ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

שמעון פרס נפרד מהנשיאות אבל לא מתכוון לנוח

מקידום הסכמי אוסלו ועד לפרס נובל לשלום, מ"נאום הלוזר" ל-2 כהונות בראשות הממשלה, מההפסד לקצב עד הבחירה לנשיאות - הנשיא נפרד היום מתפקידו ומפנה את המשכן לבא אחריו. סיכום 91 השנים הראשונות ומבחינתו - ממש לא האחרונות

"אם מישהו חושב ששמעון פרס מתכנן להעביר את השנים הקרובות בטיול עם הכלב שלו על חוף הים, כדאי שיחשוב שוב". המשפט הזה, שנאמר על ידי מקורביו של הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, משקף יותר מכל את דרך התנהלותו של הנשיא היוצא בכל שנות פעילותו הציבורית. הנשיא פרס יסיים הערב (ה') את שבע שנות כהונתו בבית הנשיא, אך יותר מכך, הוא גם יסיים 70 שנות פעילות במערכת הציבורית בישראל.

זהו. אי אפשר יהיה יותר לבטא את השם "שמעון פרס" ולצד זה את התוספת הרשמית של ראש ממשלה/נשיא/שר המתלווה אליו. את הלילה הקרוב הוא עוד יעביר בבית הנשיא, אך כבר מחר בבוקר הוא יפנה את מטלטליו לקראת כניסתו של הנשיא העשירי, ראובן (רובי) ריבלין.


צילומים: באדיבות ארכיון מרכז פרס, פיני הנס לע"מ, ראובן קסטרו, נועם וינד, יעקב סער לע"מ, פלאש 90ואריק סולטן

אבל בדיוק כפי שמצוטט בתחילת הכתבה, פרס ממש לא הולך לנוח החל ממחר בבוקר. לשכתו במרכז פרס לשלום כבר מוכנה לאיוש, כשגם חלק ניכר מהצוות שליווה אותו בשנים האחרונות ממשיך איתו לשם.

הקריירה הציבורית של פרס אמנם הסתיימה בעדנה מפנקת, אך קשה להגיד שכך תמיד נראו השנים הרבות בהן עסק בפעילות ציבורית. כך, לדוגמה, שבע שנים לפני שנבחר לתפקיד נשיא המדינה, התמודד פרס בפעם הראשונה על תפקיד האזרח מספר 1. פרס נחל הפסד צורב למשה קצב, שקיבע באופן סופי את תדמית "הלוזר הפוליטי" שכה אהבו להדביק לו, תדמית שהצליח להיפטר ממנה שבע שנים לאחר מכן, ובעיקר במהלך כהונתו כנשיא.

אך ההפסד בקרב על הנשיאות בשנת 2000 היה רק אחד בשורה של הפסדים צורבים שנחל פרס בקריירה הפוליטית הארוכה שלו. פרס היה חתום על אותו הפסד מיתולוגי, לראשונה בתולדות מפלגת העבודה (שנקראה אז המערך), לליכוד של מנחם בגין בשנת 1977. המהפך של 77 הביא את הליכוד בפעם הראשונה לשלטון, אך לא פחות מכך הוריד משם לראשונה את מפלגת העבודה.

הפסד נוסף של פרס, שחקוק היטב בספרי ההיסטוריה הפוליטיים, הוא ההפסד בשנת 96 לבנימין נתניהו, בהפרש של פחות מאחוז אחד (באותה שנה נערכו בחירות אישיות לראשות הממשלה). מדובר היה בבחירות הראשונות שנערכו מאז הרצח של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, כשלפחות בסקרים פרס הוביל בבטחה לאורך כל הדרך. אך בסקר המכריע, הבחירות עצמן, הוא כאמור נחל הפסד.

למרות ההפסדים הרבים שצבר בשנותיו הרבות בכנסת, פרס גם כיהן פעמיים כראש ממשלה, אולם באף אחד מהמקרים זה לא קרה אחרי ניצחון בבחירות לכנסת. הפעם הראשונה הייתה לאחר הבחירות לכנסת בשנת 1984, בסיומן נרשם תיקו היסטורי בין המערך והליכוד.

חוסר היכולת של שתי המפלגות להקים קואליציה בנפרד, הובילה להקמת "ממשלת הרוטציה". שמעון פרס ויצחק שמיר חילקו ביניהם את הכהונה בתפקיד ראש הממשלה, כשפרס כיהן ראשון בתפקיד במשך כשנתיים, ושמיר החליף אותו בשנתיים הבאות. הפעם השנייה שבה שימש פרס כראש הממשלה הייתה בנסיבות טרגיות, לאחר רציחתו של יצחק רבין. פרס החליפו בתפקיד בסוף שנת 1995 וכיהן בו עד ההפסד בבחירות 96 לנתניהו.

במשך עשרות שנות פעילותו הפוליטית כיהן פרס כחבר כנסת בלא פחות מ-48 שנים, כאשר הפעם הראשונה שבה נבחר לכנסת הייתה בשנת 1959. מהכנסת פרש רק בשנת 2007, מיד לאחר שנבחר לתפקיד הנשיא. פרס גם כיהן כמעט בכל תפקיד ממשלתי אפשרי, כשבין היתר שימש כשר בשני המשרדים הבכירים ביותר - החוץ והביטחון. תפקידיו הראשונים בממשלה היו במשרדי הקליטה (שנת 69) והתחבורה והדואר (שנת 70).

בין הישגיו הרבים כשר בממשלות ישראל, אפשר למנות את שיקום צה"ל, כשר הביטחון, לאחר מלחמת יום הכיפורים; הקמת "הגדר הטובה" בגבול ישראל-לבנון; הובלת "תכנית הייצוב הכלכלית" באמצע שנות ה- 80. ואי אפשר כמובן בלי להזכיר את הסכמי אוסלו עם הפלסטינים, שנחתמו בשנות ה- 90, שכל כך שנויים במחלוקת בציבוריות הישראלית. פרס היה אחד האנשים המרכזיים מאחורי גיבוש התכנית, מה שהפך אותו באותם ימים לאחד האנשים הפחות אהודים בקרב הימין בישראל.

אמרנו 70 שנות פעילות פוליטית וציבורית, כאשר את רובן המכריע העביר פרס במפלגת העבודה. בשנות ה-50 וה-60 עוד קראו לזה מפא"י. בהמשך, כאמור, זה כבר היה המערך (איחוד של מפלגת העבודה ומפ"ם), ולבסוף מפלגת העבודה.




לפרס היו שתי עריקות פוליטיות מהמפלגה בה העביר את רוב שנות פעילותו. הראשונה, בעקבות בקשה אישית מראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, למפלגת רפ"י (רשימת פועלי ישראל) שהוקמה 

אז על ידי בן גוריון. אולם לאחר שלוש שנים התאחדה רפ"י מחדש עם "אחדות העבודה", מה שהוביל להקמת מפלגת העבודה.

הפעם השנייה הייתה עשרות שנים לאחר מכן, כאשר בשנת 2005 בחר פרס לעזוב את מפלגת העבודה (לאחר שהפסיד בפריימריז לעמיר פרץ) ולהצטרף למפלגת "קדימה" שהקים ראש הממשלה אריאל שרון.  

ואי אפשר בלי (לפחות) שני רגעים קומיים מהקריירה ארוכת השנים של פרס. הראשון התרחש בשנת 1981, כאשר במהלך נאום בחירות בבית שמש, זכה פרס למטח של עגבניות שהושלך לעברו מצד תומך ליכוד, במה שכונה לימים "נאום העגבניות".

הרגע השני היה "נאום הלוזר" הזכור כל כך. זה קרה בשנת 1997, לאחר ההפסד בבחירות 96 לנתניהו ולליכוד. פרס, שנאם מול חברי מפלגת העבודה, היה כעוס במיוחד. "אני שומע את חבריי אומרים פרס הוא לוזר", אמר בזעם לקהל הרב. "אני הפסדתי?". התשובה לה זכה מהקהל – "כן"- הצליחה להרגיז את פרס אפילו יותר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...