נפרדים מהבנים: אתם כותבים למשפחות החטופים
מאז שנחטפו בניהם, משפחות שער, פרנקל ויפרח, הראו חוסן נפשי, אמונה ואומץ מעוררי התפעלות. הן גרמו לעם שלם להתאחד מאחוריהן, ולהתגאות במלח הארץ. כעת, כשהבשורה הקשה מכל הגיעה לבתיהן, זה הזמן שלנו לחזק אותן. כתבו למשפחות בטוקבקים ואנו נפרסם ונבליט תגובות נבחרות
עוד על חטיפת הנערים ב-nrg:
• אובמה: מעשה טפשי של טרור נגד ילדים
• עצרות בכל רחבי הארץ: "קשה לשלוט בדמעות"
• חוקרי מערות ומתנדבים: כך נמצאו גופות החטופים
קשה למצוא נחמה, אבל לעתים יש במילים כוח ריפוי, או לפחות הקלה. בכתבה זו מוזמנים גולשי nrg לומר למשפחות הכואבות את שעל לבם. יהי זכרם של איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל ברוך.
איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל
אורטל, שהעידה כי קשה להתבטא בעת הזו, פנתה אל המשפחות: "אני רוצה לומר באופן אישי- חיזקתם אותי! כשמסתכלים על העוצמה ששידרתם כל הזמן, זה נותן כוחות גם ברמה האישית להתמודד עם הכול. אתם אנשים מדהימים שעם שלם עצוב איתם ולומד מהם. והלוואי שה' ישלח לכם כוחות להתמודד ולהתחזק!".
המגיב רועי אלמקייס מסר למשפחות: "עקבנו אחריכן בהערצה, ליווינו אתכן בדאגה וכמה כאבנו עם הבשורות המרות. תהיו איתנות ותמשיכו עם העוצמות שהשתדלנו להעניק לכם". הוא סיים בציטוט מספר ישעיהו" "ומחה ה' דמעה מעל כל פנים".
הגולש שי איחל למשפחות שלא ידעו עוד צער, והצהיר כי למרות של הכיר את שלושת הנרצחים, הדבר לא השפיע במאומה על הכאב העצום שחש והבכי שלא פוסק. "היום איבדתי שלושה אחים", כתב בכותרת התגובה שלו.
איתן בן נון, בן 7 וחצי מפתח תקווה, פנה גם הוא למשפחות וכתב "אנו עצובים מאוד שהבנים מתו, ואם היו מוצאים את החטופים בחיים היינו שמחים מאוד. שלא יהיה לכם יותר צער ושתהיה לכם שמחה ולא עוד צער לעולמים".
יואב משדרות שיתף בתחושותיו: "לפני יומיים רקטה נפלה כמה מאות מטרים מהבית שלי ושרפה מפעל שלם. בנס לא היו נפגעים. הריצה לממ"דים חוזרת, הפחד הקיומי שוב מחלחל. אבל הערב הזה אנחנו לא מפסיקים לחשוב עליכם. על העוצמה ששידרתם בשבועיים וחצי האלה. על החיבוק שחיבקתם את כולם. החיוך החזק הזה שלכם. על איך זה לקבל את הידיעה על בן שנמצא בסוף מת. נהרג על ידי חיות אדם. כמה כאב".
"תהיו מאוחדות, משפחות אצילות", איחל הגולש אבי. "אני מאחל לכן משפחות יקרות ויפות, וכך הצטיירתם בעיני הישראלים היפים, שלא תדעו עוד צער. רק שמחות".
סמי שמואל כהן סיפר שהוא כותב מתוך דמעות של כאב: "כְּאב לילדים בוגרים, אני מרגיש שילדים אלו הם חלק ממני ומבני משפחתי. נקשרנו אליהם בזמן האחרון שלא בנסיבות משמחות. התפללנו, התחזקנו, אך הבשורות הרעות הגיעו. השם יתברך לא נותן ייסורים לאדם שלא יכול לעמוד בהם, ואתם - ראינו איך התנהגתם באומץ ובגבורה. העם מאחוריכם באבלכם".
דורי שאול שנמצא בתאילנד הוסיף כי צער וכאב אפפו את הקהילה הישראלית ויהודית בתאילנד עם היוודע
מיכל הודתה למשפחות שלדבריה גרמו לריבוי של אהבה וסולידריות בחברה הישראלית. "לא הכרתי את גילעד ונפתלי, אבל בשמונה עשר יום הללו הם הפכו חלק מהמשפחה... אתם לימדתם אותנו מהו מקור הכוח שלנו כעם - אהבת חינם ואיכפתיות. כל כך כואב לי ולעם ישראל על הבנים שלכם, בנים שלא הכרנו פיזית אבל בלב היינו מחוברים תמיד".
מגיב נוסף, שלא הזדהה בשמו, כתב: "עם קבלת הבשורה הקשה על מות יקיריכם, עם ישראל כולו מרכין את ראשו, משתתף בצערכם, מחזק ומחבק אתכם חיבוק חם ואוהב. האיתנות שהפגנתם לאורך התקופה הקשה מעוררת הערצה אדירה, ומהווה דוגמה ומופת לכל משפחה בישראל שתיקלע אי-פעם, לא עלינו, למשבר מהסוג שאליו נקלעתם".
בחברת ברגים בחיפה מסרו כי הם "מרכינים ראש בידיעה שהשפה ענייה מדי להביע את הזעזוע הכעס והכאב. ראינו אתכם בכלי התקשורת והתפעלנו איך עם עננת הכאב מעל ראשם התנהלתם באצילות מופלאה.אשרי העם שאלה משפחותיו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם