הפסקת את הומניטרית? זמן טוב להפסיק את הלחימה לגמרי
פרשנות של עמיר רפפורט על רקע היוזמה הנוספת להפסקת אש
הפסקת האש ההומניטרית השברירית, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון בשעה 14, יכולה להיות נקודת יציאה נוחה לישראל מהלחימה כולה.
למרות קריאות חלק מן השרים, ש"אסור להסכים להפסקת אש", ש"צריך למוטט את החמאס" ו"לפרז את עזה מרקטות", יכול מאוד להיות שזהו דווקא התרחיש הרצוי לישראל. החלטת הקבינט שמתכנס ביום ראשון בערב, לדיון ביוזמה החדשה של האו"ם להפסקת אש, יכולה להיות בעלת משמעות גדולה. האם אפשרי תרחיש לפיו הפסקת האש תוארך שוב עד אחרי חג הקרבן המוסלמי, שיחל מחר בערב, ולאחר מכן יהיו עד הארכות עד שיוכרז סופית על סיומה של הלחימה?
כדי להבין מדוע מדובר בנקודת מפתח בלחימה, צריך לחזור ליעדי המבצע המקוריים, שהיו צנועים מאוד: לגרום נזק לתשתית הרקטות של החמאס, וליצור הרתעה שתבטיח פרק זמן ארוך עד לסיבוב הלחימה הבא.
ב-20 הימים הראשונים נוהל מבצע "צוק איתן" על ידי ראש הממשלה והקבינט בצורה שקולה, שיצרה תמיכה ציבורית רחבה וגם תמיכה הבינלאומית מקסימאלית. לאחר שהחמאס דחה יוזמה ישראלית להפסקת אש ותחת זאת ניסה לשלוח לישראל חוליות מחבלים שיחדרו לארץ דרך מנהרות התופת - הוחלט בקבינט להרחיב את יעדי המבצע, ולהורות על פעולה קרקעית. (למעשה, פיקוד הדרום בצה"ל היה בעד הפעולה הקרקעית המוגבלת לחיסול תשתית המנהרות כבר מן היום הראשון ל"צוק איתן").
אחרי יותר משבוע של מהלך קרקעי ניתן לקבוע כי הוא גבה אמנם מחיר דמים כואב, אבל השטח נכבש, וצה"ל השתלט על מרבית המנהרות הקיימות בו. במקביל למהלך, נמשכה הכתישה של החמאס בעומק עזה - מהאוויר וגם מהים.
שרי הקבינט שהתכנסו במוצאי שבת, שמעו מפי גורמים בצה"ל כי בניגוד להצהרות המתלהמות של דובריו, החמאס מגלה סימני מצוקה קשים. ביום שני יחל חג הקורבן, והלחץ מהאוכלוסייה בעזה להביא להפסקת הלחימה הוא כבד. מספר הקרבנות הוא עצום והנזק כבד. כך גילו התושבים שיצאו לעיר בהפסקת האש ההומניטרית של יום שבת.
למרות המצוקה, החמאס לא כיבד באופן מלא אף אחת מהפסקות האש עד כה. בזמן ההארכה הפסקת האש ההומניטארית במוצאי שבת, אפילו נורתה רקטה לעבר ריכוז כוחות של חיילים, שגרמה למותו של איש מילואים. למרות הירי הזה, צה"ל נשך שפתיים וכיבד את הפסקת האש עד ליום ראשון סמוך לשעה עשר בבוקר. רק ירי רקטות לעבר המרכז והשפלה בראשון בבוקר הביא לחידוש ההתקפות בעזה, עד שבשעה 1320 פורסם על יוזמה חדשה להפסקת אש בת 24 שעות, הפעם מהשעה 14.
צה"ל שוב נצר את האש מהר.
הבקשה באה מהחמאס דרך האו"ם, וגם היא לא כובדה לגמרי על ידי החמאס. אש נורתה גם לאחר השעה 14 לעבר עוטף עזה וגם לעבר אזור באר שבע.
לישראל יש, לכאורה, סיבה טובה להסכים להפסקת אש שבאה כבקשה מן החמאס: הסכמת הארגון לנצור את האש, כאשר צה"ל עדיין נמצא בשטחי עזה ו"מטפל" במנהרות, היא, למעשה, כניעה לתכתיב ישראלי.
הדילמה בפני השרים שמתכנסים ביום ראשון בערב היא האם לפעול "מהראש" או "מהבטן". "מהבטן"- האינסטינקט הוא להגביר את ההתקפות על החמאס לנוכח דווקא בגלל מה שנתפס כחולשה שלו, ולאור זאת שהפר את הפסקות האש הקודמות.
"מהראש"- האינטרס הישראלי הוא לצאת מהמלחמה בנקודת היציאה הזאת, שבה הדרג המדיני קיבל מהדרג הצבאי חופש פעולה, להביא להסדר ארוך טווח שיהיה מתאים לישראל, ולפני שיש לחץ כבד מהעורף להביא לסיום הלחימה.
הצלחה של הפסקת אש תלויה בהתעשתות של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, שעד עכשיו עשה (בעיניים ישראליות) כמעט את כל הטעויות הדיפלומטיות האפשריות, כאשר דחק את המצרים לפינה, ודיבר ישירות עם קטאר ועם טורקיה, שהפכו את עצמן לפרקליטי החמאס.
עין לאיו"ש ולצפון
מהליכים מדיניים לחוד ומציאות בשטח לחוד: מבחינת כוחות צה"ל בעזה, המבצע נמשך. אמנם לא נורית אש, אבל בכל רגע יכולה להתרחש התקפה נוספת, מתוך אחת ממנהרות החמאס, או שיהיה ירי טיל נ"ט או פיצוץ מטען. לכן, הדריכות של הכוחות היא עצומה.
צה"ל ניצל את ההפוגה היחסית של הימים האחרונים כיד לאפשר התרעננות לחלק מן הכוחות הלוחמים, לקראת המשך הלחימה, והעמקת הפעולה, אם יוחלט על כך.
בינתיים, יותר מעין אחת מופנית גם לאזור יהודה ושומרון ולצפון. בגבול לבנון שקט, ואילו באיו"ש דעכו המהומות שהיו בשיאן ביום חמישי שעבר (אם כי גם ביום ראשון נרשמו הפרות סדר לא מועטות, בעיקר במזרח ירושלים), אבל החשש הוא מאפקט "חוק הכלים השלובים" - אם הלחימה בעזה תפחת וגם אם לא, עלולים להתרחש פיגוע או התקפה מזירות אחרות, כדי למנוע דעיכה של הלחימה.
לכתבות נוספות באתר ISRAEL DEFENSE היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם