החמאס לוחץ על נקודת התורפה הישראלית: הישובים בעוטף עזה
פרשנות: מערכת הביטחון טעתה כאשר לא פינתה מראש את התושבים, ועכשיו מחכה להבנות בין חאלד משעל לאבו מאזן
מתקפת המרגמות של החמאס על הישובים הסמוכים לרצועת עזה אינה מקרית: החמאס מזהה נקודת תורפה ישראלית, ומבחינתו הפיכת ישובי הנגב המערבי למרחבים נטושים יכולה להיות הישג גדול.
בדיוק מהסיבה הזאת ראשי מערכת הביטחון באים שוב ושוב אל תושבי הנגב המערבי, במטרה "לחזק את רוחם". אלא שרוחם נפלה מזמן: הרבה לפני הרוגי ופצועים הימים האחרונים ספגו התושבים בישובים סמוכי הגדר נזקים רבים ברכוש ובנפש. הם לא מפונקים, אבל הקושי הוא בלתי נסבל.
עיקר הבעיה היא כמובן בישובים שנמצאים במרחק של פחות משלושה קילומטרים מן הגדר המקיפה את רצועת עזה וחשופים לפיכך לירי פצצות מרגמה ולא רק לרקטות קסאם, שאותם מערכת "כיפת ברזל" יודעת על פי רוב ליירט. כנגד פצצות המרגמה אין מענה יעיל, וההתראה המינימאלית של 15 שניות ("צבע אדום") לא תמיד מספיקה.
במהלך הימים האחרונים, מתנהלת מלחמה קשה סביב המרגמות: חיל האוויר וכוחות צה"ל נוספים, כולל תותחנים, עושים כל שביכולתם כדי לנטרל את אש המרגמות, אבל מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית כאשר צה"ל אינו פועל מהצד השני של הגדר. מצד שני, החמאס ממקד את מאמציו בירי על ישובים אלה, ובמיוחד על קיבוץ נחל עוז שספג את המכות הקשות ביותר עד כה.
על רקע זה מתחדדת הטעות החמורה של מערכת הביטחון: במקום לשכנע את תושבי הישובים סמוכי הגדר להישאר בבתיהם, מוטב היה לארגן להם תכנית פינוי ממשלתית מסודרת עד יעבור זעם, אולי אפילו בקיבוצים בנגב שנמצאים מחוץ לטווח המרגמות, כדי שהילדים יוכלו להיות בקרבת ההורים שלהם, שצריכים לעבוד במשק מידי פעם.
במלחמת לבנון השנייה, הגיעה מערכת הביטחון למסקנה שיש לארגם מחנות קיץ לתושבים בישובי הספר המאוימים ביותר רק בשבוע האחרון של המלחמה (ואחרי שהמיליארדר ארקדי גאידמק עשה זאת על חשבונו הרבה לפני כן). במקרה של "צוק איתן", הרמטכ"ל טעה טעות פטאלית כאשר קרא לתושבים לחזור ב"נאום הכלניות" הבלתי נשכח בעיתומה של הפסקת אש זמנית ביותר, אבל מוטב היה להפסיק את הטעות ולארגן פינוי מסוד,ר לפחות של הנשים והילדים, על רקע ההסלמה האחרונה.
ואם מדברים על הסלמת הירי, נראה כי שני הצדדים מגבירים את עוצמת האש לקראת אמצע השבוע הזה, שבו יוכרע האם חוזרים לשיחות על הסדרה ארוכת טווח בקהיר.
בישראל מצפים בתחילת השבוע להבנות בין ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן ובין ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, שבעקבותיהם אולי ייקרא אבו מאזן לחידוש שיחות קהיר ולהפסקת אש.
אם זה לא יקרה - תידרש ישראל להכריע בין שלוש אפשרויות אחרות- מהלך מתואם מול האו"ם שיקרא להפסקת אש מטעם מועצת הביטחון (שלא בטוח שהחמאס יכבד), או הגברת המהלך הצבאי באמצעות חידוש הפעולה הקרקעית, או המשך ההתשה, מתוך תקווה שמלאי הרקטות ברצועת עזה יאזל בתוך מספר שבועות.
ראש הממשלה, שדיבר ביום ראשון על האפשרות שהלחימה תימשך גם אחרי המועד של פתיחת הלימודים, הכין את הציבור בדיוק לאפשרות הזאת.
אבל האם יש סיכוי שמלאי הרקטות באמת ייגמר?
קצין בכיר אמר בסוף השבוע כי בידי החמאס והג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה נשארה פחות משליש מכמות הרקטות שאיתה יצאו ל"מלחמת יולי", כפי שקוראים בעזה ל"צוק איתן".
לפי ההערכות, כמות הרקטות לטווחים של עד 40 ק"מ עומדת כיום על 2000, ואילו כמות הרקטות לטווחים שמגיעים גם עד למרכז הארץ, עומדת על כמה עשרות. כמות כזאת יכולה להספיק לכמה שבועות של לחימה, לאור המצור ממצרים, וגם אם לוקחים בחשבון ייצור עצמי בהיקף מוגבל ברצועת עזה. למרות נתונים אלה, נמשך ירי לעבר עוטף עזה והמרכז לכל אורך הימים האחרונים.
המחסור ברקטות כבר מורגש ברצועת עזה: ככל הנראה לפחות מלאי הרקטות שמגיע עד לחדרה, חיפה, מעבר לתל אביב, אזל או שהוא עומד לאזול ממש בקרוב.
לכתבות נוספות באתר ISRAEL DEFENSE היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם