עד המלחמה הבאה
מבצע "צוק איתן" אולי מאחורינו, אבל כעת מגיע השלב בו יש לשאול את השאלות הקשות על מהלך הלחימה. עמיר רפפורט בטור שבועי נוקב
מערכת IsraelDefense
מצד שני, החמאס, שהשתלט על הרצועה רק שנה וחצי קודם לכן, לא גילה התנגדות ממשית. יכולותיו הצבאיות היו אז דלות. צה"ל, שהגיע בקלות עד לים של עזה, הרגיש כי ביכולתו להכריע את החמאס גם בלב העיר. אלוף פיקוד הדרום באותם ימים, יואב גלנט, אמר כי אם לא תושג הכרעה, יגיע החמאס לעימותים הבאים כשהוא הרבה יותר חזק ומאומן, ועם יכולות ירי ליעדים רחוקים יותר בארץ.
כל עימות עם צה"ל מאפשר לו להפיק לקחים ולהשתפר, ידעו בצבא. כל פסק זמן שהוא מקבל, מנוצל להתעצמות. אלא שראש הממשלה, אהוד אולמרט, הורה לצה"ל לסגת מעזה באופן חד צדדי. המבצע נחשב אז מוצלח. כמעט שלוש שנים לאחר מכן, לאחר אינספור "סבבים קטנים" שכללו אש על הדרום, יצא צה"ל למבצע "עמוד ענן", שהיה כבר סיפור אחר לגמרי.
שר הביטחון, אהוד ברק, חיפש הסדרה מדינית כבר מהיום השני של המבצע, למרות ש"ישראל אינה מדברת עם החמאס", רק לכאורה. בתוך תשעה ימים של תקיפות אוויריות בלבד הושגו הבנות בתיווך מצרים, שבראשה עמד אז איש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי. החמאס ניצל את ה"הסדרה", שהייתה הישג לא רע מבחינתו, כדי להשלים את הקמתו של צבא עם 6 חטיבות ו-17 אלף לוחמים, כולל יחידות מיוחדות מאומנות היטב, ותשתית אינסופית ללוחמת תת קרקע.
החמאס הקים מערך של 10 אלפים רקטות, מאות מהן לטווחים ארוכים, כמעט כולן מאוחסנות בבורות בטון מוגנים היטב וניתנים להפעלה מרחוק. זה פחות או יותר היה סדר הגודל של מערך הרקטות של החיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, רק שהרקטות לטווחים בינוניים וארוכים היו הפעם יותר מוגנות.
צה"ל, לעומת זאת , הגיע ל"צוק איתן" הרבה פחות מוכן מאשר ל"עופרת יצוקה": מרבית היחידות הסדירות שלו היו עסוקות במהלך השנה האחרונה לפחות 9-10 חודשים בפעילות מבצעית שוטפת ביהודה ושומרון ובגבולות השונים. היכולות של המילואימניקים, שלא גויסו, התחילו לצבור חלודה, ממש כמו לפני מלחמת לבנון השנייה.
מבצע "צוק איתן" או "מלחמת עזה" בשם היותר ראוי, עדיין לא מאחורינו באופן פורמלי, אבל למרות כל הכשלים שהתגלו, מאזן המלחמה מראה שישראל עמדה ביעדים שלה, פחות או יותר. הסיבה העיקרית לכך היא שהיעדים היו צנועים מאוד מלכתחילה. בתחילה, הוגדר לצה"ל רק יעד של "פגיעה קשה בחמאס והשגת הרתעה לזמן ארוך ככל האפשר". בהמשך, נוסף היעד של הרס תשתית המנהרות ההתקפיות, שנופחו על ידי הדרג המדיני והצבאי כמעט עד לדרגה של איום קיומי על המדינה.
בשורה תחתונה, "צוק איתן" לא היה מהלך שנועד לרסק את יכולות החמאס אחת אחרי השנייה, כמו מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון ב-2002, אלא עוד מבצע שמטרתו היא השגת פסק זמן ארוך מלחימה. במונחים צבאיים, מדובר ביעד של "הרתעה", ולא ב"הכרעה".
.jpg)
וקצת פרופורציה. "צוק איתן" היה עימות שנכפה על ישראל בתנאי לוקסוס, במונחים צבאיים: מן הצד השני היה אויב בתוך תא שטח מצומצם (400 קמ"ר בסך הכל) שנשלט על ידי ישראל מהאוויר, מהים ומהיבשה בצורה כמעט מוחלטת.
רשימת הזכות של המלחמה היא ארוכה. להלן כמה נקודות לדגומא: הטכנולוגיה הישראלית אפשרה סגירת מעגלי אש בלב אזורים מאוכלסים באופן ששום צבא בעולם לא הצליח לפני "צוק איתן", חיל האוויר עשה את העבודה, ואילו העורף הישראלי תיפקד למופת, הלוחמים גילו רוח קרב וגבורה, והובלו על ידי מפקדים שלא נשארו צמודים למסכי פלסמה בחמ"לים מרוחקים.
המילואימניקים, ככלל, התגייסו בהמוניהם ונשלחו לגזרות השונות, ולא נרשמו תלונות על מחסור בציוד לחימה אישי, כמו במלחמת לבנון השנייה. כמובן, "כיפת ברזל" אפשרה את החיים הסבירים בעורף וגם העניקה מרחב תמרון לדרג המדיני.
אחד ההישגים האסטרטגיים של המבצע, גם אם הוא הסתיים וגם אם לא, היה הפיכתן של מצרים והרשות הפלסטינית לכתובת לפתרון הסכסוך מול החמאס בעזה. ואולם, "צוק איתן" מעורר גם לא מעט שאלות קשות, שהגיע הזמן לשאול. חלק מן הסוגיות ייבדקו על בחודשים הקרובים לכל הפחות בוועדת חקירה פרלמנטרית ועל ידי מבקר המדינה. מן הסתם יישמעו קולות להקמת ועדת חקירה ממלכתית. חלק מן הגורמים שהיו מעורבים בלחימה אספו חומר תוך כדי "צוק איתן" גם לקראת אפשרות כזאת. לקחי לבנו? השנייה נלמדו מהבחינה הזאת עד הסוף.
מהלך פתיחה חלש
אחת הבעיות העיקריות של "צוק איתן" הוא שהוא נפתח באופן חלש, יחסית: תקיפות אוויריות מוגבלות בהיקפן על רצועת עזה והצהרות הססניות של "שקט יענה בשקט". לשם השוואה, "עופרת יצוקה" נפתחה בהרג מאות שוטרי חמאס על ידי חיל האוויר, ו"עמוד ענן" - בחיסול של ראש הזרוע הצבאית אחמד ג'עברי. בגלל ש"צוק איתן" הגיע מיד אחרי מבצע "שובו אחים" ביהודה ושומרון, רבים ממפקדי החמאס והג'יהאד האיסלאמי היו מראש עמוק בתוך הבונקר, וצה"ל והשב"כ לא הצליחו לפגוע בהם.
הגישה ב"צוק איתן" הייתה ליצור לחץ הולך וגובר על החמאס במקום להתחיל בנקודת שיא שקשה לשמור עליה, כמו במבצעים הקודמים. גורמי צבא בטוחים בדיעבד כי "עם החמאס צריך לפתוח הכי חזק שאפשר ולהגביר את הקצב", כמו אחד ממשפטי המחץ בסרט "מבצע סבתא" עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהגישה הישראלית שכללה גם הימנעות חסרת תקדים מפגיעה באזורים מאוכלסים גם כאשר נראה היה בברור כי מבוצע מהם ירי, והנכונות להסכים שוב ושוב להפסקות אש שהופרו על ידי החמאס, הגדילו את מרחב התמרון המדיני של ישראל.
לוחמת יבשה : כשירות לא מספקת ותקלות רבות
עקב האכילס העיקרי של צה"ל במלחמת עזה היה בלוחמת הקרקע. פיקוד הדרום רצה במהלך קרקעי נגד המנהרות ההתקפיות כבר מהיום הראשון של המבצע (המהלך אושר רק ביום העשירי), ואולם נראה כי איש לא צפה כי האתגר הצבאי יהיה כל כך קשה כפי שקרה בפועל, והאבדות כה רבות. האחריות לליקויי הכשירות של זרוע היבשה מתחלקת בין משרד האוצר, שניהל מלחמת חורמה נגד תקציב הביטחון, ובין צמרת צה"ל ומשרד הביטחון, שהעדיפו להפנות את מרבית המשאבים שהוקצו להם למודיעין ולחיל האוויר גם במחיר פגיעה חמורה ביבשה.
הפגיעה התבטאה בצמצום הצטיידות במערכות מיגון כמו נגמ"שים המרכבה ומערכות הגנה אקטיבית "מעיל רוח" וגם בצמצום האימונים. ראש הממשלה, שהיה שר האוצר בפעם הקודמת שבה תקציב הביטחון קוצץ אופן כל כך חד, בשנים שקדמו למלחמת לבנון השנייה, היה אמור לדעת מה יהיו המשמעויות של הקיצוץ ביום פקודה. בשורה התחתונה של לוחמת היבשה, אם מתייחסים לאבדות מאש כוחותינו כ"גזירת גורל" שמתרחשת בכל מלחמה (הפעם , ארבעה הרוגים מאש כוחות צה"ל עצמם לפי התחקירים שעדיין לא הסתיימו), עדיין אי אפשר להתעלם מכך שחלק גדול מן ההרוגים היו בתקריות שניתן היה למנוע.
ארבעה כישלונות בולטים מעל כל הקרבות: הראשון שבהם הוא הפגיעה בנגמ"ש ה"זלדה" המיושן של גולני בסג'עייה, שבו נספו שבעה לוחמים. שישה חיילים ומפקדים נוספים נהרגו בניסיונות החילוץ ההירואיים (ככלל, שיעור הנפגעים הגבוה בקרב מפקדי גולני בכל המלחמה, היה בעייתי מאוד ? רבים מהמפקדים נהרגו או נפצעו). אלמלא האבדות הרבות בקרב הזה, כל תמונת המלחמה הייתה נראית אחרת.
העובדה התמוהה שנגמ"ש זלדה נכנס לעזה נובעת גם ממחסור ב"נמ"רים" וגם מסדרי העדיפויות הפנימיים של צה"ל. בכל מקרה, היה במקרה הזה גם כשל טקטי חמור: כוח מאומן ומיומן היה צריך לקפוץ מן הנגמ"ש ולתפוס מחסה מיד כאשר הוא נתקע בלב השטח. לשם השוואה, כאשר נגמ"ש "זלדה" שבו היה סמח"ט גולני, גבי אשכנזי, נתקע בנסיבות דומות במלחמת לבנון הראשונה, כל הלוחמים והמפקדים קפצו ממנו בתוך שניות והשמידו אותו בירי טיל שהיה ברשותם. מדובר בתרגולת בסיסית ביותר.
שני כישלונות חמורים נוספים היו גם בעת חדירות של לוחמי חמאס דרך מנהרות לעבר שטח ישראל. החמאסניקים הצליחו במקרים האלה לשגר טילים לעבר רכבי פיקוד של צה"ל, שנעו חשופים סמוך לגדר, בעת שבאותו זמן כוחות אחרים, מוסווים ומוגנים היטב, המתינו לתקוף את המחבלים.
התקלה המבצעית החמורה ביותר היא כמובן, ההתקפה על מוצב של לוחמי קורס המ"כים הצה"לי ליד נחל עוז, שבה נהרגו חמישה חיילים. לא ניתן להשלים עם העובדה שאנשי החמאס הצליחו להגיע עד למוצב לאור יום, למרות תנאי המלחמה וההתראות מפני חדירה.
תמוהה גם העובדה שצה"ל שילם בנפגעים רבים מאש פצצות מרגמה בשטחי כינוס מחוץ לרצועת עזה. לקח לצה"ל יותר מידי זמן להפיק לקחים מאסון המרגמות הראשון, שבו הקרבנות היו מחטיבה 7 של השריון, ולמנוע את האסונות הדומים הבאים.
מודיעין: הישגים מוגבלים
מבצע "צוק איתן" הוכיח שוב ושוב את המגבלות שיש למודיעין, גם המעולה ביותר. לא ניתן לדעת מראש על כל התקפה. ככלל, האתגר צבאי שהציב החמאס היה גדול יוצת מאשר צפו בצה?ל ולוחמת התת קרקע התגלתה כבעיה אסטרטגית ולא רק כאיום טקטי חמור. כתמונת ראי של מלחמת לבנון השנייה, המודיעין סיפק מידע טקטי מעולה לכוחות הלוחמים בשטח, אבל פספס את התמונה הכוללת לפי יצא החמאס למלחמת חורמה "עד להסרת המצור מעל רצועת עזה", ולא לעוד סבב של חילופי אש מבחינתו.
מן הצד האחד, הייתה התראה אסטרטגית למטה הכללי על עימות מול החמאס שיפרוץ בחודש יולי, אבל אם מלוא משמעויות העימות היו מובנות, צה"ל היה מכין את עצמו למלחמה יותר טוב. מהצד החיובי, ראוי לציון מיוחד שיתוף הפעולה שאין לא תקדים בעולם באין אגף המודיעין ובין הכוחות המבצעיים, ובראשם חיל האוויר, פיקוד הדרום חיל הים וגם השב"כ.
שיתוף הפעולה הזה התאפשר בזכות רשת תקשוב שמקים צה"ל במסגרת פרויקט המכונה "צה"ל רשתי". מנהרות: היה אפשר לעשות יותר בנושא המנהרות, יתברר במוקדם או במאוחר כי ניתן היה להגיע לתוצאות יותר טובות אילו כל הגורמים המעורבים בנושא, משרד הביטחון, פיקוד הדרום ואגף המודיעין, היו משתפים יותר פעולה ואילו היו נבחנים יותר רעיונות מחוץ לקופסא.
הכישלון הביא לפגיעה אנושה בתחושת הביטחון של תושבי עוטף עזה, שספק אם ניתן יהיה לשקם אותה. יכול מאוד להיות שהיערכות אחרת לאיום המנהרות הייתה מונעת את הצורך במהלך קרקעי או שהוא היה פחות מורכב לביצוע. ועדות החקירה שיבחנו את הסוגיה, עוד ,"יחפרו" רבות ויצביעו על כל הסיבות לכישלון.
יחידות מיוחדות
תרומה שולית עוד נקודה לפני סיום היא התרומה הנמוכה של היחידות המיוחדות של צה"ל, לפחות על פי הידוע עד כה. כל היחידות המובחרות שותפו בלחימה, ומרבית פעולותיהם נותרו חסויות, אבל ההשפעה המצטברת של כל הפעולות האלה היא שולית, שכן היחידות, שמקבלות את מירב תשומת הלב של צה"ל ואת האמצעים הטובים ביותר, מיועדות בראש ובראשונה ללחימה בעומק שטחי האויב ולא לסביבת לחימה אורבנית וצפופה כמו רצועת עזה.
מלחמת לבנון השלישית
במהלך מלחמת עזה אמר שר הביטחון, משה יעלון, כי כל אויבנו המוצהרים והפוטנציאלים במזרח התיכון עוקבים אחר המתרחש בעניין רב. מבחינת ישראל, חשוב היה להבהיר לחיזבאללה בלבנון שישראל ?צאה דרכים לנהל מלחמה מול אויב המשגר רקטות ומפעיל כוחות קומנדו מתוך אוכלוסייה אזרחית.
מצד אחד, מדהים להיווכח שהחיזבאללה נמנע מלנקוף אצבע ולאתגר את ישראל בגבול הצפון לכל אורך "צוק איתן" (לשם השוואה : מלחמת לבנון השנייה פרצה בזמן שצה"ל היה בעיצומו של מבצע "גשמי קיץ" ברצועת עזה, לאחר חטיפת גלעד שליט ביוני 2006).
האם המסרים שישראל ניסתה להעביר לחמאס ולחיזבאללה אכן נקלטו? ימים יגידו.
לכתבות נוספות באתר ISRAEL DEFENSE היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם