עזה הופכת לדאחייה וחמאס מפנה את ביקורת האזרחים לישראל
חמאס ניגף בפני ישראל, אבל מטרותיו הושגו: לגרום לאוכלוסייה בעזה להזדהות איתו, ולהאשים בצרותיה את ישראל. עכשיו, כשכל מי שהחרים את חמאס רץ אחריו בתחינה למשא ומתן, הארגון המובס מרים את האף
• לכל מה שמעניין, כנסו לדף הפייסבוק של nrg
"לא בכדי חמאס מאיים על אנשים בנשק ודורש מהם להישאר בבתים", הוא אומר. "הרצועה הופכת להיות דאחייה (השכונה החזבאללאית במערב בירות שהושטחה במלחמת לבנון השנייה). שג'אעיה נראית כמו סברה ושתילה. חמאס מצליח, באמצעות הרס התשתיות והנזקים לאוכלוסייה וההרוגים מקרב האזרחים, לתעל לכיוון ישראל את הביקורת שיש כלפיו בציבור הרחב ברצועה, זה שאינו חמאסי אידיאולוגי.
"ככל שעוברים הימים הכתובת לביקורת הציבורית זזה מחמאס לישראל. חמאס פועל בימים האחרונים להפוך את המלחמה הזו למלחמה של רצועת עזה והעם הפלסטיני נגד ישראל. כאילו הוא עצמו לא במשוואה. מי שמפגיז זה ישראל ומי שמופגז זה תושבי רצועת עזה. הם מעצימים את רגשות הזעם, ומגדירים לפלסטיני מיהו האויב ומה הוא גורם לו".
על פי הניתוח שלו, ההסלמה שחמאס יזם ואשר הובילה למלחמה נובעת אף היא ממניעים תעמולתיים. "חמאס נכנס למערכה כשמעמדו הכלכלי והמדיני בשפל. גם בגלל נטישת סוריה, וגם בגלל נפילת האחים המוסלמים במצרים. הארגון נכנס לבעיה פוליטית וכלכלית בגלל הרס המנהרות וסגירת מעבר רפיח. בניסיון להציל את עצמו מבחינה כלכלית הוא ביקש להצטרף לממשלת אחדות עם פת"ח.
"חלק מרכזי מההסכם היה תשלום משכורותיהם של פקידי חמאס בעזה, 40 אלף איש שמחציתם לובשי מדים ומחציתם השנייה פקידי ממשלה. הם הבסיס האיתן של חמאס ברצועה. ברגע שהם ראו שממשלת הפיוס לא סיפקה את הסחורה ולא שילמה להם משכורות, ומנגד שילמה משכורות ל־60 אלף פקידי פת"ח המובטלים, הם השביתו את הבנקים והתחילו לעורר מהומה", טוען סגן אלוף אביתר.
"נוסף לכך, אירוע חטיפת שלושת הנערים גרם לחמאס עזה לעורר תסיסה מחודשת. אמנם הפעולה הייתה מבחינת חמאס כישלון שהוביל לפגיעה קשה בארגון ביהודה ושומרון, אבל העובדה שחמאס יהודה ושומרון מבצע פעולות מעל הראש של ההנהגה בעזה היוותה בעצמה איום על ההנהגה הזו: היא חששה שמעתה יגיעו כספים ישירות לחמאס יו"ש. לכן חמאס עזה היה חייב לייצר פעילות. הפלונטר הפוליטי, הבידוד המדיני והבעיה הכלכלית, עוררו תסיסה חבויה בתוך הציבוריות הפלסטינית בעזה.
"חמאס ערך סקרים כמה שבועות לפני המערכה הנוכחית, כדי למשש את הדופק לקראת הבחירות שהיו חלק מהסכם האחדות, והגיע למסקנה שפת"ח יכול לזנב בו ברצועה ואולי אפילו לזכות בבחירות שם. הטריק שמאז ומתמיד נשלף על ידי ישויות מפסידות, להעביר את הבעיה החוצה, נשלף גם על ידי חמאס בדמות ירי על ישראל במטרה לעורר הסלמה".
לטענת אביתר, חמאס שמח בכניסה הקרקעית של ישראל לרצועה, כי השלב הראשון במערכה לא התבצע לשביעות רצונו. "ההפתעות שחמאס הכין נכשלו. מערך הירי תלול המסלול, שהושקעו בו הרבה כספים ומשאבים, נמצא חסר תוצאות ממשיות בגלל כיפת ברזל. ניסיונות החדירה אף הם לא צלחו. נשאר לחמאס לייחל לחיכוך עם צה"ל פנים אל פנים בעזה, כי כך יוכלו להסב לצה"ל יותר אבדות ולהתרומם בדעת הקהל".
מפי אשרף אל־עג'רמי, לשעבר השר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית, הדברים נשמעים כמובן אחרת. לטענתו, אחרי המלחמה העקובה מדם יבינו הצדדים שוב שהפתרון הוא מדיני; וחמאס אפילו סבר כך מלכתחילה. "זה היה הכיוון של חמאס כשהצטרף לממשלת האחדות, אבל ישראל לא נענתה בחיוב לממשלה הזאת ולא רצתה לשקול אפשרות של הידברות איתה".
מה אם כן פשר ההכנות המבצעיות הקדחתניות של חמאס? לטענתו, רשת המנהרות המסועפת שנמצאה מתחת לשכונת שג'אעיה ומתחת לקיבוצים בדרום "נחפרה לפני הרבה שנים. ההחלטה של חמאס ללכת לכיוון הרשות הפלסטינית מעידה על התמתנות בעמדת חמאס ועל רצון להשתלב בתוך המוסד הפוליטי הפלסטיני, בגלל הרבה דברים. אבל כנראה העולם ובמיוחד ישראל עדיין לא היו מוכנים לקבל את חמאס כגוף רלוונטי. בישראל עשו מהאחדות הפלסטינית עניין גדול מדי. הכריזו מלחמה על חמאס למרות שעדיין לא הוכח שמי שחטף את שלושת הנערים היו פעילי חמאס. הם לא חיכו ליצור הזדמנות אחרת. ישראל הייתה צריכה לתת לאבו־מאזן זמן.
"המנהרות היו שם בשביל הגנה וכצעד חלופי של אין ברירה. אם חמאס היה מקבל חיבוק מהעולם הוא היה הולך לקו מתון יותר ומשתלב בתוך אש"ף. העולם כרגע שומע בכלי התקשורת שחמאס תוקף את ישראל, אבל בינתיים הוא לא רואה מה מתרחש בתוך רצועת עזה. הדעה העולמית תשתנה וכבר התחילה להשתנות".
אסמאעיל הנייה, הנחשב מספר אחת ברצועה, שחרר השבוע נאום מוקלט שבו ניסה לשמור על הנשק הכי חזק של ארגון חמאס – התמיכה העממית. "העם הפלסטיני מבין שיש מי שישמור עליו ויש מי שישבור את האויב שפגע בו", אמר הנייה ממקום מחבואו. "בעבר הייתה שתיקה מוחלטת והתעלמות מרצועת עזה ומפלשתין כולה. היום אף אחד לא יכול להתעלם מאיתנו. ההתנגדות היא זו שניצחה ודבר העם הוא זה שנחשב".
על תודעתו של הציבור ברצועה מתחרה גם צה"ל, שבמקביל ללחימה בשטח מנהל גם מלחמה תקשורתית. נוסף לצילומים המועברים לעולם שבהם אפשר לראות ירי מתוך מסגדים וניצול של האוכלוסייה האזרחית בידי פעילי חמאס, מנסים קצינים בכירים לדבר אל האוכלוסייה באמצעות ראיונות בתקשורת הערבית.
מתאם הפעולות בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי ודובר צה"ל בשפה הערבית רס"ן אביחי אדרעי הם המרואיינים הבולטים. הם מנסים להסביר לאוכלוסיית הרצועה שחמאס הוא האשם בגורלה הנורא. מרדכי הסביר למשל באחד השידורים שהמלט שישראל אפשרה להכניס לרצועה שימש לחפירת מנהרות לוחמה במקום לבניית בתי ספר ובתי חולים חדשים, ותיאר את השימוש שחמאס עושה באזרחים כמגן אנושי.
ואכן, ניצול האוכלוסייה האזרחית למטרות חמאס חצה כל גבול אנושי. לוחמים שנפצעו וחזרו מהקרבות מספרים על ילדים שקיבלו נשק כדי להילחם בחיילים. המנהרות שדרכן מסתננים פעילי חמאס והג'יהאד האסלאמי לתוככי ישראל וכדי לתקוף את החיילים בעזה נמצאות מתחת לבתי האזרחים, והרקטות המשוגרות לעבר ישראל משוגרות מחצרות בתים, בתי ספר וגני ילדים, מסגדים ובתי חולים.
אל־עג'רמי רואה את הדברים אחרת. "הם אולי יורים מתוך השכונות טילים, והמנהרות שהם מתחבאים בהן נמצאות מתחת לבתים, אבל כשישראל הורסת בית ופוגעת באזרחים כדי להשמיד מנהרה או מבוקש, גם אם זה הכי מבוקש בעולם זה לא מצדיק את זה. החיילים צריכים לחכות עד שאותו מבוקש יצא מן המנהרה, לעקוב אחריו ולפגוע בו כשאין אזרחים מסביב. זו לא לחימה; זה הרס ופשע נגד האנושות, המגדיל את השנאה ונותן תמיכה לחמאס. ישראל גרמה בעצם לרשות הפלסטינית ליישר קו עם חמאס".
ואשר ליום שאחרי, "אם ישראל תמשיך אחרי לכיוון המשא ומתן וחיזוק יושב ראש הרשות אבו־מאזן, ואם הפיוס הפלסטיני יתחדש, יכול להיות מצב יותר טוב בעזה. אם לא, סבבי המלחמה ברצועה יימשכו".
הרשות הפלסטינית עצמה היא המועמדת המובילה לתיווך בין ישראל לחמאס להפסקת אש. גורם ביטחוני ישראלי מעריך שכך יהיה, ואף משער שעל ידי כך תהיה הרשות, ולא חמאס, הגורם העיקרי שיצא מחוזק מהמערכה. זאת, כנראה, מתוך הנחה שהסדר הפסקת האש יועיד לה תפקיד קבוע חשוב, כגון השתתפות בשליטה במעבר רפיח ועיגון מעשי של שותפותה בשלטון ברצועת עזה.
המצרים, שיצרו את היוזמה הראשונה להפסקת אש, הקפידו לציין שבתום הפסקת האש יוכלו ישראל ואבו־מאזן לחזור למשא ומתן. נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי מעוניין לחזק את אבו־מאזן ולהחזיר את אנשיו למעבר רפיח; בחמאס, לעומת זאת, הוא רואה ארגון טרור.
גם האמריקנים תומכים בהעמדת אבו־מאזן כמתווך. יו"ר הרשות, ואיתו הצוות הקבוע הכולל את סאיב עריקאת, נביל אבו־רודיינה ועזאם אל־אחמד, יצא אפוא לסבב פגישות במצרים, בתורכיה, בבחריין, בקטאר ובסעודיה. דווקא בקטאר שילח בכיר חמאס ח'אלד משעל את אבו־מאזן בבושת פנים, כאשר סירב לקבל את יוזמתו. "המערב מנסה כבר שבע שנים, מאז השתלטות חמאס על עזה, להחזיר לאבו־מאזן את הממלכה המלאה", מסביר ד"ר משה אלעד, אל"מ במילואים שכיהן כמתאם פעולות בשטחים.
"אלא שחמאס מזלזל באבו־מאזן; מבחינת ראשי חמאס, אבו־מאזן משחק בליגה נמוכה משלהם". ובכלל, מוסיף סא"ל אביתר, גאוותם של בכירי חמאס היא המפריעה להם להגיע לפתרון. "ההישג המשמעותי של חמאס עד כה הוא העובדה שכולם מדברים עליו. מארגון מבודד חזר חמאס להיות שחקן משמעותי על המגרש הפלסטיני והמזרח תיכוני. המערב פונה אליו, מציג שלבים להסכם, כל העולם מתעסק שוב בחמאס ויותר מזה מכיר בעובדה שהוא הריבון ברצועת עזה. הם עכשיו מלאי ביטחון עצמי, ולכן הם קשים להשגה ומערימים קשיים.
"הנושא הכי משמעותי מבחינת חמאס הוא היחס של מצרים. בלי המצרים חמאס לא יכול להתקיים. מעבר רפיח חיוני לחמאס כי הוא צינור האוויר לעזה. ולכן כשא־סיסי, שהכריז שחמאס הוא ארגון טרור, משכן נציג מטעם הארגון באותה קומה של המלון שבה מתאכסנים נציגי ישראל, כשווים מול שווים, הם מרגישים גאווה והישג. הם מבינים שהמלחמה היא זו שהחזירה אותם לקהיר".
"מעבר לכבוד, בניגוד למבצע עופרת יצוקה חמאס מרגיש הפעם שאין לו מה להפסיד ולכן צריך ללכת עד הסוף", אומר ד"ר אלעד.
"חמאס ממתין ליוזמה של ישראל להפסקת אש, כדי שיוכל להציג אותה כניצחון ולהשיג רווח פוליטי", אומר סגן־אלוף אביתר. "ראשי חמאס מצפים לפתרון במעבר רפיח שיבטיח את האפשרות של הכנסת חומרי בנייה ואמצעי לחימה בעתיד לרצועת עזה להמשך המאבק. הם יודעים שאם הם יכניסו גורם שלישי למעבר, בהתחלה ישראל והמצרים יבדקו כל שק מלט וכל משלוח של ברזל, אבל עם הזמן הם יוכלו לשמן את המערכת ולהכניס יחד עם מלט לבניית בית חולים גם מלט לכריית חצי מנהרה – וכך להצטייד לקראת המערכה הבאה בעוד כמה שנים.
"רק שני דברים יכולים לגרום לחמאס להיות חלש במשא ומתן על הסדר. האחד הוא פגיעה בבכירי הארגון. לא במטות הלוחמה, לא במערך הטילים והמנהרות, אלא בהם עצמם. בינתיים הכי קרוב שצה"ל הגיע אליו הוא פגיעה בבני משפחות של הבכירים. הדבר השני הוא ש'צוק איתן' יהפוך למעין 'חומת מגן' של עזה. כלומר פגיעה במשילות של חמאס בעזה באמצעות שהות ממושכת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם