הפלסטיני שרץ לראשות ברלין: "גאה בקהילה היהודית"
ראאד סאלח, שנולד בכפר סבסטיה שבשומרון, עשוי להיבחר בקרוב לראשות העיר הגרמנית. בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי הוא מתייחס לשורשיו הערביים, מבטיח לבקר ב"יד ושם" כשייבחר ומשדר מסר מרגיע לקהילה היהודית בעיר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
העצים נגדעו כולם בהוראת אדולף היטלר, שחשש כי אלה יפריעו למצעדי הנאצים שהתקיימו כאן מסוף שנות השלושים. במשך כל הפגישה מנקרת המחשבה מה היה קורה אילו באחד ממצעדיו היה היטלר מסיט את ראשו ורואה שבבית הקפה 'דרסלר', באונטר דן לינדן 39, יושבים להם מוסלמי-גרמני שמתמודד על ראשות עיריית ברלין ועיתונאי יהודי ממדינת ישראל.
אבל בחוץ לא מתקיים כרגע מצעד לפידים נאצי וסתם מתנהלות להן עבודות בכביש. על עצי התרזה שומרים כאן מכל משמר: רק זה חסר להם, שאיזה טרקטור יגדע בטעות את אחד העצים הצעירים. בעיר שבה כל אבן היא מצבה וכל בניין הוא סמל, גם לוקאס מפעיל הדחפור יכול לגרום לתקרית עם השלכות שיגיעו לדיון ברייכסטאג.
סאלח בן ה-37 נולד בכפר סבסטיה בשומרון, והיגר עם משפחתו בעודו ילד לגרמניה.
אחרי שעבד בסניף 'בורגר קינג' בעיר, התקדם בסולם הדרגות ולבסוף הפך לאחד מבעלי השלוחה הברלינאית של חברת ההמבורגרים. משם עבר לפוליטיקה, וכבר שנים הוא פעיל בכיר בסניף המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית (SPD) בברלין. את גבולות ברלין חצה שמו לראשונה רק לפני פחות מחודש, כאשר ב-26 באוגוסט הודיע ראש עיריית ברלין המכהן, קלאוס ווברייט, כי הוא מתפטר מתפקידו. סאלח הודיע מיד כי הוא מתמודד על התפקיד, שעד הבחירות הכלליות ב-2016 נתון בידיהם של כ-18 אלף חברי המפלגה. לסאלח הצטרפו מאז שני מתמודדים נוספים, וב-11 בדצמבר הוא עשוי - או עלול, תלוי את מי שואלים - להיות המהגר הראשון שעומד בראש בירה אירופית.
סאלח מודע היטב להדים שסיפורו מעורר בעולם, ובעיקר בישראל, ולכן הוא מבקש שנערוך את הריאיון בגרמנית, כדי שדבריו לא יובנו שלא כהלכה. לבסוף מסוכם שלאחר פגישתנו, שהתקיימה באנגלית, אשלח לו בדוא"ל את הדברים שעליהם שוחחנו, והוא ישחזר את התשובות בכתב.
מהו המסר שלך לישראלים וליהודים החיים כיום בברלין?
"בברלין נמצאת הקהילה היהודית הגדולה ביותר בגרמניה, ואנו גאים בכך. הידידות בין גרמניה וישראל לא רק שייכת להיסטוריה אלא גם חשובה לעתיד. אשמח מאוד לראות את החיים היהודיים בבירת גרמניה ממשיכים להתפתח בדרך חיובית. יש כאן פוטנציאל ענק והזדמנויות מצוינות.
"בעבר ייסדתי שני ארגונים בשפנדאו (המחוז בברלין שבו מתגורר סלאח - א"ש). האחד הוא 'שולחן עגול' נגד אנטישמיות, שנאת זרים ואי-סובלנות. השני הוא פורום דו-שיח בין-דתי. אנחנו מתמקדים במשותף במקום להתמקד במפריד. אני משוכנע שברלין יכולה להיות בית לכל אחד - לא משנה מאיזו דת, רקע אתני או זהות מינית. אני בעד חברה פתוחה וסובלנית, שיש בה מצד שני גם חוקים ברורים. אחד החוקים הללו הוא: לאנטישמיות אין מקום ברחובות גרמניה".
האם אתה חושב שלעובדה שנולדת בשומרון והיגרת לגרמניה תהיה השפעה על בחירתך לראשות העיר?
"הגעתי לגרמניה בגיל חמש, וברלין היא ביתי. כמובן, אנשים מתעניינים בסיפור האישי שלי, ובשורה אחת הוא כזה: אני סוציאל-דמוקרט גרמני עם שורשים ערביים, מוסלמי וברלינאי בלבי ובנפשי. העיר שלי היא כור היתוך, ולכן אני לגמרי משתלב בה".
כמי שעד כה התעסק רק בעניינים פנימיים, סאלח לומד את סוגיות החוץ ומשתדל שלא ליפול בפחים יקושים – בוודאי בהתחשב בביוגרפיה שלו - כמו למשל התייחסות מפורטת מדי לסכסוך הערבי-ישראלי. ניכר שהוא לא ידען עצום בנושאים פנים-ישראליים, אבל האמת היא שכפוליטיקאי מקומי אין סיבה שיהיה כזה. בסביבתו אומרים כי הוא תומך, כמו שאר בכירי מפלגתו, בפתרון "שתי מדינות לשני עמים", אולם לשאלתנו כיצד לדעתו צריך להסתיים הסכסוך במזרח התיכון הוא משיב: "אני מקווה שהשלום יגיע במהרה. אני מכיר אנשים רבים משני הצדדים, והם רוצים רק זאת - שלום וביטחון. אני חושב ששני הצדדים כמהים לכך".
כמו בכל פעם שפוליטיקאי מתמודד על תפקיד, הדעות בציבור חלוקות. הפעם, הן חלוקות באופן מעניין במיוחד - הן בתגובותיהם של יהודים וישראלים החיים בברלין והן בתגובות הרחוב הגרמני.
רב קהילת ברלין, הרב יצחק ארנברג, אומר כי בקהילה ישנם רבים שמביעים חשש מבחירתו של סאלח ומתנגדים לכך. לעומתו, הרב הראשי של חב"ד בעיר, הרב יהודה טייכטל, שמגדיר עצמו כחבר אישי של סאלח, מדבר אחרת: "מבחינת דרך ההנהגה שלו, אכפת לסאלח שיהיו כאן חיים יהודיים וחשוב לו להילחם נגד אנטישמיות. כשהייתה הפגנה בברלין נגד יהודים הוא התקשר ואמר לי: 'כאזרח ברלין וכמנהיג מפלגה תדע שאני נגד זה', וגינה את ההפגנה בכל לשון אפשרית. זה לא קרה מאינטרס כלשהו, כי הדבר אירע הרבה לפני התפטרותו של ראש העיר. סאלח הוא אדם מאוד חכם ופתוח, וכחלק מהחברות בינינו אנחנו לא מדברים בכלל על נושאים פוליטיים הקשורים לישראל. זה גם לא שייך לתפקידו הנוכחי בעיר".
עיתונאי גרמני בכיר, שנחשב כאוהד ישראל וביקש לא להזדהות בשמו, מביע תמיכה בלתי מסויגת במועמדותו של סאלח. "אם מישהו פוסל אותו בגלל הרקע האתני שלו, זו גזענות נטו והדבר בלתי נסבל", הוא אומר נחרצות.
אבל יש גם קולות אחרים: סבסטיאן שוץ, עורך דין ברלינאי לא יהודי, שאביו, קלאוס שוץ, היה בעבר ראש עיריית מערב ברלין, לא מסתיר את דעתו השלילית על אפשרות בחירתו של סאלח: "אני מקווה שהוא לא ייבחר. אין לי שום דבר רע לומר עליו כי אני לא מכיר אותו אישית, אבל ברלין השיגה את מעמדה כי הייתה כאן רב-תרבותיות לא פוליטית. ברגע שהוא ייבחר – ירצה בכך או לא – העניין יהפוך לפוליטי, וזה לא טוב לברלין. הדבר נכון לא רק לגבי מועמד פלסטיני, גם אם היה מדובר בתורכי זו הייתה דעתי. אני בטוח לגמרי שהוא לא ישתמש בעניין הפלסטיני, אבל אני לא חושב שברלין זקוקה לכך".
שוץ נוגע בנקודה מעניינת נוספת: "כל ראש עיר בברלין מגיע באופן מסורתי ל'יד ושם', ואני חושב לעצמי איך כולם ירגישו כשהוא יעמוד שם, ב'יד ושם' - האם זה לא יהיה מוזר".
אני שואל את סאלח אם יבוא לבקר ב'יד ושם' אם ייבחר. "מובן שאגיע לאתר הזיכרון החשוב הזה לקורבנות השואה", הוא משיב בחדות, "ביקרתי באושוויץ-בירקנאו עם נערים צעירים. רבים מהם בני מהגרים, רבים מהם מוסלמים.
מה אתה משדר למהגרים לעיר, וכן לאוכלוסייה הוותיקה, שחלקה חושש מההגירה?
"לברלין יש הרבה ניסיון עם אוכלוסייה מגוונת. במשך מאות בשנים מהגרים ופליטים מגיעים לעירנו ומוצאים בה בית חדש. הגירה היא לא משהו יוצא דופן בברלין אלא מציאות נורמלית. מה שכן, חייב להיות ברור: ההשתלבות בחברה הגרמנית חייבת להתחיל ברגע שמגיעים לכאן. אנחנו מצדנו חייבים לדאוג שילדים ילכו לגנים ולבתי ספר, ולארגן כאן חברה מגוונת ורבת צבעים. אנחנו לא מדירים אף אחד מהחברה, אלא מחפשים דו-שיח. כבוד, סובלנות ונימוס הם המרכיבים של שלום חברתי".
לבסוף, אתה לא חש לפעמים כמו סמל לתהליכים גדולים שעוברים על ברלין על אירופה?
"הייתי פועל במסעדת מזון מהיר ולאחר מכן בעל עסק. אני מבין את שני הצדדים בכלכלה שלנו, ואני רוצה לעודד אנשים ולתת להם את התקווה שהם יכולים להיות חלק מהצלחת העיר גם אם לא נולדו עשירים ותנאי הפתיחה שלהם לא היו מזהירים. אחותי מספרת על שני ילדים בכיתה של בתה, אחד הגיע מלבנון והשני מסרביה - שניהם אמרו שהם רוצים להיות 'כמו ראאד'. אם הסיפור האישי שלי יוכל לתת מוטיבציה לילדים ולילדות לעבוד קשה ולסלול את דרכם, אני אהיה מאושר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם