הורי מחאת הסרדינים: נשבש את פתיחת שנה"ל
10 ימים לפני פתיחת הלימודים מאיימים הורי המחאה על הצפיפות בכיתות לשבש את שנה"ל; "הצפיפות - חוויה טראומתית"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אני חוששת שזו תהיה חוויה טראומטית", אומרת דנה שקד, אמו של יובל, שלפני כשלושה חודשים פתחה, עם הורים נוספים מחולון, במאבק להפחתת הצפיפות בכיתות הלימוד. המאבק זכה לכינוי "מחאת הסרדינים".
"כמוני, גם אימהות אחרות חוששות שהילדים שלהן ילכו לאיבוד. דווקא בכיתה א', השנה הראשונה במערכת החינוך, הילדים שלנו יצטרכו לשבת בכיתות כל כך צפופות. השנה הזאת היא קריטית לאבחון של בעיות כמו למשל הפרעת קשב וריכוז.
"בכיתה קטנה, המורה יכולה להגיע לכל ילד ולאבחן את הצרכים המיוחדים שלו. אבל כשיש 40 תלמידים בכיתה, כפי שצפוי להיות בשנה הבאה, אין סיכוי שהמורות יצליחו להגיע לכל אותם ילדים. וזה נזק שרק ילך ויגדל, כי זה יפגע בהם לא רק מבחינה לימודית, אלא גם מבחינה חברתית".
מה שהחל במחאה מקומית של קבוצת הורים מבית הספר 'רביבים' בחולון הפך מהר מאוד למחאה ארצית שסחפה אחריה אלפי הורים מערים שונות וממעמדות שונים. לקראת סוף חודש מאי האחרון, אחרי ששמעו ממנהלת בית הספר של ילדיהם כי בשנת הלימודים הבאה תגבר הצפיפות בכיתות כיוון שכיתות לימוד רבות תאוחדנה, פתחו ההורים קבוצת פייסבוק ששמה 'המאבק להורדת הצפיפות בכיתות'.
המשמעות של איחוד הכיתות היא ששכבת כיתות ד', לדוגמה, המונה כיום ארבע כיתות שבכל אחת מהן לומדים כ־30 תלמידים, תהפוך בשנה הבאה לשכבה של שלוש כיתות, שכל אחת מהן תמנה כ־40 תלמידים. עוד התבשרו ההורים כי בשנה הבאה, כיתות א' ייפתחו עם לא פחות מ־40 תלמידים בכיתה, ולא יתאפשר יותר פיצול כיתות, כפי שנעשה עד היום.
"בהתחלה פנינו לרשות המקומית, אבל שם נאמר לנו שמדובר בהנחיה של משרד החינוך. כשפנינו למשרד החינוך, כלל לא זכינו להתייחסות. אז החלטנו לפעול", מספרת שקד. בתוך ימים אחדים צבר עמוד הפייסבוק של ההורים המוחים כ־3,000 לייקים. כיום עומד מספר החברים בו על קרוב לעשרים אלף. יפעת תרנין, שותפה להובלת המאבק: "בהתחלה חשבנו שזה יהיה מאבק מקומי, אבל מהר מאוד נוכחנו לדעת שזוהי בעיה שאתה מתמודדים הורים בכל הארץ. ואכן, הצטרפות הורים למאבק שלנו הייתה דרמטית".
מנתונים שפרסם ארגון ה־OECD בחודש יוני 2013, עולה כי הכיתות בישראל הן בין הצפופות ביותר בעולם המערבי, ולומדים בהן בממוצע 27.3 תלמידים לעומת 21.3 בממוצע ה־OECD
– פער של כ־29 אחוזים. בחינוך היסודי ישראל נמצאת במקום ה־25 מתוך 27 מדינות בצפיפות התלמידים בכיתה, בחטיבות הביניים במקום ה־22 מתוך 25.
הנחיית משרד החינוך, שצפויה אף להחריף את בעיית הצפיפות בכיתות בשנת הלימודים הבאה, ניתנה על ידי מנכ“לית המשרד, מיכל כהן, לפני כמה חודשים. “חל איסור לפתוח כיתות נוספות מעבר לתקן שקבע משרד החינוך, לפי הנחיות משרד החינוך“, נכתב בהנחיה ששיגרה כהן למנהלי המחוזות, בהתייחסה לשנת הלימודים הקרובה.
“אבקשכם להבהיר ולהנחות את בתי הספר שבתחום השיפוט של המחוז שבאחריותכם, כי לא תאושר חריגה מעבר לתקן שנקבע על ידי משרד החינוך. ככל שבית הספר חורג מהתקן בשנת הלימודים הנוכחית, יתאים את עצמו לתקן (לכל המאוחר עד לתחילת שנת הלימודים התשע“ו), לפי הנחיות משרד החינוך ולפי הנחיות מנהל המחוז“.
על פי משרד החינוך, ברירת המחדל לכיתה תקנית היא כיתה המונה 40 תלמידים. לדבריה של מנכ“לית משרד החינוך, את ההנחיה למנהלי המחוזות היא פרסמה בעקבות פסיקת בג“ץ בעתירה שהגישה עיריית הוד־השרון נגד משרד החינוך. העירייה עתרה לבג“ץ בחודש אוגוסט 2013, בדרישה להורות למשרד החינוך לאפשר לה לממן מתקציבה פתיחת כיתות לימוד נוספות, במטרה להקטין את מספר התלמידים בכיתה.
במשרד החינוך התנגדו למהלך בטענה שהוא אינו שוויוני ועלול ליצור אפליה בין רשויות חזקות, שיכולות לממן פתיחת כיתות לימוד חדשות, לרשויות חלשות, שאינן יכולות לעמוד כלכלית במשימה. בסופו של ההליך המשפטי, בהחלטה שהתקבלה בתחילת חודש מרץ האחרון, קבע בית המשפט העליון בראשותו של הנשיא אשר גרוניס: “לא מצאנו מקום לאפשר לעותרת לממן מתקציבה פתיחה של כיתות א‘ נוספות, ובדרך זו להקטין את מספר התלמידים שבכיתות בבתי הספר בתחומה. שוכנענו כי מהלך זה עלול להביא לתקלות מתקלות שונות נוכח העובדה שהמורים מועסקים על ידי משרד החינוך“.
בדיון שקיימה בנושא ועדת החינוך של הכנסת לפני כחודשיים, חזר שר החינוך, הרב שי פירון, על הרציונל העומד בבסיס התנגדות המשרד לפיצול כיתות על ידי הרשויות: “אני לא נגד הקטנת היחס בין מורה לתלמיד בכיתה. אני רוצה להציע לעמוד בראש המחאה הזאת. אני רואה בזה ערך גדול מאוד. אבל צריך לזכור שאני גם ממונה על הפתרון“, אמר השר פירון.
“הרבה יותר מורכב זה להיות לא רק זה שמביא את הפתרון, אלא זה שמאזן בין הפתרונות השונים ובין הצרכים השונים. אם, למשל, אני אנהג עכשיו במנהג של אינטרסנטיות, ואני אמשוך את המכתב חזרה אחורה, ואני אאפשר עכשיו לכל הרשויות המקומיות לחזור ולפצל כיתות על חשבונן, איך אני אוכל להסתכל בראי בשאלות של שוויון? אני אוכל להסתכל בראי בשאלה, מה קורה לילד שגר ברשות שבה לראש העירייה אין כסף לפצל את הכיתות שלו?“.
פז כהן, יו“ר ארגון ההורים למערכת החינוך בירושלים משיב לדבריה ואומר: “שוויון זה לא להוריד את כולם למטה, אלא להעלות את אלה שאין להם למעלה. אני חושש שבסופו של דבר, המהלך הזה, שנועד לחזק את החינוך הציבורי ולהגביר שוויון, רק ישיג את התוצאה ההפוכה. כי הורים שרוצים לשים את חינוך ילדיהם במקום גבוה בסדר העדיפויות שלהם ולהשקיע בפיצול כיתות, יראו שהם לא יכולים לעשות את זה במסגרות החינוך הציבוריות, אז הם ישלחו את ילדיהם למסגרות פרטיות קטנות ויקרות. זה רק יגביר את אי השוויון“.
למרות דבריו של השר פירון, נראה כי דווקא לרשויות החלשות ולבתי הספר שבהם לומדים תלמידים מרקע חברתי־כלכלי חלש יש פחות מקום לדאגה, כיוון שכבר כיום המדינה מממנת עבורן כיתות לימוד קטנות יותר.
ב־27 בינואר 2008, התקבלה על ידי ממשלת ישראל החלטה 3020 הקובעת כי יש "להקטין בהדרגה ל־32 את מספר התלמידים בכיתה בחינוך היסודי, בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות".
לצורך יישום התוכנית, הוחלט כי משרד האוצר יוסיף לבסיס התקציב של משרד החינוך 150 מיליון ש"ח בשנת הלימודים התשס"ט, ועוד 200 מיליון ש"ח בכל שנת לימודים, החל משנת תש"ע, ועד ליישום מלא של התוכנית. אף שמדובר בהחלטה שהתקבלה כבר לפני כמעט שש שנים, התוכנית להקטנת מספר התלמידים בכיתה מיושמת כיום באופן חלקי בלבד, בעיקר ביישובי הפריפריה.
התוכנית נוגעת לבתי הספר הרשמיים ולבתי הספר של שתי רשתות החינוך החרדיות 'מרכז החינוך העצמאי' ו'מעיין החינוך התורני'. על פי התוכנית, ככל שמדד הטיפוח של בתי הספר גבוה יותר – כלומר: מצבם החברתי־כלכלי של התלמידים הוא ירוד יותר – כך "גודל הכיתה" שנקבע לצורך תקצוב מלא לפי התוכנית הוא קטן יותר.
לקראת שנת הלימודים תשע"ד פרסם משרד החינוך את "תקן השעות בבתי הספר היסודיים בחינוך הרשמי". על פי התקן, בעוד שכיתה בבית ספר בו מדד הטיפוח הוא 1 מתוקצבת על פי תקן של 40 תלמידים, כיתה בבית ספר שמדדי הטיפוח שלו הוא 9 ו־10 מתוקצבת על פי מפתח של 32 תלמידים.
"נוצר מצב אבסורדי: בשם השוויון, יוצרים פה אי שוויון", אומרת האמא דנה שקד. "ברוב יישובי הפריפריה, התקנה כבר מיושמת מ־2008. ככל שמתקרבים למרכז הארץ, היא לא מיושמת כי כל פעם דחו אותה, אבל גם לילדים שחיים בין גדרה לחדרה מגיעה אפשרות ללמוד באופן מרווח.
"אין מחלוקת שהמדינה פעלה נכון כשהיא אפשרה לילדים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית לפצל כיתות. אבל אחרי שש שנים, הגיע הזמן שזה יחול על כל הילדים במדינת ישראל".
בעקבות הלחץ הציבורי, במהלך הדיון האחרון בוועדת החינוך הודיעה מנכ"לית משרד החינוך: "שנת הלימודים הבאה תוגדר כשנת מעבר" ו"כיתות שכבר נפתחו לשנת המעבר הבאה בפיצול כיתות על ידי הרשות – אנחנו ניתן להן שנה נוספת".
המנכ"לית כהן הודיעה עוד: "הרשויות תוכלנה להמשיך לתת שעות רוחב לשנת המעבר, כדי שלא נעמוד על הסיפור של כיתות מלאות". עם זאת, היא הדגישה: "לא ייפתחו כיתות חדשות לא תקניות".
אלא שהפתרון אינו מניח את דעתם של ההורים. שקד: "במילים אחרות, משרד החינוך אומר: 'אני מרשה לך, הרשות המקומית, להמשיך לשלם על משהו שאני הייתי אמור לתת, ואני מפסיק לשלם עליו בשנה הבאה'". לדבריה, מי שצריך לקחת אחריות על פיצול הכיתות הוא משרד החינוך עצמו. ארז מנשה, ממובילי המאבק: "העובדה שמשרד החינוך אינו מאפשר לפתוח כיתות לא תקניות חדשות אלא רק שומר על המצב הקיים מדאיגה אותנו מאוד, כי המשמעות היא שבשנת הלימודים הבאה, כיתות א', שהן כולן כיתות חדשות, יהיו עמוסות ב־40 תלמידים.
"חייבים להתחיל את שנת הלימודים הקרובה עם כיתות א' קטנות. מבחינתנו, זה 'ייהרג ובל יעבור', וזה המפתח למחאה. אם יתחילו עם כיתות א' קטנות, גם אם לא יעשו דבר מעבר לזה, תוך כמה שנים הבעיה תיפתר מעצמה בצורה צומחת".
ביוני 2007 הוכנס לחוק סעיף 12ד', שכותרתו "הגבלת מספר התלמידים בלימודי מיומנויות היסוד". סעיף זה קובע כי בלימודים המתקיימים במוסד חינוך רשמי, בכיתות יסוד (א'־ב'), יילמדו לפחות עשר שעות מכלל שעות הלימוד השבועיות של מיומנויות היסוד – קריאה, כתיבה וחשבון – במסגרת לימודים שבה מספר התלמידים למורה אינו עולה על עשרים תלמידים.
יישומו של התיקון לחוק הוחל באופן הדרגתי, ובשנים מסוימות אף נדחה במסגרת חוק ההסדרים. בשנת הלימודים הקרובה אמורים היו תלמידי כיתות א' לקבל עשר שעות פיצול, ותלמידי כיתות ב' – חמש שעות פיצול, אולם במשרד החינוך תכננו לקצץ בשעות אלו, כך שבכיתות ב' לא יינתנו כלל שעות פיצול, ובכיתות א' יצטמצם מספרן לחמש בלבד. הקיצוץ, מתווסף כמובן לאיסור על פיצול כיתות האֵם.
ח"כ לשעבר רונית תירוש, אשר יזמה את התיקון, תוקפת בחריפות את התנהלות משרד החינוך בעניין: "זו שערורייה", היא קובעת. "כל שר הוא אדם פוליטי, אבל פוליטיזציה של מערכת החינוך כפי שנעשתה בתקופה הזאת אני לא זוכרת, ואני אשת חינוך קרוב לארבעים שנה". תירוש, יוזכר, שימשה בעבר גם כמנכ"לית משרד החינוך.
"את הרעיון של פיצול כיתות א' ו־ב' הגיתי כבר בהיותי מנכ"לית המשרד. כבר אז המלצתי את זה לוועדת דברת, אבל לא קרה עם זה כלום, כי לא היה כסף. כשהגעתי לכנסת כח"כית, החלטתי שאין ברירה, ורק בחקיקה זה ייושם".
לדברי תירוש, בשנים שלאחר מכן קרה שיישום החוק הוקפא על ידי האוצר במסגרת חוק ההסדרים, אולם כששר החינוך ביקש להקפיא את החוק היא הופתעה מאוד. "לא חלמתי עוד שיבוא שר חינוך שיבטל את זה בחוק ההסדרים. מילא שר אוצר שרוצה לשמור על התקציבים, אבל שר חינוך?"
המניע לקיצוץ בשעות הפיצול נחשף להורים מובילי המחאה על ידי שר החינוך, בפגישה שקיים עמם לפני כחודשיים בביתו שביישוב אורנית. "השר אמר לנו במפורש שהתקציב של קייטנות הקיץ שהפעיל משרד החינוך בתחילת חודש יולי הוא למעשה התקציב של שעות התגבור לכיתות א'־ב'", מספר אלי ישראלי, יו"ר ועד ההורים במועצה האזורית ברנר ואב לשני ילדים במערכת החינוך שנכח בפגישה עם השר.
גם על כך תירוש מתקוממת. "השינוי היחיד שהוכנס למערכת וזכה למירב אחוזי שביעות הרצון מצד מורים, מנהלים הורים ותלמידים היה פיצול כיתות א' ו־ב'. אתה לוקח את הדבר הכי מוצלח שנעשה במערכת החינוך בשנים האחרונות, ואתה מבטל אותו? ולמה? כי אתה צריך את הכסף שלו בשביל משהו שאתה רוצה לשים עליו את האגו שלך? רצית למצוא חן בעיני ההורים אז מנעת תפקוד מקצועי ונכון?"
בסופו של דבר, המחאה השפיעה גם בעניין הזה. משרד החינוך חזר בו מהחלטתו לקצץ את שעות הפיצול בכיתות הנמוכות. אך עדיין ישנו פער תפיסתי עמוק לגבי הפתרון המערכתי לבעיה.
בעוד ההורים, מבקשים לפתור את בעיית הצפיפות בכיתות על ידי צמצום מספר התלמידים בכיתה, המתווה שאותו מגבש שר החינוך פירון בימים אלה עוסק בהקטנת יחס מורה־תלמיד. קרי, מספר התלמידים בכיתה יישאר על כנו, אולם יתווספו עוד אנשי הוראה. על פי המתווה המתגבש, יחס מורה־תלמיד יעמוד על שלושה מורים לשתי כיתות.
לצורך גיבוש המתווה החדש, הורה שר החינוך להקים ועדה משותפת להורים, למרכז השלטון המקומי ולמשרד החינוך. בכתב המינוי הקצר שנשלח לחברי הוועדה בסוף חודש יולי על ידי מנכ"לית המשרד, נכתב רק: "שר החינוך החליט על הקמת צוות לבחינת הצעות ליחס מורה־תלמיד בכיתה. הנני שמחה למנות אתכם כחברי הצוות".
לפני כשבוע וחצי, התכנסה הוועדה לישיבתה הראשונה בראשות מנהלת מחוז צפון, ד"ר אורנה שמחון. כנציג ההורים יושב בדיוני הוועדה יו"ר ארגון ההורים הארצי, עו"ד גדעון פישר. אולם לטענת מובילי המחאה, פישר כלל אינו מייצג אותם במאבק. הם דורשים להיות שותפים לדיונים, כפי שלדבריהם הובטח להם בעבר על ידי השר.
המתווה שתגבש הוועדה יוצג עד אחד בינואר 2015, ויישומו יחל כפיילוט רק בספטמבר 2015, עם פתיחתה של שנת הלימודים תשע"ו. לטענת ההורים, בעוד שמשרד החינוך עסוק בהקמת ועדה שעלולה, בסופו של דבר, "לקבור" את הנושא, הם מצדם דורשים פתרונות מיידיים כבר בשנת הלימודים הקרובה.
"אנחנו מבינים שאין פתרונות קסם ושלוקח זמן כדי לגבש תוכנית מערכתית", אומרת אורטל שניצר, אחת מיוזמי המאבק, "אבל מצד שני, משרד החינוך לא יכול לומר 'אני לא לוקח אחריות על כל מה שיקרה עד שתיושם התוכנית'. צריך לתת מענה לילדים שכבר עכשיו נמצאים במערכת החינוך: לגבש פתרונות ביניים שיהיו מקובלים עלינו, כשההנחה המרכזית היא שלא יכול להיות שבשנת הלימודים הקרובה יפתחו כיתות עם 40 תלמידים – זה משהו שפשוט אסור שיקרה".
"מחאת הסרדינים" קיבלה לאחרונה משנה תוקף, כאשר פורום ועדי ההורים המונה עשרות יושבי ראש מכל רחבי הארץ הודיע כי ישבית את שנת הלימודים הקרובה, אם לא יינתנו פתרונות מידיים לבעיה.
"מאחר ובמהלך התקופה האחרונה נראה כי משרד החינוך נערך לפתיחת שנת הלימודים הקרובה, מבלי שנתן כל ביטוי לבעיית הצפיפות בבתי הספר, יש בדעתנו שלא לפתוח את שנת הלימודים הקרובה, וזאת עד למתן פתרונות ממשיים בהתאם למתווה שהוצג בפגישה עם שר האוצר" – כך נכתב במכתב שנשלח לאחרונה על ידי הפורום לשרי החינוך והאוצר.
"אנו פונים אליכם בבקשה לקיים בדחיפות דיאלוג אינטנסיבי... וזאת לשם מציאת פתרונות הולמים למצב הקיים, ובכך לאפשר לכולנו לפתוח את שנת הלימודים הקרובה במינימום פגיעה בתלמידים".
ועדי ההורים החתומים על המכתב מייצגים בין היתר הורים מהרצליה, תל־אביב, אשקלון, פתח־תקווה, כפר־סבא, ראש־העין, מעלות, נהריה, אשדוד ובת־ים. מובילי המחאה, מצדם, חשים כי משרד החינוך מנהל שני ערוצי פעולה מקבילים. אחד, בלתי רשמי, עמם; והשני, רשמי, עם ארגון ההורים הארצי בראשותו של עו"ד גדעון פישר, כאמור יו"ר ארגון ההורים הארצי.
אלי ישראלי, יו"ר ועד ההורים במועצה האזורית ברנר, כועס: "שר החינוך ישב איתנו, לפני כחודשיים, אצלו בבית במשך שעתיים וחצי, והביע נכונות להירתם לנושא. הוא הגיע איתנו לדיון בוועדת החינוך ואמר שהוא רוצה להיות 'ראש מטה המאבק' שלנו. אבל יום לאחר מכן נפגשנו עם המנכ"לית מיכל כהן, ופתאום הכול התהפך. כל הדברים היפים שנאמרו אצלו בבית, כל הדברים שנאמרו בוועדה – פשוט נעלמו.
"יומיים אחר כך, הוא כבר קיים פגישה עם ארגון ההורים הארצי ומרכז השלטון המקומי, ופתאום מצאנו את עצמנו מחוץ לתמונה. כאילו היה כאן תהליך מקביל. משהו כאן לא מסתדר. הרי לא יכול להיות שאתה בא ונותן לנו תחושה שאתה איתנו, ופתאום, בהבזק חד מאוד, משאיר אותנו בצד ואנחנו מגלים שאנחנו בכלל לא מוזמנים".
לדברי ישראלי, "רצינו למצוא את הדרך לתוכנית גישור עד אשר תיושם הרפורמה הרחבה יותר, בעוד כמה שנים. האמירה שאין כסף במדינת ישראל מבחינתי לא קיימת, כי זה עניין של סדרי עדיפויות. אנחנו לא מחאת הדיור וגם לא מחאת הקוטג', כי את מחירי הקוטג' אפשר לספוג, ובדיור אפשר לספר על תוכניות שלוקחות זמן, אבל יש קו אדום והוא פגיעה בילדים. ובילדים שלנו לא פוגעים. בחינוך במדינת ישראל לא פוגעים.
"אנחנו לא מאיימים, אנחנו רוצים הידברות,
ארז מנשה, ממובילי המאבק, מוסיף: "אנחנו עושים הכול כדי למנוע את השביתה, כי השביתה היא לא מטרה, היא רק אמצעי כדי לקבל את מתווה הביניים עד שהוועדה תסיים את עבודתה ותציג פתרון מערכתי. אני מאמין ששר החינוך באמת רוצה לפתור את הבעיה, ויש לי לא מעט שיחות איתו בנושא. עם זאת, אם לא נקבל פתרונות הולמים לשנת הלימודים הקרובה, לא תהיה לנו ברירה אלא לנקוט במהלך של שביתה".
"משרד החינוך פועל בשיתוף פעולה הדוק עם ארגון ההורים היציג, ובתוך כך פועל למתן פתרונות לסוגיות נקודתיות, בהתאם לצרכים העולים מן השטח. בנוסף לכך, פועלת ועדה משותפת אשר בוחנת פתרונות כוללים למערכת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם