משחקי הכס: תפקיד הרמטכ"ל הפך לכיסא מפלט
שלושת הרמטכ“לים האחרונים לא נבחרו לתפקידיהם כמקובל בצה“ל מזה דורות. ארבעת הרמטכ“לים האחרונים פרשו לאזרחות עם טעם רע. כיצד תשפיע פרשת אשכנזי־הרפז על בחירת הרמטכ"ל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ארבעת הרמטכ“לים האחרונים פרשו לאזרחות עם טעם רע: משה בוגי יעלון הודח למעשה מן התפקיד מפני שלא יישר קו עם תוכנית ההתנתקות, והזהיר כזכור שהיא תעניק רוח גבית לטרור. חלוץ, כאמור, התפטר. אשכנזי בילה חצי קדנציה במלחמת עולם עם שר הביטחון, ובקרוב יגיע אולי לבית המשפט. והרמטכ“ל הנוכחי היה מעדיף להיות כבר באזרחות – מלחמת עזה הארוכה (מדי), לא מיטיבה עם מצב הרוח שלו וגם לא עם של בכירים אחרים בצה“ל. אף שחמאס הוכרע, יש לא מעט סימני שאלה על הדרך שבה הופעל הכוח, על רמת המוכנות של כוחות היבשה ועל היערכות המודיעין.
אז אם מדובר בתפקיד שהסיכויים לצאת ממנו כמטאור פוליטי וכמועמד לראשות ממשלה, כפי שהיה בעבר, הם אפסיים כיום, מדוע מתחוללת מלחמת עולם על המשרה המסוכנת כל כך? משום שאנשי הצבא שואפים לראות את עצמם בראש הפירמידה לאורך שנים ארוכות, ואינם יכולים לוותר על החלום.
לאור התלהטות המירוץ, כדאי לעשות קצת סדר: האלוף (מיל‘) יואב גלנט, שזרק את עצמו השבוע לזירה, הוא בעיקר מועמד מטעם עצמו: הסיכוי ששר הביטחון יעלון יחתום על המינוי שלו שואף לאפס. כמו תמיד, (כמעט) הכול אישי: יעלון מזהה את גלנט, שהיה המזכיר הצבאי של שרון, עם פורום החווה שהוא מתעב. כמה מהדברים הקשים שכתב יעלון בספרו על פורום החווה מחווירים לעומת הדברים שהוא אמר על החבורה בעל פה למקורביו. חברו הטוב של יעלון מן הגרעין, השופט דוד רוזן, שמע מיעלון שוב ושוב אותם דברים, שמן הסתם השפיעו עליו בגזר הדין הקשה שקצב לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.
ניתוח קר מעלה שאין גם שום סיכוי שנתניהו יילך ראש בראש נגד יעלון כדי למנות את גלנט: נתניהו יודע להילחם על מינויים שחשובים לו, אבל בדרך כלל מדובר על אנשים מה“מחנה“. במערכת הביטחון מייחסים את המינויים של יורם כהן לראש המוסד, הרצי הלוי לראש אמ“ן וכנראה גם יוסי כהן לראש המוסד הבא – שלושתם באים מרקע דתי “ליכודניקי“ בירושלים – להתערבות נתניהו. עם גלנט אין לנתניהו שום עבר משותף, רק טראומה, כשנאלץ לבטל את המינוי שלו בסיבוב הקודם, לפי המלצת היועץ המשפטי לממשלה. זה קרה בגלל פרשת הקרקעות במושב של גלנט, ולא בגלל פרשת “מסמך הרפז“, גם אם סוגיית הקרקעות יצאה מכל פרופורציה.
נשארנו בעיקר עם שני המועמדים הטבעיים: סגן הרמטכ“ל הנוכחי, האלוף גדי אייזנקוט, והסגן שקדם לו, יאיר נוה – שגם הוא חזר לצה“ל מהאזרחות אחרי מלחמת לבנון השנייה.
אייזנקוט התבשל לתפקיד במשך שנים ארוכות, בכל התפקידים הנכונים, אבל הוא לא נחשב כריזמטי. המנהיגות שלו היא מהסוג שמכונה בצה“ל מנהיגות “שקטה“. הוא אינטיליגנטי, אבל לא סוחף, והמעורבות (הנאיבית) שלו בהעברת מסמך הרפז לחדשות ערוץ 2 היא כתם שרודף אחריו כבר שנים.
נוה לא נספר על ידי התקשורת כמועמד לתפקיד, אבל יש לו הבטחה משר הביטחון שמועמדותו בהחלט נשקלת. אחרת לא היה נשאר בהמתנה להתמודדות במהלך השנים האחרונות.
ככלל, צה“ל לא נמצא באחת התקופות המזהירות בתולדותיו. חבורת הפיקוד הבכירה חסרה דמויות שאינן קונפורמיסטיותֿ.
האם מובטח שבפברואר נוה או אייזנקוט ייכנסו ללשכת הרמטכ“ל? בהחלט לא. שר הביטחון וראש הממשלה יכולים להאריך את כהונתו של גנץ בשנה נוספת, לבשל בינתיים מועמד מדור צעיר יותר או ללכת על מינוי אלוף שלא היה סגן רמטכ“ל (בניגוד לתפיסת יעלון, שכל רמטכ“ל חייב להיות סגן קודם לכן).
מרתקת לא פחות השאלה מי יהיה סגן הרמטכ“ל הבא אחרי אייזנקוט. היא תקבע מי יהיה הרמטכ“ל שאחרי הבא, בעוד יותר מארבע שנים: אם ימונה לתפקיד מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, גדולים הסיכויים שאביב כוכבי יחליף אותו וימשיך משם לרמטכ“לות. אלוף פיקוד הצפון, יאיר גולן, שהיה רחוק מסערות הדרום בקיץ הזה, היה מעדיף להיות הסגן השני בקדנציה של הרמטכ“ל הבא. וגם אלוף פיקוד המרכז לשעבר ניצן אלון, שלא זכה לראשות אמ“ן. אבל רק אחד יזכה בכך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם