מדוע נעלמו כל הערבים מהעיר העתיקה של עכו?
טוביה טננבום מסתכל על העיר הצפונית וחוזר עם תובנית לגבי הסובלנות ההיסטורית. סדרת כתבות מיוחדת ל-nrg
עוד חדשות ב-nrg:
- מח“ט צנחנים: שמחים מאוד שנכנסנו להילחם בעזה
- חידוש המו"מ בקהיר: "שיחות ראשוניות בלבד"
- נתניהו: "אבסורד להקל על איראן כדי שתילחם בדאעש"
אני לא מכיר איש בעכו, בעיר החדשה או הישנה – מה שאומר שאני מוכרח למצוא מלון. אני מנסה למצוא לי חדר במלון, אולם האפשרויות מוגבלות מאוד. אם להיות מדויק יותר, יש רק חדר פנוי אחד בכל העיר העתיקה של עכו, במקום שקרוי הוסטל "שער עכו".
לא עולה בדעתי, בהיותי אדם כה נאיבי, שיכולה להיות סיבה לכך שמקום זה הוא היחיד עם חדדים פנויים, ומיד אני מזמין את החדר. אלא שכשאני נכנס לחדר, ולאחר נסיעה ארוכה, אני מבין את טעותי. החדר מסריח, ושום דבר בו לא פועל. כל דבר שאני נוגע בו מרעיש כאילו הוא עומד להתפרק – ותהיה זו ידית, הדלת או מגירה.
עם זאת, אני מוכרח להודות, בהוסטל "שער עכו" הזה יש משהו מאוד מושך. ה"דבר" הזה הוא ואלד, בעלי המקום. ואלד מצחיק ומסביר פנים, ואם הוא אוהב אותך הוא ייתן לך קפה נהדר, חינם אין כסף.
רבים מבני משפחתו, הוא אומר לי בעודו שותה את הקפה המר-מתוק שלו, רגעים אחרי שהגעתי, לא מתגוררים יותר בעכו. הם עברו לברלין, לפרנקפורט ולאמסטרדם. מדוע? "לפני 1948, היהודים היו מפוזרים בכל העולם, אבל כעת זה אנחנו". איך יכול להיות? "היהודים דחקו אותנו מארצנו".
עוד כתבות של טוביה טננבום ב-nrg:
- למה אני אוהב את "דאעש", וגם את המתנחלים?
- מה קורה כשחמאס מבקיע גול במשחק נגד ישראל?
- למה יהודים גורמים להשמנה, ואיך פותרים זאת?
איך היהודים עושים זאת? פשוט מאוד. לפני שנים רבות, מספר לי ואלד, ישראל המציאה תוכנית גאונית: היא הציעה ליהודים שמתגוררים בעיר העתיקה של עכו בתים חדשים בעיר החדשה, אבל החזיקה את הערבים בעיר העתיקה, כשהיא משאירה אותם עם מערכת ביוב שבורה ועכברושים. כתוצאה מכך, הערבים עזבו את עכו ועברו לגרמניה ולהולנד.
אם הערבים והיהודים עזבו, אני תוהה לעצמי, מי מתגורר בימינו אלה בעיר העתיקה של עכו? אני נפרד מוואלד לשלום ויוצא לבדוק.
כשאני הולך ברחובות העיר העתיקה של עכו אני שומע ערבית, גרמניה, אנגלית וקצת עברית. אבל יותר מכול, אני שומע ערבית. האם הערבים חוזרים מפרנקפוט מבלי לומר זאת לוואלד? יכול להיות, לא?
אולי אני צריך לרוץ להוסטל "שער עכו" ולומר לוואלד שמשפחתו חזרה. אבל לפני שאני עושה זאת, אני מתחבר לאישה מקסימה בשם פסקל, שעובדת במשרד התיירות של עכו.
בת כמה העיר העתיקה, אני שואל אותה. "חדשה למדי", היא אומרת לי – משהו כמו 1,800 שנה. העיר העתיקה האמיתית, ולמעשה אפילו יותר מאחת מהן, יכולה להיראות בימינו בכמה חפירות עמוק מתחת לכפות רגלינו. כאשר כמה פולשים כבשו את העיר הם השמידו אותה, ואז נכנסו ובנו אחת חדשה על השאריות של הישנה.
מה קרה לעכו התנ"כית? "נהרסה לפני עידן ועידנים". איך נבנתה העיר העתיקה הנוכחית? "אחמד אל-ג'זאר, המושל העות'מני, בנה אותה. הוא היה שליט חזק, ואפילו נפוליאון, אשר הטיל מצור על העיר, הובס בידיו".
בעקבות, פירושו של "אל-ג'זאר" הוא "טובח העם". האם קיבל את השם הזה בגלל שהביס את נפוליאון? לא ממש. לאחמד, מספרת לי פסקל, היו 37 נשים. יום אחד, כאשר היה הרחק משם לרגל עסקים, לחשה ציפור באוזניו שאחת מנשיו בגדה בו. הוא חזר מיד לארמונו והורה לכל נשותיו לעמוד לפניו בשורה. הוא היה בטוח, הסבירה לי פסקל, שאם יסתכל לנשותיו ישר בעיניים הוא יוכל לקבוע מי האישה הבוגדת. אבל זה לא עבד כפי שתכנן: הוא הסתכל לתוך עיני נשותיו, אחת אחרי השנייה, אבל אף זוג עיניים לא בלט. וכך, כשהוא לא יכול לוודא מי מנשותיו בגדה בו, הוא כרת את ראשן של כל 37 הנשים.
פסקל מספרת לי שלאחמד, אגב, היה יועץ כלכלי יהודי בשם פרחי שעבד למענו. יום אחד, סתם כך, החליט אחמד לעוור אותו בעין אחת ולהטיל מום בידו האחת. היהודי, חצי עיוור וחצי נכה, לא זז אפילו לשנייה והמשיך לשרת את אדונו בנאמנות.
זהו יום שבת היום, אבל גברת פסקל לוקחת אותי לטיול בסוק – השוק של העיר העתיקה. אני לא יכול לקלוט פתח ביוב פתוח או עכברושים מגעילים, אבל במקום אני שם לב שהמקום מפוצץ בקונים ותיירים, שרובם מדברים עברית.
כמה יהודים, אני שואל אותה, מתגוררים בעיר העתיקה? "היהודים קונים כאן, אבל אף יהודי אינו מתגורר כאן". זה לא תמיד היה המצב, היא מספרת לי. בימים עברו היהודים נהגו להתגורר כאן, וחלק היו למעשה רבנים גדולים שבתי הכנסת שלהם היו כאן. עד לפני עשר שנים, היא מוסיפה, היו שלטים על חומות העיר העתיקה של עכו שהצביעו לעבר בתי כנסת אלו, אולם הערבים שמתגוררים פה הורידו אותם. "הערבים בפרנקפורט", כך מתברר, לא ממש נמצאים בפרנקפורט.
אנו נמצאים בתוך בישראל, בתוך מה שנקרא "הקו הירוק". איך יכול להיות שיהודים לא מתגוררים כאן? במקום לענות, פסקל מצביעה לשלטים הרבים בקירות - שלטים שנראים דומים מאוד לשלטי רחוב אבל למעשה אינם כאלה. אלו שלטים של ציטוטים מהקוראן, ופסקל מסבירה אותם למעני: "התנועה האסלאמית הציבה מאות ציטוטים מהקוראן בכל העיר העתיקה בערך לפני עשר שנים, והחליפה את השלטים היהודיים". הרשויות הישראליות, היא מבהירה את הנקודה, הניחו לשלטים החדשים להישאר.
מדוע? "הישראלים מפחדים שאם יורידו את השלטים של הקוראן יצלמו אותם פעילי שלום אירופים, שישתמשו בחומר זה בשביל להאשים את ישראל בדיכוי האסלאם ומוסלמים".
הגיע הזמן, אני חושב, שאשוטט בעיר בכוחות עצמי, ואני נפרד לשלום מפסקל. כמה רגעים מאוחר יותר נתקל מבטי במסגד נהדר, אחד המסגדים המקושטים יותר שראיתי עד היום. הוא קטן יותר מאל-אקצה, אבל חולק עמו מאפיינים יחודיים: כמו באל-אקצה, בתוך המסגד הזה שומרים שערה אחת מזקנו של הנביא מוחמד. אבל בשונה מאל-אקצה, כאן אתה לא חייב להיות מוסלמי בשביל להיכנס פנימה. אתה יכול להיות יהודי, נוצרי, אתאיסט או כל דבר – ומותר לך להיכנס, בתנאי שיש לך כמה שקלים בכיס. כן, הם גובים דמי כניסה כאן.
כמובן, לא משנה כמה כסף תשלם, עליך לעמוד בכללים של המקום הקדוש הזה.
לרגע אני חושב ששוגרתי לשכונה החרדית מאה-שערים בירושלים, מקום הידוע בהגנה שהוא נותן לאל מפני נשים, אבל לא כך: אני במסגד בעכו. ושמו של המסגד הוא מסגד אל-ג'זאר. "מסגד הטובח", באנגלית פשוטה.
אני מסתובב בשטח המסגד הנהדר, מתפעל מיופיו הטהור, כשלפתע אני נתקל בקבר קטן. אחמד אל-ג'זאר, לך תבין, קבור כאן. האם אני צריך להתפלל בשבילו?
ברגע זה ממש המואזין נשמע בקול ברור ורם: "אין אלוה מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו". אני עוצם את עיניי ומדמיין את 37 הנשים ואת הטובח, שליד שרידיו אני עומד, ובורח בחזרה לביתו של ואלד. לפעמים - אתם לא חושבים? – חדרים מסריחים יכולים להיות מנחמים למדי.
טוביה טננבום הוציא לאחרונה את הספר "תפוס ת'יהודי" בהוצאת סלע-מאיר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם