הרמטכ"ל: "לא צריכים את ועדת שאבס בעזה"
חודשים אחדים לפני שהוא מעביר את נס הרמטכ"ל ליורשו, רב־אלוף בני גנץ שלם עם התנהלותו במבצע 'צוק איתן'. אף שלדעתו לא צפויה מערכה כוללת בתשע"ה, תמיד יכולות לפרוץ מלחמות לא מתוכננות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
למרות הביקורת והרמות הגבה, רב־אלוף בני גנץ עדיין שלם עם הנאום ההוא, שאותו נשא תחילה באוזני הפורום הסגור של עורכי העיתונים, ואחר־כך גם מול פני האומה. "זוהי פסקה מתוך תדריך תקשורת שלם שנתתי שם", הוא מסביר עכשיו, "היא התייחסה למונחים עתידיים". זאת אומרת, לאו דווקא לסתיו הקרוב.
אבל מבחינתך זוהי עדיין תחזית תקפה?
"אני חושב שכן, אם כי אני לא יכול להבטיח לאף אחד שלא יהיו משברים".
במהלך 'צוק איתן' אתה ושר הביטחון הערכתם בקול שכאשר ראשי חמאס יצאו מהבונקר ויראו את מראות ההרס הם יבינו שהפסידו. האומנם זה מה שקרה כשהם יצאו מהבונקר?
"כן, לחלוטין. בצד השני יודעים להבחין היטב בין התועלת השולית מפצמ"ר שפוגע בגבעה ריקה בצד שלנו לעומת בניין גדול שנופל בצד שלהם".
הרמטכ"ל, שאלנו את שאלת השאלות, מוחמד דף חי או מת? במקום להגיב ישירות, הוא בחר בכתב חידה: "תלוי אם אתה בית שמאי או בית הלל". אם ירדנו לסוף דעתו, הקמ"נים מבית הלל סבורים כי על סמך הממצאים בשטח אפשר לקבוע שדף חוסל, ואילו הקמ"נים מבית שמאי דורשים הוכחות חותכות יותר לפני שימציאו לנבל תעודת פטירה רשמית.
סליחה, התעקשנו, דף חי או מת?הרמטכ"ל רמז שהוא עצמו שייך לבית שמאי: "אני מעריך שהוא איתנו, מסתובב איתנו איפשהו, אני מעריך שהוא קיים איפשהו". אהה.
לשכת הרמטכ"ל, אשר תחליף דיירים בתוך חודשים אחדים, היא אחד ממקומות התצפית הקסומים על גוש דן, אבל הכניסה לתיירים אסורה בהחלט ולרמטכ"לים עצמם אין זמן לבהות בנוף. הגורל היהודי מונח על כתפיהם החסונות. לימינו של גנץ מוצב הטלפון האדום, חלום הציתותים של כל כתב צבאי, ובקיר מולו פרושה מפת הארץ שבין הירדן לים, כי כל הארץ חזית.
סיור קצרצר בלשכה בהדרכתו ("סיבוב כמו שעושים לאמריקנים", כדבריו) מגלה מפה נוספת, המצריכה לחיצה על כפתור גלילה מיוחד. "רק בשביל להיכנס לפרופורציה", הוא מצטחקק קלות ולוחץ. האופק הצבאי של ישראל נפרש לפנינו בנהמת מנוע חרישית. כלומר, מפת המזרח התיכון במונחה הרחב ביותר. "יש עוד כמה דברים שמעסיקים אותנו חוץ מאשר כמה גדודים שעושים תעסוקה בגבולות", מסביר המדריך הבכיר שלנו לנוכח המפה הגדולה, "איפה שאני לא זורק חץ מהכיסא שלי אני פוגש בעיה או אתגר".
כן, גם איראן מופיעה על המפה ההיא, אם רציתם לדעת. לעומת זאת, אוגנדה לא מופיעה, אף שידו הארוכה של צה"ל הגיעה פעם עד שם. ללמדכם, שצה"ל לדורותיו אינו כבול למפות כאלו או אחרות. אגב, לפי חשבוננו זה קרה כשנה לפני שהנער בני גנץ התגייס לצנחנים. הוא שייך לדור פוסט־אנטבה, דור שמאמין יותר בהכלות מאשר בהכרעות. הניצחונות שלו מורכבים יותר ופוטוגניים פחות. אין זבנג וגמרנו ואין דגלים לבנים.
את התצלומים ההרואיים של צמרת צה"ל מששת הימים מחליפה עכשיו בלשכת גנץ תמונת מחזור של המח"טים שנלחמו ב'צוק איתן', המון מח"טים, ומתחתיה הקדשה נרגשת למפקד העליון. "מוכנים להמשך משימות", כתבו לו.
משימות, מנקודת מבט גנצית, הן לאו דווקא מלחמות או מבצעים. "אם בכל מקום שבו יש סיכון אני אתייצב בקבינט ואמליץ לפתוח במלחמה, בכל יום נהיה במלחמה חדשה. החוכמה היא לנהל סיכונים, לעשות הערכות מצב, לעקוב אחרי הדברים, לא להיכנס להיסטריה, ולפעול רק איפה שצריך".
במבצע 'צוק איתן', אין ספק, גנץ לא נכנס להיסטריה. אפילו היה רגוע מדי, לטעמם של רבים. המפקד העליון של צה"ל סירב בתוקף להיסחף עם דעת הקהל, שהשתוקקה לכניסה קרקעית עמוקה יותר לרצועה. הוא גם לא התיישר עם עמדת תושבי הנגב המערבי נגד הפסקות אש בטרם הכרעה. אף על פי כן הוא משוכנע כעת שעמד בתנאי החוזה הבלתי כתוב שבין צה"ל לבין יישובי הספר.
"אני מכיר את הדיבורים כאילו יש עכשיו חוסר אמון ביישובי הדרום ביכולת של המדינה להגן עליהם", הוא כועס עלינו קצת כשאנחנו מבקשים ממנו הסברים בנדון, "אבל העובדה היא שצה"ל היה שם בשעת משבר והדף את הסכנות. חיילי צה"ל סיכנו את חייהם במידה אדירה כדי להגן על היישובים. רוב המהלך היבשתי נועד לטפל בתשתית המנהור ההתקפי. התשתית הזו לא איימה על תל־אביב, היא איימה על יישובי עוטף עזה, ואנחנו טיפלנו בה באותה מידה של נאמנות ומסירות כמו שאנחנו מטפלים באיומי אש על חיפה או על נמל התעופה בן־גוריון.
מבחינתנו, תושבי כפר־עזה ונחל־עוז חשובים כמו כל מקום מאוים אחר בארץ, ולדעתי צה"ל סיפק להם ביטחון". לפי תפיסת הביטחון הלאומי של גנץ, תושבי כפר־עזה והסביבה ייאלצו להסתגל לשגרה השברירית שם כפי שיישובי ספר באזורים אחרים ובזמנים אחרים הסתגלו בעבר לשגרה בעייתית דומה.
המופת שלו בעניין זה הם "חברי קיבוץ משגב־עם בצפון שנשארו ונאחזו בקרקע למרות האירוע הקשה בבית הילדים שם ב־1980". הוא גם מזכיר את התגובה הציונית של תושבי עפרה לרציחתם בזה אחר זה של שני בני משפחת הרשקוביץ בתחילת העשור הקודם. "פגשתי בנחל־עוז זוג שנישאו לאחר נפילתו של רועי רוטברג ב־1956. הם התחתנו ממש באותו יום או שבוע, והם תושבי נחל־עוז עד היום, כך שהעוצמה קיימת גם שם. בסופו של דבר, למרות התקופה הקשה ושלושת ההרוגים – המפעלים ביישובים עבדו, הרפתות פעלו, בעלי חיים טופלו. הסתובבתי שם המון, חשתי את זה, ראיתי את זה".
אבל עדיין יש שם דיבורי עזיבה.
"טוב, אני לא צריך לספר לכם שהקדוש ברוך הוא יצר מיליוני בני אדם וכל אחד מהם שונה מחברו. לא כולם מגיבים באופן דומה על מצבים מסוימים, ואיני אומר זאת בביקורתיות. אני מאוד מעריך את האנשים שם, וחש את מה שהם חשים. בכפר־עזה, בארז, בנתיב־העשרה – אתה רואה חקלאים שעם כל הקושי הצליחו איכשהו לתפקד. אחרים נאלצו לנסוע ולהתפנות, וזה בסדר גמור. בסופו של דבר היה שם לא פשוט. בכל זאת, עובדה שגם עכשיו יש שם יישובים שבשביל להתקבל אליהם אתה צריך להמתין בתור שבע שנים או להיות רופא, אולי יקבלו אותך".
הרמטכ"לים לדורותיהם אוהבים להדגיש חזור והדגש שהם ממלאים אחרי הנחיות הדרג המדיני, אבל במלחמה האחרונה עלה חשד שרב־אלוף גנץ ידע לתמרן את הדרג המדיני לפי מאוויי הדרג הצבאי. נשמות טובות הדביקו לשר הביטחון את הכינוי "סגן הרמטכ"ל".
ייתכן שהן הגזימו קמעה אבל ברור שגנץ אכן היה המעצב הבכיר של מהלכי המערכה. נשמנו עמוק ושאלנו אותו: האם כשראש הממשלה ושר הביטחון הסתכלו עליך במלחמה הם ראו לך בעיניים רצון למוטט את חמאס או מבט המשדר שאפשר להכיל את כל המתקפה בדרום?
הרמטכ"ל נשם עמוק: "הנושא הרבה יותר רציני מאיך נראות העיניים של הרמטכ"ל. ביני לבין ראש הממשלה ושר הביטחון היו שעות וימים של דיונים, דיוני עומק, על משמעות המילה 'מיטוט', משמעות ה'הכרעה', משמעות ה'הכלה', ואילו מבצעים צריכים להיעשות. המשולש הזה בסך הכול פעל בצורה טובה, לא בלי ויכוחים, לא בלי דעות לכאן או לכאן".
היו ויכוחים? כמעט כל הפרשנים הצבאיים טוענים שהרמטכ"ל הוא זה שבעצם ניהל את המלחמה."תשמעו, אני לא נכנס עכשיו למה שכתבו הפרשנים הצבאיים. נכון, הרוב המוחלט של ההמלצות שלנו התקבלו, ואני חושב שבסך הכול עשינו את הדברים הנכונים ועשינו את הדברים נכון. גם וגם. היה אפשר לכבוש את רצועת עזה, הצגנו את זה (בקבינט), כולל את המשמעויות של המהלך, כפי שראוי שיקרה. היה אפשר לקבל את ההחלטות (לכבוש את הרצועה) והיינו עושים את זה.
"אגב, אני לא מכיר יותר מדי אנשים (שרים) שאכן רצו את זה. אבל למה אתם שואלים אותי? לכו לכל אחד מחברי הקבינט ותשאלו אותו בנפרד מה הוא אמר בדיון, לא בתקשורת. בבקשה, לכו לכל אחד מחברי הקבינט ותשאלו. אני לא רוצה לדבר בשמם ואני לא אוציא מהקבינט כלום, לכו תשאלו אותם".
נפגעת מהביקורת שהוטחה בך מתוך הקבינט?
"האם נפגעתי? אני לא יכול להרשות לעצמי להתעסק עם זה, אבל אני גם יכול להגיד לכם ביושר שזה קצת חבל שבמקום שהאויב שלי יהיה הבעיה שלי, מישהו אחר הוא הבעיה שלי".
בעניין אחר שקשור ל'צוק איתן'. האם לדעתך ישראל צריכה לשתף פעולה עם ועדת שאבס?
"הוועדה עצמה נשמעת לי מאוד בעייתית במובן זה שהיא מצהירה על תוצאותיה עוד לפני שהתחילה לחקור. אנחנו לא צריכים את ועדת שאבס, אנחנו חוקרים את עצמנו. תוך כדי המערכה הקמנו מנגנון תחקיר שלנו בראשות אלוף, וכבר חקרנו עשרות מקרים של אירועים חריגים לכאורה. אני לא מכיר ולו מקרה אחד שבו פעלנו במכוון בניגוד לדין הבינלאומי".
גם לא האירוע של נוהל חניבעל בחטיפה של הדר גולדין?
"גם באירוע הזה, בכל האירועים. אנחנו מתחקרים ובחלק מהמקרים יהיו חקירות מצ"ח ואחריהן נחליט האם לסגור את התיק, להעמיד לדין משמעתי או להעמיד בבית דין צבאי. כרגע, אני קובע בצורה נחרצת שלא זו בלבד שלא ביצענו פשעי מלחמה ושעשינו כל שיכולנו כדי להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים, אלא שהסטנדרטים שלנו טובים יותר בסדרי גודל משמעותיים מכל צבא אחד בסיטואציות דומות או אפילו פחות חמורות. הם אומרים את זה, לא אנחנו".
בפגישה עם העורכים אמרת, בסוג של עצב, שאולי לא תוכל לנסוע בעתיד לחוץ לארץ בגלל המצב המשפטי שם כלפי קצינים ישראלים.
"הטענות של בית הדין הבינלאומי וכו' וכל המשחקים המשפטיים־דיפלומטיים מוכרים לי, אבל זה מחיר העשייה, זה מחיר החיים פה, ואני לא מוטרד מזה".
הרמטכ"ל, מה חשבת על הדף הקרבי של אל"מ עופר וינטר?
"ככלל, אני חושב שעופר קצין אמיץ מאוד, מפקד ראוי מאוד, מוכשר, נמרץ. הוא דיבר מנבכי נשמתו. אני יכול להבין מאיפה הוא כתב את הדברים. אבל כולנו צריכים, כל אחד צריך, לדעת לגדר את עצמו. הרי (קצין) אחד מגיע מהמשוררת הזו ו(קצין) אחד מגיע מהרב הזה, ולכן אני רק יכול להעיר לו 'עופר, שים לב, יש לך חיילים שהם מקיבוץ של השומר הצעיר ויש לך גם חיילים מפסגות'".
אחר־כך היה גם הסיפור של שרית חדד, שיצאו בגללו נגד וינטר על סיפור שלא היה ולא נברא.
"מה זה יצאו נגדו? זה התקשורת יצאה או אנחנו יצאנו? אני חושב שהוא מבין שהתקשורת היא לא המפקד שלו".
יכול להיות שפרשת הדף הקרבי תשפיע על הקידום שלו? כלומר, שאתה או הרמטכ"ל הבא יגיד שעופר אמנם אמיץ ומוכשר, אבל אני לא רוצה שהוא יהיה פעם אלוף פיקוד הצפון, נניח?
"אל תדברו איתי במושגים של נביא. קידמתי את עופר בשני תפקידיו האחרונים, ואני מאוד מעריך את מה שהוא יודע לעשות. הדיון על הקידום שלו ייעשה בחדר הנכון ובזמן הנכון".
מעבר לפרשיות עופר וינטר יש תחושה של עליהום מחודש על הדתיים בצבא. אומרים שחובשי הכיפות הסרוגות משתלטים על צה"ל.
"צה"ל הוא מקום של כולם, כור היתוך במובן הקלאסי של המונח. תפקידנו לחבר בין כולם ולא לפלג. לכן אנחנו לא מסתכלים לכל אחד מה יש לו על הראש או מה בדיוק הוא מביא איתו מהבית. אותו דבר לגבי החרדים בצבא. תמיד אפשר לקחת כל עניין למקום הקיצוני שלו ולהעמיק את המתח, בנושא השמיטה למשל, אבל החוכמה היא לחפש פתרונות. חייל חילוני וחייל חרדי יושבים באותו חדר אוכל ולא ניגשים לשני מזנונים שונים, ובעיניי זה חשוב מאוד".
הייתה גם פרשה קטנה שנוגעת לרב רונצקי. האומנם נכון שהוא נכח בחזית בלי שאף אחד גייס אותו?
"את הנושא הזה תשאירו, בבקשה, בינינו לבין הרב רונצקי".
כמו כולנו, גם הרמטכ"ל שואב עידוד מהתגובה של החברה הישראלית להתרחשויות הנפיצות בקיץ: "היו פה שני מבחנים – 'שובו אחים' ו'צוק איתן' – שהחברה חצתה אותם בלכידות מאוד מרשימה. חבל שהלכידות הזו קורית רק כשהחרב מונחת על הצוואר. זה היה מקור אנרגיה אדיר לכושר התפקוד שלנו".
זה הפתיע אותך? האם באמצע המערכה אמרת לעצמך 'וואלה, החברה נותנת לי יותר גיבוי ממה שציפיתי'?
"בסביבות שנת 2000 ואילך הייתה חשיבה בלבנון כאילו החברה הישראלית התעייפה, אבל כבר באינתיפאדה השנייה היא עמדה באתגרים אדירים למרות מספר הנפגעים הגדול".
ועדיין, במלחמת לבנון השנייה הוכרז בתקשורת אבל לאומי בעקבות כל חלל בחזית. הפעם זה היה אחרת.
"נכון. אני חושב שאנשים התבגרו. הם מבינים למה ומבינים גם מה נעשה ומבינים את תכלית הפעולה. הנה אתן לכם דוגמה: אחותי גרה בעיר בדרום שחטפה רקטות לאורך כל המלחמה. היא נכנסת למספרה באמצע המלחמה, עומדת לצאת, ואז ניגשת אליה מישהי ואומרת לה 'את אחות של הרמטכ"ל? תני לו את זה בבקשה'. זה היה דף יומן עבודה של מספרה, שהאישה ההיא תלשה מהר, כתבה שם כמה מילים לרמטכ"ל, לחיילי צה"ל, משהו מאוד לא מתוכנן, לא בוורד או בפאואר־פוינט, כדי להגיד תודה והערכה".
גם המבקרים של גנץ לא ייקחו ממנו את התפנית הדרמטית ביחס של הצבא לתופעת החטיפות. התנהלות אמיצה ומהירה של המטכ"ל מנעה היווצרות של פרשת גלעד שליט חדשה במהלך המלחמה. צה"ל הזדרז להכריז על החיילים הדר גולדין ואורון שאול כחללים שמקום קבורתם לא נודע, ובכך סיכל את היכולת של צמרת חמאס להתעלל במשפחות השכולות ולסחוט את מדינת ישראל.
בתשובה לשאלתנו, הרמטכ"ל אומר שידיו לא רעדו כשקיבל את ההחלטה. לדבריו, "זו הייתה החלטה במשקל כבד, אבל העשייה שלנו רצופה בהחלטות שכאלה. אם הידיים שלי היו רועדות פיזית, לא רק מטאפורית, היה לי כבר פרקינסון, כי כל יום צה"ל מוצף בהחלטות מהסוג הזה. כמעט לא עובר יום שבו אני לא צריך לקבל החלטה הכרוכה בסיכון גדול לחיילים או בסיכון אסטרטגי.
"כמובן, במקרה של גולדין ושאול היו רגישויות לא שגרתיות. לדוגמה: אחד הרגעים המתוחים במערכה היה כשידעתי שהדר נפגע, ושיש חוליה של אכ"א בדרך למשפחה, ואני מחזיק אותם בהמתנה עד שאני יודע שאחיו הלוחם צור נמצא מחוץ לרצועה, ומישהו מדבר איתו פיזית והוא יכול להרים טלפון הביתה ולדבר עם אמא, אם זה מה שהוא יבחר לעשות.
"אי אפשר גם שלא להעריך גם את הלוחמים שפעלו לאתר את הממצאים שאפשרו את זה, וגם את המכון לרפואה משפטית שפשוט פעל בנחישות ובנמרצות גדולה מאוד בשביל להגיע לממצאים המדעיים כפי שהוא הגיע, ולרב הצבאי הראשי תא"ל רפי פרץ שעשה עבודה אמיצה ביותר. בשלוש וחצי השנים שאני יושב על כיסא הרמטכ"ל, הוא עושה דברים נהדרים לעם ישראל בכל פרשה שהוא מעורב בה".
"אנחנו נמצאים היום בנקודה אחרת מזו שהיינו בה בעסקת שליט; נמצאים אחרי ועדת שמגר, אחרי אימוץ החלטות ממשלה בעניין הזה, ולכן זו השוואה שלא בעתה. בעידן ההוא, כשהייתה סיטואציה כפי שהייתה אז, אני חושב שהמלצנו נכון".
ומה אתה חושב בדיעבד על ההמלצה של המטכ"ל בעשור הקודם להעדיף את השלום עם סוריה על רמת הגולן?
תשובת הרמטכ"ל התמציתית, הדיפלומטית והנחרצת לא תשמח את אוהבי הגולן: "אני חושב שלכל צורה מדינית, אפשר לתפור את החליפה הביטחונית הרלוונטית".
בעניין עצומת סרבני 8200. מפקד היחידה הצהיר שהסרבנים ייענשו, אבל בינתיים לא שמענו שזה אכן קורה.
"אנחנו נמצאים בתחקיר של הסיפור הזה. כתוצאה מחילופי ראש אמ"ן התחקיר טרם הוצג לי. נתתי לראש אמ"ן החדש עוד שבוע־שבועיים ללמוד את הפרשה בעצמו, ולטפל בה ברמה הפיקודית. לגופו של עניין, הטיעונים בעצומה לא משקפים את העובדות ב־8200. אני באופן אישי עוסק בסיכולים ממוקדים מהסיכול הראשון שביצענו במדינת ישראל ועד האחרון, ולא ככה אנחנו עובדים. זה לא משקף שום דבר באמת. אמנם עבודת המודיעין היא עבודה חטטנית מטבע הדברים, אבל היא לא בלי אתיקה. כרגע צה"ל נמצא בתהליך כתיבה של קוד אתי לאמ"ן, והוא יושלם בתקופה הקרובה".
בראיון רמטכ"ל שמוענק בערב יום הכיפורים, עם כל המטען ההיסטורי של המועד הזה מאז 1973, מתבקשת שאלה על הצפי המטכ"לי לשנה הקרובה. ובכן, הבשורה הטובה היא שכנראה לא צפויה מערכה כוללת. "במציאות כל כך כאוטית קשה מאוד להעריך מה יקרה. אני לא חושב שתפרוץ מלחמה יזומה, בטח לא של צבאות מתגלגלים, ואני גם מעריך שלאף אחד מהשחקנים אין אינטרס מובהק לפתוח באש. יחד עם זאת, בכל אחת מהזירות אתה יכול לפגוש אתגרים".
על זירת לבנון אומר הרמטכ"ל ש"חיזבאללה עדיין מורתע, ומדינת לבנון לא הייתה רוצה להוסיף לצרותיה פעולה נרחבת של צה"ל, ואף על פי כן אני חושב שעוד יכולים להיות לנו אירועים מבצעיים".
על הזירה הסורית והירדנית: "הג'יהאד העולמי מתבסס ברמת הגולן ובדרום סוריה. אני לא יודע אם אסד ייפול, אבל הוא כבר לא יכול להחזיר לעצמו שליטה בכל סוריה. לשמחתי התעוררנו בזמן מבחינת התשתית המבצעית, פעולת הכוחות ומערכות האיסוף. כל מה שקורה שם יכול להקרין על ירדן ועל הגבול הארוך ביותר שיש לנו. כרגע היחסים שלנו עם ירדן טובים, והתיאום הביטחוני הוא טוב, אבל אי אפשר לדעת".
על יהודה ושומרון: "שמענו את הנאומים לאחרונה. גם שם יכולות להיות עליות ומורדות ביטחוניות. בסופו של יום כל תושב פלסטיני ביו"ש צריך לשאול את עצמו מה הוא מעדיף, רוואבי או שג'עייה?"
על זירת מצרים: "התיאום הביטחוני שלנו עם המצרים הוא גבוה, משיקוליהם שלהם כמובן. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מעלייתו הגוברת של הג'יהאד העולמי בסיני".
ומה בנוגע לאיראן, האם תקיפה ישראלית שם עדיין רלוונטית?
"לא אכנס לפרטים המבצעיים שקשורים בעניין הזה. אומר רק שלישראל יש כושר פעולה בטווחים רחוקים והיא עוקבת אחרי מה שקורה באיראן וגם אחרי מה שקורה בזירה הבינלאומית". ולמרות כל האמור לעיל, ודווקא בערב יום הכיפורים, מי כמו הרמטכ"ל יודע שתחזיות ביטחוניות הן עתיד בעירבון מוגבל. הוא אפילו מזכיר, בלי שנשאל, שמבצע 'צוק איתן' שיבש במידת מה את התגשמות התחזיות של צה"ל בראשית השנה שעברה.
ההתפרצות בדרום הייתה גדולה מכפי שנצפתה במחנה מטכ"ל: "'צוק איתן' זו מערכה שהם לא רצו ליזום אותה, ובסופו של דבר היא כן התפרצה כפי שהתפרצה, וגם בתשע"ה אי אפשר לשלול שתהיה הידרדרות להתפרצויות כאלו. לכן זה מחייב אותנו להיערכות ולמוכנות. צריך להתאמן, צריך משאבים וצריך אנשים. אם יהיו מספיק משאבים, נוכל להעמיד את המענה הנכון, ואנשים ירצו להישאר בצבא. אם לא יהיו לנו מספיק משאבים ולא נוכל לטפל נכון באנשים אז לא יהיו אנשים ולא יהיו פתרונות ונגיע למשברים, ואני לא אופטימי במובן המשאבי ביחס למה שאני רואה כרגע".
המשפטים האחרונים מכוונים לטיוטת התקציב שמונחת על שולחן הממשלה. זהו שדה המערכה העיקרי שמעסיק כרגע את צמרת צה"ל והיא לא אוהבת, בלשון המעטה, את פשרת התקציב שגובשה בין ראש הממשלה לבין שר האוצר. תוספת של שישה מיליארדי שקלים מצטיירת בעיניה ככסף קטן ביחס לצרכים הגדולים.
"אנחנו עדיין לומדים את המשמעויות של ההחלטה. ברור לנו שיש דברים נוספים במדינת ישראל שהם מאוד חשובים, כמו חינוך או בריאות, אבל אנחנו חיים בסביבה שמאתגרת אותנו ביטחונית כל הזמן. אפילו אירופה מודאגת עכשיו ממצבה הביטחוני, אז שאנחנו לא נהיה מודאגים?"
עוד לפני בוא האביב יפשוט הרמטכ"ל מדים. רעייתו וארבעת ילדיהם, שתמונתם מקשטת את הקיר שמאחוריו לצד תעודת הערכה מילדי הגן של אחד מהם, יזכו בתוספת שעות אבא. לפני כארבע שנים הוא כמעט פתח בקריירה אזרחית, אך ברגע האחרון הוזעק להציל את ברק ואת נתניהו ממבוכת המינוי של יואב גלנט. שלוש השנים הראשונות עברו בשקט יחסי, קריירה רמטכ"לית ללא דופי, אבל אז פרצה המערכה בדרום והעיבה עליה מעט.
רב־אלוף גנץ, האם יש משהו שרצית מאוד לעשות כרמטכ"ל וכבר לא תספיק?
"ודאי, יש. הסוגיה הבולטת והגדולה ביותר היא העובדה שאנחנו מנהלים תר"ש (תוכנית רב־שנתית) בעצלתיים ולא בצורה
שר הביטחון אומר שהרמטכ"ל הבא יבוא מתוך שורות הצבא. לו הקריטריון הזה היה מיושם בזמנך, לא היית היום רמטכ"ל.
"כשהרמטכ"לות הוצעה לי הייתי בחופשת פרישה די טרייה, אפילו קצרה, עדיין לא פשטתי מדים".
אל תגיד שאתה מצטער. "לא מצטער, אני מאוד גאה במה שעשיתי בשלוש וחצי השנים האחרונות אבל אני לא עוסק בסוגיית מחליפי".
האם תמליץ לשר הביטחון על מועמד לרשת אותך? "אמרתי שאני לא עוסק בסוגיית מחליפי".
לא עוסק בכלל או לא עוסק בריאיון הזה?
"לא עוסק בכלל. יש שר ביטחון, הוא יודע מי המועמדים והוא עושה את התהליך שלו. אם הוא ירצה לשאול אותי, אז הוא ישאל אותי, ואני לא חושב שהוא צריך לשאול אותי. הוא מכיר היטב את המועמדים בצורה בלתי אמצעית, והדבר האחרון שהוא צריך זה את ההמלצה שלי".
כשנכנסת לתפקיד דיברת על "ריח הפגר" ששורר במטכ"ל בעקבות פרשת הרפז. ניקית את הצבא מזה?
"בתוך הצבא אני חושב שכן, אבל אני לא עוסק במערכות חיצוניות לצבא. אנחנו מערכת שעובדת די בהרמוניה אחד עם השני. כמובן, תמיד יש מתחים טבעיים שאי אפשר לנקות אותם כליל".
אגב, האם ממשיכים להקליט שיחות טלפון בלשכה הזו?
"את השיחה הזו, כן".
הרמטכ"ל, יש לך כבר מחשבות מה תעשה ביום שאחרי?
"חבר'ה, זה לא ראיון סיום תפקיד, תבואו עוד פעם בבקשה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם