"הקפדתי להיות ראשון שאם מישהו ימות – זה יהיה אני"
בראיון שנערך לפני חמש שנים עם רב סרן בניה שראל שנהרג בהתקלות עם מחבלים בדרום הרצועה סיפר הקצין על הקרב שבו השתתף עם פקודיו בעופרת יצוקה: "אין לך את הפריווילגיה לפחד"
עוד עדכונים בעמוד החדשות של nrg
בכתבה שפורסמה ב-2009 סיפר סרן בניה כי הוא מכיר את רצועת עזה היטב. במבצע "עופרת יצוקה" הוביל את הלוחמים כמפקד מחלקה בגדוד שקד, אז בדרגת סגן משנה, לקרב טבילת אש שלעולם לא יישכחו.
''בחר לעשות את מה שידע הכי טוב - להנהיג''. רס''ן בניה שראל ז''ל
בגיליון לסיכום המבצע של שבועון צה"ל "במחנה" אמר שראל "הקפדתי תמיד להיות ראשון - להיות זה שסורק את הדירות לפני החיילים. שאם מישהו ימות - זה יהיה אני. כמפקד שמוביל אנשים, אין לך את הפריווילגיה לפחד. אתה לא מרשה לעצמך - אפילו אם אתה משקשק מפחד".
הקרב אותו הוא מתאר הוכר לימים כ"קרב תל אל הווא", בו התמודדו הלוחמים עם מחבלים בוערים שקפצו מגג בניין בן 8 קומות, ורימון שנזרק לעברם. "כשהם זרקו את הרימון הראשון, חשבתי לעצמי שהנה, זה מגיע", סיפר אז בניה בכתבה. "כל כך הרבה זמן חיכיתי לראות איך המחלקה הזאת תתמודד בהיתקלות אמתית, והם באמת נלחמו כמו אריות. המחבל שזרק את הרימון צעק 'אללה אכבר'. אמרתי לחיילים שלי: 'בואו נחזיר לו', זרקנו גם אנחנו רימון וצעקנו להם: 'אללה אכבר' בחזרה. באחד הרגעים אמרתי להם: 'מי שרוצה למות שיבוא איתי עכשיו'. כולם הלכו אחריי".
רב סרן בניה שראל תושב קריית ארבע, היה אמור להתחתן בעוד כשלושה שבועות עם ארוסתו, גלי. בכתבה שהתפרסמה אתמול בעיתון ידיעות אחרונות סיפר מפקד הגדוד, אלי זינו כי שראל אפילו לא הספיק עדיין לקנות חליפה, ואף נפצע מרסיסים, אך העדיף לא לספר על כך דבר.
בניה הוא בוגר הישיבה התיכונית "מקור חיים" שבגוש עציון, בה למדו גיל-עד שער ונפלתי פרנקל, שנחטפו ונרצחו לפני כחודש וחצי. בסוף שנת 2007 נרצחו אחיקם עמיחי ודוד רובין, גם הם בוגרי ישיבת "מקור חיים" ותושבי קרית ארבע, בעת שטיילו בנחל תלם. השניים היו חברים קרובים של שראל, ובלווייתם הוא ספד להם.
משפחת שראל היא מהמשפחות הוותיקות בקרית ארבע. ראש מועצת קריית ארבע חברון, מלאכי לוינגר אמר עם היוודע הבשורה המרה:
רחל, אחותו של בניה שראל ז"ל: ספדה לו ואמרה: ״בניה חי את החיים במלואם, הוא בחר לעשות את מה שידע הכי טוב - להנהיג. את הכל הוא עשה בדיוק ובהשקעה גדולה. חייו היו עוצמות גדולות שבניה ידע לטעת במקומות הנכונים. הוא יצא להגן על הארץ שאותה אהב בנפשו בחיוך, בכובד ראש ובאהבה עצומה. כל מעשיו היו אמונתו, והמלחמה האחרונה בה השתתף להגנת העם והארץ הייתה כל הווייתו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם