ראשי » חדשות » בארץ

החגיגה של ”הארץ“: ועידת שלום בשדה הקרב

המערכה בדרום הפכה את הוועידה המתוכננת היטב של 'הארץ' לאירוע מוזר עד תימהוני. אבחת אזעקה הריצה את הקהל אל המרחב המוגן

בכניסה לוועידת השלום של עיתון 'הארץ' שהתקיימה ביום שלישי השבוע במלון 'דיוויד אינטרקונטיננטל' תל-אביב המתינו לאורחים מאבטחים חמושים וארבעה מגנומטרים. זה היה קצת מוזר שבדקו את תיק הגב שלי, רגע לפני עוד פאנל שעסק בכיבוש הישראלי בשטחים, אבל נניח לזה. האירוניה שהתחילה באבטחה הכבדה והמשיכה אל ועידת שלום המתקיימת בצל מלחמה, הסתיימה ברגע שבו נשמעה האזעקה בלב תל-אביב, כשהיא קוטעת את דיוני הוועידה בהפסקה מתודית במרחב מוגן.

למרות האירוניה, ועידת השלום של 'הארץ' הייתה דווקא אירוע מרשים, כנס ברמה שהימין הישראלי יכול רק לחלום עליו. אולם הוועידה היה עמוס מפה לפה באנשים ששילמו מאות שקלים על הזכות לשבת בקהל או לשתות אספרסו עם בכירי מחנה השמאל. ספק רב אם נמצא במחנה הלאומי היקף כזה של אנשים שמוכנים לפתוח את הארנק למען ועידה אינטלקטואלית שנמשכת שעות ארוכות, שבה משתתפים בכירי המדינה, אשר נקראו לדיון סביב האג'נדה השמאלנית.

הבדיחה לא הייתה על חשבון 'הארץ'. מארגני הוועידה הקפידו להדגיש שוב ושוב שהעיתוי לא שיבש את תוכניותיהם אלא להפך. מעל הבמה הצהירו המשתתפים כי המלחמה שמתנהלת באותם רגעים בין צה"ל לחמאס, התותחים שיורים בזמן שהמוזות מתפלספות על דא ועל הא, אינם משבשים את קול השלום. זהבה גלאון, יו"ר מרצ, קראה מעל הבמה לעצירת המבצע - וזכתה לתשואות.

הימין הישראלי נכח בוועידה כעלה תאנה נידף שאין להתחשב בו או בדעותיו. השר נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, הוזמן לבמה ודבריו נקטעו פעם אחר פעם. הקהל לא נתן לבנט לדבר. זה לא היה קומץ - אלו היו עשרות אנשים שעמדו וניסו למנוע ממנו את הצגת עמדתו, עמדת המחנה הלאומי. "פאשיסט", צעקו לו, "אתה רוצח", "אפרטהייד". בנט הופתע, אך לא ויתר על הדברים והמשיך לנאום תחת מטחי הירי משמאל, שליוו את נאומו מראש ועד סוף. כשירד

מהבמה, ממהר אל מכוניתו, ניגש אליו אחד המשתתפים ושלח לעברו אגרוף. לא רק שב'הארץ' לא גינו את ההתפרעות האיומה במהלך נאומו של בנט, שראויה לגינוי נחרץ על חוסר הפלורליזם והסובלנות החד-צדדית של מחנה השמאל הישראלי, אלא שם אף טענו כי "בנט, שהוזמן לדבר בוועידת ישראל לשלום, ניצל לרעה התנהגות לא הולמת של אחד מבאי הכנס, שדחף אותו קלות. הוא טען כי הותקף באגרוף, וזאת בשביל לייצר כותרות תוך הטעיית התקשורת". מעניין מה היה קורה לו שר ממחנה השמאל היה "נדחף קלות" באירוע של מועצת יש"ע.

בנט, ראוי לציין, בהחלט ניצל את ההזדמנות. כתבים תודרכו על ההתקפה האלימה, והנאום המלא הובא בעמוד הפייסבוק של השר ואף נשלח בהודעות כתובות ובדוא"ל לרשימות תפוצה המוניות. כל זה אינו הופך את התנהלות 'הארץ' לראויה, ההפך הוא הנכון: העיתון לא גינה אלימות נגד שר בישראל, לא מתח ביקורת על סתימת הפיות ואף שלל לחלוטין את האפשרות - שהייתה ברורה לכל עד ראייה שעמד בסמוך לבנט - כי מדובר בתקיפה אלימה ולא ראויה.

רגע לפני שעלה לבמה, שאלתי את דני דיין, לשעבר יו"ר מועצת יש"ע, אם בכוונתו לדבר בפני פורום שכנראה ולא מתכוון להקשיב. דיין הרגיע: "אני לא מפחד מהפרעות". להבדיל מבנט, דיין הצליח לעמוד על הבמה ולשאול את השמאל: "למה אתם דופקים שוב ושוב את הראש בקיר עם פתרון שתי המדינות?" גם הוא "זכה" בתגובה לקריאות ביניים, אך המסר לכל הפחות הועבר.

והיה שמעון פרס, שהרעיף שבחים לאבו-מאזן ואמר כי הוא "סיכן ומסכן את חייו למען השלום"; והיה אהוד ברק, שמיהר להבהיר כי כשאמר "אין פרטנר" הוא התכוון ליאסר ערפאת לפני 14 שנה - ולא לאבו-מאזן; והיה דויד גרוסמן, שדיבר בקול שקט ואמר מעל הבמה לרה"מ בנימין נתניהו כי "שיתוק הוא לא מדיניות, שיתוק הוא מחלה". והייתה גם טליה ששון, שאמרה משהו על הכיבוש שלא ממש שמעתי, כי בדיוק הייתה אזעקה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...