סקוטלנד לאחר משאל העם: "הדמוקרטיה ניצחה"
התושבים קיבלו את תוצאות ההחלטה ההיסטורית ובקרב רבים התעורר הלהט למעורבות פוליטית, "זה הרצון לשינוי חברתי עמוק"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל בצד השני של העיר, במשרדי פרלמנט הנוער הסקוטי, ההמולה רק החלה. הסקוטים הצעירים השקיעו אחר-צהריים שלם בסוף השבוע לניסוח נאומים, שרבוט רעיונות ודיונים על תוכניותיהם למדינה שלא תהיה עצמאית אבל שבדרכים רבות הפכה חדשה בפרץ יוצא דופן של פעילות פוליטית.
"לפוליטיקה במדינה הזו יש סטריאוטיפ של גברים בגיל העמידה בחליפות. היא לא הייתה פופולרית", אומר לואיז קמרון, יושב הראש בן ה-18 של פרלמנט הנוער, שבו 150 חברים – גוף המורכב מצעירים בגילאים 14-25 שמקדמים את הנוער הסקוטי. "אבל הניצחון של משאל העם הזה הוא בכך שהשיב את הפוליטיקה לחייהם של אנשים. בערבו של יום, הדמוקרטיה ניצחה".
כעת הסקוטים ייאלצו לנסות לבנות על ההצלחה הזו ולבצע את העבודה הפחות זוהרת של תרגום המצב החדש לשיפור משמעותי בחייהם של התושבים. למרות ש-55 אחוזים באוכלוסייה הצביעו על הישארות בממלכה המאוחדת במקום עצמאות, התוצאה לא מעידה על אימוץ הסטטוס-קוו, כשסקרים גילו חוסר שביעות נרחב לגבי האופן שבו סקוטלנד מנוהלת.
התפכחות כזו מאשליה מובילה לעתים קרובות לאפתיה, אבל הדו-שיח על העצמאות היה מחשמל: בערך 85 אחוזים מהסקוטים שזכאים להצביע – קבוצה שכוללת אף אנשים בני 16 ו-17 – הצביעו במשאל העם שנערך ביום חמישי, מספרים יוצאי דופן בזמן שבו ההשתתפות בפוליטיקה בכל בריטניה נמצאת בירידה.
הדיון בן השנתיים עורר תשוקה ולעתים האשמות בדבר בריונות משני הצדדים, אבל הוא היה שלו באופן ראוי לציון בשביל קמפיין שבסופו השלכות מרחיקות לכת כל כך. קבלת התוצאה הייתה תרבותית באופן דומה: השמרנים המנצחים נמנעו לרוב משמחה לאיד בולטת, והלאומנים המובסים קיבלו את התוצאה, שהביאה אותם למרחק מרשים מעצמאות אבל במקום הותירה אותם להרהר במהפכה שמעולם לא אירעה.
"כולנו לחלוטין הרוסים, אבל בשום אופן זה לא נגמר", אומר ג'ון סטוארט, בעליה בן ה-63 של חברת 'איי-טי', אשר הקדיש ימים ארוכים ולילות חסרי שינה לקמפיינים בעד העצמאות. "איש אינו מסתכל על כך בתור הסוף – זו רק התחלה של שלב אחר".
בשלב החדש הסקוטים יתמודדו עם אתגרים בכל הקשור לאפשרותם לתמוך באינטרסים שלהם. לאחר שנתיים של דיון לוהט על בחירה בינרית של זהות לאומית – סקוטלנד או בריטניה – משחק המגרים עובר כעת בחזרה לממלכת הפוליטיקה הקונבנציונלית יותר, שבה הנושאים שעל הפרק נגישים וזוהרים פחות.
מחוקקים באדינבורו ובלונדון מוכרחים להחליט כמה סמכויות יועברו מהממשל המרכזי אל הרשויות המקומיות. זהו תהליך שיערב פשרה וסחר-מכר בסוסים מאחורי הקלעים על נושאים מסתוריים כמו מִסוי והוצאות. במילים אחרות: זוהי פוליטיקה.
"העם מרגיש את ההשראה ומעוניין להשתתף יותר בתהליך", אומר כריסטופר קרמן, אשר מלמד מדעי המדינה באוניברסיטת גלזגו, "אבל כאשר העם מסתכל על התהליך שבו הפוליטיקה מתבצעת, הוא לא אוהב את מה שהוא רואה".
ברחובות גלזגו היו בשבת סימנים לכך שהחיים כבר מתקדמים. המוכרים ברחוב ביוקנן יצאו ונכנסו מהחנויות, כשחלקם עוצרים להסתכל בשחקני הרחוב – כמו הנער הצעיר שניגן בחמת חלילים או הכנר שניסה ללכת באוויר על חבל דק.
קריסטן נוקוי (40) עובדת דואר מאיי אורקני, מציינת שארצה שותקה על ידי ההצבעה. "זו הייתה הזדמנות להצביע ולהישמע", היא אומרת. אבל היא מוסיפה שקשה לדעת אם הסקוטים יישארו מחוברים לפוליטיקה, או "אם הם יהפכו מותשים כבעבר. אם דברים לא ישתנו, לאנשים פשוט יימאס".
גלזגו, העיר הגדולה בסקוטלנד, הייתה על קוצים במשך כמה שעות בערב יום שישי כאשר מאות מפגינים מהמחנות היריבים של "כן" ו"לא" התעמתו בכיכר ג'ורג' שבמרכז העיר. שוטרים, חלקם על גב סוסים, פיזרו את הקהל שנופף בדגלים, ושישה בני אדם נעצרו.
העימותים ביום שישי בלילה לא היו שונים מאוד מאלו שפורצים לעתים בין אוהדי קבוצות כדורגל יריבות, והם היו הפרות הסדר היחידות שדווח עליהן באומה בת 5.3 מיליון בני אדם שמכסה שליש משטחה של בריטניה. מה ששיקף הרבה יותר טוב את מצב הרוח לאחר משאל העם היה דף פייסבוק שדחק בסקוטים שהצביעו "כן" לחבק מישהו שהצביע "לא" ולהפך. "סקוטלנד יפה, וחיבוקים הם נהדרים", הצהיר הדף.
בעוד שהוא לא היה כה רגשן, לראש הממשלה לשעבר גורדון בראון היה מסר דומה בנאום ראשון במעלה שנשא בשבת בבוקר, שבו דחק בסקוטים לזרוק את מנשרי ה"כן" וה"לא" שברשותם ו"לעבור משדה הקרב לבסיס המשותף".
נראה שהלהט של בראון עצמו לפוליטיקה הוצת מחדש בגלל משאל העם, והוא זכה לקרדיט נרחב בשל כך שסייע להציל את האיחוד באמצעות סדרת נאומים שקראו להצביע "לא" בימים האחרונים של הקמפיין. בשבת הוא אמר שפרץ המעורבות הפוליטית של סקוטלנד משקפף אינטרסים משותפים בצדק חברתי.
"זה לא רק על הרצון להצביע ולהשתתף; זה על הרצון המושרש עמוק לשינוי חברתי במדינה הזו", אמר בראון, כשדיבר באריכות וללא דפים כתובים ממולו באודיטוריום של מחוז הולדתו פייפ. "העצמאות שאנו רוצים היא מהקיפוח של מיליוני אנשים ומאי השוויון שעמו הם מתמודדים".
במשך חודשים טען קמפיין ה"כן" שהדרך היחידה להתמודד עם נושאים אלו היא לנתק את הקשר בין סקוטלנד ולונדון, שבו הממשל המרכזי מובל על ידי המפלגה השמרנית הספגנית, שמגונה בקרב הסקוטים, הנוטים שמאלה.
אבל כשהפערים בסקרים התהדקו בימים האחרונים של הקמפיין, הבטיחו ראש הממשלה הבריטי דיוויד קמרון ומנהיגי שתי המפלגות המרכזיות האחרות בבריטניה להעביר סמכויות נרחבות מלונדון לאדינבורו. בראון אמר בשבת שיגרום להם לעמוד במילתם וידאג שההצבעה ביום חמישי לא תתפרש כאישור לשמור על המערכת כפי שהיא.
אבל בשביל בת ברוולי, תלמידת תיכון בת 17 שטוענת להתעניינות כפייתית בפוליטיקה בשנתיים האחרונים, המסר הוא שלפעמים הדמוקרטיה באמת עובדת. "אפשר לחשוב: טוב, אנחנו לא מצביעים לממשלה שאנו מקבלים", היא אומרת, "ובכן, הקול שלך באמת משנה. זה מה שלמדנו: אפשר לשנות דברים אם אתה עובד די קשה".
הסקוטים נדחפו לדחות את העצמאות במשאל העם ההיסטורי יותר בשל חשש ממשבר כלכלי כשייאלצו להסתדר לבדם מאשר בשל קשר חזק לממלכה המאוחדת – כך מראה סקר עומק - עליו דיווח ה-AFP.
הסקר, שהתבצע לאחר משאל העם על ידי הסוקר העצמאי לורד מייקל אשקרופט, מגלה גם שצעירים הצביעו במספרים גדולים לשבירת האיחוד בן מאות השנים – ובכך מציע שמשאל עם עתידי עשוי להסתיים בתוצאה אחרת.
קמפיין ה"לא" התמקד בסכנות הכלכלית הכרוכות בעצמאות, ובייחוד באזהרה על חוסר הוודאות הכלכלי לאחר שהממשלה הבריטית אמרה כי הבדלנים לא יוכלו להמשיך להשתמש בלירה שטרלינג.
הסקר של אשקרופט, הכולל 2,047 שנסקרו ברשת ובטלפון אשר הצביעו במשאל העם שנערך ביום חמישי, משוקלל כדי שישקף את 55 האחוזים שהצביעו נגד העצמאות, ובכך מגלה שהמסר שהועבר אליהם הכה במטרתו.
כאשר בפני מצביעי ה"לא" הוצגו שלוש אפשרויות המסבירות את הסיבה שהצביעו כך, בערך 47 אחוזים מהם אמרו שהסיכונים היו גדולים מדי בנושאים כגון הכלכלה, החברות באיחוד האירופי, המטבע, מקומות העבודות ויוקר המחייה.
בערך 27 אחוזים אמרו שנדחפו על ידי קשר חזק לממלכה המאוחדת, להיסטוריה המשותפת שלה, לתרבותה ולמסורותיה. לבסוף, בערך 25 אחוזים ציינו כי מבחינתם המניע היה ההבטחה לסמכויות חדשות לפרלמנט הסקוטי, שיביאו לתוצאה של "הטוב משני העולמות".
בניגוד לכך, "המניע הבודד הבולט ביותר למצביעי ה'כן', בפער גדול, היה חוסר שביעות הרצון מהפוליטיקה של לונדון", הסביר אשקרופט, תורם לשעבר של המפלגה השמרנית, בשיחה ברשת. שבעה מתוך עשרה מצביעי "כן" אומרים כי היו מעוניינים בעיקר שהחלטות על סקוטלנד יילקחו על ידי אנשיה, בעוד ש-20 אחוזים אמרו כי נדחפו על ידי התחושה שהעתיד יהיה בהיר יותר כמדינה עצמאית.
רק אחד מתוך עשרה קבע כי הסיבה העיקרית שתמך בעצמאות הייתה להבטיח כי לא מדינתו לא תנוהל יותר על ידי ממשלות שמרניות.
גם אזהרות על כך שהעצמאות היא הדרך היחידה להציל את שירותי הבריאות הלאומיים, המנוהלים על ידי המדינה, מקיצוץ כספי אכזרי, הכו במטרתן, כש-54 אחוזים ממצביעי ה"כן" אמרו כי היה זה מרכיב משמעותי בהחלטתם.
לאחר קמפיין איטי שהגיע לטירוף בשבועיים האחרונים, כשסקרי דעת הקהל רמזו כי מחנה ה"כן" עשוי לגרוף ניצחון מהמם, שני שלישים מאלו שהחליטו מה דעתם רק בימים האחרונים הצביעו "כן".
אך למרות התוצאה הברורה, הסקר מורה כי סוגיית העצמאות לא הוכרעה אחת ולתמיד. כ-71 אחוזים מבני 16-17 הסקוטים, שהורשו להצביע בפעם הראשונה בבחירות בריטיות, שלשלו "כן" בקלפי, בעוד ש-73 אחוזים מבני 65 ומעלה הצביעו "לא". ולמרות שראש הממשלה הבריטי דיוויד קמרון אמר כי סוגיית העצמאות יושבה כעת למשך דור, בוחרים רבים מאמינים שייתכן והצבעה חוזרת תיערך מוקדם יותר.
כ-31 אחוזים אומרים שהנושא הוכרע למשך חמש השנים הקרובות, 17 אחוזים סבורים שכך יהיה בעשור הקרוב, 24 אחוזים חושבים שהוא יושב בדור הקרוב – בעוד ש-19 אחוזים טוענים שהעצמאות לעולם לא תישקל מחדש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם