ראשי » חדשות » בעולם » המזרח התיכון

האויב מספר אחת: המוח של 'המוסד' האיראני

מגירוש צה“ל מלבנון, הצלת אסד ועד הוראות לחמאס – גנרל קאסם סולימאני, מפקד 'כוח קודס', חיילי העילית של משמרות המהפכה, זוכה לכבוד מצד כל מנהיגי האזור. אמצעיו: שוחד, איומים וחיסולים. "הוא שילוב של שר חוץ, מפקד קומנדו וראש מוסד"

רבים ובכירים במשטר האיראני נקבצו ובאו לדירה באחת משכונות מעמד הביניים של טהרן, כדי לנחם את קאסם סולימאני לאחר פטירתה של אמו, פאטמה. כלי התקשורת באיראן סיקרו בהרחבה את טקס הניחומים, ופירטו את רשימת האורחים המכובדת. בין הבאים: הנשיא הקודם מחמוד אחמדינג'אד, יו"ר הפרלמנט של איראן עלי לאריג'אני, אחיו יו"ר הרשות השופטת צאדק לאריג'אני, וראש עיריית טהרן מוחמד באקר קליבאף, ידידו הקרוב של סולימאני משדות הקרב בעיראק.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לאלו הצטרפו מפקדי הצבא ומשמרות המהפכה, שרים, חברי פרלמנט, שופטים, אישי דת בכירים, מדעני גרעין. גם חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי וארגונים נוספים שלחו נציגות מכובדת. אפילו בנו של עימאד מורנייה, קצין המבצעים של חיזבאללה שחוסל בסוריה בשנת 2008, הגיע לנחם.
 
ניחום האבלים ההמוני הזה המחיש במשהו את עוצמתו של סולימאני. האיש, מפקד 'כוח קודס' במשמרות המהפכה, זוכה לכבוד מצד כל המנהיגים האזוריים, ועם חלקם יש לו קשרים אישיים הדוקים. כאמצעי להשפעה על פוליטיקאים במזרח התיכון הוא משתמש בעיקר בשוחד, ולעתים, במידת הצורך, גם באיומים ובחיסולים. "סולימאני הוא שילוב של שר חוץ, מפקד קומנדו וראש מוסד. אני לא חושב שיש מישהו מקביל אליו בישראל", אומר ד"ר אלדד פרדו מהאוניברסיטה העברית, מומחה לאיראן ולמזרח התיכון. 

בארצו הוא זוכה לכבוד מלכים, אך היחס אל סולימאני במערב מלבב הרבה פחות. מפקד כוח קודס נמצא תחת מעקב של מדינות רבות, ומופיע בראש הרשימות השחורות של האו"ם, של האיחוד האירופי ושל ארצות הברית, שאף הטילה עליו סנקציות אישיות. הוא מצדו מחשב את צעדיו בזהירות ובקור רוח, ומשנה לשנה מצדיק את התואר שנתנו לו סוכנויות מודיעין במערב - האיש המסוכן ביותר במזרח התיכון.

יציבותו של המזרח התיכון נמצאת בימים אלה בשפל שלא היה כמוהו עשרות שנים. בעיראק ובסוריה מתחוללת מלחמת אזרחים, כשארגון 'המדינה האסלאמית' מתקדם וכובש באכזריות אזורים נרחבים. בריתות חדשות נוצרות בין מדינות האזור, כשקטאר חוברת לאיראן ולתורכיה אל מול ציר סעודיה־מצרים־ירדן. בתווך נמצאת כמובן ישראל, שבחודשיים האחרונים ניהלה מלחמת חורמה נגד ארגוני הטרור הפלשתיניים ברצועת עזה. איראן עושה כל מאמץ לנצל את אי היציבות הזו כדי לחזק את מעמדה באזור ובמערכת הבינלאומית.

גורמים איראניים פועלים בכל מדינות המזרח התיכון, ומעבירים תמיכה כלכלית וצבאית לקבוצות פוליטיות, למדינות ולארגונים שמוכנים לקבל את מרותה של טהרן. ובתוך כל הבחישה הזו, יש יד אחת שמובילה את המהלכים כמעט בכל מקום: ידו של קאסם סולימאני, איש הצללים שמנהל בשביל ארצו את המערכה הכלל־עולמית שלה. לא בכדי מבלה סולימאני חלק ניכר מזמנו מחוץ לאיראן, תוך שהוא מרבה לעבור ממדינה למדינה.

במשך שנים מיעט סולימאני להיחשף בתקשורת האיראנית, וכמעט לא היה מוכר בזירה הציבורית בארצו. רק בעקבות מעורבותו במתרחש בעיראק ובסוריה, והדיווחים הרבים בכלי התקשורת במערב על האיש שמקדם את מדיניותה של טהרן במזרח התיכון, התרחב מאוד הפרסום שניתן לו גם בתוך איראן. באירועים חגיגיים של המשטר אפשר לראות אנשים המניפים את תמונתו של סולימאני - כבוד השמור בדרך כלל רק למנהיג המהפכה חומייני ולמנהיג הנוכחי עלי ח'אמנאי. סולימאני מתגורר בשכונת מעמד ביניים בטהרן, ומנהל אורח חיים דתי צנוע. הוא נשוי ואב לשלושה בנים ולשתי בנות. אחת מהן, נרגיס, התרחקה מהאסלאם ומתגוררת במלזיה, הרחק מאביה. בהופעותיו בציבור לבוש סולימאני בדרך כלל במדי משמרות המהפכה, ולעתים בחולצות עסקים נטולות צווארון. הוא מדבר מעט מאוד ובשקט, ונחשב למי שאינו רודף אחר אור הזרקורים. הכריזמה השקטה שלו היא שהופכת אותו לדמות נערצת באיראן. 
 

כמו קאסם, גם לכמה מבני משפחתו יש אחיזה עמוקה בגופים הביטחוניים. אחד מאחיו, קלאם רזא, מפקד על דיוויזיה 41 של משמרות המהפכה המוצבת בכרמאן. את התפקיד מילא בעבר קאסם עצמו. אח אחר, סהראב, הוא מפקד בתי הכלא של טהרן. את דרכו אל הצמרת החל קאסם סולימאני באחת הנקודות המרוחקות ביותר ממנה. הוא נולד בשנת 1957 בכפר הקטן ראבור למשפחה ענייה ושיעית אדוקה, מה שאז לא נחשב ליתרון גדול. כשהיה בן 13 הידרדר מצבה של המשפחה עוד יותר: האב, שלווה כסף ממשטרו של השאה בשביל המשק החקלאי שלו, לא היה מסוגל להחזיר את חובותיו ועמד להיעצר בידי השלטונות. לפיכך החליט סולימאני הצעיר לעזוב את ספסל הלימודים, לצאת אל העיר הסמוכה כרמאן ולעבוד שם כפועל בניין, כדי לסייע לאביו בתשלום חובותיו. יחד איתו, ומסיבות דומות, יצא לשם קרוב משפחתו אחמד סולימאני.

השניים המשיכו במסעותיהם המשותפים, שהסתיימו שנים אחר כך כשנשלחו יחד לחזית העיראקית ואחמד מצא בה את מותו. כבר בהיותו נער היה קאסם סולימאני פעיל נגד השאה. כשהיה בן 22 התחוללה המהפכה האסלאמית, שהביאה להפלת שלטונו של השאה ולעלייתו של האייתוללה חומייני. סולימאני, שהתאמן באופן עקבי ופיתח את כושרו הגופני, הצטרף במהרה למשמרות המהפכה – הכוח שהוקם כדי להחליף את צבא איראן הנאמן לשאה. זמן לא רב אחרי עלייתו של חומייני לשלטון ניצל סדאם חוסיין את חוסר המוכנות הצבאית של איראן כדי לפלוש לדרום המדינה. זו הייתה יריית הפתיחה לשמונה שנות לחימה עקובות מדם. סולימאני, אז חייל מן השורה, נשלח למשימה בת 15 ימים בחזית, אך נשאר שם עד סוף המלחמה. הוא טיפס במהירות בשרשרת הפיקוד של משמרות המהפכה, וקנה לו שם של גיבור לאומי.

"היינו בסך הכול בחורים צעירים שרצו לשרת את המהפכה", אמר כעבור שנים. מכורח המציאות בחזית, כבר בשנות העשרים לחייו מונה סולימאני למפקד אוגדה, והביא לניצחונות מזהירים על העיראקים. נוסף לכישוריו כמצביא הוא נודע גם ביכולתו לטפח את המורל של חייליו. כשעמדו לצאת לקרב היה סולימאני מחבק כל אחד מהלוחמים. בנאומיו היה מפאר את השאהידים, ומתנצל בפני החיילים על שהוא עצמו עדיין לא הפך לשאהיד. לפי המיתוס, מכל פעולה מעבר לקווי האויב היה סולימאני מצליח להביא עזים כדי לספק אוכל מזין לחיילים, מה שהקנה לו בקרב העיראקים את הכינוי "גנב העזים".

עם תום המלחמה הוצב סולימאני במחוז הולדתו כרמאן, והופקד על הלחימה במבריחי הסמים ממרכז אסיה למערב. בכך הפך לאויב מספר אחת של שלטון הטליבאן באפגניסטן, שהכנסותיו התבססו גם על נתיב הסחר הזה. הצלחתו של סולימאני הביאה למינויו בשנת 1998 למפקד כוח קודס. הכוח, שהוקם ב־1990, הוא אחת מחמש הזרועות של משמרות המהפכה, ופועל בעיקר באזורים שבהם האיראנים שואפים לבסס את אחיזתם באמצעות שימוש בסוכני השפעה מקומיים. ח'אמנאי הגדיר את משימתו של הגוף הזה כ"הקמת תאים זהים לחיזבאללה בכל רחבי העולם". המפקד הראשון של הכוח, גנרל אחמד וחידי, הוא כיום שר ההגנה בטהרן. אחת מפעולותיו הראשונות של סולימאני כמפקד כוח קודס הייתה הידוק הקשרים עם חיזבאללה והעברת משאבים רבים לארגון, שהתמקד בתקופה ההיא במתקפות על כוחות צה"ל בדרום לבנון.
 

הנסיגה של ישראל מרצועת הביטחון, שנתיים אחר כך, נזקפה במידה רבה לזכותו של סולימאני וחיזקה עוד יותר את ההילה סביבו כאסטרטג מבריק. הדבר גם העניק רוח גבית לגישה של סולימאני, מה שהתבטא בהרחבת הסיוע האיראני לארגוני טרור אחרים, ובהם חמאס והג'יהאד האסלאמי. לדברי גורם בכיר באמ"ן, לסולימאני ולחסן נסראללה יש תחומי עיסוק משותפים רבים, המחייבים אותם להיוועץ ביניהם: המתרחש בלבנון ובסוריה, העימות מול דאעש, העימות בין עזה לישראל, וכמובן גם משלוחי נשק וסיוע שאיראן ממשיכה להעניק לחיזבאללה. לכוח קודס, ובפרט לסולימאני, יש כיום משקל מרכזי בכל הסוגיות החשובות שעומדות על סדר היום האיראני: פרויקט הגרעין, היחס למערב, ״ייצוא המהפכה״, העברת משלוחי נשק למדינות אחרות ועוד. נציגם מופיע באופן קבוע במועצה לביטחון לאומי של איראן – הגוף הכפוף למנהיג ומגבש למענו תוכניות מטה. במקביל לכוח קודס פועל משרד המודיעין האיראני, המקבילה למוסד הישראלי.

"יש התנגשות וכפילות גדולה בין שני הגופים האלה", אומר הבכיר באמ"ן. "המתח נובע מכך שאין הגדרה של גבולות אחריות בשום נושא, לא בפנים ולא בחוץ". לפקודתו של סולימאני, לפי ההערכות, עומדים 10־20 אלף חיילים, בעיקר איראנים אך גם מבני המיעוטים החיים במדינה. כולם דוברים פרסית וערבית, וכולם מאמינים אדוקים באסלאם ונאמנים למשטר האייתוללות. המגויסים לכוח קודס נשלחים למחנות אימונים בטהרן ובשיראז, ולמכללות ללימוד האסלאם בעיר השיעית הקדושה קום. לאחר מכן הם יוצאים למשימות בנות כמה חודשים בעיראק או באפגניסטן, שם ירכשו ניסיון מבצעי. 

"הם נחשבים ליחידת עילית, וכנראה הם הטובים ביותר באיראן - הן מבחינת פעולה קבוצתית, והן כאנשים יחידים שאמורים לבצע פיגועים או לאסוף מודיעין", מציין הגורם הבכיר באמ"ן. "עד אמצע העשור הקודם היו להם הצלחות רבות בפיגועים ובהעברת אמצעי לחימה, אך בשנים האחרונות יש גם כישלונות רבים - בעיקר מאז מלחמת לבנון השנייה. בין היתר נחשפו העברות של אמצעי לחימה לסוריה וללבנון, והתגלתה האחריות שלהם לניסיונות הפיגוע בתאילנד לפני כחצי שנה".

סולימאני ידוע כמפקד שדואג גם לחיילים הפשוטים בכוח קודס, אך בד בבד שומר על דיסטנס. הוא מכנה את עצמו "החייל הכי זוטר" ומסרב להניח לאחרים לנשק את ידיו לאות כבוד, אף שתפקידו הנוכחי הפך אותו לאחד האנשים החזקים באזור. בשנת 2008, כך לפי ה'וול סטריט ג'ורנל', העביר שליח מטעמו של סולימאני הודעה לגנרל דיוויד פטריוס, מפקד הכוחות האמריקניים בעיראק. "אתה צריך לדעת שאני, קאסם סולמאני, שולט במדיניות איראן ביחס לעיראק, לבנון, אפגניסטן ועזה", כתב בהתרברבות. "סולימאני הוא האדם היחיד עם הכי הרבה השפעה במזרח התיכון", תיאר אותו ג'ון מגווייר, בכיר לשעבר בסי־איי־איי שהוצב בעיראק. הוא מעורב בטרור נגד מטרות אמריקניות וישראליות. בשנת 2011, בדיון בוועדת ביטחון הפנים של הסנאט האמריקני, חבר קונגרס ולשעבר סגן יו"ר המטות המשולבים של צבא ארצות הברית הרהר בקול באפשרות לחסל את סולימאני. בעקבות זאת, כמאתיים איראנים חתמו על עצומת תמיכה במפקד כוח קודס, והרשת החברתית נשטפה בקמפיין שכותרתו "כולנו קאסם סולימאני".
 

בישראל מעולם לא הודיעו על רצון לחסל את סולימאני. לדברי הבכיר באמ”ן, "כוח קודס צריך לעשות פעולה דרסטית מאוד כדי שסולימאני יהפוך לבן מוות בעיני ישראל". גם בלי שמישהו יחסל את סולימאני, המנהיג העליון של איראן, אייתוללה עלי ח'אמנאי, מכנה אותו "השאהיד החי של המהפכה". סולימאני מקבל ממנו גיבוי מוחלט ויד חופשית לעשות שימוש במשאביה של איראן על פי שיקול דעתו. בהוקרה על שירותו העניק לו המנהיג בשנת 2011, באופן חריג, דרגת אלוף - כדרגתו של מפקד משמרות המהפכה, שסולימאני כביכול כפוף לו.  "מדיווחים שהתפרסמו בשנים האחרונות בתקשורת האיראנית והעולמית נראה שסולימאני מקורב מאוד לח'אמנאי", אומר ד"ר רז צימט, חוקר במרכז 'אליאנס' ללימודים איראניים באוניברסיטת תל־אביב. "יש ביניהם קשרים ישירים ואישיים, כאלה שלא מחייבים את סולימאני לעבור דרך מפקד משמרות המהפכה או מפקד הכוחות המזוינים כדי להגיע למנהיג העליון. אין ספק שתפיסת עולמו השמרנית, התייצבותו לצד ח'אמנאי במאבקים הפוליטיים באיראן בעשור האחרון וגם הצלחותיו בתחום המקצועי תרמו לקרבה הזו". על דרכי פעולתו של כוח קודס אומר ד"ר צימט: "צריך להבחין בין הנוכחות הפיזית של הכוח ובין הסיוע שהוא מעניק לגורמים מקומיים. במזרח התיכון, מאז מלחמת לבנון הראשונה פועל כוח קודס בסוריה ובלבנון, והוא הגורם המרכזי שמעביר סיוע לחיזבאללה. בשנות השמונים שהו באזור הזה כמה אלפים מלוחמיו. בעשור האחרון הנוכחות הפיזית שלו בלבנון פחתה משמעותית, אבל הסיוע לחיזבאללה באמצעותו נמשך". 

לאחר מלחמת לבנון השנייה השקיעה איראן יותר ממיליארד דולר בשיקום תשתיות חיזבאללה בדרום לבנון. לפי הערכת משרד הביטחון הישראלי, ארגונו של נסראללה קיבל כמויות נשק הגדולות פי שלושה מכפי שהחזיק לפני המלחמה, ובאיכות טובה יותר. "כוח קודס פועל היום גם בסוריה, ומסייע למשטר אסד במלחמת האזרחים", אומר צימט. "גם במקרה הזה לא מדובר בנוכחות אינטנסיבית, אלא בעיקר בהעברת סיוע - אמצעי לחימה, ציוד וטכנולוגיה. במקביל פועל בשטח כוח מצומצם יחסית, של כמה מאות לוחמים ויועצים המסייעים לצבאו של אסד".  יש להניח שללא המעורבות האיראנית בסוריה, משטר אסד לא היה מחזיק מעמד עד היום. למזלו של אסד, סולימאני ידוע כנאמן מאוד לבני בריתו, באיראן ומחוצה לה. "איראן תעשה מה שצריך כדי לשמור על אסד", אמר פעם מפקד כוח קודס לבכיר לשעבר במשטר העיראקי.

"אנחנו לא האמריקנים. אנחנו לא נוטשים חברים". נחישותם של האיראנים להציל את אסד גובה מהם גם קורבנות, ומאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה דווח לא פעם על אנשי משמרות המהפכה שנהרגו בקרבות. באוגוסט 2012 אף הצליחו המורדים הסורים לעצור 48 איראנים שנחשדו כאנשי כוח קודס המסייעים למשטר. איראן טענה כי העצורים הם תיירים שנסעו לביקור באתרים הקדושים לאסלאם, אך המורדים המשיכו להחזיק בהם עד שאסד הסכים לשחרר תמורתם יותר מאלפיים עצורים.  "פעילות של כוח קודס קיימת באזורים נוספים בעלי עניין לאיראן, בדגש על עיראק ואפגניסטאן", אומר צימט.

"מאז ההסלמה בעיראק דווח על שליחת אנשי משמרות המהפכה לזירה הזו כדי לסייע לממשל, ואף היו ידיעות על הרוגים איראנים בלחימה, אולם עיקר המעורבות של כוח קודס בעיראק היא עקיפה: אספקת אמצעי לחימה, מודיעין, סיוע אווירי וייעוץ צבאי וטכנולוגי. סולימאני עצמו ביקר לאחרונה בעיראק, ככל הנראה לצורך תיאום הסיוע. "במקומות שאיראן מייחסת להם חשיבות, כמו סוריה, לבנון, עיראק ואפגניסטאן, כוח קודס הוא גורם דומיננטי גם מבחינת ביסוס השפעה פוליטית. הדבר ניכר, למשל, במעורבות של סולימאני במגעים של איראן מול ממשל נורי אל־מאלכי בעיראק, שעסקו גם בעניינים פוליטיים ולא רק בסיוע צבאי".

כוח קודס פעיל אמנם בעיקר במדינות הערביות, שהוא מנסה להפוך לעושות דברה של איראן, אך אינו מצמצם עצמו רק למזרח התיכון. כוח העילית האיראני פרוש על פני כמה וכמה יבשות, ואפשר למצוא את טביעות אצבעותיו באזורי הגבול בין ארגנטינה וברזיל שבדרום אמריקה, במלזיה ובתאילנד שבמזרח הרחוק, וכן בסודן, במאוריטניה ובסומליה שבאפריקה. בתקופת מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר פעל כוח קודס גם בבוסניה והגיש סיוע למוסלמים שם. לכל משימותיו של הכוח, ולא משנה היכן, יש כותרת אחת: הפצת ערכי המהפכה. כלומר, הפצת האידיאולוגיה האסלאמיסטית־חומייניסטית, והקמת משטרים לפי מודל הרפובליקה האסלאמית של איראן. אייתוללה חומייני, שקבע את העקרונות המרכזיים של המהפכה, הוא שגם קבע כי חובה על כל איראני לייצא את ערכיה ולהביא את האסלאם לעולם כולו. 
 

"הפצת המהפכה היא ערך חשוב מאוד לאיראנים, וכוח קודס הוא כלי מרכזי למימושו", מסביר ד"ר אלדד פרדו, המשמש גם ראש מחקר באימפקט־סא (מכון לחקר הסובלנות והשלום בחינוך). "זה מתקשר לכינויו של המנהיג ח'אמנאי 'אימאם', כלומר שיש לו תפקיד של ח'ליפה – המנהיג של כל המוסלמים בעולם. זו התפיסה הדתית־אידיאולוגית הכוללת של האיראנים. אפילו בספרי הלימוד באיראן מודגש החיבור הישיר למנהיג. הפצת ערכי המהפכה היא בעצם שמירה על השלטון הדתי באיראן כמו שהוא, וחיזוקו במקומות אחרים". וישנה התוכנית האסטרטגית להפיכתה של איראן למעצמה אזורית. "האיראנים שואפים להקים מחדש את האימפריה הפרסית", אומר פרדו.

"יש עדויות רבות לכך שהעבר ההיסטורי שלהם עדיין חי בקרבם. הם כמובן לא אומרים בקול שבכוונתם להקים אימפריה, אבל הם מסתכלים לטווח הארוך ועובדים בהדרגה ובאופן מחושב. הם לא פועלים כמו דאעש, או כמו שעשו הנאצים. הם מעניקים סיוע למדינות מסוימות, ובדלת האחורית מכניסים את נושא המנהיג. האסטרטגיה שלהם היא לעורר מהפכות אסלאמיות בכל מדינות האזור, ולאחר מכן לאחד את כולן תחת ההנהגה של ח'אמנאי. היעד החשוב ביותר מבחינתם הוא להשתלט על ערב הסעודית, שבשטחה נמצאות הערים מכה ומדינה. הם עובדים על זה לטווח הארוך, ואם יצליחו - הם יהפכו למרכז העולם האסלאמי, וגם יהיו להם מקורות אנרגיה ללא הגבלה".

האם שנאת המשטר האיראני לישראל נובעת מהדת השיעית, או שמא זו החלטה אסטרטגית?
"מעורבת כאן הדת, שלפיה אין לישראל זכות קיום, אך השנאה הזו מורכבת מהרבה שכבות. זה התחיל באובססיה של חומייני עצמו נגד הישראלים והבהאים. כבר בזמן משטרו של השאה, חומייני לא אהב לראות את הישראלים שמגיעים לאיראן. לדעתי יש כאן גם יסודות של אנטישמיות הקשורה למוצא הארי של האיראנים. הם לא מוותרים על הגחמה הזו, של ראיית עצמם כחלק מגזע שארה״ב מקפחת. לכן יש באיראן היסטוריה של אנטישמיות חזקה מאוד, ויהודי המדינה סבלו מאוד במשך השנים. "בנוסף, כתנועה מהפכנית איראן מחויבת לתמוך במקופחים, והפלשתינים מוצגים שם כעם הכי מסכן בעולם ולכן צריך לעזור לו. זה גם נוח מאוד, כי בכל מדינות ערב שונאים את ישראל. דרך הסכסוך עם ישראל איראן חודרת למדינות אחרות, כמו לבנון למשל. ישראל היא הרי התירוץ לחימוש חיזבאללה, אחרת מה היה לאיראנים לעשות בלבנון? אותו הדבר לגבי חמאס וגורמים אחרים. אבל בסופו של דבר, זה לא שהם שולחים לכאן את אנשיהם שימותו במלחמה איתנו".

סולימאני עצמו נוהג להציג את הלחימה נגד ישראל כעניין בעל חשיבות רבה בעבור איראן. בנאום שנשא בחודש ספטמבר אשתקד אמר: "יש לנו מעמד דתי־פוליטי מכובד מאוד בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלנו, וזאת תוך השקעה קטנה מאוד. ב־15 השנים האחרונות הצלחנו להגיע להישגים גדולים בפלשתין, בלבנון ובעיראק – שלושה צירים מרכזיים במאבק שלנו נגד האויב. אפילו האויב מכיר בהישגים שלנו. שני הניצחונות – של חיזבאללה בלבנון כשאילץ את נסיגת צה"ל, ושל חמאס ב־2009 - מעוררים בנו כבוד, כי אלו פירותיה של המהפכה האסלאמית". 

על מבצע 'עמוד ענן' אמר סולימאני כי "הארגונים הפלשתיניים הצליחו, באמצעות הסיוע של חיזבאללה ושל איראן, להביס את ישראל. זוהי ראיה נוספת למעמד המרכזי של איראן באזור. חזית ההתנגדות, כמו של חיזבאללה, היא הכלי המרכזי בשמירה על האינטרסים הלאומיים של איראן. אנרגיית האנטי־אמריקה ואנטי־ישראל היא שמניעה את עמי האזור. זו סיבה נוספת לגאווה בשבילנו". גם בשבועות האחרונים סולימאני הגיב למתרחש בעזה. כשהחלו שיחות הפסקת האש בקהיר אמר סולימאני על הדרישה לפירוז הרצועה, בהודעה מיוחדת שפרסם בכלי התקשורת האיראניים: "שכל העולם ידע, פירוק נשק ההתנגדות הוא תעמולה שקרית. אלו פנטזיות וחלומות שלא יתגשמו, רצונות שישראל תיקח עמה לקבר. פלשתין היא הר געש שאי אפשר לכבות עד שנשמיד את המשטר הכובש. האירועים בפלשתין ממלאים את לבנו דם, כאב וכעס, שיתפרץ על הציונים בבוא העת. "איראן לא תפסיק לרגע אחד את תמיכתה בהתנגדות הפלשתינית, עד שנהפוך את האדמה, האוויר והיבשה לגיהינום בשביל הציונים. אנו מייחלים למות כשאהידים. למות כשאהידים בדרך לפלשתין ולירושלים היא התפילה של כל מוסלמי, וזו הגאווה שלנו. בשעה היסטורית זו לאומה המוסלמית אני קורא לכולם להשתמש ברובים, בנשק ובדם שיש ברשותנו, כדי להגן על האנושיות ועל האסלאם בפלשתין", כתב סולימאני.
 

אלה לא הצהרות בלבד. בשנים האחרונות פעל כוח קודס ברצועת עזה, במיוחד מאז ההתנתקות, וכן ביהודה ושומרון, בהענקת סיוע מגוון לארגוני הטרור. עם זאת, היחסים בין טהרן לארגונים הפלשתיניים ידעו עליות ומורדות, ובשנים האחרונות קשריה עם חמאס עלו על שרטון. "יש ביניהם הרבה עוינות שמקורה בשלל סיבות, למשל סירובו של חמאס לתמוך באסד, בן בריתם של האיראנים", אומר הבכיר באמ"ן. "כמובן, בכל פעם שיש עימות עם ישראל יש התקרבות בין חמאס לאיראן, וגם עכשיו אפשר להניח שהאווירה ביניהם קצת השתפרה.  "לאיראנים היה אינטרס להתערב בשיחות בקהיר, אבל הם לא הצליחו בכך יותר מדי. חוסר האמון ביניהם לא מאפשר להם יחסים באותה הרמה שיש בין איראן לחיזבאללה". 

ד"ר פרדו סבור דווקא שהאיראנים לא אהבו את המלחמה בעזה מהרגע הראשון. "יש להם עכשיו שיחות גרעין ודאעש על הראש. החשש הגדול באיראן הוא שישראל תכבוש את עזה, ועוד יותר מזה - שהיא תכבוש את דרום לבנון. גם לא היה להם נעים לראות את ההצלחה של כיפת ברזל מול הרקטות שנבנו בעזרת טכנולוגיה שהם העבירו לעזה. "אני לא רואה שלאיראנים היה יכול לצאת משהו טוב מהמשך המלחמה ברצועה, כשהטילים מתבזבזים ומצרים חונקת את הפלשתינים. לכן לדעתי הם העדיפו שחמאס יתגמש, ושכל הטילים בעזה יישארו במחסנים עד שלאיראן יהיה אינטרס להשתמש בהם. המלחמה הזו חיזקה את יכולת ההרתעה של ישראל כלפי איראן והזרועות שלה באזור".

ייתכן שהתרופפות האחיזה בעזה היא רק אבן ראשונה שנופלת מהחומה האיתנה שבנה סולימאני בשביל האיראנים, ובעקבותיה יבואו אחרות. בימים האחרונים התפרסמו בעיתונות הערבית דיווחים שלפיהם החליט ח'אמנאי ליטול מידי סולימאני את האחריות למעורבות בעיראק, ולהעבירה לידי גורמים אחרים.  בעיתון הערבי 'אל־חיאת' היוצא לאור בלונדון פורסם כי התיק העיראקי נמסר לוועדה בראשותו של עלי שמחאני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי ושר ההגנה לשעבר. בעיתון 'אל־שרק אל־אווסט' נטען כי סגנו של סולימאני, חוסיין המדאני, הוא שהחליף אותו כאחראי על פעילות איראן בעיראק.

בכירים שיעים עיראקים שצוטטו בשני העיתונים קשרו את השינוי הזה לכישלון המדיניות האיראנית בארצם: טהרן בחרה בשנים האחרונות לתמוך בממשלו של נורי אל־מאלכי (שהודח לאחרונה), שלא הצליח למנוע את התחזקות דאעש בצפון עיראק. מהימנותם של הדיווחים הללו אינה ברורה, והם כבר הוכחשו מפי גורמים איראניים. "אם המידע הזה אמין, הוא משמעותי הן בהיבטי מדיניות החוץ האיראנית והן בהיבטי הפוליטיקה הפנימית שם", אומר צימט. "ראשית, העברת האחריות מסולימאני לשמחאני היא עדות ברורה להכרה של הנהגת איראן בכישלון מדיניותה בעיראק. כנראה עורכים שם בחינה מחדש של האסטרטגיה שלהם, ושל היחסים עם גורמי הכוח המרכזיים בעיראק. שנית, אם סולימאני אכן נאלץ לוותר על חלק מסמכויותיו, הדבר עשוי להשפיע ישירות על מעמדו באיראן, במיוחד על רקע המתיחות בין משמרות המהפכה לנשיא רוחאני – מתיחות שצמחה בגלל המאמצים של רוחאני לצמצם את מעורבות המשמרות בפוליטיקה ובכלכלה, נכונותו לפשרות במשא ומתן הגרעיני, והסתייגותו מהעמקת המעורבות האיראנית בסוריה ובעיראק".
 

המאבק בין סולימאני לרוחאני מורגש היטב מאז הבחירות לנשיאות איראן ביוני 2013. אחד הכלים שבאמצעותו מנגח הנשיא את מפקד כוח קודס הוא התקציב: הסכומים המועברים לכוח קודס אמנם לא מופיעים בספר התקציב הגלוי של ממשלת איראן, אך בשנה האחרונה דווח בתקשורת האיראנית והמערבית כי רוחאני ביקש לצמצם את הסכום שבסעיף הזה. לכול ברור כי נשיא איראן מעוניין בדרך הזו לצמצם את הכוח שבידי משמרות המהפכה, ולהפנות משאבים לשיפור הכלכלה האיראנית על חשבון הסיוע לגורמים זרים, דוגמת המשטר הסורי. לא ברור עד כמה מאמציו של רוחאני עלו יפה, אך גם בציבור האיראני נשמעים קולות שדורשים לצמצם את המעורבות של ממשלתם בחו"ל ואת הסיוע שהיא מגישה לסוריה, לחיזבאללה ולארגונים הפלשתיניים.

ממדיה של הביקורת הציבורית הזו אינם ברורים ובינתיים אין לה השפעה משמעותית על מעמדו של סולימאני, אך היא עשויה לקבל משקל במקרה שמפקד כוח קודס יתמודד מול רוחאני במירוץ לנשיאות ב־2017.  מערכת בחירות מעין זו, אומר הבכיר באמ"ן, היא תרחיש אפשרי בהחלט. "בבחירות הקודמות דובר על סולימאני לתקופה קצרה כמועמד פוטנציאלי. נראה שאז הוא לא רצה לעזוב את תפקידו הנוכחי, שמביא לו הילה של ייצוא המהפכה והרחבת הגבולות הביטחוניים של איראן עד לים התיכון. כעת יכול להיות שבשל הצרת צעדיו בידי רוחאני הוא יחליט בכל זאת לפרוש ממשמרות המהפכה וללכת לפוליטיקה. במקרה כזה, כל תפקיד שהוא פחות מנשיא יהיה קטן עליו".

האם סולימאני עשוי לנצח את רוחאני, שזוכה לתמיכה גדולה בקרב הציבור באיראן? צימט סבור שמפקד כוח קודס יזכה לכל הפחות בתמיכה של בכירים בצמרת האיראנית, של משמרות המהפכה ושל הגורמים השמרניים במדינה. "שירותו הממושך במשמרות המהפכה, והדימוי הציבורי שלו כמעין גיבור לאומי בהחלט עשויים לסייע לו בפוליטיקה. יחד עם זאת, הפוליטיקה האיראנית כבר הוכיחה שכל אלה לא בהכרח מספיקים. מפקד המשמרות לשעבר מוחסן רזאי, או ראש עיריית טהרן ומפקד חיל האוויר לשעבר מוחמד באקר קאליבאף, ניסו להשתלב בפוליטיקה והצליחו באופן חלקי בלבד. שניהם התמודדו לנשיאות, וכשלו.
 

יש לזכור כי סולימאני מחזיק בהשקפת עולם שמרנית ואף רדיקלית, שעשויה להרחיק ממנו חלקים נרחבים בציבור האיראני". ביולי 1999, כשפרצו באיראן מהומות סטודנטים, היה סולימאני בין המפקדים האיראנים שהודיעו לנשיא מוחמד חאתמי כי אם המחאה לא תדוכא בתוך זמן קצר, משמרות המהפכה יתערבו ויביאו לסיומה. גם במהומות של שנת 2009 פעלו משמרות המהפכה ביד קשה נגד המפגינים. נשמעו עדויות שלפיהן אנשי חיזבאללה הגיעו לאיראן כדי להשתתף בדיכוי המהומות, מה שקשר את כוח קודס ובפרט את סולימאני לנושא. 

"בשנה האחרונה השמיעו בכירים במשמרות המהפכה, ובהם גם סולימאני, ביקורת מרומזת על מדיניות הנשיא  רוחאני בתחומי הפנים והחוץ, בדגש על נכונותו לפשרות בסוגיית הגרעין", מוסיף צימט. "עד כה לא הביאו המחלוקות הללו למשבר פומבי חריף בין הנשיא למשמרות המהפכה, בעיקר לנוכח העובדה שרוחאני עדיין זוכה לגיבוי מצד ח'אמנאי. יש להניח שאם המנהיג יחליט להסיר את תמיכתו מהנשיא, כפי שקרה בשלהי כהונתו של אחמדינג'אד, חילוקי הדעות עשויים להתרחב עד כדי משבר של ממש". 

סולימאני, אדם פיקח לכל הדעות, מבין היטב שכשם שקידום האינטרסים של איראן במזרח התיכון חיזק את מעמדו במדינה, כך גם שרשרת האירועים האחרונה – החרפת המשבר בעיראק, התחזקות דאעש והתמשכות המלחמה בסוריה - עלולה להחליש אותו. האיש שהותיר טביעות אצבעות בכל פינה במזרח התיכון, מגלה בימים אלה כי גורלו כרוך בגורל האזור, לטוב ולרע.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg