הצצה ראשונה לדירות החדשות בעיר דוד
השמאל יצא מגדרו, אבל התושבים הערבים לא ממש התרגשו מהשכנים היהודים החדשים. “אם הם עושים כבוד, הכל בסדר“. הצצה ראשונה למתחמי המגורים בעיר דוד שאוכלסו השבוע במבצע לילי
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
התקרבנו לבית. שוטרים חמושים היטב שעמדו ליד השער נתנו לנו להיכנס פנימה. החצר הקטנה, מתברר, משותפת לשני בניינים. הבניין האחד, שנמצא משמאלנו, הוא אחד מששת המתחמים המדוברים שאליהם נכנסו אנשי עמותת אלע"ד בתחילת השבוע. הימני שייך למשפחת קרקי הערבית.
בני המשפחה שישבו במרפסת לסיאסטה של צהריים קצת הופתעו מהביקור, אך התעשתו מהר וקיבלו את פנינו בסבר פנים יפות. אחרי נאום חוצב להבות של חבר הכנסת עיסאווי פריג' (מרצ), שעמד בניגוד כמעט קומי לשלוות בני המשפחה שישבו סביבו וקצת לא הבינו מה העניין, ושבמסגרתו אמר כבוד הח"כ כי "כניסת המתנחלים לכאן היא השלכת בקבוק תבערה בלב השכונה", רצינו לשמוע מה יש למשפחת קרקי לספר על הליך מכירת הבית ומה דעתה בכלל על הנושא. פריג', שבחושיו המחודדים הריח את הפארסה המתקרבת, ניסה למנוע את הדיון, וטען כי אנחנו העיתונאים צריכים להתעסק במהות, ולא בדברים חסרי ערך כמו מי קנה ומי מכר ומה התושבים כאן חושבים על מהלך העניינים. הוא לא ממש הצליח לשכנע אותנו, ושאלנו שוב את ראמי קרקי מה בעצם קרה כאן.
הוא סיפר שאחיו מכר את הבית לערבי ישראלי מטייבה, וזה בתורו מכר את הבית ליהודים. אכן עסקה סיבובית מתוחכמת, שבכל מקום אחר בארץ הייתה נכנסת לז‘אנר הפולקלור הנדל"ני המקומי ומצוטטת בגרסאות כאלה ואחרות בידי דורות של מתווכים, ואילו כאן בירושלים הופכת פתע לאיום על שלום המזרח התיכון. ואיך השכנים החדשים, שאלנו. ראמי הודה שאמנם בהתחלה הילדים קצת נבהלו מהנשק, וחלק מהתושבים החדשים הגיעו בטעות לאזור ששייך למשפחה, אבל אתמול הוא דיבר עם המאבטחים וביקש מהם לא לעבור את קו הרכוש הפרטי של המשפחה, ועכשיו "וואלה הכול בסדר". אז מבחינתך המצב עכשיו בסדר, רצינו להיות בטוחים. "אם הם עושים לי כבוד, אני עושה להם כבוד", ענה ראמי. אז אין לך בעיה שהם יגורו כאן? המשכנו להקשות. "אין לי בעיה, רק שכל אחד יהיה במקום שלו", חתם בהחלטיות.
ח“כ לשעבר מוסי רז, שעמד בקרבת מקום, היה הראשון שזיהה את מוקש הנעל שהסיור נקלע אליו, וניסה לתקן תוך כדי תנועה: "כן, גם האישה החרדית תגיד לך שאין לה בעיה ללכת על המדרכה שבצד שמאל". ואולי ככה היא באמת מרגישה, שאלתי אותו. "וגם הילד בן השמונה יגיד לך שאין לו בעיה לעבוד בשכר רעב", ניסה רז את מזלו בשנית. "כן, רק שראמי לא נראה לי בן שמונה, יותר בן 28", אמרתי לו. ואלו היו המילים האחרונות שהחלפנו בינינו עד תום הסיור.
כפי שקורה כמעט תמיד, כך גם בעיר דוד או בכפר השילוח או בסילוואן – באמת פחות חשוב כרגע איך תקראו לשכונה הדי מוזנחת הזו ליד שער האשפות – המציאות בשטח הרבה יותר פשוטה ומכילה מהנרטיבים הגדולים שמנסים להלביש עליה אינטרסנטים מכל מיני כיוונים. שעה וחצי לפני שפגשנו את סיור המחאה של אופנהיימר ושות', ישבנו במשרדה הצנוע של אוריה דסברג, הדוברת הנמרצת של עמותת אלע"ד. העמותה, חשוב לציין, אינה עוסקת ברכישה של נכסים בעיר דוד. רכישה זו נעשית על ידי חברות נדל"ן שזהו תחום עיסוקן. במקרה הנוכחי מדובר בחברת הנדל"ן ׳קנדל פיננס׳. אבל מכיוון שאלע“ד היא הגוף החזק והמשפיע במקום, מובן שיש לה קשר לנעשה, קשר שלא מוכחש על ידי ראשיה.
דסברג, המתגוררת בתקוע שבגוש עציון, נזכרת בתקופה שבה הייתה נוסעת עם אביה לשוק בחברון והנפח החברוני היה מושיב אותה על ברכיו. “הוא ידע איך קוראים לי. היינו נוסעים לשוק כמעט כל שבוע והיה דו־קיום פשוט ואנושי“, היא אומרת. “וזהו החלום שלי – שהדו־קיום הזה יקרה גם כאן“. כלומר, אני שואל, אין לכם חזון לייהוד השכונה ופינויה מערבים. “ממש לא“, נזעקת דסברג. “אני באמת חולמת שזה יקרה, ואתה יודע מה, זה כבר קורה כאן. תבוא לכאן בסוכות, לא כשיש כאן הפגנות וסיורי מחאה, ותראה איך השכנים הערבים עוזרים ליהודים לבנות סוכות, ואחר כך באים לשתות איתם קפה. זה באמת קורה כאן, וזה היומיום“.
הכניסה השבוע ל־25 דירות בששת המתחמים החדשים בעיר דוד נחשבת דרמטית מבחינת המאזן הדמוגרפי בשכונה. מדובר במתחמים שנרכשו במהלך השנים האחרונות כחוק על ידי חברת ׳קנדל פיננס׳ ועברו לבעלות יהודית. החברה הדגישה השבוע כי היא חברה עסקית העוסקת בנדל“ן ובהשקעות. “החברה בחרה להשקיע בבתים בירושלים, אשר נרכשו כדת ודין“, מסרו שם לאחר הכניסה הלילית. המבצע תוכנן לפרטי פרטים. קבוצות צעירים הגיעו בשעות הערב לנקודות כינוס ובמהלך הלילה יצאו לעבר המבנים שנרכשו, נכנסו אליהם ונערכו בתוכם לשהייה. הכניסה הפתאומית עוררה את זעם השמאל, שבעיקר הופתע מהמהלך שנרקם מתחת לאפו. אולם בשטח עצמו, רוב מוחלט של הזמן נשמר השקט, גם הודות לאבטחה מוגברת של המשטרה. למעט מקרה אחד או שניים של עימות, שהסתיימו במהירות וללא נפגעים, תהליך הכניסה לבתים עבר חלק. לדברי דוברת עמותת אלע“ד, שקיבלה לידיה את המבנים ותהיה אחראית לאכלוסם, המטרה היא להכניס לדירות משפחות כמה שיותר מהר. “מבחינתי זה יכול גם להיות עניין של יומיים־שלושה“, אמרה לנו. “יש רשימת המתנה ארוכה“.
בעיר דוד גרים כיום כ־500 יהודים. התוספת בעקבות המתחמים החדשים צפויה להעלות את מפלס המשפחות אל מעבר לקו המאה, ואת מספר היהודים לכ־700. בשכונת סילוואן כולה, על פי ויקיפדיה, מתגוררים כ־18 אלף תושבים. כיצד מסתדרים שני הנתונים הללו עם הכרזתו של השר נפתלי בנט לאחר הכניסה לבתים ולפיה "לראשונה מאז 1948 יש רוב יהודי בעיר דוד"? התשובה טמונה בהגדרה של גבולות השכונה.
השמאל, מתוך אינטרס ברור, מעדיף לכנות את כל האזורים המיושבים סביב נחל קדרון בשם "סילוואן", ובכך ליצור את הרושם כאילו מדובר בחברון 2 – כלומר מיעוט יהודי שנכנס להתיישב בעיר ערבית גדולה.
אנשי אלע"ד, לעומת זאת, מדגישים כי רובה המוחלט של ההתיישבות היהודית במקום – למעט בניינים בודדים כמו 'בית יהונתן' ו'החושן' – מרוכז במתחם קטן יחסית, עיר דוד המקראית, שאפשר לזהותו עם השכונה הערבית ואדי־חילווה. במתחם זה, שבו גם נמצאת ברכת השילוח ואתרים ארכיאולוגיים חשובים נוספים, אכן אוכלוסיית היהודים הופכת כנראה לרוב. ביקשנו לראות את המתחמים המדוברים בעיניים. דסברג עושה טלפון או שניים ואומרת שנלך ל“מלאכי“. אכן, כאן לא הרצלייה הירוקה. למתחמים בעיר דוד קוראים בשמות של נביאים מינימום. אחר כך נבקר בזכריה, ואנחנו כבר לא יכולים לחכות לראות מה חדש בחבקוק.
ממרכז המבקרים הסואן, הבנוי מעל מה שהיה פעם חניון גבעתי, אנחנו יורדים בכביש הראשי של השכונה. בלי מאבטחים, בלי שוטרים. רק דוברת, צלמת ועיתונאי.
אחרי דקות ארוכות נפתח השער. בעוד כמה ימים ייכנסו לכאן משפחות ויהפכו את המקום לבית חמים; בינתיים האווירה היא עדיין אווירת מוצב. הבית עצום הממדים ורב המפלסים והדירות נראה כאילו ננטש בחופזה על ידי המשפחה הערבית ששהתה בו עד לא מכבר. פה דובי אדום זרוק, שם נעל שנשכחה בארון מטבח. חלק מהצמחים בעציצים עדיין לחים וירוקים. היכן נמצאים בני המשפחה כיום? חלק מהשכנים הערבים טוענים שהם קיבלו אזרחות אמריקנית והטיסו אותם מפה, אחרים לא בטוחים. מה שכן בטוח הוא שהמשפחה היהודית שתיכנס לגור כאן בקרוב תצטרך לעשות שיפוץ נרחב, בהנחה שהיא פחות תתחבר לטפט הוורוד־ירוק־כתום השולט בקירות.
אנחנו עוברים לזכריה. זהו שמו של מתחם נוסף. ושוב אנחנו מחכים שיפתחו לנו את השער, הפעם שער מוסכים הנפתח מלמטה למעלה. לא ממש אסתטי, אבל כשהנוף הוא נוף הר הבית ומורדות השילוח למי אכפת. זכריה לא שונה מאוד ממלאכי. קצת יותר קטן, קצת יותר מנומנם, אבל גם הוא שוכן בנקודה אסטרטגית על הציר המרכזי של השכונה, מה שהופך את רכישתו להישג גדול של יהודי המקום. רגע לפני שאנחנו עוזבים את עיר דוד ועולים לחניון הר־ציון, שם השארנו את הרכב, אנחנו סופרים את התאים במתחם חלוקת הדואר שנמצא כאן. תכלס, זאת הדרך הכי טובה לדעת כמה אנשים באמת גרים בשכונה. אז כיום מתגוררות בעיר דוד 76 משפחות. בקרוב יתווספו לתיבות הדואר הללו עוד 25 תאים בעבור המשפחות שאמורות לאכלס את ששת המתחמים החדשים. זהו הישג משמעותי להתיישבות היהודית במזרח ירושלים בכלל ובעיר דוד בפרט, וגם נתון שמהווה אפקט פסיכולוגי כלפי הערבים המתגוררים כאן ורואים את שכניהם מוכרים את בתיהם בסכום לא מועט.
הוויכוח הפוליטי ימשיך כנראה להדהד בסמטאות הללו, ספוגות ההיסטוריה, עוד שנים ארוכות. אינטרסים שונים ומשונים ימשיכו להכתיב כאן נרטיבים, זהויות, תהלוכות מחאה ונאומים חוצבי להבות שמתאימים או לא למציאות בשטח. אבל אם צריך להכריז על מנצח – לפחות כרגע נראה שבכל הקשור להתיישבות היהודית ההולכת ומתרחבת כאן, הימין מצליח להביך את השמאל פעם אחר פעם. ואם הימין לא עושה זאת, אז תושב ערבי שלא הספיק ללמוד את הדקלומים הנכונים עושה זאת במקומו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם