סגר ימי זו לא ענישה קולקטיבית אלא פעולה צבאית לגיטימית. לאחר המשט של ספינת המרמרה, נקבע גם בוועדת טירקל וגם בוועדת פלמר של האו"ם כי הסגר הימי היה סגר צבאי לגיטימי שנועד למנוע כניסה של אמצעי מלחמה דרך הים.
"לגבי הגבלת הסחורות, מאז עליית החמאס לשלטון היחס לרצועת עזה היא כאל ישות עוינת ואין לנו כל מחויבות להמשיך עמה את הסחר כרגיל, בייחוד שלרצועה יש גם גבול עם מצרים. יחד עם זאת, יש לנו חובות מצומצמות לאפשר העברת מוצרים חיוניים, כמו תרופות, מזון וכדומה. הייתה ביקורת אולי מוצדקת על מרכיבי הרשימה, כמו למשל למה אורז נכנס ופסטה לא. יכול להיות שחלק מההגבלות הללו רק הזיקו לישראל כי הרי מה שעניין אותנו זה המוצרים שעד היום, לאחר צמצום הרשימות, לא נכנסים אלא בפיקוח מיוחד. מוצרים כמו בטון, מלט וברזל, המשמשים בין היתר לבניית מנהרות".
בשנת 2007 אישר בית המשפט העליון הפחתה בהספקת החשמל לרצועה, זאת כחלק מהסנקציות הכלכליות על שלטון חמאס. על פי ליבמן, אף שההגבלות בוודאי גורמות נזק גם לאוכלוסייה האזרחית בעזה, הן לא אסורות על פי הדין הבינלאומי כיוון שבשיקול הכולל היתרון הצבאי הלגיטימי גובר על הנזק שנגרם. ביהודה ושומרון לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין. "כשמדובר במדינת אויב יש לך חובות שליליות שלא להזיק או לאפשר מעבר פסיבי של מצרכים חיוניים. במצב שבו יש לך שליטה, יש לך גם חובות מוגברות כלפי האוכלוסייה לדאוג שיהיו לה את תנאי החיים המינימליים ולכן אתה לא יכול לפגוע בה".
ובכל זאת, האם ייתכן שהפסקת חשמל זמנית לאזורים שבשליטת הרשות הפלשתינית תגרום להפעלת לחץ של האוכלוסייה האזרחית על מנהיגי הטרור, ותמנע פעולות צבאיות עתידיות קשות יותר? על פי ליבמן, אסור שהמטרה תהיה הפעלת לחץ על האזרחים, אלא רק על ההנהגה. "הסיבה לכך היא שכמו בהרבה דברים אחרים יש כאן שאלה של אפקטיביות כחלק משיקול רחב יותר של מידתיות. אני באופן אישי מאוד מטיל בכך ספק. הרי מקבלי ההחלטות ידאגו לעצמם והפסקת חשמל תזיק דווקא לאוכלוסייה האזרחית, שגם ככה ההשפעה שלה על השלטונות היא מוגבלת. צריך גם לזכור שהפסקת חשמל יכולה לגרום לפגיעות רבות ושגם הספקת המים תלויה פעמים רבות בחשמל. אנשים יכולים למות".
אבל אי-הספקת חשמל עלולה לפגוע בחיי אדם?
"מצרים בתקופה מסוימת סיפקה לנו גז והפסיקה. האם היא הייתה חייבת להמשיך? לא. גם אם זה פגע בחיי אדם, מותר להם. בעבר טענו שמדובר בהספקת שירותים רפואיים, אבל זה קצת מאולץ, כי יש בתי חולים עם גנרטורים עצמאיים, ואפשר להפסיק לתקופות לסירוגין בלי להפריע לבתי החולים."
אלא שעל אף טענתו של בל כי מדובר בפעולה מותרת, הוא לא תומך בה באופן אישי. "האם זה הדבר הנכון לעשות? אני חושב שכדאי לא להתלהם. הצעדים שנוקטים כרגע כמו החיפושים וניסיון נטרול היכולות של החמאס הם מעשים נכונים, ויש רשימה ארוכה נוספת של דברים מותרים כמו החזרתם לכלא של הפלשתינים ששוחררו ועדיין חברים בארגוני טרור".
בל מוסיף כי לעתים רבות היועצים המשפטיים מעניקים פרשנות מחמירה בהרבה לדין הבינלאומי, גם ברמת הדיונים האסטרטגיים העוסקים באמצעי הלחימה המותרים לשימוש, וגם ברמת הפעולות בשטח, בזמן לחימה ממש. "קיים פה אפקט מצנן. הדין עצמו די מעורפל ועמום ולכן פונים ליועץ המשפטי לקבל תשובות. אלא שאז מתחילה הבעיה. אם הוא ייעץ שזה מותר ובית המשפט לא הסכים הוא בצרות. לעומת זאת אם הוא אסר, לא יקרה כלום. כלומר הרבה יותר קל להגיד לא מאשר כן, ובגלל שהדין לא ברור היועצים נוטים לומר יותר לא. כתוצאה מכך יש הרבה דברים שמותר לעשות ולא עושים אותם. גם המפקדים מחפשים את הכיסוי הזה, וכשהיועץ משאיר את ההחלטה לשיקול דעת המפקד הוא דווקא חושש יותר."
ליבמן שולל את הטענות שלפיהן המגבלות המשפטיות מונעות מהצבא לבצע את המשימות שהדרג המדיני מטיל עליו. "הביקורת הזו תמיד עלתה מגורמים חיצוניים אבל לא מהמפקדים בשטח. יש בעניין הזה המון פנטזיות, כל מיני מחשבות שלולא ההגבלות היה יותר טוב. אני מטיל בכך ספק מאוד גדול. דיני הלחימה לא מונעים מהצבא לבצע את המשימות שהדרג המדיני מטיל עליו. לפחות בתקופה שאני הייתי ראש מחלקת הדין הבינלאומי, תמיד הייתה שאלה של איפה עושים ואיך, ולא של כן או לא".
אבל מי מחליט מתי ההישג הצבאי עולה על הנזק לאוכלוסייה האזרחית? זה תחום מאוד אפור.
"אתן לך דוגמה. כאשר בוחרים מטרה, יש שתי רמות של החלטה מבחינה משפטית. יש רמה של האם בכלל מדובר במטרה צבאית לגיטימית - לפעמים זה מורכב, כמו אם מדובר במטרות דו-שימושיות כמו גשר או תחנת כוח, ואנחנו לוקחים את האחריות ומחליטים. אחר כך יש שאלה נוספת של מידתיות, מה התועלת לעומת הסיכון. גם כאן אנחנו בקבוצת הדיון, אבל התפקיד שלנו הוא בעיקר לשאול שאלות, ולנסות לברר האם נבדקו כל האפשרויות לביצוע הפעולה באופן פחות מזיק. בסוף נשאלת השאלה האם התועלת מהפעולה שווה את הנזק לאזרחים.
"ברמה הסופית, ב-99 אחוז מהמקרים אין למשפטנים יתרון מקצועי כדי לענות על השאלה האחרונה הזו ואנחנו נשאיר את ההחלטה למפקדים. ואני חייב לומר שבהרבה מקרים המפקדים זהירים יותר ממה שחשבתי. הם רואים את ההקשר הכולל של עולם שיש בו אילוצים, הם לא מסתכלים על כל תקיפה ופעולה לחוד אלא בוחנים את הדברים בצורה אסטרטגית. לא הרגשתי שאני צריך להיאבק בכיוון ההפוך".
ליבמן מדגיש כי המלחמה לא מתנהלת רק במישור הטקטי-מבצעי, שכן את ההישגים צריך לתרגם בסוף להישגים פוליטיים ומדיניים. "במצב שבו היינו פועלים באופן מנוגד לדין הבינלאומי ופוגעים באזרחים, אין לי ספק ששכרנו היה יוצא בהפסדנו".
אנחנו רואים שבעולם יש הפרות ברורות של הדין הבינלאומי כמו רוסיה שכבשה את חצי האי קרים, ולא תמיד יש לכך השלכות יותר מדי כבדות.
"קשה עוד להגיד איך ייגמר הסיפור הזה, אבל הרוסים עדיין טוענים שהם עומדים בדין הבינלאומי, והוויכוח הוא ברמת העובדות. לטענתם מדובר בהתערבות לצורך הגנה על האזרחים הרוסים שלהם שם. אולי מדובר בטענות קלושות אבל אפילו פוטין לא מתעלם מהמשפט הבינלאומי.
בשבוע שבו מועצת זכויות האדם של האו"ם מגנה את ישראל באופן קשה ולא מזכירה במילה את שלושת הנערים החטופים, בה בשעה שרחלי פרנקל נוכחת בדיונים ונושאת נאום מרגש על הסיוט של כל אם שהתממש בחייה, אפשר אולי לתהות עד כמה משמעותי בכלל הניסיון לעמוד בכללים המחמירים של המשפט הבינלאומי. אך ליבמן טוען כי לא כדאי להתייחס למערכת הבינלאומית באופן גורף ואחיד.
"מועצת זכויות האדם היא באמת אחד הגופים היותר בעייתיים מבחינת ההטיה הפוליטית שלו. כמות הזמן שהם
"למשל, ועדת פלמר שמונתה על ידי מזכ"ל האו"ם לבדיקת המשט הטורקי, הוציאה בסוף דו"ח שאומנם היה ביקורתי כלפי ישראל בממד של מידת הפעלת הכוח, אבל גם קבע כי לישראל הייתה לגיטימציה להטיל סגר ימי ולאכוף אותו בכוח במקרה של הפרת הסגר. הוועדה גם ביקרה את מארגני המשט שהוציאו אזרחים תמימים בלי ליידע אותם לגבי הסיכונים שקיימים, ובלי שום אחריות. את זה אמרה ועדה של האו"ם במסמך שמחזק את הטענות שלנו, ויש לכך השפעה. מעבר לכך אני כן מאמין שיש צד ערכי מאחורי חלק גדול מהכללים הללו. יש סיבות טובות לשמור עליהם ואפשר להילחם בטרור תוך כדי עמידה בכללים. הם מספיק גמישים בפרשנות שלהם", מסכם ליבמן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם