ממשלת ישראל התעוררי
מצב בו דעת המיעוט נכפית על דעת הרוב, בסוגיה שמשותפת לכלל העם, כמו למשל ביטול חוק המסתננים, אינו תקין במשטר דמוקרטי
עוד כותרות ב-nrg:
• מענק של 4,000 ש"ח לסטודנטים שילכו ללמוד בעוטף עזה
• פרס מחפש עבודה חדשה [סרטון]
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
היום פרסם בג"צ את החלטתו לגבי ביטול החוק למניעת הסתננות. ישראל נותרה ללא מגן של ממש מול גלי הגירה מתחדשים מהגבול המצרי. העולם מצוי בתקופה של הגירת עמים וישראל היא הכתובת המערבית הקרובה והנגישה ביותר. לא מן הנמנע שנראה כאן לילה לילה עשרות מסתננים המטפסים על הגדר כדי להשיג דריסת רגל בישראל. ואני לא רוצה להתחיל לתאר מה יקרה אם גם יתחיל גל הגירה של פליטים סורים לגולן. כדי לסבר את האוזן – בשנה החולפת עלו לישראל כ 24000 יהודים. לעומת זאת בשנת 2011 נכנסו לישראל כמעט 20000 מסתננים. תוסיפו לכך שכל תינוק תשיעי בתל אביב הוא בן למסתננים ותעשו את החשבון לבד.
מבקשי מקלט מחוץ למתחם חולות
צילום: אדי ישראל
מעבר להסתברות לפגיעה חמורה בדמוגרפיה היהודית, בביטחון התושבים ובכלכלת המדינה, שופטי בג"צ בחרו לטלטל שוב את אמון הציבור בהם. שוב ייתפס בג"צ בציבור כקבוצה אליטסטית המנותקת מהעם וחיה לפי עולם ערכים מנותק משלה. במדינה דמוקרטית אמון הציבור בבית המשפט הוא חשוב ביותר.
הממשלה והכנסת יכולות לפעול בכלים דמוקרטים כדי לבלום את תוצאות ביטול החוק. הדבר יכול להיעשות בהליך חקיקה שנועד לצמצם (אך לא לבטל לגמרי) את יכולת בג"צ לבטל חוקים. שני שרי המשפטים הפרופסורים פרידמן ונאמן אמרו זאת כבר לפני זמן רב.
החוק למניעת הסתננות הקודם בוטל על ידי בג"צ ב2013 בטענה שאינו תואם את אופייה הדמוקרטי של ישראל. בהתאם, הכנסת והממשלה חוקקו מייד חוק מרוכך יותר וגם נגד החוק הזה עתרו ארגוני השמאל. היום התבשרנו כי החוק השני, המרוכך בוטל וישראל נותרה עירומה אל מול נחישות המסתננים. אם אין עונש כלפי מי שמטפס אז למה לא לטפס? אם אין זימון למתקן שהייה פתוח ואפשר להמשיך לעבוד בערי ישראל ולהרוויח הון למה לא להגיע לכאן? למה לא לקרוא גם לאחים ולאחיות?למה לא להוליד פה ילדים ולאזרח אותם? במילים אחרות: ישראל נכבשת על ידי עם אחר בהליכה. יתפתח כאן מיעוט שלישי גדול ואנטי ציוני שיחד עם ארגוני השמאל יילחם על שוויון ועל אזרחות. מזל שהעזתים והסורים לא הבינו כמה זה קל לכבוש אותנו.
ביטול החוק הוא בעיניי פגיעה בדמוקרטיה. ראשית, החוק תוקן בעקבות ביטול החוק הראשון. שופטי בג"צ אמורים לכבד את הממשלה ואת הכנסת, שפעלו בהתאם להנחיות פ"ד הראשון, ולדחות את העתירה. הכבוד ההדדי הוא אחד מיסודות עיקרון הפרדת הרשויות.
שנית, הכנסת והממשלה נבחרו בהליך דמוקרטי המבטא את רצון העם, שרובו רוצה בבלימת ההסתננות ורוב דמוגרפי יהודי. האם אין לתת משקל לרצון העם? האם אין הדבר עומד בבסיס הדמוקרטיה? טיעון נוסף נעוץ במבנה הקואליציה, שחוקקה את החוק. מחד זאת קואליציית ימין ומאידך זאת הקואליציה הכי ליברלית שהייתה לנו. בביטול החוק שופטי בג"צ שולחים מסר כפול: עמדת הימין תתבטל בפני עמדת ארגוני השמאל שעתרו ועמדת הליברלים היא לא באמת ליברלית, שכן רק השופטים יודעים מוסר, ליברליות וצדק מה הם. מצב זה בו
כנגד זאת יכולה הממשלה לחדש יוזמות חקיקה של שני שרי משפטים: נאמן ופרידמן, שלאחרונה חודשה ביוזמת הפורום המשפטי למען ישראל וחברי הכנסת שקד ולוין: תיקון חוק יסוד השפיטה כך שבג"צ לא יוכל לבטל חוק בהינף קולמוס. לפי הצעת החוק בג"צ יוכל לקבוע כי תוקפו של חוק יעמוד למשך 6 חודשים. בתוך פרק זמן זה הכנסת תוכל לקבל עמדת בג"צ ולבטל החוק, לתקן את החוק או להותירו על כנו למשך 5 שנים נוספות. מהלך אחר יכול להיות תיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כך שיכיל הוראת התגברות. פירוש הדבר הוא שיהיו חוקים שיוכלו לפגוע בזכויות אדם על אף האמור בחוק היסוד.
אין לפגוע בכבודו של העליון אבל מה שטוב בדמוקרטיות אחרות יכול להיות טוב גם לישראל .חיזוק הבלמים בין הרשויות יעשה טוב לדמוקרטיה.
הכותב הוא עו"ד עצמאי וחבר הפורום המשפטי למען ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם