הדרוזים חוששים: דאעש יפגעו בקרוביהם בסוריה

קולות הלחימה ברמה הסורית נשמעו השבוע היטב בישראל. למאבקים במדינה השסועה הצטרף דאעש, והדרוזים באזור חוששים מגורל דומה לזה של המיעוט היזידי בעיראק. בכפרי הגולן מבקשים להצטרף לאחיהם ולעזור בהגנה עליהם

מקור ראשון
יאיר קראוס | 28/8/2014 12:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: דאעש, דרוזים,
משני צידי הגבול: מוניר סמארה, תושב הכפר הדרוזי מג'דל־שמס בגולן ועיתונאי מקומי, היה עסוק מאוד בשבוע שעבר בהכנות לקראת הכניסה לבית החדש שבנה בכפר. אבל ההתרגשות הגדולה והשמחה היו מעומעמות משהו. בני העדה הדרוזית, מיעוט קטן מבין הדתות הקיימות בעולם, עומדים כעת בפני איום שיש החוששים שהוא קיומי.

עוד כותרות ב-nrg:
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בתחילת השבוע שעבר תקפו אנשי ארגון הטרור הרצחני דאעש את הכפר דאמא שעל גבול העיר דרעא, במחוז סווידה שבסוריה. במתקפה האלימה והקשה נרצחו כמה מהתושבים הדרוזים שבכפר, בהם שייח‘ים ואנשי דת שנטלו נשקים אישיים ויצאו להגן על חייהם של בני דתם, עשרות נוספים נפצעו.
 
צילום: סוכנות ג'יני
מוניר סמארה, תושב הכפר הדרוזי מג'דל־שמס בגולן ועיתונאי מקומי צילום: סוכנות ג'יני

הקרב הוכרע לבסוף בעזרת חייליו של אסד. אנשי הארגונים דאעש וג‘בהת א־נוסרה, המגובים בבדווים מהאזור, לא הצליחו לכבוש את הכפר. אף ש־350 לוחמים מארגוני הטרור האסלאמיסטיים נהרגו בקרבות, הקרב הזה היה נקודת שבר שמסמנת חשש גדול מפני הבאות.

המראות הקשים של הטבח שנעשה בבני הדת היזידיים בכורדיסטאן לא נעלמים מעיני הדרוזים. הם יודעים שדאעש שמו להם למטרת קודש להרוג את כל ה'כופרים' שאינם מאמינים באסלאם. ביום שני בשבוע שעבר התקיימה עצרת מחאה ענקית בהשתתפות אלפיים מתושבי ארבעת הכפרים הדרוזיים בגולן, שביקשו להביע תמיכה באחיהם הדרוזים מעבר לגבול ולבטא אבל והזדהות עם המשפחות בדאמא שנפלו קורבן למתקפות דאעש. בעצרת הם הבהירו לארגוני הטרור האסלאמיים כי לא יישבו בשקט אם הללו ישובו לתקוף את אחיהם הדרוזים שבסוריה.

העצרת הדרוזית־ישראלית שודרה בשידור חי לכל הכפרים והריכוזים הדרוזיים בסוריה. ההערכה היא שאנשי דאעש עדיין לא אמרו את המילה האחרונה, והם יגיעו בכוחות גדולים יותר לכבוש את הכפר ולנקום בדרך הפופולרית עליהם במיוחד – הפרדת הראש מהגוף. צעקות הקרב של כוחות המורדים הנלחמים בכל כוחם נגד חיילי צבא סוריה נשמעו היטב בישראל, ממרומי הר בנטל. ההר הגבוה משקיף על זירת הקרבות העשנה, מעל קונייטרה הסורית ומעבר הגבול ההומניטרי בין ישראל לסוריה. 

עם השלמת הכיבוש של המורדים את נקודת הגבול והעיר הסורית, המעוז האחרון של אסד בגולן, נדמה כי המציאות השתנתה ועוד עלולה להשתנות לבלי הכר. ערב־רב של ארגוני מורדים השונאים זה את זה התאחד למאבק בשלטון אסד, אבל עוד צפוי מאבק על השליטה בסמל הסורי של הגולן, העיר קונייטרה ומעבר הגבול. החשש הגדול הוא כי בין הכוחות האסלאמיסטיים הנלחמים בגבול נמצאים גם אנשי דאעש והמזדהים עם דרכם, שעלולים לשנות את מפת המציאות בגולן, שלמרות המלחמה האלימה שמעבר לגדר נשמר בו שקט יחסי.
מי נגד מי

בסוריה יש כמיליון וחצי דרוזים, המהווים שלושה אחוזים בלבד מתושבי המדינה. הדרוזים אינם חיים במדינה לאומית משלהם, כידוע, אך הם מקיימים קשרים הדוקים וקרובים עם בני דתם בכל המדינות שבהן הם חיים, כגון ישראל, לבנון וירדן. בני הדת הדרוזית שומרים על נאמנותם לריבון שבשטחו הם חיים. זו הסיבה שהדרוזים בכרמל ובגליל מתגייסים לצה"ל. הדרוזים בכל מקום נאמנים למדינה שהם מתגוררים בה, ואף מרגישים חלק בלתי נפרד ממנה.

הדרוזים בגולן, לעומת זאת, רואים עצמם כבני העם הסורי החיים תחת כיבוש ישראלי מאז שישראל כבשה את רמת הגולן. הם אינם משרתים בצבא, כי הם היו למעשה סורים ונחשבים תושבי מדינת ישראל רק אחרי מלחמת ששת הימים. יש סבורים שהצהרות הנאמנות שלהם לסוריה לאורך שנים היו רק מס שפתיים. עם הפיכתם לחלק מישראל הם זכו לתנאי חיים טובים יותר, אלא שהם חוששים להזדהות בגלוי עם ישראל בשל פחד מפני השלטון הסורי, במקרה שרמת הגולן תעבור שוב לידיים סוריות.
 

צילום: חמד אלמקת
רגשות מעורבים לישראל. הפגנת הדרוזים במג'דל שמס בעד הנשיא אסד צילום: חמד אלמקת

אחיהם הדרוזים שנשארו בסוריה היו במשך כל השנים בני ברית נאמנים למשטרו של אסד, בתור מיעוט שזכה לתמיכתו ולהגנתו. אבל כעת, עם התחזקות המורדים, התמיכה שלהם באסד עלולה לעלות להם ביוקר.

המערב אשם

סמארה עוקב, כמו תושבים רבים אחרים בגולן, אחר כל פיסת מידע המגיעה ממולדתו שמעבר לגדר. הוא מקפיד לשוחח עם חבריו ובני משפחתו שחיים בדאמא ומעדכנים כל העת. "מי שהמציא את דאעש זה המערב", הוא אומר. "כל זמן שהיה במדינות ערב מנהיג מקומי חזק, הוא ידע לטפל בכולם. ברגע שהמערב, וארצות הברית בראשו, התערב, נהיה רק בלגן".

“עכשיו כשאין את סדאם חוסיין וקדאפי וגם כוחו של אסד בשלטון נחלש, הגורמים הקיצוניים מתעוררים. הם מתאגדים, ובסופו של דבר יוצא שהמערב הגן על הרעים מפני השלטון המקומי“, הוא מאשים. סמארה מסביר שהמנטליות של העולם הערבי מורכבת ומסובכת, ושהעולם המערבי לא מבין אותה די הצורך.
 

צילום: אי.פי.איי
הוא נחלש, הקיצוניים עלו. בשאר אל אסד צילום: אי.פי.איי

ייתכן שהוא צודק. ‘האביב הערבי‘, שגרם להפלת והחלשת המשטרים הוותיקים של קדאפי, חוסיין, מובארק ואחרים, הוביל למציאות שלא פיללנו לה ולהיווצרות ארגונים שרק חיכו לרגע שבו יוכלו לממש את חזונם העתיק בן 1,500 השנים: ייסוד החליפות האסלאמית. עולם שלם ללא “כופרים“, כהגדרתם, שבו כולם אנשים דתיים המאמינים במוחמד.

אבל המהלך העולמי הזה הוא לא מה שעומד כעת בראש דאגותיהם של הדרוזים. כעת הם עומדים בסכנה ישירה המכוונת אליהם. למרות שלכל אורך השנים גילו נאמנות מוחלטת לאסד, הם יודעים שלא יוכלו עוד להשליך עליו את יהבם לחלוטין. “הדרוזים בדאמא ביקשו להתחמש כי לא היה להם מספיק נשק, אבל הם לא קיבלו את הנשקים שהם ביקשו כדי להגן על חייהם מאסד“, אומר סמארה. “אין ספק שהמצב מדאיג מאוד עכשיו, כי אנחנו רואים שגם הדו־קיום עם השכנים המוסלמים מתפרק שם, והדרוזים מגלים שהם בסכנת חיים וצריכים להגן על עצמם“.

לבחור את השכן

בכל מקום שבו חיים הדרוזים, הם יכולים לשמור על אוטונומיה דתית ללא הפרעה. כך לפחות היה עד הופעתו של ארגון דאעש. אם לישראל היה אינטרס גדול בשלוש שנות הלחימה בסוריה שמשטרו של אסד יקרוס ותקום לו אלטרנטיבה, נדמה היום שישראל צריכה דווקא לעזור לגדול אויביה מצפון לשרוד, כי לא בטוח שהאלטרנטיבה לשלטונו טובה יותר. אולי להפך.
 

אלטרנטיבה גרועה לאסד. דאעש

“מדינת ישראל לא צריכה להתנער מאחריותה כלפי האזור מההיבט האנושי, לנוכח הרצח והטרור בעם, וגם מההיבט האסטרטגי“, אומר דולן אבו־סאלח, ראש המועצה המקומית מג‘דל־שמס. “אם הגבול לא יטופל והאזור לא ישוב להיות בטוח ומאובטח, ישראל לא תוכל לחיות בשקט“, הוא קובע.

לדבריו, דווקא יש להפיל את משטרו של אסד. “ישראל חייבת להיות מעורבת במציאת מנהיג שיחליף את אסד ויביא לה שקט עתידי“, מוסיף ראש המועצה. “יכול להיות שיבוא מישהו מטעמו של אסד, אבל הוא עצמו כבר לא יכול להישאר המנהיג, כי הוא איבד מהלגיטימיות שלו. כל זמן שישראל לא מתערבת, היא עושה לדעתי טעות, כי אם אנחנו יכולים לקבוע מי השכן שלנו ולא עושים זאת, אז בעתיד נהיה בבעיה גדולה מאוד“.

אבל אולי בסופו של דבר הדיקטטורה מוכיחה את עצמה במדינות האסלאם. כל הצרות מתחילות כשהמנהיג נחלש.
“אם השקט הוא המדד על גבול הצפון, אז אסד הוא המנהיג הכי טוב. הוא הכתובת, בינתיים, מבין כל הרעים, כי הוא שמר על שקט במשך יותר מ־40 שנה". אומר אבו־סאלח, "אבל תבין, אסד לא טוב לעם שלו. הוא שגה כשלא ידע לטפל בבני עמו ברמת החיים ובתנאים שלהם, בשונה מהירדנים, לדוגמה. גם במלחמה הוא נכשל. הוא נטש את הגבולות, ושמר על אזורים מסוימים. כך הוא נתן לגורמים זרים להיכנס באין מפריע, ואתה תראה, סוריה תתפרק לקנטונים שבטיים“.

מרחמים על אכזרים

בהפגנה הגדולה שהתקיימה בשבוע שעבר לקחו חלק מנהיגי הדת המקומיים, המוערכים ברחבי העולם הדרוזי. הם דווקא בטוחים שאסד, במיוחד היום, הוא הפתרון היחיד למצב: "אוי ואבוי לנו אם לא היה לנו אסד. הייתה מגיעה הח'ליפות האסלאמית. אתה יכול להתמודד עם זה? הם היו מחזירים את העולם 1,500 שנה לאחור. זו הייתה קטסטרופה לכל האזור. מזלנו שהנשיא אסד נשאר, והוא חזק היום פי אלף מאשר אחרי הבחירות", אמר לי אחד השייח'ים שביקש שלא לחשוף את שמו.

“עכשיו רגוע יותר בכפר דאמא, והדרוזים שם מאוחדים עם הצבא הסורי. אבל המצב מסוכן מאוד, ואני מקווה שהם ימנעו את הניסיון של דאעש להשתלט. תדע לך, הדרוזים בג‘בל־דרוז (חבל ארץ שרוב תושביו הם דרוזים, י“ק) מאוחדים וחזקים, ובעזרת השם לא יצליחו לכבוש אותם. אבל להגיד לך שאנחנו שקטים? לא. הבוקר דיברתי במשך שעה וחצי עם המשפחות שלנו שם, שאמרו שהן מתגברות על הבעיה. אני מקווה שהמצב לא יחמיר יותר“, הוא אומר בדאגה, ופניו חרושות קמטים.

הדוגמה הטובה ביותר לחששם הגדול של הדרוזים באשר לעתידם הוא במפגש הפסגה המעניין שנערך לפני שלושה שבועות. מנהיג הדרוזים בלבנון, וליד ג‘ונבלאט, שקורא להפלת אסד בסוריה, נפגש עם מזכ“ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שתומך באסד. הוא אף שלח אליו את טובי חייליו. ג‘ונבלאט ונסראללה קיימו מפגש פסגה בסוגיית דאעש. למרות דעותיהם השונות, הם התאחדו נגד האויב הפונדמנטליסטי שמגיע מעיראק. ג‘ונבלאט אמר לעיתון הלבנוני ‘א־ספיר‘ כי הדרוזים והנוצרים במזרח התיכון עומדים תחת סכנת השמדה, וכי החשש שלהם הוא כבד.

האם גורלם של הדרוזים יכול להיות דומה למיעוט היזידי שנרדף ונרצח על ידי אנשי דאעש? בגולן מאמינים בכבוד הדרוזי ובאחדות העדה שתדע להשיב מלחמה. “אנחנו, הדרוזים, עקשנים. לא נשב בשקט על מה שהם עשו לנו“, אומר חסן פאחר א־דין, מנהיג מקומי, מגדולי התומכים באסד. “אתה יודע כמה הרגנו להם בקרב בדאמא? מאות לוחמים“.
 

צילום: סוכנות ג'יני
''לא נשב בשקט על מה שהם עשו לנו''. חסן פאחר א־דין בעל הקצבייה במגדל ש'מס צילום: סוכנות ג'יני

א־דין יושב בקצבייה שלו בכיכר המרכזית במג‘דל־שמס ומחכה לקליינטים שלא מגיעים. “אנחנו לא נהיה כמו היזידים ולא ניתן לאף אחד להרוג אותנו“, הוא מבטיח לי. “הם יתנו לנו מכה, ואנחנו ניתן להם שתי מכות. “אסד הוא חילוני, והוא עשה טעות אחת. נתן להם, לדתיים הקיצוניים, לבנות מסגדים יותר מכל מי שקדם לו, והנה התוצאה".

“אתה תראה שדאעש יגיעו גם אליכם, לישראל, ויעשו לכם בעיות. ואתם האשמים – כי אתם מכניסים אותם אליכם לבתי החולים בחיפה ובצפת, ומטפלים בהם“. הוא מתכוון לסיוע ההומניטרי שישראל מעניקה למורדים הפצועים. “אל תחשבו שזה שאתם מטפלים באנשי דאעש שמגיעים אליכם פצועים זה אומר שאתם תינצלו מהם“.

קציני צה"ל לסוריה

סלמאן, תושב מג'דל־שמס, ביקר השבוע אצל חמיו בבית החולים רמב"ם. הוא מספר שפגש בשני לוחמים סורים שקיבלו בבית החולים טיפול רפואי. גם הוא מזהיר מפני הסכנה שבדבר: "ניגשתי אליהם, והם סיפרו לי שהם לוחמים באסד ושהם דאעש. אנחנו רואים מול העיניים כל הזמן איך ישראל מתערבת. חיילים עוברים באור יום את הגבול עם תיקים ענקיים, משאירים אותם בסוריה וחוזרים לישראל בלעדיהם. אתם הבאתם את דאעש לכאן ולבתי החולים בצפת וברמב"ם. זו טיפשות עצומה. הם יתהפכו עליכם בסוף".

הייחודיות הגדולה של העדה הדרוזית היא אולי העובדה שאנשיה מאוחדים וקרובים זה לזה על אף המרחק והפיזור בין המדינות. "כשאני יושב כאן ויודע על דרוזי שנהרג, אני לא שקט. למוסלמים לא אכפת שרוצחים אצלם זה את זה. הם אומרים כל הזמן 'אללה אכבר'. אבל אנחנו לא ניתן לאף אחד לפגוע במישהו מהעדה שלנו", אומר סלמאן.

דולן אבו־סאלח מאמין שישראל לא תוכל להתעלם, ותהיה חייבת לסייע למיעוט הדרוזי בסוריה אם ייקלע לסכנה. רבים מבני המשפחות שלהם החיים כאן נאמנים לישראל ושותפים בצה"ל ובחיי המדינה. "אין ספק שתהיה קריאה של הדרוזים לממשלה בישראל שתעזור. אם הדרוזים יגיעו למצב בלתי נסבל שבו הם יותקפו ויהרגו בהם, ואסד לא יוכל לעזור להם, הם יבקשו את עזרתה של ישראל".
 

צילום: מורן מעיין
לאשר לדרוזים בישראל לעזור לאחיהם בסוריה. פרופ' אמציה ברעם צילום: מורן מעיין

פרופ' אמציה ברעם, ראש המרכז לחקר עיראק מאוניברסיטת חיפה, סבור שיש לאשר לחיילים ולקצינים דרוזים המשרתים בצה"ל לצאת לסוריה לעזור לבני דתם הדרוזים, אם יבקשו זאת. "אם הדרוזים כאינדיבידואלים רוצים לעזור, ישראל לא צריכה למנוע מהם זאת, אבל מצד שני גם לא לסייע ולהתערב במלחמה באופן רשמי. לא רק שישראל אינה צריכה לאסור על דרוזים מרמת הגולן לעבור את הגבול ולעזור לאחיהם הדרוזים בסוריה, אלא אפילו על דרוזים מעוספייה ודליית אל־כרמל או מחורפיש. צריך לאפשר להם להגיע לריכוז הדרוזים, לג'אבל דרוז בדרום סוריה, ולסייע לאחיהם נגד דאעש".

"כולם יודעים שהדרוזים הם לא אויבי מדינת ישראל" אומר ברעם, "יש הבדל גדול בין דבר כזה לבין משלחת רשמית של חברי כנסת מוסלמים שנוסעת לפגוש בקטאר את המנהיג הפושע שלהם, עזמי בשארה. הדרוזים הם אנשים שעומדים ונלחמים איתנו, כתף אל כתף, במערכות ישראל. אסור למנוע מהם להגן על אחיהם".

לא להיות אופטימיים

האם ישראל צריכה לשאוף להפלתו של אסד?
“ישראל לא צריכה לתמוך באסד“, משיב פרופ‘ ברעם, “אין לנו שום עניין בצד זה או בצד אחר. אם אסד יובס, והוא לא, אז יש לנו בעיה לא רק עם דאעש, אלא עם ארגונים קיצוניים נוספים. זה אולי יהיה לא נעים, אבל הם לא יצליחו להרוס את מדינת ישראל“.

לדבריו, בעת הזו ישראל חייבת לעשות מאמצים עילאיים לאסוף מה שיותר מודיעין באזור: “אם זה יגיע למצב שבו הם ינסו לכבוש את רמת הגולן הסורית, אנחנו צריכים לדעת היטב מי נלחם. אם זה דאעש או ג‘בהת א־נוסרה או כל כוח אחר ומה עניינם".
“לגבי הדרוזים, עד היום דאעש לא דיברו עליהם ולא שמו אותם על הכוונת, אבל לדעתי הם יראו בהם עובדי אלילים ואפילו גרוע מזה. אילו הייתי דרוזי בג‘אבל דרוז, הייתי תומך באסד, כי הוא יכול להגן עליהם. אבל העצה שלי לדרוזים תהיה שיחשבו על המקרה הגרוע ביותר, ושלא יהיו אופטימיים“.

נדמה שעומד מולנו ארגון שמעורר בעתה אבל הוא לא ממש גדול ומשמעותי. אולי זה סיפור של יחסי ציבור מוצלחים מדי?
“הם כוח משמעותי בכל מקום שבו הם מחליטים לרכז את ההתקפה. צריך לזכור שאין להם טנקים וחיל אוויר, ואין להם אפילו ארטילריה רצינית או רקטות. יש להם חיל רגלים נחוש מאוד ופיקוד צבאי שלמדו מהסעודים, אבל אין להם מערך צבאי שבעזרתו יוכלו לכבוש את ג‘אבל דרוז. להסב נזקים כבדים הם יכולים. הם לוחמים נהדרים ואמיצים. לא משחקים איתם משחקים“, קובע פרופ‘ ברעם.

לדבריו, “בסופו של דבר, גם אם הדרוזים בגולן לא יודו בכך, ההתעקשות של מתנחלי הגולן הצילה אותם והעניקה להם חיים סבירים ורגועים יותר מאשר היה אילו אהוד ברק אכן היה נסוג לכנרת, בעקבות המשא ומתן עם אסד בשנת 1999".

“מה עדיף, להיות בחאדר, כמה קילומטרים מאתנו, או כאן?" אומר מוניר. "הם חיים במלחמה ונמצאים תחת איום הג‘יהאד, ופה לא מרגישים את המלחמה. יש לי 5,000 חברים בפייסבוק, ואני רואה סטטוסים של בחורות שיצאו מהמספרה וקנו בגדים ואנשים שהולכים לבלות, בזמן שהאחים שלנו מעבר לגבול לא מוצאים אפילו פרוסת לחם“.
 

צילום: דובר צה''ל
התבטאויות בעייתיות לעדה. מח''ט גולני, רסאן עליאן צילום: דובר צה''ל

מוניר דווקא חושש מהתבטאויותיו של מפקד חטיבת גולני, אל"מ רסאן  עליאן, ותמיכתו הפומבית בישראל, כבן העדה הדרוזית. “כדרוזים, אנחנו לא רוצים שיצבעו אותנו בצבע מסוים. רסאן אמר דברים שאסור לו לומר כדרוזי, כי הוא מיעוט כאן. בשביל העולם, כל הדרוזים הם אותו דבר. בעיניהם אין הבדל בין דרוזים מהגליל, מהגולן או מסוריה ולבנון. אסור לו להתבטא ככה. הוא לא היה מתבטא ככה אם הוא היה קצין יהודי“.

במהלך מבצע ‘צוק איתן‘ לא נרשמה בקרב הדרוזים תושבי הגולן כל תמיכה בחמאס ובעזה. “האנשים כאן, אלה שתומכים באסד, דווקא אהבו מאוד את מה שישראל עשתה בעזה, וצפו בעניין רב בחדשות“, מספר לי אחד התושבים בכפר. “חמאס עוזר לאופוזיציה להפיל את אסד, וזה לא טוב. היו כאן שניים־שלושה צעירים שניסו לאסוף מוצרים וחבילות לטובת תושבי עזה, אבל אף אחד בכפר לא שיתף איתם פעולה“.

במג‘דל־שמס, בירת היישובים הדרוזיים בגולן, מעדיפים לעסוק כעת בעיקר בעתיד. בימים אלה שוקד ראש המועצה, דולן אבו־סאלח, על תוכנית פיתוח תיירותי חסרת תקדים, בניסיון לעודד את הישראלים להגיע ולטייל בשדרה המרכזית במג‘דל, שאמורה להפוך לרחוב אירופי יפהפה עם חנויות מסורתיות. תוך חודשיים יצטרפו התושבים בצפון הגולן גם למיזם הירוק של הפרדת פסולת בפחים הביתיים, מהלך שאפילו בקרית־שמונה הסמוכה עדיין לא מתקרבים אליו.

“החיים חזקים מהכול, ואנחנו רק מתפללים שהשקט כאן יישמר ושיהיה טוב לאחים שלנו בסוריה. אנחנו אנשי אמונה ומקווים לטוב“, מסכם אחד מאנשי הדת בכפר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...