התוכנית האמריקאית: שלושה מנהיגים לפלסטינים
היום שאחרי אבו-מאזן קרוב. על פי מסמך שהודלף השבוע מקאטר, ארה"ב הייתה רוצה לראות במקומו מנהיגות משולשת של רג'וב, משעל וברגותי, שתאחד בין חמאס לפתח'
• לכל מה שמעניין, כנסו לדף הפייסבוק של nrg
סוגיית האסירים היא מהרגישות ביותר בחברה הפלסטינית, וערב הבחירות, איש לא רצה להישמע כמי שמסתייג מפעולה כלשהי, כמו חטיפה למשל, שתוביל לשחרור אסירים. הוועידה אמורה לבחור הנהגה חדשה לתנועה. מי שייבחר למקום הראשון של "הוועדה המרכזית" יתמנה למזכ"ל התנועה – תואר שלכאורה אין בו הרבה, אך בפועל, יסמן את מי שייבחר לאיש הפופולרי ביותר אחרי אבו-מאזן או בקיצור, ליורשו.
שאלת היורש נחשבה עד כה לטאבו, אולם היא מנסרת באוויר כבר זמן מה. בגיל 79, עם חולשה כבדה לסיגריות מרלבורו ורקורד בריאותי לא מי יודע מה, השאלה רחוקה מלהיות היפותטית. אלמלא חטיפת שלושת הנערים, שטרפה את הקלפים, זה מה שהיה תופס את הכותרות בשבועיים האחרונים. השמועה ברחוב הפלסטיני היא כי בין היורשים הפוטנציאליים, יש כבר מי שיצאו לסיור במדינות המפרץ, במטרה לגייס לעצמם ספונסר.
אבו-מאזן עייף ורוצה שהוועידה תתקיים כי הוא כבר לא יכול לחכות שימונה לו סגן. כזה שיוריד ממנו את עול היום-יום, ובבוא העת יהפוך ליורשו. מי שגורר רגליים הם אנשי פת"ח, שחוששים כי הוועידה תייצר תוהו ובוהו, בעיקר בגלל תגובתם הקשה של נאמני דחלאן על הניסיון לסלק אותם מהתנועה – תגובה שלא תיגמר בחילופי מילים או מהלומות, אלא עלולה לגלוש למחוזות לא צפויים.
גם על פי מאמר של אהוד יערי, שפורסם לא מכבר על ידי ה-Washington Institute for Near East Policy, אבו-מאזן עצמו ציין בשיחות עם בכירים בממשל האמריקני כי הוא עייף ומשפחתו לוחצת עליו לפרוש. עוד אמר לאמריקנים, שגם אם לא יתקיימו בחירות, צריך להסדיר את שאלת היורש כי ועידת פת"ח הקרובה בפתח.
אשפוז אשתו של אבו-מאזן בבית החולים אסותא ממש ביום בו אירעה חטיפת הנערים רק הדגיש את מה שאבו-מאזן חש. הזמן נוגס בו, ולא רק הזמן. חמאס נוגס בו מבחוץ. ומבפנים, מוחמד דחלאן, הנמסיס של אבו-מאזן, אינו מרפה. הוא אמנם יושב הרחק באבו-דאבי, אך אנשיו נטועים חזק בשטח. והם, אבו-מאזן יודע, לא יתנו לוועידת פת"ח לעבור בשקט.
הקרב על הירושה נפתח, אם כן, ויש הרבה שאלות: האם בכלל תכונס הוועידה? ואם כן, מי יזכה בתואר הנכסף מזכ"ל הוועדה הכללית? האם יהיה זה מרואן ברגותי, היושב בכלא, או שצפויות הפתעות? מי מכל השמות שהועלו כמחליפים פוטנציאליים יכנס לזירה? האם יהיה לאבו-עלא קאמבק? ומה עם ג'יבריל רג'וב, בעצמו אסיר משוחרר, שלא היסס לומר כי ישראל מבינה רק את שפת החטיפות? האם ג'יבריל רג'וב עומד להפתיע? דווקא הוא, ששמו כלל לא עלה כיורש?
מה שמביא אותנו למסמך מרתק, שהודלף ממשרד החוץ של קטאר ממש ערב חטיפת שלושת הנערים מגוש עציון, ולכן לא זכה עד כה להתייחסות הראויה. המסמך כולל שמונה עמודים מצולמים הנושאים את סמל משרד החוץ של קטאר. הוא מתייחס למפגש בתחילת יוני בין ג'יבריל רג'וב לבין אמיר קטאר, הנסיך תמים בן-חמד אל-ת'אני. ולמרות שנסיבות הדלפתו לוטות בערפל, ההערכה היא שמדובר במסמך אותנטי.
בשנים האחרונות מרבה רג'וב (62) לבקר בנסיכות קטאר. בין השאר, במסגרת תפקידו כראש פדרציית הכדורגל הפלסטינית – תפקיד המקנה לו חופש תנועה וכיסוי מושלם בנסיעותיו התכופות לחו"ל בעניינים פוליטיים רגישים. לא זו בלבד, סגנו של רג'וב בפדרציית הכדורגל הפלסטינית הוא עבד אל-סלם האנייה, בנו של איסמעיל האנייה, ראש ממשלת חמאס בעזה. בין השניים נוצרה בשנים האחרונות כימיה, שאפשרה לרג'וב להוות סוג של גשר בין פת"ח לחמאס – עובדה שלא נעלמה מעיני אמיר קטאר והממשל האמריקני גם יחד.
מן המסמך המודלף עולה שבין אמיר קטאר לבין הממשל בוושינגטון מתנהל מזה זמן דו-שיח ער בשאלת היורש של אבו-מאזן. המודל המועדף על האמריקנים, כך על פי המסמך, אינו יורש יחיד לאבו-מאזן אלא טריומוירט יורשים המחבר בין פת"ח לחמאס. השלישיה הפותחת, על פי עיקרון זה, היא: ג'יבריל רג'וב, ראש תנועת החמאס, חאלד משעל, ובתווך – מרוואן ברגותי, האסיר הפוליטי מספר אחת של פת"ח, כסמל-על פלסטיני מאחד ומקשר.
בפרוטוקול השיחה בין האמיר לרג'וב, מציין האמיר באוזני אורחו הפלסטיני, כי במפגש בין סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי של הנשיא האמריקני אובמה, לבין שליחו של האמיר, ראנם אל-קובייסי, יעצה רייס לקובייסי להסכים תחילה עם ישראל על הנושאים המרכזיים, ואז להעלות את רעיון הטריומוירט הפלסטיני.
על פי המסמך, קובייסי, המכהן כראש המודיעין של קטאר, נועד באותו עניין גם עם ראש ה-CIA, ג'ון ברנן. על פניו, רעיון מעניין, אולי אפילו יצירתי. אולם לא לשיטתו של רג'וב. על פי המסמך, רג'וב הסביר לאמיר קטאר שמדובר בראיון עיוועים אמריקני. "ברגותי רחוק מלספק את הסחורה", השיב לאמיר.
"הבעיה היא שהאמריקנים חושבים שהם מבינים הכול, אבל הפופולריות של ברגותי ברחוב הפלסטיני הולכת ודועכת עקב מאסרו המתמשך. וגם אם ישוחרר מהכלא, הוא צפוי לאבד עד מהרה את מעמדו כגיבור. הבעיה עם האמריקנים", חידד רג'וב, "היא שהם מקשיבים יותר מדי לפאדווה, אשתו של מרואן".
מי שמטריד באמת את רג'וב אינו ברגותי אלא מוחמד דחלאן, שלא מפסיק לנשוף בעורפו של אבו-מאזן. "דחלאן הוא היסטוריה", אמר רג'וב לאמיר, "אך עדיין נהנה מסמכות בשטח. אחדים מתומכיו", מוסיף רג'וב, "יצרו עמי לאחרונה קשר, מתוך מחשבה מוטעית שאגן עליהם. אבל לא. מבחינתי, אני לוחץ על אבו-מאזן לסלק את נאמני דחלאן מהתנועה, כך שלא יוכלו לקחת חלק בבחירות הקרובות בוועידת פת"ח. אדבר איתם רק לאחר שאבו-מאזן יוריד אותם לאפס".
ואכן, כבר במאי האחרון החליט אבו-מאזן לסלק חמישה מתומכיו הכבדים יותר של דחלאן בפת"ח, בטענה שהם יוצרים פילוג ומחנאות בתנועה. בין המסולקים: בכיר פת"ח סופיאן אבו-זאידה, המוכר היטב לישראלים, ורשיד אבו-שבאק, לשעבר הממונה על הביטחון המסכל בעזה.
בשלב זה, רג'וב לא בלם את עצמו, ואמר במילים ברורות כי דחלאן עסוק בקונספירציות וניסיונות התנקשות. אך אמיר קטאר
כך או אחרת, השבוע, עם סיומה העצוב של דרמת החטופים, המגמה בשטח נראית ברורה למדי. הצעדים הראשונים של אבו-מאזן ומנגנוני הביטחון היו לנסות להקל במהירות על החיים בגזרת חברון, ולהמשיך בשיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל – מה שמלמד על ניסיון לשמור על יציבות, בין אם ועידת פת"ח השביעית תכונס בחודש הבא או לא.
אפשר להסיק שלושה דברים מן המסמך הקטארי. החשוב ביותר הוא אולי סוג הרעיונות שמתבשל בבית הלבן בעניין היורש לאבו-מאזן, כולל היחס לחאלד משעל כשותף פוטנציאלי לנשיאות. העניין השני הוא שאלת מינוי סגן לאבו-מאזן – מה שצפוי כנראה להפוך לנושא חם על סדר היום. ושלישית, כמו שכל חובב מונדיאל יודע, כדורגל ופוליטיקה הולכים היטב יחד. כך שאם המסמך הזה לא קבר סופית את סיכוייו של רג'וב לקאמבק פוליטי, הוא עוד עלול להפתיע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם