מרים פרץ: "חייבים לבחור בחיים למרות הכאב"
פרץ, ששכלה את שני בניה בעת שירותם הצבאי בגולני, ניחמה את האימהות השכולות ואמרה: "בזכות הנופלים אנחנו חיים בחופשיות"
עוד עדכונים בעמוד החדשות של nrg
"בעוד חצי שעה אהיה בביתו של החייל בניה רובל, שנפל הלילה. זהו יום קשה, יום שבו קוברים 13 חיילים. כל ילד הוא עולם ומלואו, הוא חלום שהתנפץ. כמה פיללנו לילדים האלה ושמרנו עליהם. לא שלחנו אותם למות בקרב, אין אמא ואבא בארץ שחלמו לראות את בנם במדים. מרגע שהם נולדים אנחנו מתפללים לאלוהים שייתן להם חיים. הלוואי שכל אחת שתצא מכאן ותראה את הילדים מסתובבים בתל אביב בחופשיות, תדע שזה בזכות צביקה, צפריר ובניה וחבריהם שנפלו הלילה. בזכותם, הבוקר הזה, אנחנו כאן. מה עובר על האימהות ביום הזה? איך הלב ממשיך לפעום? כוח החיים גדול יותר. מה הטעם בנפילתם אם לא נמשיך בחיים?", אמרה פרץ.
''כוח החיים גדול יותר. מה הטעם בנפילתם אם לא נמשיך בחיים?''. פרץ
צילום: פלאש 90
פרץ הדגישה כי "אני יוצאת מפה לומר לאמו של בניה 'ממשיכים'. זה המשבר הכי גדול של חיינו אבל אנחנו צריכות לקום ולהבנות מהמשבר, ללמוד על הכוח שלנו ועל היכולות שלנו. שאלת החיים היא שאלת הבחירה, האם אני בוחרת לשכב ולקונן על מר גורלי או בוחרת לקום ולצאת לעבודה. אני בוחרת להודות לאלוהים על הילדים והנכדים שיש לי. אני מודה שפקחתי את עיני הבוקר. אתם יודעים כמה אנשים לא פקחו את עיניהם? כשקמתי מהשבעה על אוריאל המשימה הכי קשה שהיתה לי היתה להכין סנדוויץ לילדים. איך אפשר לאכול אחרי שקוברים את הבן? מי רוצה לאכול? אלירז נפל לפני ארבע וחצי שנים בגלל החמאס. כלתי נשארה עם ארבעה ילדים קטנים, הקטנה היתה תינוקת בת חודש וחצי. התינוקת הזו, גילי, היא גולנצ'יקית, מקפצת וכשרואה חיילים היא צועקת "הנה החיילים של אבא שלי". אני אומרת לחמאס ולחיזבאללה: "הרגתם את אוריאל ואת אלירז אך את הרוח של גילי לא הרגתם!".
פרץ תארה בפני הקהל את סיפור משפחתה. "ארבעת בניי שירתו בגולני תחת פיקודו של המפקד רסאן עליאן. בשבתות הייתי יושבת ליד אלירז ושולה מגופו קוצים. הייתי מתפללת לאלוהים "תן לי להמשיך להוציא ממנו קוצים". יום יבוא ואתייצב מול אלוהים ואביא לו קוץ אחד ששמרתי למזכרת. קוץ מארץ ישראל. בעלי מת ביום שנקשו בדלת להודיע על נפילת בננו אוריאל.
"אין לי ארץ אחרת. הגעתי ממרוקו למעברה בבאר שבע. המורה שלי בבי"ס, מזל, לימדה אותי לאהוב את הארץ לא דרך מלחמות אלא דרך שירי ארץ ישראל. לא ידעתי שיבוא יום ואצטרך לתת לארץ את ילדי. אנחנו צריכות לדבוק באור. חיים של נתינה ועשייה חיים של חסד. היום אנחנו עם כאב, כאב אחד גדול ועוצמה אחת גדולה. שנתברך בחיים טובים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם