מי שמגיע לגבול עזה מבין – מדובר במלחמה
הלוחמים שלא ראו את הבית כבר למעלה מחודש מוכנים להמשיך כאן עד הסוף, כי גם הם מבינים היטב את חשיבות השמדת המנהרות
הלחימה בעזה - כל הכותרות:
- חמישה חיילי צה"ל נהרגו אמש מפגיעת פצצת מרגמה
- המג"ד הסתער, חיסל שלושה מחבלים ומנע חטיפה
- חמאס לתושבי יו"ש: "קחו מכונית ותדרסו ציונים"
אנחנו מגיעים אל מה שנראה ממבט ראשון כאתר בנייה, שעליו עובדים דחפורים וכלי הנדסה, ובהם דחפור 'די-9', שמכונה בעגה הצה"לית האירונית "דובי". הוא עסוק בחשיפת השטח, ומתחתיו מתגלה בפנינו פיר מנהרה. אילו היה אפשר, היה ראוי להפוך את המקום הזה למוזיאון.
האדמה רועדת מתחת לרגליים. נערכים בגבול
צילום: איי.אף.פי
מוכנים להמשיך להילחם
צילום: AFP
מה שנגלה אל מול עינינו דומה בוודאי לתמונות שמפיץ דובר צה"ל אל אמצעי התקשורת, אבל צריך לעמוד שם כדי להבין: בעומק של שבעה מטרים, מתחת לשיחי סברס ובאמצע שום מקום, ממוקם פיר מנהרה הבנוי עץ ובטון, בגובה המאפשר לאדם ממוצע לצעוד בקומה זקופה מחאן-יונס היישר אל קרבת הגבול והקיבוצים הישראליים הסמוכים לו.
ממש מהמקום הזה יצאה חוליית המחבלים שהרגה את סא"ל דולב קידר, מפקד גדוד 'גפן' בבה"ד 1. המחבלים הסתננו מהמנהרה המרווחת, הגיחו מהפיר שהוסתר בשיחים ובחול ושיגרו טיל נגד טנקים לעבר הרכב שבו נסע. באותה תקרית נפלו גם סמל נדב גולדמכר בן ה-23 מבאר-שבע, רב-סמל בכיר
רק בכניסה אל הפיר ניתן להבין לעומקה את המציאות החדשה שפגשה אותנו במלחמה הזו. מי שמביט אל מנהרת הטרור יכול להבין בקלות את גודל הסיכון וגם את הפחד, שכן היא מאפשרת לכל חוליית מחבלים לצעוד מלב קני הטרור ברצועת עזה ולהגיע, בהליכה רגועה, היישר אל השטח הישראלי. הם מגיעים לכאן לבושים במדי צה"ל, מצוידים ככל לוחם בשטח, ממתינים לשעת הכושר – לג'יפ שיביא היישר אליהם את בעל הדרגה הבכירה, כדי לחסל אותו ולשוב בחזרה הביתה. התשתיות הללו מאפשרות למחבלים לחסל בשטחנו קצינים, לוחמים ואזרחים, ולחזור בזמן לארוחת ערב.
אפלת המנהרה הזו, שלא הורשנו להיכנס לעומקה מפני שהתוואי שלה טרם נחשף לחלוטין, חושפת בפני כל אחד - אפילו בפני כתבי הרשתות הזרות שהובאו הנה על ידי הצבא - את הצידוק האמיתי למלחמה שאליה נגררנו.
גם 'יהל"ם' מתגעגעים לאמא
מסביב למנהרה אנחנו נפגשים עם לוחמים מלאי חול ואמונה בצדקת הדרך. אלו צעירים שלא ראו את משפחתם במשך חודש ויותר, ישובים על ה'אכזריות' והנגמ"שים ואוכלים ארוחת צהריים שהובאה אליהם מהבסיסים. פינוקי האזרחים, השוקולדים והממתקים, לא הגיעו עד לכאן - אבל הרוח איתנה בכל זאת.
ליד פתח המנהרה עומד סא"ל מנור, מפקד גדוד 601, שהוביל את לוחמיו לפיצוץ של שתי מנהרות. המנהרה שאנו עומדים בה היא השלישית בפנקס המשימות של סא"ל מנור, בימים כתיקונם תושב תל-אביב ובחודש האחרון תושב זמני ברצועת עזה. הוא מספר לנו על עבודה מאומצת של כעשרה ימים מסביב לשעון כדי לטפל בכל מנהרה. הפיצוץ, הוא אומר, זה החלק הקל - המשימה המרכזית היא שימוש באמצעים מיוחדים, לצד אומץ לב ותבונה, כדי לפענח את כל תוואי המנהרה ולהבין אם היא מתפצלת למנהרות טרור נוספות.
הנשק האסטרטגי של חמאס. חשיפה של מנהרה ברצועת עזה
צילום: דובר צה''ל
"יש לי חיילים שהיו צריכים להשתחרר, אבל הם ביקשו להישאר כאן איתנו ברצועת עזה כדי להמשיך במשימה", הוא מספר, "יצאנו למבצע הזה היישר מהפעילות הצבאית במבצע 'שובו אחים', כך שלא חזרנו הביתה 35 ימים. מחברון הגענו ישר לכאן. מצבת כוח האדם עומדת על 120 אחוז השתתפות, אם לא יותר. לא היה לנו מקום לכולם על הכלים הכבדים".
בשטח פועלים צוותי קרב משולבים: שריון לצד כוחות חי"ר והנדסה. גאוות היחידה מונחת בצד, גם אם מדובר בלוחמי יחידת 'יהל"ם', הסיירת המובחרת של חיל ההנדסה. התחושה היא שכולם מאוחדים במטרה אחת: להסיר את האיום, להשלים את המשימה ולחזור הביתה. כן, גם לוחמי 'יהל"ם', שאותם פגשנו לקראת העמקה רגלית אל עומק הרצועה, מתגעגעים לאמא.
בדרך החוצה אנחנו מדליקים את הרדיו. את השירים, שכמו מבשרים על דמדומי המלחמה, קוטעות אזהרות מפני נפילות רקטות, מפני שכאן - להבדיל משם פנימה - עוד אפשר להזהיר מפני הסכנה. בעוטף עזה הפכו היישובים לשטחי כינוס. באחד מהם אני והצלם מאיישים את השולחן היחיד בפלאפל המקומי. "האדמה רעדה לנו מתחת לרגליים", מסביר לי המוכר ומעביר את הטחינה, "הגיבורים שלנו נלחמים שם כדי שנוכל לשים את הרגליים על השולחן בערב שבת, לפצח גרעינים ולקרוא עיתון. זה כבר לא סתם רקטות, התרגלנו. הפעם אסור לנו לעצור".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם