רחלי פרנקל: "לא נוותר, ילדים הם מחוץ למשחק"
אלפי בני אדם, ביחד עם בני משפחותיהם של הנערים שנחטפו לפני 17 ימים, לוקחים חלק בעצרת בכיכר רבין. הרב לאו: "כל מי שלב אנוש פועם בחזהו, משתתף בקריאה 'ושבו בנים לגבולם'". הנשיא הנבחר ריבלין: "לא איבדנו תקווה באנושיות"
• לכל מה שמעניין, כנסו לדף הפייסבוק של nrg
העצרת נפתחה בקריאת מזמורי תהילים מפיו של הרב הראשי לשעבר ורבה הראשי של תל אביב, הרב ישראל מאיר לאו. "תל אביב איננה מדינה בפני עצמה", אמר, "היא לבו ומרכזו של חלק גדול מאוד של העם היהודי, שכולו, עם כל מי שלב אנוש פועם בחזהו, משתתף היום בקריאה 'ושבו בנים לגבולם'".
האלפים מחאו כפיים כשאמו של איל יפרח, איריס, עלתה אל הבמה. ”אני רוצה לספר לכם על איל שלי“, היא פתחה בדמעות, ”זו השבת השלישית שאיל לא בבית. הוא חסר לי, לאבא ולאחים ולחברים. כולנו כל כך אוהבים אותו, מתגעגעים לשבת איתו ולהאזין לסיפורים שלו. לשמוע אותו מנגן בגיטרה ולשיר איתו ביחד את שירי השבת שהוא כל כך אוהב“.
היא סיפרה כי איל התנדב עם ילדים ונוער, תושבים ותיקים ועולים חדשים, בשנה שעברה. ”הוא שמח בפעילותו כל כך, וגם היום הוא ממשיך לשמור על קשר עם הקהילה“, היא סיפרה, ”איילי שלי. בזכות הנתינה שלך ללא גבול, ואהבת הזולת שלך ללא סייג, עם ישראל מחזיר לך אהבה. כל העם מתאחד, דואג לשלומך. רוצים כבר בשובך ומחכים לחבק אותך בחום“.
"אני פונה אליכם, עם ישראל הנפלא שלנו. מרגש ומחזק אותנו לראות כאן את העם על כל גווניו, בתקופה הקשה שכולנו עוברים. נחזק ונחבק איש את רעהו ונתפלל כולנו לשובם המהיר של איל, גיל-עד ונפתלי, באהבה גדולה“, הוסיפה יפרח, שביקשה להודות לחיילים ולכוחות הביטחון ”העושים לילות כימים ומשקיעים את מיטב כוחותיהם ודבקים במשימתם להחזרת הבנים. אני תפילה להשם יתברך, שזכות האחדות הגדולה הזאת, תעמוד לנו בעת צרה זו, ונזכה לראות את בנינו - יחד עם החיילים - איתו כאן, בריאים ושלמים. אתם עם נפלא ואהוב. תודה שבאתם הערב. אתם כל כך מחזקים אותנו ונותנים לנו כח. תודה רבה לכולם".
אחריה עלתה לדבר רחלי פרנקל, אמו של החטוף נפתלי. "בעצרת הזאת, לא באנו למחות ואפילו לא לעורר. כולם עירניים לגמרי, מתקשים להירדם. זאת עצרת של אהבה וביחד. נתן שרנסקי סיפר לנו שמה שהחזיק אותו בכלא הסובייטי, כשלא היה לו מה קורה בעולם, זאת ההבנה הפנימית העמוקה שנלחמים עבורו בחוץ. אי שם יש שלושה נערים, ילדים חיים - לא סמל ולא אות - שיודעים שאין מצב שנרפה. שאין סיכוי שמישהו יוותר".
"האהבה שאנחנו מרגישים כאן, מחייה אותם שם. הסיפור הנורא הזה, מנער ומקבץ אותנו, שוטף משקעים וחושף לרגע אחד ארוך תשתית משותפת של הקיום שלנו כאן. את האחווה. הבוקר, סיירנו בחברון. ראינו שם חיילים עם עיניים אדומות שלא ראו בית כבר המון זמן, וניגשנו אליהם להגיד להם ’תודה‘. הם אמרו לנו: ’מה תודה? בשביל זה התגייסנו'. אתם ההורים שלהם והאחים שלהם, אז תודה גם לכם. לכל מי שמתפלל ודואג בדרכו שלו.
"תודה לכל בעל מצפון שמבין שילדים הם מחוץ למשחק ושאסור להפוך אותם לכלי בסכסוך בינינו. אנחנו מעריכים את ראש הרשות וראש עיריית חברון שהתערבו בסכסוך וקראו לשחרור הבנים - מיד. תודה לכל מי שמחזק אותנו ואת הילדים. במגירה של נפתלי יש את הטופס הירוק של מבחן התיאוריה. הוא רוצה ללמוד נהיגה בקיץ. לשלושתם יש המון תוכניות לחופש הזה. הלוואי שנמשיך את הרוח הטובה הזו".
בת-גלים שער, אמו של גיל-עד שער מטלמון, פנתה מעל הבמה לבנה ואמרה: ”ימים לא פשוטים עוברים עליך, על עם ישראל. אנחנו לא לבד. יש כאן עם שלם איתנו שמחכה לך. עם שלם שמחבק, מתפלל ומייחל לשובך הביתה בשלום. בארץ ובעולם התאחדו כל בית ישראל בעשייה מבורכת ומגבשת לקראת שובם של הבנים. כשתחזור, תגלה שמשפחתנו התרחבה מאוד. יש לך אחים ואחיות, סבים וסבתות נוספים, בכל רחבי הארץ והעולם. התחושה המיוחדת השורה בימים אלו בארץ, מזכירה רגעי התעלות מיוחדים, כפי שקרה לפני 38 שנים, עת נחלץ עם שלם - ובראשם גיבור ישראל יוני נתניהו ז“ל, לעזרת אחים ואחיות שלא הכירם במבצע יהונתן.
"תחושת שותפות הגורל יצרה מציאות. התחושה לא תמה עד היום. אנשים לא עוצרים ולא שותקים עד שהבנים ישובו הביתה. אתמול זה באנטבה, היום זה בגוש עציון, מחרתיים בשדרות או בגולן. המקומות משתנים אבל הביחד נשאר. אנשים אחים אנחנו, חוטים דקים של כאב מחזיקים אותנו חזק-חזק שלא נפול.
"אנחנו מחזקים את כוחות הביטחון, ראש הממשלה והשרים, ומבקשים לשאת תפילה לשלום חיילי צה“ל ומפקדיו - שהקדוש ברוך הוא ישמור אתכם ותשובו הביתה בשלום עם בנינו היקרים. אבינו מלכנו, חננו ועננו כי אין בנו מעשים. עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו. ראה אבינו כמה בנים באו היום לדרוש את אחיהם“.
לפני האמהות נשא דברים הנשיא הנבחר, ראובן (רובי) ריבלין: "התקבצנו כאן הערב מכל קצוות הארץ, מכל קשת האמונות והדעות, מכל המחנות והשבטים בישראל. לא הגענו היום כדי לעסוק בהערכת מצב. לא התאספנו איש ואישה מבתיהם כדי לערוך תחקירים או לשחזר יחד רגעי וודאות אחרונים.
"אנחנו כאן הערב כדי לעצור - יחד. באנו להתפלל בכל השפות ובשם כל הדתות. לא איבדנו תקווה. לא איבדנו תקווה בעדם, לא איבדנו תקווה באנושיות. התפילה שאנו נושאים הערב איננה רק תפילה יהודית ואיננה רק תפילה ישראלית - אנחנו נושאים הערב תפילה אנושית, תפילה עתיקה מיום היברא אדם וחווה על הארץ. זוהי תפילה של אם על בנה. תפילה של אב על ילדו. תפילת המלאך המעז לעמוד בפני האלוהים ולזעוק: ’אל תשלח ידך אל הנער‘.
"אנחנו עומדים כאן הערב יחד וקוראים לכל מי שלב אדם בו - אל תשלחו ידיכם אל הנערים. זוהי תחינה שיפתחו שערי שמיים, תפילה שיפתחו שערי הלב. אני קורא מכאן למנהיגי העולם ובעיקר לראשי העדות הדתיות בארץ ומחוצה לה, אל תסתפקו בגינויים. הצטרפו לתפילה. התפילה לשלום הנערים לא צריכה לצאת רק מבתי הכנסת ובתי המדרש, היא חייבת לצאת מהיכלי הצדק ומכל היכלות התפילה - מהכנסיות והמסגדים, בעיקר בחג הרמדאן.
"הקריאה להשבת הנערים לביתם היא אמירה דתית ומוסרית ברורה כנגד כל אלו שנושאים את שם האל לשווא. כל אלה שמצדיקים בשמו ג'יהאד של זוועה ודם. אנו כאן הערב כי
"מדובר בטרור, שלא יהיה ספק. טרור רצחני שיש להביסו. לא רק בישראל, גם בסוריה ובעיראק, בסודן ובניגריה. בכל מקום דמם של נערים וילדים ספוג תמימות של מי שלא ידעו רשע, תקוות של אלו שלא הספיקו לחלום. אמונה שעוד ניתן לתקן".
בפנייה למשפחות החטופים אמר ריבלין: "אני עומד בפניכם, למודי התקווה והעגעגוע, אינני יודע מילים. יודע רק תפילה. הסתכלו סביב וראו את המשפחה הישראלית הגדולה שהגיעה לכאן כדי לחבק ולחזק אתכם, להתחזק ולהתפלל. השיבו לנו את אייל, את גיל-עד ונפתלי. יחד כולנו מתפללים ’תהא השעה הזאת שעת רחמים ושעת רצון'".
את העצרת מנחה אברי גלעד, שאמר כי זאת איננה עצרת בכי וקינה. "אויבינו ניזונים מדמעות של יהודים ואין לנו צורך להזינם. זאת איננה דרישה מהממשלה לשחרר אסירים, זאת אינה הדרך, כך חושבים המשפחה והמארגנים וכל מי שעיניו בראשו. זאת אינה עצרת של תלונה מכל סוג שהוא, כל מה שאפשר לעשות - עושים, אנחנו מאמינים בזה".
לדבריו, זאת עצרת של הזדמנות. "מתי בפעם האחרונה התקבצנו יחד בכיכר הזאת, שמנו את חילוקי הדעות בצד והקשבנו אחד לשני? זאת עצרת שעושה שימוש בהיעדרם הזמני, בעזרת השם, של שלושת הנערים, כדי להתחיל לרקום בחזרה את החיבורים הפרומים בינינו. אם מתבוננים על מה שקורה עכשיו במזה"ת, זה ברור שאם לא נהיה קשורים אחד לשני, לא נשרוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם