הוסר החשש: הישראלי שנחשד כי חלה באבולה שוחרר
האדם שנחשד בנשיאת הנגיף הובהל לבית החולים מאיר בעיר ולאחר ששהה בבידוד הוסר החשש כי חלה במחלה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בשבוע שעבר אזרחית ניגריה אושפזה בירושלים לאחר שהיה חשש שנדבקה בנגיף האבולה. העובדת הזרה הגיעה לבית החולים כשהיא מתלוננת על חום ושורה של סימפטומים שהעידו על אפשרות כי בדמה נמצא הנגיף של המחלה המשתוללת במערב אפריקה.
בבית החולים שערי צדק בבירה החליטו שלא לקחת סיכונים, בשל העובדה כי האישה הגיעה ממדינה בה הנגיף נפוץ יחסית, והחליטו לשים אותה בבידוד בתא לחץ. לאחר בדיקות שנערכו לה התגלה כי היא אינה סובלת מהנגיף הקטלני.
ב־31 ביולי הודיע ארגון הבריאות הבינלאומי כי מספר המתים מאבולה הגיע ל־826, מתוך 1,440 מקרים ידועים. השבוע קבע הארגון שמדובר בסכנה עולמית, ובאופן נדיר הכריז על מצב חירום בינלאומי. ממשלות באפריקה הכריזו אף הן על מצב חירום בשטחיהן.
בעקבות ההודעות הדרמטיות החליט האיחוד האירופי להקצות סכומי כסף גדולים להתמודדות עם האבולה, וארה“ב הודיעה שתשלח לאפריקה הדוויה מומחים שיסייעו למאבק במגפה. במקביל קראו ממשלות היבשת לאזרחיהן לא להפיץ שמועות העלולות לגרום ל“היסטריה המונית“, אבל נראה שההיסטריה כבר קיימת, ומצדיקה את עצמה: תושבי הכפרים בורחים לג‘ונגלים או לערים, הופכים לנוודים ומפיצים עוד ועוד את הנגיף.
בחצי השנה האחרונה נרשמו 1014 מקרי מוות כתוצאה מאבולה, מתוך 1,848 מקרים מדווחים של הידבקות או חשד להידבקות. מגפת האבולה, שבמשך שנים נדמה היה שעברה מן העולם, שוב משתוללת, בהתפרצות הגדולה והקטלנית ביותר אי פעם.
דרגת הסיכון הביולוגי של מחלת השפעת היא 1. האיידס זוכה לדירוג 2. לנגיף האבולה הוענק הדירוג 4. ובמילים אחרות: המחלה הזו מוגדרת כקטלנית פי שניים מהאיידס. הנגיף שהגיע מזאיר (כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) הוא האימה הרפואית הגדולה מכולן – יותר מסארס, משפעת החזירים, משפעת העופות ומשאר מגפות שמיקדו תשומת לב עולמית בשנים האחרונות.
נגיף האבולה משתייך לנגיפים מסוג פילו־וירוס, שצורתם מזכירה תולעת (“פילו“ בלטינית). יש כמה זנים של אבולה, שקרויים על שם המקומות שבהם התגלו. הקטלניים הם הזנים של זאיר וסודן והזן הבונדיבוגי, שהתגלה רק ב־2007. זן חוף־השנהב אינו קטלני לבני אדם, וכך גם זן רסטון (עיר בוויריג‘יניה, ארה“ב), שתוקף קופים בלבד.
התסמינים מופיעים אצל בני אדם 4־16 ימים לאחר ההדבקה. האבולה מתחילה לרוב כמחלה דמוית שפעת שמחמירה במהירות. בשלב הראשון סובל החולה מכאבי ראש, ולאחר מכן מופיעים חום גבוה, עייפות ושלשולים. כעבור כמה ימים מצטרפות לכך הקאות בלתי פוסקות, והקיא הולך ונעשה שחור ויבש ככל שחולף הזמן. ימים אחדים לאחר מכן מתחילים דימומים ושטפי דם פנימיים וגם חיצוניים – מהאף, מהפה ומהעיניים, שנעשות קפואות, אדומות ומבריקות.
‘אבולה זאיר‘, הזן המסוכן ביותר של הנגיף, תוקף כל איבר ורקמה בגוף האדם למעט העצמות ושרירי השלד, והופך אותם לרפש מעוכל. במחזור הדם של החולה מתחילים להופיע קרישים, והדם מתעבה ומאט את מהלכו. הקרישים נצמדים לדופנות כלי הדם עד לסתימתם. נקודות מתות מתחילות להיווצר במוח, בכבד, בכליות, בריאות, במעיים, באשכים וברקמות החזה.
העור מתמלא בועות לבנות זעירות, מנוקדות כתמים אדומים שנראים כפריחה. אחר כך מתהווים בעור קרעים, שמהם פורצים שטפי דם. שטח הלשון מתקלף, מה שמסב לחולה כאבים איומים. גם חלקו האחורי של הגרון והדופן הפנימית של קנה הנשימה יכולים להתקלף, והרקמות המתות מחליקות אל תוך הריאות. שריר הלב מתרכך ומדמם לתוך החדרים, ודם נסחט ממנו לתוך חלל בית החזה. המוח נחסם בתאי דם מתים.
הנגיף הורג רקמות רבות כשהחולה עדיין חי, ויוצר נמק נקודתי זוחל שמתפשט דרך כל האיברים הפנימיים. הכבד נהרס ונרקב, הכליות מתמלאות בקרישי דם ותאים מתים ומפסיקות לתפקד, והטחול הופך לקריש דם קשה. הנגיפים עוברים מאיבר לאיבר, מנצלים אותם כדי להתרבות, מפוצצים אותם בזה אחרי זה ומביאים על החולה את קצו. בגוף המת מתגלים איברים פנימיים הרוסים לגמרי, וחלק גדול מהרקמה נמס ונעשה נוזלי.
הסכנה שבאבולה אינה רק גורלם הנורא של החולים, אלא גם קלות ההדבקה. הנגיף מופרש בכל נוזלי הגוף – ובכלל זה כמובן הדימומים וההקאות הנלווים למחלה - ומועבר באמצעותם לאנשים אחרים. דווח גם על מקרים של נשים שנדבקו באבולה בעקבות מגע מיני עם גברים שכבר החלימו. מנגד, שיעור ההדבקה אינו גבוה: רבים מהחולים מתים בתוך זמן קצר, עוד לפני שהספיקו להדביק אחרים. מעריכים שחלק ממקרי ההדבקה בהתפרצות הנוכחית אירעו בגלל שימוש חוזר במזרקים או במכשירים רפואיים שלא עוקרו כראוי. בידוד של החולים והקפדה על השלכת מזרקים משומשים וכפפות היו עשויים למנוע את התפשטות המגפה.
הנגיפים ככל הנראה אינם מועברים באוויר, ועם זאת יש חוקרים שחושדים שקיימת הדבקה גם בדרך זו. לפי אחת הטענות הדבר התגלה במקרה במהלך ניסוי שנערך בווירג‘יניה, במעבדה צבאית העוסקת במחקר ביולוגי ובפיתוח חיסונים.
האפשרות שבנסיבות מסוימות מועבר הנגיף דרך האוויר עלתה גם מניסוי שנערך באוניברסיטת מניטובה שבקנדה. ארבעה גורי חזירים שנשאו את הנגיף שהו בחלל משותף עם ארבעה קופי מקוק בריאים, בלי שיוכל להיווצר מגע בין שתי הקבוצות. לאחר כשבוע לקו שניים מהקופים במחלה, וימים ספורים לאחר מכן נדבקו גם השניים הנותרים. עם זאת, החוקרים העלו את ההשערה שטיפות מים שניתזו בזמן ניקוי תאי החזירים הגיעו לשטח המחיה של הקופים וגרמו להם להידבק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם