ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

הקולונל הבריטי שבא לספר את האמת על ישראל

כשהתקשורת העולמית מאשימה את צה“ל בהרג אזרחים ללא הבחנה, יש מי שדואג לחשוף את הסיפור האמיתי של המזרח התיכון. הקולונל הבריטי ריצ‘רד קאמפ, בוגר שנים של לחימה בטרור, הוא הנשק הסודי של ישראל בחזית ההסברה

“אני המפקד לשעבר של הכוחות הבריטיים באפגניסטן, שירתי בכוחות נאט“ו והאו“ם, פיקדתי על חיילים בצפון־אירלנד, בוסניה ומקדוניה... בהתבסס על הידע והניסיון שלי, אוכל להגיד זאת: במהלך מבצע ‘עופרת יצוקה‘, צבא ההגנה לישראל עשה למען אזרחים יותר ממה שעשה כל צבא אחר בהיסטוריה במהלך מבצע צבאי. ישראל עשתה זאת למרות שהאויב שלה התחבא מאחורי אזרחים חפים מפשע.

לכל הידיעות כנסו לעמוד החדשות של nrg

“חמאס, כמו חיזבאללה, מומחה בקביעת האג‘נדה התקשורתית. לשניהם מרואיינים שמוכנים בכל רגע להתראיין ולספר שישראל מבצעת פשעי מלחמה. הם אלופים בעיוות אירועים. צה“ל צריך להתמודד עם אתגר שאנחנו הבריטים לא צריכים להתמודד עמו. ההנחה הרווחת האוטומטית בעולם ובארגוני זכויות האדם היא שצה“ל לא פועל כשורה, שהוא מבזה זכויות אדם. האמת היא שצה“ל הודיע מראש לאזרחים על האזורים שהוא עומד להפציץ, ולשם כך הפיל 2 מיליון כרוזים וקיים יותר מ־100 אלף שיחות טלפון. משימות רבות שהיו יכולות לפגוע ביכולות של חמאס בוטלו כדי למנוע פגיעה באזרחים...
 




“יותר מכול, האזרחים נהרגו בעקבות צורת הלחימה של חמאס. אנשי חמאס ניסו במכוון לסכן את אזרחיהם שלהם. לישראל לא הייתה כל אפשרות אחרת להגן על אזרחיה ולמנוע מחמאס לתקוף אותם בטילים. ואני אומר זאת שוב: צה“ל פעל כדי לשמור על זכויות אדם של אזרחים באזור קרב יותר מכל צבא אחר בהיסטוריה“. (עדותו של קולונל ריצ‘רד קאמפ בפני מועצת זכויות האדם של האו“ם שדנה במסקנות דו“ח גולדסטון, 16 באוקטובר 2009)

הישראלים אוהבים להתלונן על מצב ההסברה, במיוחד ברגעי מלחמה או “מבצע“. התדמית הבינלאומית שלנו, כך מסכימים כאן כולם, אינה משקפת את המציאות. נתניהו וממשלתו מצטיירים כצמאי דם, צה“ל מתואר כמכונת מלחמה קטלנית שאין לה דבר עם שמירה על חיי אזרחים, וישראל כולה נתפסת בתקשורת העולמית כישות שוחרת קרבות.
 
על רקע זה, בולט בחריגותו ריצ‘רד קאמפ, קולונל בריטי לשעבר (דרגה המקבילה לתת־אלוף) שלחם במזרח התיכון ומול ארגוני הטרור האיריים, משוכנע שצה“ל הוא הצבא ההומניטרי בעולם, והוא גם דואג לספר זאת לכל מי שמוכן לשמוע. מאז פרש מהצבא הבריטי בשנת 2007, משמש קאמפ כפרשן, סופר ומרצה בנושאים ביטחוניים. בין היתר הוא כותב פרשנות על הנעשה בעולם בעבור העיתונים הגדולים באנגליה. 

אנו מתלווים אל קאמפ כשהוא נוסע לשדרות המופגזת, שם צפויה להתקיים מסיבת עיתונאים מיוחדת, על גבעה המשקיפה אל עזה. “אני פה כבר יותר משלושה שבועות“, מספר הקולונל, כפי שמכנים אותו מכריו בארץ. “אמנם הגעתי בשביל ביזנס, אבל זה תמיד פלז‘ר לבקר בישראל“.

למה הגעת לכאן דווקא בתקופה כזו?
“אני כאן כדי לנסות ולראות את הקונפליקט באופן הכי קרוב למציאות. כך אוכל לחוות בתקשורת את דעתי כאיש צבא לשעבר על מה שקורה בישראל“.

לא ממש אוהבים אותנו בתקשורת הבריטית.
“אתה צודק, לצערי. לפני כמה ימים פרסמתי כתבה בטיימס, ועמיתים אמרו לי שבעיתון הספציפי הזה, זו הייתה הכתבה היחידה שהתייחסה לקונפליקט שלא באופן אנטי־ישראלי. כשאני פה בישראל אני לא יכול לעקוב אחרי העיתונות הבריטית בצורה מקיפה, אך ברור שרוב התקשורת שם לא מתייחסת בחיוב לישראל“.

במידה מסוימת אפשר להבין את התקשורת הבריטית והעולמית. ישראל נתפסת כמדינה עשירה, מפותחת ובעלת צבא חזק, והפלסטינים הם האנדרדוג. לכן ברמה השטחית אנחנו הרעים. איך אתה מתמודד עם התפיסה הזו?
“התשובה שלי לטענות כאלה היא שצריך לחזור אחורה כדי להבין שיש בעיה אצל הפלסטינים כבר בשורש. בשנת 1948 הייתה התנגדות מצד הערבים להחלטת האו“ם להקים פה מדינה לערבים ומדינה ליהודים. זה שורש הסכסוך“.

קלף אחר שנשלף נגדנו הוא ה“כיבוש“. אנחנו כובשים, ולכן יש להחרים אותנו.
“הם לא מבינים שהמצב בעזה הוא לא של כיבוש. ישראל עזבה את עזה לפני תשע שנים, וברגע שזה קרה הטרוריסטים של חמאס השתלטו. הסכסוך הזה לא נוצר בגלל אנשים שחיים תחת מצור או כיבוש, אלא בגלל הכיבוש של חמאס“.

ובכל זאת, תושבי עזה לא יכולים לצאת משם.
“רוב מי שחושבים שיש כיבוש בעזה, מצביעים על הסגר הימי והאווירי. הם לא מבינים שחייבים סגר כזה כדי למנוע התחמשות של טרוריסטים. ועם זאת, כמעט אין מה לעשות מבחינה הסברתית מול תמונות של ילדים מתים“.

נושאי צבא וביטחון, שבהם עוסק הקולונל במאמריו בעיתונות, מוגדרים בבריטניה בעיקר כ“חדשות חוץ“. המלחמות שמדובר בהן מתקיימות הרחק מחוץ לתחומי הממלכה. אבל לא תמיד. “אני כותב הרבה על אפגניסטן, אבל גם על הטרור בבריטניה“, אומר קאמפ.

יש דבר כזה כיום, “טרור בבריטניה“?
“לא היו מתקפות טרור מוצלחות מאז יולי 2005 (אז נרצחו 52 בני אדם בסדרת פיגועים בתחנות רכבת ואוטובוס בלונדון, צ“ק), אבל היו ברחובות לונדון רציחות של חיילים על ידי מוסלמים קיצונים. באחד המקרים, כמה אסלאמיסטים חיכו באזור מסוים בלונדון עד שאיתרו אדם שנראה להם כמו חייל, ואז נכנסו בו עם רכב וחתכו אותו לחתיכות. עשרות פיגועים תוכננו להתבצע בבריטניה אך סוכלו. מאז פיגועי 11 בספטמבר יושבים בכלא הבריטי מאות טרוריסטים, כולם כמובן מוסלמים“. 

לטענתו, מאז ימי ‘עופרת יצוקה‘ יש ערוצים, במיוחד בריטיים, שלא מסכימים לראיין אותו או להיעזר בו כפרשן בנוגע למצב באזורנו. כשמדובר בנושאי חוץ וביטחון אחרים הוא נחשב לאורח רצוי באולפנים, אך בנושא הישראלי הוא כבר מסומן.

“אם הייתי יהודי או ישראלי היו מראיינים אותי, כי אפשר למסגר ולהציג אותי מראש כבעל עמדות פרו־ישראליות. אבל כשאני סתם בריטי, זה לא נתפס בעיניהם.  “במהלך מבצע ‘עמוד ענן‘ התראיינתי באולפן של רשת כלשהי בירושלים. דיברתי בעד צה“ל, ומיד הם שאלו אותי ‘אתה יהודי, נכון?‘ מבחינתם, אם אני לא אומר משהו רע על ישראל, אני אמור להיות יהודי. אני מציג את הקונפליקט כמורכב מצד מערבי וצד טרוריסטי, והם מפחדים שתהיה לדברים שלי הכרה“.

כשאתה אומר שצה“ל עושה מאמצים יותר מכל צבא אחר כדי לא לפגוע באזרחים, אתה מתכוון גם לצבאות ארה“ב ובריטניה?
“הבריטים והאמריקנים למדו מישראל חלק מצורת ההתנהלות שלהם, אבל אני בטוח שהם לא מיידעים אזרחים לפני שהם מפוצצים בניין, ולא שולחים מסרונים או שיחות טלפון מוקלטות. גם הניהול של הפגיעה במטרה פחות מורכב. בצה“ל יש למשל חובה לקבל שלושה אישורים לירי על כל מטרה. בארה“ב משתדלים, אבל לא ברמה כזו“.
 

איך לדעתך הייתה בריטניה מגיבה אילו שוגרו טילים לערים המרכזיות שלה?
“זה קרה בעבר, בשנים 1943 ו־1944. הגרמנים פיתחו אז רקטות מתוך כוונה לשגר אותן מצרפת לערים בבריטניה. ברגע שהמודיעין שלנו הבין זאת, הייתה תקיפה אווירית על אזור המפעלים בגרמניה. לא פחות מ־600 כלי טיס תקפו בבת אחת מפעל. 723 אזרחים נהרגו“, הוא שולף את כל הפרטים בעל פה.

“רוב ההרוגים אמנם היו פולנים ולא גרמנים, אבל בכל זאת מדובר באזרחים“. בשנת 1944 אכן החל ירי טילים לעבר בריטניה, “ואז הפלנו 2,000 טון של פצצות מעל אתרי השיגור בצרפת. אני לא יודע כמה נהרגו, אבל אני בטוח שהרבה. בתקופה ההיא לא הייתה ‘כיפת ברזל‘“.

ואילו זה היה קורה כיום?
“התגובה שלנו הייתה קשה לפחות כמו של ישראל, אם לא יותר. אם הבלתי נתפס היה קורה וצרפת הייתה תוקפת אותנו - וזה לא ריאלי כרגע - היינו הורסים את המקום הזה. לא היינו נמנעים מלפוצץ אותם לעזאזל. אני גם לא חושב שהיינו מחכים כמו שישראל חיכתה, מחודש אפריל, אז החלו הרקטות מעזה ליפול. גם ארה“ב הייתה נוהגת בצורה דומה“.

איך העולם המערבי לא שם לב שהאויבים שלו ושל ישראל הם אותם אויבים? הרושם הוא שחוץ מארה“ב, כל שאר המדינות הנתונות לאיום של טרור אסלאמי נוטות לתמוך בפלסטינים באופן אוטומטי.
“רוב המדינות חושבות שאיום הטרור על המערב נובע מהקונפליקט הישראלי־פלסטיני, ושישראל היא הגורמת לבעיה. הן מפחדות מאוד מטרור אסלאמי, וחושבות שהתנהגות לא נחמדה לישראל ברמה המדינית תגרום למוסלמים הקיצונים להיות נחמדים אליהן ולא לבצע פיגועים בשטחן“.
 

אז בעצם זו החלטה אסטרטגית, שנובעת משיקולים אנוכיים ואפילו פחדניים?
“כן, בהחלט. זה מראה את חוסר ההבנה שלהם במציאות במזרח התיכון. הרי בינינו, זה נושא מאוד מורכב. קשה מאוד לאדם חיצוני להבין את כל צדדי הקונפליקט שיש בין ישראל לפלסטינים. רוב המנהיגים וקובעי המדיניות מקבלים את המידע מהתקשורת, העמדה שלהם מוכתבת על ידי מה שראו בטלוויזיה, וכמובן ישראל מצטיירת שם מאוד לא טוב. יש כל מיני סיסמאות שהמדינאים משתמשים בהן מול המצלמות, כגון ‘אוי, זה נורא מה שישראל עושה‘, אבל אם תבקשו מהם להראות היכן ישראל ממוקמת על הגלובוס, הם לא יצליחו“.

זה נכון גם לגבי בכירי המערכת הפוליטית בארצך?
“תראה, פוליטית יש לכם תמיכה נאה מצד הממשלה בלונדון. מצד שני, התמיכה הזו לא הועילה לכם בדיון במועצת זכויות האדם של האו“ם, כאשר טענו לפשעי מלחמה מצד ישראל והתעלמו לחלוטין ממה שחמאס עושה, כגון שימוש בילדים כמגן אנושי. בעיניי, גם הממשל הבריטי נהג בפחדנות. הם פשוט נמנעו מלהצביע, אף שזה היה הזמן לתמוך במדינה שהיא שותפה שלנו, ועומדת מול ארגון טרור“.

קאמפ מסביר שבריטניה נמנעה בהצבעה מפני שהיא חלק מהאיחוד האירופי, שבנושאי חוץ מעדיף להצביע כגוש אחד – והדעה השלטת באיחוד הייתה שיש להימנע. “זה העביר בעיניי מסר לא נכון על הטירוף של מועצת זכויות האדם של האו“ם, שהוא לא גוף אובייקטיבי מאוד בנושאים אלה. המועצה נשלטת בידי ממשלות אנטי־ישראליות, והדיונים על ישראל הם ללא כל פרופורציה. הרי מדובר במדינה קטנה, אחת מרבות שיש בהן עימותים צבאיים. המועצה הזו מתעלמת מהפרה של זכויות אדם ברחבי העולם. אם יש בה דיונים על סוריה, הם מאוד מוגבלים. המועצה הזו היא בושה בינלאומית“.
 

לא רק מועצת זכויות האדם מעוותת את הפרופורציות, אלא גם הציבור האירופי. “בלונדון ובפריז היו לאחרונה הפגנות ענקיות בעקבות המלחמה בעזה, ומאות אלפים יצאו לרחובות. בכל הקשור לעימות בין משטר אסד והמורדים, לא היו מחאות בסדר גודל כזה. איך אפשר להתעלם מכך ש־190 אלף אזרחים נהרגו בסוריה? זה בעצם מבהיר לנו שמי שהפגין בנושא הפלסטיני הוא פשוט נגד ישראל, ולעתים, לצערי, גם נגד היהודים“.

אנחנו היהודים תמיד אוהבים לשלוף את הקלף האנטישמי. אתה חושב שיש דברים בגו?
“שמע, בלונדון צועקים ‘להחזיר את היהודים לבירקנאו‘. רוב המפגינים האלה, האנטי־ישראליים, הם מוסלמים. ההפגנה היא אקט אנטי־ישראלי ואנטישמי. שני התחומים קשורים“.

קולונל קאמפ (55) התגייס לצבא הבריטי בשנת 1977. לאורך שנות שירותו זכה בעיטורים רבים, ביניהם ‘צל“ש המלכה‘ על מעשה גבורה, וחברות ב‘מסדר האימפריה הבריטית‘. בין היתר פיקד על יחידות של צבא הוד מלכותה בבוסניה, בגרמניה ובקנדה, שירת בכוח ההגנה של האו“ם Unprofor, ושימש כיועץ לממשלת מקדוניה בנושא המלחמה בטרור.

בקבינט הבריטי, מרכז העצבים של קבלת ההחלטות בנושאים צבאיים בממלכה, הוא שימש כאחראי על פיתוח טכניקות ומדיניות בנושא המלחמה בטרור. בשנת 2003 קיבל לידיו את הפיקוד על הכוחות הבריטיים באפגניסטן, בתקופה שהייתה קשה וקטלנית במיוחד.

אתה רואה דמיון בין עזה לאפגניסטן?
“הטקטיקה של חמאס נגד ישראל דומה לזו של הטליבאן: הם מפעילים מחבלים מתאבדים, שולחים ילדים ונשים כדי לבצע משימות, ומשתמשים במגן אנושי כדי להגן על טרוריסטים וכדי לגרום הרג של אזרחים שיועיל להם לצורכי הסברה. אנשי הטליבאן אפילו שלחו חמורי נפץ, ממש כמו שעשה חמאס. אז מהבחינות הללו יש דמיון רב.
 

"אבל יש גם הבדלים: בעזה הממשלה היא של טרוריסטים, ואילו באפגניסטן יש ממשלה ארצית שנתמכת על ידי בריטניה וארה“ב. לאויבים בעזה אין לאן ללכת, אלא אם כן הם שוחים היטב; באפגניסטן אנשי ארגוני הטרור יכולים לסגת לפקיסטן או לאיראן, וכך לשרוד ואף להתחמש ולחזור בכוחות מחודשים. הטרוריסטים באפגניסטן גם יכלו לקחת שבויים ולהבריח אותם למדינות אחרות, ואילו עזה סגורה, ולכן יותר קשה לעשות זאת. אפגניסטן עצמה היא מדינה רחבה עם אזורי מסתור רבים, וקשה מאוד לנצח ארגוני טרור שיש להם אפשרות לברוח לאזור מוגן מבחינתם. בעזה התבוסה שלהם אפשרית יותר“.

אז אפשר לנצח את חמאס?
“צבאית - כן, על ידי מבצע נחוש. אפשר לעבור בית־בית, מנהרה־מנהרה, לחסל את המנהיגים שלהם. כך יושג ניצחון צבאי עליהם. אבל הרעיונות והאידיאולוגיה שלהם לא בהכרח ייעלמו“.

האידיאולוגיה שלהם לא עלולה אפילו להתחזק בעקבות תקיפה ישראלית?
“אם יהיה ניצחון מוחץ על חמאס, אולי זה יכול להיות מוצר מוגמר טוב יותר בעבור תושבי עזה. ברור שהם צריכים שלטון אחר. ישראל תעשה להם טובה אם תפיל את הממשלה הזו“.

במבט של מומחה לענייני ביטחון, האם הנסיגה הישראלית מעזה הייתה החלטה נבונה או שגויה?
“אני חושב שפוליטית זו הייתה החלטה טובה לישראל, שהייתה אז תחת מתקפה מדינית עולמית בשל המדיניות שלה בעזה. כלפי חוץ, הנסיגה נראתה כהושטת ענף זית לשלום. הרי ראש הממשלה דאז אריאל שרון קיבל הכרה בכל העולם בעקבות הצעד הזה. מהבחינה הצבאית, זה לא חד־משמעי. אי אפשר לדעת בוודאות מה היה קורה בעזה אילו המשיכה ישראל לשלוט שם, והאם האלימות הייתה מסלימה, אבל סביר להניח שבמצב כזה רמת האלימות היום הייתה פחותה בהרבה. הרי מאז הנסיגה היו בעזה שלושה מבצעים ישראליים נגד הטרור, ואזרחים רבים שילמו בחייהם“.

בעולם זוכרים שעזבנו את גוש קטיף, ושגירשנו משפחות שלמות?
“חלקית. המנהיגים זוכרים, התקשורת ודעת הקהל קצת שכחו את העובדה הזו. במקרים רבים גם למנהיגים יש אג‘נדה משלהם לקדם, ולכן הם מתעלמים באלגנטיות ממה שהם יודעים“.
 

מאז תחילת מבצע ‘צוק איתן‘ נשמעות טענות שלא היינו מוכנים למנהרות. יכולנו להיערך בצורה אחרת?
“אני לא חושב שזו הייתה הפתעה בעבור ישראל. משיחות עם קצינים אני מבין שמספר המנהרות לא היה ידוע, אבל גם לא היה כאן הלם גדול. צה“ל יודע להתמודד עם איום כזה ואף התאמן לקראתו“.

אחרי הרקטות והמנהרות, יש לך השערה לגבי הנשק העתידי של חמאס?
“זה תלוי במצב שיהיה בעזה בעקבות העימות הנוכחי. חמאס כבר הראה טקטיקות חדשות ומתקדמות יחסית עבור ארגון כה קטן. הם ניסו לתקוף מהאוויר, מהים, מעל האדמה ואפילו מתחת לאדמה. זה לא משאיר עוד הרבה אפשרויות לתקיפה, אלא אם הם ינסו לתקוף באלמנט החמישי“, הוא צוחק.

אפשר ללמוד מהלחימה באפגניסטן ובעיראק אילו טקטיקות יופנו נגד צה“ל?
“זה דו־כיווני, לכאן ולכאן. חשוב להבין שישראל ובריטניה משתפות מידע על האויבים שלהן. טקטיקה חדשה של חמאס תועבר לידיעת בריטניה, ובמקביל צורת לחימה של הטליבאן תילמד בישראל דרך גורמי המודיעין הבריטיים“.

לעומת הדמיון שהוא מוצא בין ‘צוק איתן‘ ללחימה באפגניסטן, הקולונל מסביר כי אין הרבה נקודות השוואה בין עזה 2014 להתמודדות של הצבא הבריטי מול ארגונים איריים כמו IRA. “אם כבר, הלחימה מולם הייתה דומה לעבודה של צה“ל מול הפלסטינים ביהודה ושומרון“, הוא אומר.

“האירים יזמו הפגנות אלימות נגד חיילים שלנו, עם בקבוקי תבערה ואבנים. היו ממש מהומות בערים. לדעתי המצב שם היה אפילו יותר חמור מביהודה ושומרון“.  המחבלים האירים, הוא מספר, “היו מאוד אפקטיביים, מרושעים, ‘קילרים‘ ממש כמו חמאס. ועם זאת, לא היו שם מחבלים מתאבדים או מגנים אנושיים. מבחינתם המטרה הייתה שהטרוריסט יצליח לחמוק. התקיפה אמנם הייתה חשובה, אבל אם היא סיכנה את החיים שלהם, הם היו נסוגים לפני. נקודה אחת של דמיון היא שחטיפת חיילים הייתה בין היעדים החשובים ביותר של IRA".

הם החזיקו חטופים לתקופות ארוכות, כמו שעשה חמאס עם גלעד שליט?
“הם העדיפו לא לשמור את השבויים, ולרוב היו הורגים אותם. ההתנהלות שלהם הייתה מעט דומה לטרוריסטים שחטפו את שלושת הנערים ביו“ש - לחטוף, להרוג ולהיפטר מהם. הם גם לא היו מוציאים הודעות לעיתונות על הרצח, פשוט עושים את זה. באפגניסטן הנחת המוצא של החיילים הבריטים כבר הייתה שאסור בשום אופן ליפול לשבי. בתקופה שלי לא חטפו בריטים, רק אמריקנים“.

הראיון נקטע כשקאמפ מקבל שיחת טלפון מידידו דורי גולד, לשעבר שגריר ישראל בוושינגטון. גולד מספר לו על דיווח בתקשורת הבריטית לגבי תקיפה־לכאורה של צה“ל על בית חולים בעזה, שהתבררה לאחר מכן כירי של חמאס. “לא ייאמן“, מגיב הקולונל. אחר כך הוא מספר לנו במהלך ביקוריו בישראל הוא נפגש עם צמרת ההנהגה הישראלית וצה“ל. את שמותיהם של בני שיחו השונים הוא מנוע מלפרט, אך רומז כי מדובר ברמות הגבוהות ביותר.

מה הופך את קאמפ לתומך כה נלהב של צה“ל? ייתכן שזו העובדה שטכנולוגיה ושיטות לחימה שפותחו בישראל, כך לדבריו, הצילו את חיי החיילים שבפיקודו, ואולי אף את חייו שלו. בהקשר זה הוא מדבר על “למידה משדה המלחמה הישראלי“. על מל“טים ישראליים וחימוש שפותח בארץ, ובעיקר על מדיניותה של ישראל נגד מחבלים מתאבדים. לדבריו, כל הנהלים הבריטיים בלחימה במתאבדים אומצו מהשיטה הצה“לית; הוא עצמו היה האחראי מטעם הצבא הבריטי לפיתוח הדוקטרינה בנושא. 

“כשמוניתי לפקד על הכוחות באפגניסטן, הלכתי ללמוד את נושא המחבלים המתאבדים, כי לבריטניה לא ניסיון עם איום שכזה“, מספר קאמפ. “התייעצתי עם נציג ‘המוסד‘ בבריטניה, וביקשתי ללמוד איך צה“ל מתמודד עם הנושא“. בתוך ימים אחדים נשלח לבריטניה קצין בדרגת תת־אלוף, “המומחה העליון בישראל למלחמה במחבלים מתאבדים“, שהסביר לקאמפ את הטקטיקה המורכבת שפותחה כאן בעקבות גלי הפיגועים.

“במשך כארבע שעות ישבנו שנינו בלובי של בית מלון בלונדון. הוא דיבר ואני פשוט סיכמתי הכול. בעקבות השיחה הזו גיבשתי את ההנחיות של צבא בריטניה להתנהלות מול מחבלים מתאבדים, וכך חיים של בריטים רבים נצלו במהלך השנים“.

במהלך שיחתנו מרבה הקולונל להשתמש במילה “אנחנו“ - הן כשהוא מדבר על המלחמה בחמאס, והן בכל הקשור לגרעין האיראני. בנושא האחרון הוא לגמרי לא רגוע, במיוחד לנוכח היחס הרופס של הנשיא ברק אובמה כלפי הממשל האיראני הנוכחי.

מי זה “אנחנו“?
“אנחנו זה העולם החופשי, העולם המערבי. ארה“ב, מדינות האיחוד, בריטניה - מדינות שרוצות דמוקרטיה ושלום. אבל יש גם עוד מדינות שלהוטות כמונו להילחם בטרור העולמי. מצרים וערב הסעודית רוצות בחיסול חמאס לפחות כמו שאנחנו רוצים, אם לא יותר. הן גם חוששות מאיראן בדיוק כמונו. אולי זה לא על השולחן, ואף אחד לא יודה בכך, אבל יש ברית בין ישראל לשתי המדינות הללו“.

אנחנו מגיעים לצומת יד־מרדכי, כאן נפגש קאמפ עם ראש לשכת העיתונות הממשלתית ניצן חן ועם אנשי משרד החוץ, שמארגנים סיור לעיתונאים זרים בעוטף עזה. בית הקפה השוכן במקום הוא אולי העסק הרווחי ביותר באזור בימי הלחימה: הוא שוקק עשרות חיילים וקצינים, אנשי תקשורת מהעולם ועיתונאים ישראלים המבקשים אתנחתא.

זאב ינאי, יועצו של קאמפ בישראל, מבקש להפגיש בהזדמנות זו בין הקולונל ובין אילנה דיין, שבדיוק סיימה לשדר מהמקום את יומן הבוקר של גלי צה“ל. דיין מספרת שצפתה בראיון עם קאמפ בטלוויזיה הישראלית. “הקול שלך נדיר“, היא אומרת, “בעלי אמר שצריך לעשות ‘קופי־פייסט‘ של הדברים שהשמעת בראיון ולהפיץ אותם בכל מקום בעולם“. הקולונל משיב בצניעות ש“ראיון כזה הוא המעט שאני יכול לעשות“. 

דיין ממשיכה ומספרת לו על ביקור שלה באפגניסטן לפני כמה שנים, שם “החיילים הבריטים היו כל כך מנומסים, תמיד סחבו לנו את התיקים“. קאמפ נראה מופתע לרגע. “באמת? אשמח להכיר חיילים כאלה“, הוא צוחק.
 

בשיחת תדרוך עם אנשי משרד החוץ מקבל הקולונל עדכון על המהלכים האחרונים של צה“ל בעזה. מכאן אנחנו ממשיכים ליעדנו: גבעה בשדרות המשקיפה על הרצועה. פיצוצים נשמעים מדי כמה דקות. אזעקות לא נשמעות, כך שכנראה מדובר הפעם בירי של צה“ל. הקולונל, בכל זאת נתין של המלכה, מביט במראה של הרכב כדי לשפר הופעה, מוציא מסרק ומסדר את שערו כאילו הוא עדיין בצבא.

“יהיו פה עיתונאים עוינים?“ הוא שואל את ינאי כשאנו עולים לגבעה. “לא יותר מדי, אבל יש כאן כלי תקשורת מבריטניה“, מחייך ינאי. “איתם אני כבר אסתדר“, משיב קאמפ. “אין פה שום אלמנט פוליטי“, מדגיש ינאי באוזנינו. “קאמפ מתכוון לספר לעיתונאים הזרים על עמדתו החיובית כלפי צה“ל, אבל הוא עושה זאת כאיש צבא, ולא מייצג את ישראל בצורה רשמית כלשהי“.

למרות האירועים הקשים של הימים האחרונים, מסיבת העיתונאים מסתמנת כמוצלחת. עשרות כתבים, צלמים ואנשי שטח משלל ערוצים בינלאומיים שוהים על הגבעה, חלקם מנסים להבין מדוע קצין בריטי בכיר להוט כל כך להגן על צה“ל. יש כאן נציגות מסוכנות הידיעות רויטרס, מהטלוויזיה האוסטרלית, מהונגריה, מגרמניה, מווייטנאם ומסין. כתבי סי־אן־אן ניסו להגיע, אבל נתקעו בעזה. גם כתבת של ‘הטלגרף‘ הבריטי נוכחת במקום ומתעניינת מאוד בקולונל בן ארצה. קאמפ מבקש להקדים ולציין שאף שמסיבת העיתונאים מאורגנת בידי לע“מ ומשרד החוץ הישראלי, הפרשנות שלו היא ביטחונית־מקצועית ומבוססת על מומחיותו.
 

“מניסיוני העשיר בעבודה מול צה“ל, אני יכול להגיד שבצבא הישראלי לוקחים את מקדם הזהירות הגבוה ביותר כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע“, הוא אומר מול עשרות מצלמות. “הם משתמשים במערכת מתוחכמת מאוד כדי לבדוק אם יש אזרחים במבנה, לפני הפצצה מהאוויר. דבר שני שהם עושים הוא להזהיר את האזרחים שהמקום עומד להיות מופצץ, בין אם זה באמצעות שיחות טלפון, מסרונים, הודעות ברדיו, הצנחה של פלאיירים ועוד. כל אלה ביחד לא נמצאים בשום מקום אחר בעולם. עובדה. 

“צה“ל מנסה להגן על האזרחים, בזמן שבתקשורת העולמית מוצגת תמונת מראה הפוכה, כאילו מדובר בצבא אכזרי. הם גם משתמשים בנשק שמתאים במדויק לתקיפה, כדי למנוע מוות מיותר. לא תמיד הכול תקין, ולפעמים יש טעויות. יש אנשים בבניין שחשבו שהוא ריק, וייתכן שהם ייהרגו. אבל אלה לא פשעי מלחמה; פשעי מלחמה מתבצעים כאשר יש כוונה להפציץ אזרחים מלכתחילה. הרג אזרחים בטעות זו טרגדיה. הכוחות הבריטיים בראשותי באפגניסטן הרגו אזרחים, וכך גם הכוחות האמריקניים. בכל הצבאות שנלחמו בצורה כזו, דברים כאלה קורים“.

ברקע נשמעים פיצוצים נוספים. כמה מהעיתונאים הזרים נלחצים, חלקם עוזבים לפני שקאמפ מסיים את דבריו, אך הרוב נשארים עד הסוף. את הקולונל, כך נראה, קולות הנפץ לא מטרידים.

“דיברתי בימים האחרונים עם חיילי צה“ל שחזרו מהלחימה“, הוא ממשיך. “המוסריות שלהם היא ההפך הגמור מאיך שאתם רואים אותם בעולם. צעירים אלה לא משתוקקים להרוג אזרחים, הם לא צמאי דם. אחד מהם אמר לי שכשהוא נכנס לתקיפה, בראש שלו נמצאת המחשבה שהכי חשוב לא לפגוע באזרחים. כששאלתי אותו ‘זה בגלל שתיענש אם זה יקרה?‘ הוא השיב שלא: ‘הסיבה היא שלא אוכל לחיות עם עצמי אם אהרוג אזרח חף מפשע‘.

“דיברתי עם טייסים שנכנסו כמה שעות לפני כן לתקיפה. אחד מהם סיפר ש־17 פעמים הוא ניסה לתקוף יעד של חמאס, ו־17 פעמים הוא נאלץ לבטל בגלל שבמקום היו אזרחים. לבסוף הוא לא תקף. שאלתי אם הוא לא מתוסכל מכך, והוא השיב ‘זה ממש לא מתסכל, להפך, זה הדבר המדהים ביותר בחיל האוויר הישראלי‘. לפעמים שוכחים שהחיילים האלה מסכנים את חייהם רק כדי לא לפגוע באזרחים“.
 

איך אתה מסכם את מסיבת העיתונאים? אני שואל את קאמפ כשהקהל מתפזר. “היא הייתה ממש טובה, כי התדרוך שקיבלתי היה ממש טוב“, הוא צוחק. “שאלו שאלות טובות מאוד. העובדה שזה נמשך שעה וחצי במקום חצי שעה, מראה מבחינתי על הצלחה“.

לעומת העוינות התקשורתית הבינלאומית, בחברה הישראלית דווקא נרשמה אחדות דעים סביב פעולת צה“ל. קונצנזוס כזה הוא דבר יוצא דופן, לעומת מדינות אחרות?
“ממה שראיתי, רוב העם בישראל אכן מתייצב לחלוטין מאחורי הקרב הזה. הם תומכים בחיילים שלהם ובהחלטות הממשלה, וזה די נדיר בעיניי. זה לא כמו אצלנו, כשלרוב האזרחים הבריטים היה קשה להבין למה בכלל צריכים לשלוח חיילים לאפגניסטן ולעיראק, במרחק 3,000 מייל. הייתה לכך סיבה טובה, אבל לרבים היה קשה לעכל אותה. התמיכה בחיילים אצלנו שונה מאוד, לצערי. 

“ביחידות הישראליות שבהן ביקרתי ראיתי אינסוף מתנות ומצרכים שנשלחו אל החיילים, יותר ממה שהם אי פעם יוכלו להשתמש. וזה חשוב, כי זה מראה כמה העם שלהם תומך בהם. הלכתי ללוויה של סגן נתן כהן במודיעין, והתרשמתי מאוד מהמספר הרב של האנשים שהגיעו. רובם, אני משער, כלל לא הכירו אותו לפני שנהרג. גם זו תמיכה עצומה לחיילים ולמשפחותיהם“.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...