אביו של הדר גולדין ז"ל: "תעריכו את ילדיכם"
מאות השתתפו בטקס האזכרה לציון 30 יום לנפילתו של קצין גבעתי, סגן הדר גולדין ז“ל. מפקד החטיבה, אל“מ עופר וינטר: ”כלוחם וכמפקד הוא בחר להוביל את חייליו בדרך של מצויינות וענווה“
עוד כותרות ב-nrg:
• דיווח: שב"כ דרש ממודיעים בעזה לחפש רמזים על גולדין ושאול
• פותחים שנה: לא צפויות שביתות, בצפון מקווים לשקט מסוריה
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אביו של הדר, ד"ר שמחה גולדין, אמר כי "עברו שלושים יום מאז שקברנו את הדר. באתי היום לבית הספר אליו שלחנו אותו, כאן הוא למד עם אחיו. בחודש האחרון למדנו הרבה על הדר, אבל גם על המחזור שלו והדור שלו, אלפי החיילים שנלחמו ושבו בשלום הביתה ועל החיילים שקברנו".
"קיבלנו הרבה מחמאות על הדרך בה גדלנו את הדר", הוסיף גולדין. "הורים צריכים לדעת להעריך את מה שיש להם בבית, זה משהו שלמדנו. אנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו וצריכים לשים לב למה שצומח לנו בבית. בשלב מסוים הילדים יוצאים לבית הספר. כאן הילדים שלי התעצבו, כאן הבינו את הצורך בשיפור עצמי לשיפור הכלל, כדי לשפר את העולם. כך כל החברים של הדר פעלו, חיו. כאן הם ינקו את אהבת הלימוד, למדעי הקודש, הרוח והמדעים. אני רואה כאן לוחמים שהם גם תלמידי חכמים וזה בא להם באופן יומיומי, זה הדור הזה. הם תורתם אומנותם, ורק הם".
"זה דור שנולד בארץ ישראל, שמשלב לימודי קודש עם הגנה על הארץ", המשיך האבא. "למדנו החודש שהדר רצה להוציא את הכוח החוצה מהמגזר הדתי. סיפרו לנו מפקדים ופקודים שלו. הוא רצה שכולם ישתתפו בסיפור הזה, דתיים וחילונים וחרדים. שכולם יהיו חלק מלימוד, מארץ נהדרת, ארץ נהדרת אמיתית".
"יושב כאן עומר דודו, חבר טוב של הדר", הוא סיפר. "במהלך השירות הם חזרו ימי שישי הביתה ובדרך הלכו לבית אקי"ם כדי לשמח את יושביו. הם רצו לאגד חילונים ודתיים לסיוע לילדים נזקקים, למען הקהילה. בשבעה הוא הגיע אלינו ושאל מה עושים הלאה, איך ממשיכים את החזון הזה שלו, הרי הדר מת. אני שואל אתכם היום, האם יש פה אנשים שילכו איתו?"
"עוד שנה נגיע לקבר של הדר, נצטרך לתת דין וחשבון על מה ששיפרנו ועשינו. אני מקווה שנוכל בעוד 11 חודשים להתייצב ליד קברו ולומר שאנחנו ההולכים לאורו, נממש את כל מה ששאף, להיות אנשים טובים יותר בפשטות. הדר השאיר לנו הרבה עבודה. זה מה שיש לנו לעשות עכשיו", סיים גולדין.
מפקד חטיבת גבעתי, אל“מ עופר וינטר, נשא דברים באירוע ואמר כי ”לו היה הדבר נתון לבחירה, כנראה שכולנו היינו שמחים לוותר על הסיבה שלשמה נתכנסנו. אבל זה לא כך, לא בחרנו איפה להיוולד ואיפה יסתיימו חיינו. אנחנו לא בוחרים מי תהיה משפחתנו או חברינו, מי יהיו החיילים שלנו ואילו משימות יוטלו על כתפינו. אבל אנחנו יכולים לבחור כיצד. הנה מגיע ראש השנה, יום הדין, כל המדינות והמנהיגים נשפטים ועומדים למבחן“.
בהתייחס לגולדין ז“ל אמר וינטר כי ”הדר הלך מבחירה וייצג דרך שמשקפת את החינוך שהוא ינק בביתו, במכינה בעלי, כאן בבית הספר. אני יודע מה הוא למד בעלי, במקום בו גם אני צמחתי, תחת הרב אלי סדן: אהבת ישראל, אחדות וצדק. הדרך בה התעצבה דמותו כלוחם וכמפקד והיא הדרך בה בחר להוביל את פקודיו - מתוך מצויינות וענווה“.
”בדרך כלל אני לא מכיר את מפקדי המחלקות באופן אישי, עד לשלב מאוחר יותר, לקראת החלטה על מינוי מ“פ“, המשיך וינטר, ”הדר היה שונה, מההתחלה שמתי לב אליו, עוד כשהיה בקורס הקצינים אותו סיים כמצטיין. הוא נבחר כמ“מ מצטיין, זה לא פשוט. אני מדבר רבות עם מפקדים ומדבר על תלמידי תיכון על הענווה שבמנהיגות".
"ענווה איננה צניעות בלבד, היא יכולתו של המנהיג לשים את עצמו בצד, לשים את שאיפותיו וצרכיו בצד, ולנסות לשים לנגד עיניו אך ורק את צרכי החיילים ואת המשימה", אמר וינטר. "כשמפקד פועל כך הוא מזכך את עצמו מעצמו לטובת המשימה - חייליו יאמינו בו וילכו אחריו, יעמדו עמו בכל משימה אליה יידרשו. כגודל הענווה כך אמונת החיילים במפקדם. את הדר - העריצו. העריצו אותו“.
בפנייה למשפחת גולדין אמר המח“ט כי ”גם אתם לא בחרתם במשימה הקשה של אובדן יקר והמשך חיים בצל השכול. זה בלתי אפשרי, אינני מאחל לאדם בישראל להגיע למצב כזה. אבל אני מאמין בבורא עולם ויודע שהוא לא מעמיד בניסיון את מי שאינו יכול לעמוד בו. אני כואב את כאבכם ומאמין שתוכלו להמשיך“.
הרב ערן שטראוס, מנהל התיכון שבו למד הדר, המליץ ליישם בצה“ל את אחד ממנהגיו של גולדין כמפקד, שהיה נוהג לכנס את פקודיו בח‘ ובה לדבר איתם על ערכים, חברות ורעות. ”במלחמה האחרונה ראינו הרבה מתוק ונפלא בעמנו וראינו את מעלת חברנו. עם ישראל חוזר אל השגרה. מה הדר היה מלמד אותנו בתהליך שלנו מהמלחמה אל חיי היום יום? הדר לימד אותנו - בלי קללות, בלי השמצות. אם נחייך ונחפש את המתוק בצד השני ונבין שכולנו רוצים מדינה טובה יותר, ואם כך נסתכל, כל המחלוקות בינינו יראו אחרת לגמרי. הם יהיו מחלוקות בין אחים ולא בין יריבים“, אמר הרב שטראוס.
”ברגעים האחרונים לחייו הדר חתר למגע, כשזיהה את האיום. אלו הערכים עליהם התחנך בבית, בבית הספר, במכינה ובצבא. הוא חתר למגע של אהבה עם אנשים, עם הלב שלהם. הוא חתר למגע עם חניכיו בבני עקיבא, עם החברים שלו מהכיתה ומבית הספר, עם המחנכים שלו. עם הצוות שלו. הוא חתר למגע מתוך אהבה עם משפחתו המדהימה וארוסתו עדנה“, סיפר הרב שטראוס, ”החתירה הזו למגע היא לקח לחיים שלנו. סיפור מורכב של להפוך מר למתוק“.
רחלי פרנקל, אמו של נפתלי פרנקל ז“ל, אחד משלושת הנערים שנחטפו מגוש עציון ונרצחו על ידי מחבלים, הוזמנה על ידי המשפחה לשאת אף היא דברים באירוע. ”כששמעתי על הדר התחברתי לקצין, ללוחם, לאדם. הוא היה אמן בנשמתו, נגן וצייר. הלחימה לא הפכה אותו אחר, הוא הצליח להיות גם וגם. הדר חי מתוך קידוש השם וככזה הוא יכל להרשות לעצמו לחיות מתוך חיוך ושמחה אמיתית“, אמרה.
פרנקל סיפרה כי בתה בת ה-9, ניגשה אליה ביום שישי האחרון, ובעיניה דמעות. ”היא התגעגעה לאחיה, נפתלי, ושאלה אותי, בזמירות השבת, האם מותר לה לבכות. אמרתי לה שמותר לה לבכות ומותר לה לשמוח. אנחנו לא רוצים לחיות תחת מסיכה. אנחנו רוצים להרשות לעצמנו לבכות, כי ראוי שנבכה, אבל גם לשמוח באמת מתוך הדרך שבה אנחנו צועדים, שבה צעדו בנינו, שבה צעד הדר“.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם