נתניהו מתכנן בחירות מקדימות לראשות הליכוד בחודשים הקרובים
ראש הממשלה מעריך שיהיו בחירות כלליות בעוד שנה, ומעוניין להיראות כמי שמוביל את התהליך, ולכן יערוך בחירות פנימיות תוך חצי שנה. מקורביו: "הוא בעצם רוצה להגיד שהוא פה ושהוא מתמודד. זו הבהרה שאין מפץ פוליטי"
• לכל מה שמעניין, כנסו לדף הפייסבוק של nrg
כל זה מוביל לתנועות מתנועות שונות בתוך המפלגות. סיפור החוקה החדשה של הבית היהודי, שבו נעסוק בהמשך, הוא דוגמה טובה לכך. אבל יש גם אחת נוספת, חדה ומשמעותית הרבה יותר, והיא מתרחשת בתוך מפלגת השלטון. ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו שוקל בימים אלו לבצע את מה שהוא עשה בשתי הקדנציות הקודמות – להקדים את הבחירות על ראשות הליכוד ולקיים אותן כבר במהלך החודשים הקרובים.
את הדברים הללו שמעו מפיו אנשים שעובדים בצמוד לנתניהו, כשגם כמה חברי כנסת שנחשבים מקורבים לראש הממשלה שותפו בסוד העניינים. "בשתי הפעמים הקודמות נתניהו הקדים את הפריימריס כדי להפתיע מועמדים פוטנציאלים אחרים ולמצוא אותם לא מוכנים", הסביר בכיר בליכוד שמעורה ביוזמה של ראש הממשלה להקדים את הבחירות לראשות הליכוד.
"הפעם זה נובע ממקום קצת שונה - קביעת עובדות בשטח הליכודניקי. הוא בעצם רוצה להגיד שהוא פה ושהוא מתמודד. זו הבהרה שאין מפץ פוליטי או שום דבר אחר".
אגב, בסביבתו של נתניהו פחות אוהבים להודות בכך, אבל גם ההבלטה המוגברת של השר גדעון סער והקולות שנשמעו ביחס להתמודדות אפשרית שלו מול נתניהו מהווים שיקול ברצון של ראש הממשלה להקדים את הבחירות. דווקא בנקודה הזו צפויה לראש הממשלה הפתעה שהוא בוודאי ישמח לשמוע: בכירים בליכוד טוענים - לדבריהם, על סמך מה שנאמר להם בשיחות סגורות - כי סער אינו מתכוון להתמודד מול נתניהו על ראשות המפלגה, בניגוד להערכות שונות שנשמעו לאחרונה בעניין.
"גדעון מבין שהוא כרגע במצב בעייתי מול נתניהו, והוא מנסה להרגיע מולו את האווירה", מספרים הבכירים. מנגד, אנשיו של סער עומדים על כך ש"שר הפנים לא התייחס לנושא ההתמודדות בפורום כלשהו".
על פי השיחות שמקיים ראש הממשלה, הטווח שבו מצוי תאריך היעד לפריימריס לראשות המפלגה הוא בין כמה חודשים לחצי שנה מהיום. הסיבה לכך פשוטה: נתניהו מעריך שבתוך שנה עד שנה וחצי הכנסת תלך לבחירות, ומטרתו היא להקדים את המערכת הפוליטית עם בחירות יזומות לראשות הליכוד. הרעיון הוא לסגור את הנושא מראש, כדי להיראות כמי שמוביל את התהליך ולא כמי שנגרר אחריו.
בעוד שבליכוד רק מתכננים מהלכים פוליטיים, בבית היהודי כבר נמצאים ממש בעיצומן של פעולות כאלו. השבוע הציג יו"ר המפלגה, השר נפתלי בנט, את החוקה שהוא מבקש ממרכז המפלגה לאמץ, והחלק שמשך את עיקר תשומת הלב עסק כמובן בשאלת רשימת המפלגה לכנסת הבאה.
על דבר אחד חשוב שמבקשת לקבע החוקה של בנט קשה להתווכח – ערך ההתפקדות למפלגה הדתית-לאומית. אם בפעם הקודמת, כשהונהג לראשונה במפלגה פריימריס שקובע מי יהיו נציגי המפלגה לכנסת, התפקדו למפלגה 57 אלף אנשים, אין סיבה שבפעם הבאה לא יצטרפו יותר. אגב, בנט הציב יעד שאפתני של 100 אלף מתפקדים לבית היהודי - מעט פחות מזה שיש היום בליכוד. אם הוא רק יצליח להתקרב למספרים הללו, זו תהיה ללא ספק הצלחה אדירה.
בנט ואנשיו אינם מכחישים שחלק ממטרות החוקה החדשה הן לחזק את מעמדו של יושב הראש ולאפשר לו יותר משילות במפלגה, וגם זה סביר ולגיטימי, אלא שהבעיות בשיטה החדשה מתחלקות לשתיים: הראשונה, הקלה יותר, קשורה בסמכות של יושב הראש לדחוק שניים מנבחרי העשירייה הראשונה לטובת אנשים מטעמו. במילים אחרות, תהיה לו יכולת לשריין שני אנשים משלו.
בהנחה שאחד משני השריונים יהיה של אורי אריאל, שבנט בהחלט רוצה אותו בצמרת המפלגה, גם פה מדובר בסעיף יחסית סביר. יש שיגידו כי השריונים נועדו כדי להיפטר משני חברי כנסת שלא חביבים על בנט, ויש שיאמרו כי זה מקובל לחלוטין שליושב ראש מפלגה יש מילה משלו ברשימה. שני הטיעונים לגיטימיים.
הבעיה הגדולה יותר בחוקה שמבקש בנט לאשר קשורה בשריון מקומו שלו כמנהיג המפלגה. החוקה מדברת על כך שכל מי שמעוניין להתמודד על ראשות המפלגה נדרש להיות חבר בה שלושים חודשים לפחות. משמעות הדבר היא שאם בבחירות הקרובות יבקש מועמד חדש שמגיע מבחוץ להתמודד מול בנט, הוא לא יוכל לעשות כן. אגב, אם סעיף כזה היה קיים בבחירות הקודמות, בנט בעצמו לא יכול היה להתמודד על ראשות המפלגה - מהלך לא הוגן לכל הדעות.
עכשיו לרשימת המתנגדים: לפחות מבין חברי הכנסת, בנט יכול להיות מרוצה, כי מצבו טוב. רק שניים הכריזו פומבית על מלחמה בחוקה החדשה – מוטי יוגב ויוני שטבון. מספר 2 ברשימה הנוכחית, ניסן סלומיאנסקי, יושב בינתיים על הגדר, ורוב חברי הכנסת יתנו לבנט גיבוי. השאלה המסקרנת יותר היא מה קורה בקרב פעילי השטח של המפלגה.
לפחות בסניף הגדול ביותר, בירושלים, צפויה לבנט התנגדות חריפה למהלך. זה גם היה הסניף שניהל את המאבק הקולני ביותר נגד המפלגה בבחירות לרשויות המקומיות, ושם גם גיבשו חוקה חלופית, שמבקשת לקבוע שיטה שונה לבחירת רשימת המפלגה לכנסת - אגב, שאינה נראית טובה יותר מזו של בנט. שם גם קובלים על כך שהערכים של תורה ועבודה לא מצאו את מקומם בחוקה החדשה.
עד כאן ענייני בעד ונגד, ועכשיו לתכל'ס. האם החוקה של בנט תקבל את אישור המרכז? בגדול, התשובה היא כן. מרכז מפלגה לא נוהג לצאת נגד המנהיג המכהן, ובמיוחד לא כאשר בסקרים הוא ממשיך לספק את הסחורה. השאלה הופכת למעניינת בהרבה במידה וההצבעה על החוקה תהיה חשאית. לצורך הצבעה חשאית נדרשים המתנגדים לאסוף לפחות 200 חתימות, ולטענתם יש להם כבר 400. נחכה ונראה.
ישיבות סיעה הן בדרך כלל המקום הטוב ביותר להתמרמר ולשפוך את הלב, וזה בדיוק מה שעשו השבוע חברי הכנסת של הליכוד וישראל ביתנו. מתברר ששם מאוד לא אוהבים את העובדה שהקרדיט על הצעות חוק עסיסיות ובולטות נופל בעיקר בחלקן של הבית היהודי ויש עתיד.
"הגיע הזמן לעשות בדק בית", אמרה בכעס ח"כ פאינה קירשנבאום לחבריה לסיעה. "כל היום אנחנו מצביעים בעד חוקים של הבית היהודי ויש עתיד. יש להם נתח חקיקה גדול". קירשנבאום הוסיפה כי על חברי הליכוד וישראל ביתנו לחשוב על העתיד, בהנחה שהם רוצים לחזור ולכהן כחברי כנסת גם לאחר הבחירות הבאות.
"הם השתלטו על נושא החקיקה", המשיך את אותו הקו יו"ר הקואליציה, ח"כ יריב לוין, כשברקע הנהנו שאר חברי הכנסת בהסכמה.
ואפרופו ענייני קרדיט למיניהם, אתמול פרסם סגן שר הביטחון דני דנון (ליכוד) הודעה שהייתה מנוסחת בצורה לוחמנית במיוחד. בהודעה נכתב כי האחרון פועל נמרצות לשלול רבות מההטבות שמקבלים הפלסטינים במהלך ימי חג הרמדאן. רשימת ההטבות כללה הגברת הכניסות להר הבית, הגדלת ביקורי משפחות בישראל והיתרי כניסה מסוגים נוספים לתוך הקו הירוק. הכול טוב ויפה, אלא שאת אותה רשימת הטבות בדיוק החליט הקבינט לשלול מהפלסטינים יום קודם לכן - עוד לפני ההודעה הדרמטית שהוציא דנון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם