איי קרוליינה בסכנה: התושבים נלחמים במדע
מדינת קרוליינה שקלה להכריז על נכסים נכסים כלא ראויים למגורים – לאור תחזית לעליית פני האוקיינוס. אנשי נדל"ן נלחמו בהחלטה וניצחו: "לא סביר להעניש את הציבור כדי לפתור בעיה שנמצאת במרחק של מאה שנה מאיתנו ואולי בכלל לא קיימת"
האיים החיצוניים הם סדרה ארוכה של איים צרים מאוד, הפרושים כשובר גלים טבעי במרחק כמה קילומטרים מן היבשה של קרוליינה הצפונית, ובמרחק של כחמש מאות קילומטרים מדרום לוושינגטון הבירה. על האיים נמצאות עיירות נופש תוססות, כפרי דייגים נידחים ורצועות חוף פראיות.
נציגי המדינה החזיקו במפות מפורטות המתארות את ההשלכות של עליית מפלס מי הים, והיו בעיצומה של הקמת אתר אינטרנט שיאפשר לאנשים לבדוק אם הנכס שלהם נידון לכליה. לא דובר כלל על פתרון או על ניסיונות לבלום את הגאות הצפויה. "תחזית 39 האינצ'ים", שם הקוד המקומי לעליית המפלס, הייתה "גזר דין מוות", כלשונה של קלי, "לכל ניסיון למכור את הבית שלך". קלי היא לוביסטית של מתווכים וקבלנים הפועלים באיים החיצוניים, ונחושים להוכיח שהתחזית שגויה, באחד המאבקים המתוקשרים ביותר בארה"ב לגבי תחזיות שינוי האקלים באשר הן.
שיתוף פעולה נרקם בין תושבי האיים ובין ספקני שינוי האקלים במטרה לתקוף את "מדע" שינוי האקלים ולשכנע את בית המחוקקים של המדינה, הנשלט בידי רוב רפובליקני, לקבור את התחזית שקודמה בידי המושל הדמוקרטי היוצא. כעת המדינה שוקדת על תחזית חדשה, המסתכלת רק 30 שנה קדימה, ובהתאם לכך צופה עלייה של לא יותר מ-20 סנטימטרים (8 אינצ'ים).
התוצאה היא שהסביבתנים חשים פגועים, וקרוליינה הצפונית מושמצת כמאחז של אנשי נדל"ן תאבי בצע המנסים "להוציא אל מחוץ לחוק" את עליית המפלס. עם זאת, כמה ממומחי שינוי האקלים חשים סימפטיה למהלך של המקומיים, ורואים בה תגובה סבירה לתחזיות המפחידות שנעשות נפוצות ומקובלות יותר.
"הבעיה העיקרית שלהם היא פחד", אומר מיכאל אורבך, מומחה למדיניות ימית מאוניברסיטת דיוק, שפגש את מובילי המחאה. "הם מבינים שלתחזית הזו יש השלכה אדירה על כלכלת החוף ועל מדיניות הפיתוח של החופים, ושכרגע עדיין אין לנו מושג מה אנחנו עומדים לעשות בעניין ומתי".
בערים כנורפולק בווירג'יניה או מיאמי בפלורידה קראו את הנתונים והגדירו אזורים מסוימים כמועדים להצפה. הם עשו זאת כצעד ראשון לקראת תכנון סוללות, סכרים ואמצעי הגנה נוספים, ולקראת גיוס משאבים לשם כך. אך כאשר מדובר ברצועות מבודדות יותר של החוף האמריקני, עזרה ממשלתית אינה נראית באופק. התרחיש הסביר יותר הוא נטישה, והתחזית מחוללת חרדה עמוקה ביחס לעתיד.
בקרוליינה הצפונית והדרומית, כמו בסאות'המפטון שבמדינת ניו-יורק, החלו להקים חומות פרטיות שיגנו על בתי חוף של מיליונרים מהים הגואה. ביצורים כאלו אינם אפשריים באיים החיצוניים, שרוחבם במקומות מסוימים אינו עולה על 100 מטרים.
"אין לנו בארגז הכלים דבר מלבד נסיגה", אמרה קלי באחד הבקרים האחרונים בעיירה מנטאו, בבית קפה שטוף שמש שיוצף אם תתממש תחזית 39 האינצ'ים. "רבים סבורים שמה שהם רוצים הוא שהתושבים פשוט יעזבו את האיים החיצוניים".
אך הרבה לפני כן, קלי חוששת שהתקבעות התחזית של 39 האינצ'ים תרסק את הכלכלה המקומית, הנסמכת כולה על תיירות - בנייה, השכרה ומכירה של בתי חוף משפחתיים. במחוז דייר לבדו, הגדול שבמחוזות האיים החיצוניים, המדינה הצביעה על 8,500 מבנים, בעלי ערך מצרפי של כמעט מיליארד וחצי דולר, שיוצפו במקרה של עליית מפלס כזו.
אבל גם בתחזית הקרובה יותר, של 20 הסנטימטרים, מצביעים במחוז על 414 מבנים שיוצפו, בשווי כולל של 70 מיליון דולר. אם המדינה תפעיל אי פעם את אתר האינטרנט שמעניק למשקיעים פוטנציאליים את האפשרות לבדוק את מצבם של נכסים לפי הכתובת, אומרת קלי, "כל הנכסים הללו יהפכו לחסרי ערך ברגע אחד".
"פרויקט העסקים בסיכון" (Risky Business Project), ארגון שמאחוריו דמויות כלכליות ופוליטיות מובילות, נפגש ביום רביעי עם בכירים בממשל אובמה. לפי דו"ח חדש שפרסם הארגון, נכסי חוף בשווי כולל של 700 מיליארד דולר ברחבי ארה"ב עלולים להימצא מתחת לפני הים עד לסוף המאה, ונכסים נוספים, בשווי של 730 מיליארד דולר, יהיו בסיכון במקרה של גאות גבוהה.
לעת עתה המקומיים טוענים שאין כל סימן לפגיעה בעסקי הנדל"ן באיים החיצוניים. מנכ"ל עיריית נאגס-הד, קליף אוגבורן, אומר שמתן אישורי בנייה הוא עסק לוהט בעיר, ושהתפוסה בנכסים בעיירה "גבוהה מכל שידענו בעבר", ושבה לרמה שהייתה לפני התקופה הקשה שידעה העיר עד 2011. אז השקיעה העירייה והמחוז 36 מיליון דולר בשיקום 13 קילומטרים של רצועת חוף, לאחר שגלים גבוהים הרסו עשרה בתים ואת בריכת השחייה של אחד המלונות.
כעת החוף בנאגס-הד נראה נפלא, התיירים שבו, והעיירות דאק, קיטי-הואק וקיל-דוויל-הילז דנות עם מועצת המחוז על תוכניות לשיקום ובניית חופים. "אנו מאבדים נפח חוף בשל עליית מפלס בגובה של מילימטרים ספורים בכל שנה", אמר בובי אוטן, מנכ"ל מחוז דייר, בסיור שערך לאחרונה ברצועת החוף המשוקמת. "יש הקוראים לכך עלייה של מפלס מי הים, אך מנקודת המבט שלנו מדובר בתהליכי בליה שאנו חיים איתם מאז ומעולם".
הופעתם של חופים מעשי ידי אדם באיים החיצוניים גרמה לחוסר נחת אצל כמה מאנשי השימור הסביבתי. במשך דורות האיים נעו עם הגלים וההתיישבות האנושית נעה איתם, אלא שכיום הפיתוח באיים כבד עד כדי כך שלבתים המאוימים מהזרמים אין לאן ללכת.
מדיניות "הזנת החופים", כלומר שיקום בליה חופית באמצעות הבאת חול ממקום אחר, מציעה פתרון זמני בלבד. אם המפלס ממשיך לעלות, "היא חדלה מלעמוד בקריטריונים של עלות-תועלת, וברור שיש למצוא פתרון אחר", אומר ספנסר רוג'רס, מומחה לבליה במרכז למחקר ימי באוניברסיטת המדינה של קרוליינה הצפונית. "אם הדברים יגיעו לתרחיש הגרוע, ניאלץ לנטוש יישובים", הוא אומר, "לא תהיה ברירה אחרת".
אוטן מודע לכך שהזנת החופים הוא טלאי זמני, אבל לטענתו המדיניות מגנה על הנכסים, מייפה את קו החוף ושומרת את הכלכלה המקומית פעילה. מלבד זאת, הוא אומר, זהו הדבר היחיד שהם יכולים לעשות. "מה אפשר לצפות מאיתנו לעשות אחרת? לומר לאנשים לעבור מכאן?" הוא שואל. "להטיף לנטישה זה לגמרי לא לעניין. אנשים יתבצרו בבתים שלהם ויוציאו החוצה רק את קני הרובים".
זה כמעט מה שקרה כשגורמי ממשלה מקומיים זרמו עם תחזית 39 האינצ'ים. ועדת משאבי החוף של קרוליינה הצפונית, המפקחת על שימושי הקרקע בעשרים המחוזות החופיים של המדינה, ביקשה מפרום הייעוץ המדעי שלה לבחון את מידת העמידות של המדינה לעלייה במפלס מי הים, נושא שהיה אז בוער בשיח האמריקני. פורום הייעוץ המדעי סקר ב-2010 את המחקר והסיק שמפלס מי הים בחופי המדינה יעלה בשיעור של בין 38 ל-138 סנטימטרים במהלך המאה ה-21, מסקנה שעלתה בקנה אחד עם התחזיות של סוכנויות פדרליות ושל מדינות אחרות בארצות הברית.
אבל פורום הייעוץ המדעי עשה צעד נוסף: הוא קבע שלמטרת תכנון על המדינה להשתמש בנתון של עלייה בת 100 סנטימטרים, או 39 אינצ'ים, עד 2100. הוועדה החלה לכתוב מסמך מדיניות המכריז על עליית מפלס מי הים כ"אסון טבע מקיף ומתמיד", והורתה למחוזות החוף להשתמש בתחזית כנתון מוצא בתכנון של מיזמי תשתית ציבוריים ותוכניות בנייה פרטיות.
אם המסמך היה מאומץ, הוא היה הופך את קרוליינה הצפונית למדינה הראשונה המפרסמת תחזית מדויקת כל כך לעליית מפלס מי הים, טוען סקיפ סטיילז, העוקב מטעם ארגון 'ווטלנד ווטש' אחר פעילות המדינות ביחס לשינוי האקלים. עם זאת, בוב אמורי, ששימש אז כיו"ר ועדת משאבי החוף, אמר שלחבריה "לא היה כל מושג שאנו פותחים כאן קופת שרצים".
השרצים הכו בינואר 2011, כשהוועדה חשפה את המדיניות החדשה בישיבה בדלתיים סגורות במחוז קרטרט. "הם אמרו שעל המחוז להתחיל לעשות שורה ארוכה של דברים: להגביה כבישים וגשרים, לתכנן מחדש את חלקות הקרקע", אומר ג'ון דרוז, פיזיקאי מקומי שגויס במהירות על ידי נבחרי מחוז קרטרט לבחון באופן עצמאי את תחזית 39 האינצ'ים. "הם הציעו שכל מגרש שנמצא במקום שיוצף אם התחזית תתממש יוכרז כבר כעת, מבחינה תכנונית, כמקום שאינו ראוי למגורים".
אמורי חולק על התיאור, וטוען שלוועדה לא הייתה כל כוונה לדרוש פעולה דרסטית כל כך. "לא היינו בשלב שהייתה לנו ודאות גדולה מספיק כדי לומר: אתם יכולים לעשות דבר כזה כאן, ולא יכולים לעשות אותו שם", הוא טוען.
בכל מקרה, יו"ר מחוז קרטרט שיגר מיד מכתב למחוזות הסמוכים וביקש סיוע בשלילת האמינות של המלצות הוועדה. התשתית המדעית של ההמלצות לא משכנעת, הוא כתב, לא נכללה בהן הערכה של ההשלכות הכלכליות ולא צורפו להן מפות המבהירות את שכתוב בהן.
אך ביולי, כשקלי נכנסה לפגישה של פקידי תכנון מדינתיים ופדרליים, כבר היו למדינה מפות – והחדשות היו רעות. אם מפלס מי הים יעלה ב-100 סנטימטרים, לימדו המפות, ייעלם הצד האחורי, "הפנימי", של האיים החיצוניים. כך גם רובו של האי רואנוק. בחוף של היבשת עצמה המצב גרוע עוד יותר: בשיפוע המתון של היבשה, כל 30 סנטימטרים של עליית מפלס תתבטא בהצפה של יותר מ-4,000 דונם. לגונת פלמיקו הרדודה תהפוך למפרץ של ממש – שינוי קו חוף שהוא מהדרמטיים ביותר ביחס לתחזיות ברחבי ארצות הברית.
השמועות התפשטו, וחברי הוועדה הסביבתית של המדינה ליבו את הלהבות כשפטפטו בפומבי על הפסקת הבנייה באיים החיצוניים ועל נטישה אפשרית של הכביש המהיר מס' 12, עורק החיים מוכה הגלים של האיים.
הגיאולוג סטנלי ריגס, חבר פורום הייעוץ המדעי, פרסם ספר שדימה את האיים לשרשרת פנינים שתופרד בקרוב על ידי הגאות ולא תוכל עוד לקיים כביש מהיר ורציף. בעקבות הספר התפשטו במחוז דייר בדיחות שחורות שעסקו בהגעה לעבודה באמצעות קיאק.
ב-2012 קיבל בית המחוקקים את הטענות כי הרשויות נעו מהר מדי עם התחזית. חברי האספה ביקשו להניח בצד את תחזית 39 האינצ'ים וביקשו מהוועדה להביא תחזית חדשה, שתיקח בחשבון מגוון של עמדות באשר לעליית מפלס מי הים וסיבותיו.
המושל הרפובליקני החדש של המדינה מינה יו"ר חדש לוועדת משאבי החוף, פראנק גורהם, איש תעשיית הנפט והגז, שהכריז לאחרונה שהתחזית החדשה תגביל את עצמה ל-30 השנים הבאות. בתחזית למאה שנה "איבדנו אמינות", אמר גורהאם. "כשיש לך תחזית לשלושים שנה, אנשים יתייחסו אליה ביתר רצינות".
רוג'רס, שהיה חבר בפורום המדעי של הוועדה מתחילתו, צופה שהתחזית החדשה תהיה דומה למדי לקודמת, שהסיקה שעד ל-2050 עליית מפלס מי הים תהיה דומה למדי לזו שהייתה בעבר. רק במחצית השנייה של המאה צופים שהמפלס יחל לעלות בחדות. אך ההערכה הזו מצויה מעבר לתחום שתחזית החדשה, שנועדה להתפרסם בשנה הבאה.
הניצחון הביורוקרטי של אנשי האיים, מזהירים אנשי הסביבה, הוא רק דחייה של הבלתי נמנע. "אני מבין את הנקודה שלהם", אומר אנדרו קובורן, מנהל עמית בתוכנית לחקר פיתוח חופי של אוניברסיטת מערב קרוליינה. "הם אומרים: איך אנחנו יכולים לדעת שהים יעלה במטר שלם בתוך מאה שנה? והאמת היא שאיננו יכולים. אבל אתה חייב להתחיל לתכנן על בסיס של משהו. הם מנסים להתעלם מן הבעיה, בתקווה שהיא פשוט תיעלם".
אוטן, מנכ"ל מחוז דייר, אומר שאיננו מתעלם מן התחזית, אף שהוא מתפלל שהיא תתברר כשגויה. בינתיים, הוא אומר, "לא נראה סביר להשקיע את כספי המסים של היום ולהעניש את הציבור כדי לפתור בעיה שנמצאת במרחק של מאה שנה מאיתנו ואולי בכלל לא קיימת. איננו מתווכחים עם המדע, אנו פשוט מנסים להיות הגיוניים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם