"הפסקת הרכבת בשועפאט משמעה חלוקת העיר"
הביטחון המתערער? הוא יתחזק אם המשטרה תקבל גיבוי. הקפאת הבנייה? אנחנו מאשרים בנייה פרטית על ימין ועל שמאל. הקרב על השבת? ינוטרל בדו־שיח עם ההנהגות. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מסכם שנה סוערת במיוחד ומתכונן לעוד אחת
עוד כותרות ב-nrg:
- בת 4 הביאה לגן שקיות הרואין וחילקה לחבריה
- משרד הבריאות: לא לרכוש תוספי מזון באינטרנט
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
את הדברים הללו פרסם ניר ברקת בעקבות הביקורת שהטיחה וושינגטון על הבנייה בגבעת המטוס, ובמרכזם המשפט "בנייה בירושלים מרעילה את האווירה". כמו ראש הממשלה לפניו, גם ראש עיריית ירושלים שלח אצבע מאשימה לכיוון 'שלום עכשיו', העושה כל שביכולתה לשבש כל ביקור של בכיר ממשל אמריקני בישראל ולהפך.
"לא הבנייה היא הפרובוקציה, שלום עכשיו היא הפרובוקציה", אמר ברקת לאיילה חסון בראיון ל'קול ישראל'. "כל מי שחושב על חלוקת ירושלים מכשיל את השלום. אין דוגמה בעולם לעיר שחולקה וזה הצליח. העיר הזו לא תחולק יותר, נקודה. זהו הבסיס המוצק למדיניות העירונית, המגובה על ידי ממשלת ישראל".
הדירות שהעלו את חמת 'שלום עכשיו' מיועדות בחלקן ליהודים ובחלק אחר לערבים, והן מצטרפות לאישורי בנייה נוספים שניתנו לאחרונה לערביי העיר. זה לא מה שיעצור את התנועה שוחרת השלום הזו מלהבעיר את השטח, ולא שבירושלים חסרים שטחי תבערה. בשנה האחרונה סבלה העיר מהצתות חוזרות ונשנות, מהתפרעויות קשות בעקבות מבצע 'צוק איתן' והרצח המזעזע של מוחמד אבו־חדיר משועפאט, מאיום טילים, מסופת שלג יוצאת דופן, וגם מכמה אסונות כמו הרעלת בנות משפחת גרוס מגבעת־מרדכי ואסון בלוני הגז בגילה.
"כגודל האתגר כך גודל ההזדמנות וגודל ההצלחה", אומר ברקת בראיון חג ל'מקור ראשון'. "כשמתגברים על האתגרים שבאים לפתחנו, זה מפתח ומחשל את העיר. המוטו המשותף לכל האירועים האלה הוא דחיפה דרמטית שלי לחזור כמה שיותר מהר לשגרה. זה נכון לאירועי טבע, ובוודאי לאירועי מלחמה. אנחנו רוצים להעביר מסר ברור: ירושלים שלנו ממשיכה בהתפתחות ובבנייה שלה, ולא יעזור לאף אחד שינסה לשבש לנו את החיים".
ברקת אכן משקיע מאמצים רבים להחזיר את העיר לשגרה. הוא מיהר לגנות את הרצח של הנער הערבי, ואף קישר בין משפחתו למשפחת החטוף נפתלי פרנקל. לאחרונה הוא יזם את "פרס ירושלים לאחדות ישראל", יחד עם משפחות שלושת הנערים החטופים. 100 אלף שקלים יוענקו מדי שנה לאישים או ארגונים המקדמים את "אחדות העם בישראל", ולאורך כל השנה ייערכו פעילויות חברתיות וחינוכיות בתחום, בשיתוף ארגון גשר. ברקת גייס מתורמים 2 מיליון דולר, שיאפשרו את ביצוע הפרויקט בשלוש השנים הראשונות.
בצד רשימת הקשיים של השנה שחלפה, ברקת מונה בהתלהבות הצלחות לא מעטות. "העיר התפתחה בצורה דרמטית, הנתונים עושים טוב על הלב", הוא אומר, ופותח ברשימת הישגים שכוללת התפתחות תרבותית, הובלה בתיור הישראלי בעיר, "שלא לדבר על חו"לניקים, כמובן", הקמת אולם הפיס 'ארנה', הרחבת אצטדיון טדי, אירוח המכבייה ועוד. "הבאנו לעיר אירועים בסדר גודל בינלאומי, ויש גם הישגים כלכליים משמעותיים. חברת מובילאיי הירושלמית, שמעסיקה 500 עובדים, חתומה על ההנפקה הגדולה ביותר של חברה ישראלית בוול־סטריט אי פעם".
דווקא על רקע כל אלה, מייאש לראות איך אירוע ביטחוני אחד מפיל בבת אחת את העיר לרמת הטרור הפרימיטיבי ביותר, ומבריח מפה תושבים ותיירים.
"לגמרי לא מייאש. שום דבר לא יעצור אותנו. המסר שלנו לכל מי שמפר את החוק: אנחנו נמשיך בצמיחה. זה כמו פציעה וכושר גופני - קל לפצוע, קשה להתאושש מפציעה. האתגר הגדול הוא לראות בפציעה הזו דבר שחייבים להתאושש ממנו ולחזור מיד לכושר. זה בדיוק מה שעשינו גם כשהיו לנו פיגועים. דאגנו מיד להחזיר את העיר לשגרה. יומיים לפני מרתון ירושלים הראשון היה פיגוע, ומיד קראנו לרצים לבוא ולהשתתף במרתון. היו אפס ביטולים".
יש גל אלימות חסר תקדים בירושלים, גם מצד יהודים וגם מצד ערבים.
"המסר הנחרץ שלי ושל המשטרה: אפס סיבות לקחת את החוק לידיים, אפס סובלנות לאלימות. אני אעשה כל שביכולתי לסייע למשטרה בעניין. אין לנו בעיה עם הדעות השונות; רוצה להפגין? תקבל רישיונות ותפגין. אבל אין דבר כזה אלימות. אנחנו יודעים שיש פיגועים ויש אבנים. נעשה הכול כדי למגר את זה מצד אחד, ומצד שני נחזור לשגרה. לא ניתן לפחד לשתק אותנו".
בכל זאת, כביש 20 שחוצה את בית־חנינא – הכביש המחבר את פסגת־זאב לכביש בגין – נחסם לתנועה למשך כמה ימים בשל התפרעויות ערבים.
"המשטרה חסמה את הכביש כדי להגן על הציבור. הרי לא הייתה לשוטרים זירה אחת בלבד, אלא שלושים זירות. החיים חזרו למסלולם ברגע שהדבר התאפשר".
אחרי המהומות יצאת דווקא נגד חברת 'סיטיפס', מפעילת הרכבת הקלה בעיר, על כך שפרסמה בתקשורת טענות נגד הפורעים שמיידים אבנים על הרכבות ומשחיתים את התחנות שלה. התלונות של סיטיפס לא לגיטימיות?
"אין לי בעיה עם פרסומים, יש לי קושי עם אנשים שעושים את זה משיקולים זרים. לתפיסתי ולתפיסת המשטרה ומשרד התחבורה, אנשי הרכבת עושים את זה מתוך אינטרסים כלכליים. הם נמצאים כעת בדיון על פיצויים מהמדינה, ויש להם אינטרס לנפח את האתגרים האלה. זה ישיג בדיוק את האינטרסים ההפוכים מול הציבור. "אנחנו מכירים היטב את האתגרים בנושא הרכבת. המשטרה עושה מאמץ עילאי, וגם מצליחה, לתפוס ולעצור חשודים. תורת הלחימה שמתפתחת במשטרה נבנית. מדובר בארגון לומד. לבוא כל יום ולספר על כל אבן? לצערי הרב, לא התרשמתי שזה לשם שמים. זה מייצר בדיוק מה שמפירי הסדר והמחבלים רוצים שיקרה: פחד. אנחנו משחקים לידיהם".
זאת אומרת שהנתונים שלכם זהים לאלה של סיטיפס? לא מסתירים מהציבור את נתוני האמת?
"כל נתוני הפשע פומביים לחלוטין. מעולם לא נתקלתי במידע שמשטרת ירושלים או מדינת ישראל מסתירה. יש עלייה דרמטית בהיקפים, זה נכון, ויש לנו עניין שהמידע ייצא. אדרבה, שידעו עם מה המשטרה מתמודדת. כשיהיה יותר טוב, גם את זה נדאג להוציא".
אין לך שום טענות נגד המשטרה?
"לא. זה חמור מאוד שיש הפרות סדר, ואני חושב שהמצב היום לא טוב. גם המשטרה חושבת כך. אם המשטרה לא הייתה מכירה בעובדות, היה מקום לרדת עליה בכל הכוח. המשטרה מכירה בעובדות, רק שהיא זקוקה לכלים ולסיוע".
למשטרת ירושלים אולי אין לו טענות, אך בהחלט יש לו כלפי השר הממונה עליה. בשבוע שעבר שלח ראש עיריית ירושלים מכתב חריף לראש הממשלה, ובו האשים את השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', שאינו מספק למשטרה די כלים לנצח את הטרור בעיר.
מה בעצם הטענות שלך נגד המשרד לביטחון הפנים?
"השוטרים בשטח לא יכולים לנצח בלי גיבוי משמעותי ואמצעים ראויים. כשהסיוע שנדרש מהשר לביטחון הפנים ומשרדו לא ניתן, המשטרה ותושבי ירושלים נותרים חסרי אונים. כמו שאין לנו צה"ל אחר אין לנו גם משטרה אחרת, ואנחנו צריכים להעצים אותה. האתגר שלנו הוא להאיץ את הרפורמה, וזה דורש תקצוב.
"כדי לנצח צריך ארבעה דברים ברורים: תגבור דרמטי של כוחות היס"מ, פיזור כוחות מיוחדים בקו התפר והצבת תחנות משטרה, הגדלה משמעותית של מערך המודיעין הטקטי להגברת היעילות, ומהלך משולב עם הפרקליטות להגברת הענישה וההרתעה. זה לא דבר מסובך מדי, זה אפשרי. לא אסכים להמשך הידרדרות הביטחון האישי של תושבי ירושלים.
"ראש הממשלה, כמוני וכמו המשטרה, מאוד לא מרוצה מהמציאות, ולכן אני מעריך שכל הנוגעים בדבר מבינים את האתגר ופועלים בכיוון הזה. פניתי במכתב לראש הממשלה כדי שיתערב אישית ויסייע לנו להשיב את השקט לעיר. לאחר ששלחתי את המכתב שוחחנו בנושא ואני מקווה שאנחנו לקראת פתרון".
ברקת משמיע טענות קשות גם כלפי הרשות השופטת, הנוטלת את הרוח ממפרשי המשטרה. "עוד לפני המהומות הבטיחו החמרת ענישה נגד פורעים בעיר, והתהליך לא הושלם. זה עניין שנמצא בפרקליטות ובבתי המשפט. ההנחיה שלנו היא יד קשה מאוד נגד מפירי הסדר. משטרת ירושלים יודעת לעצור את מפירי הסדר, הבעיה היא שרוב המתפרעים הם מתחת לגיל 18. זו תבנית חדשה של טרור לא מאורגן, או התארגנות של נערים שחלקם מתחת גיל 12. המשטרה עצרה גם ילד בן תשע. במקרים האלה אי אפשר לתחקר את הפורעים בלי אישור של ההורים.
"יש כאן בעיה נוספת. בתי המשפט רחמנים במקום שצריך להיות קשה. יש פער בין תפיסת העולם שלי ושל המשטרה לבין זו שלהם. בית המשפט משחרר את העצורים אחרי שבועיים והם חוזרים לשכונות שלהם כגיבורים. כשבית המשפט מעביר את כולם בשיטת הדלת המסתובבת, אין הרתעה".
הייתה מחשבה להפסיק את תנועת הרכבת בשועפאט, כסוג של ענישה?
"בשום פנים ואופן לא. לא אצלי, לא במדינת ישראל. כל מי שריבון וכל מי שמאמין באמת באחדותה של העיר הזו, מבין שזה לא ייתכן. אנחנו נתעקש שכל מקום שיש בו ביקוש – של יהודים ולא יהודים כאחד – יקבל מענה. מי שרוצה להפסיק לשלוח רכבת לאזורים מסוימים שלא משיקולים כלכליים, מרים למעשה את דגל חלוקת העיר".
אי אפשר לדבר על ההתפרעויות בירושלים בלי להתייחס לסוגיית הר הבית, המקום היחיד בעולם שבו אסור ליהודי להתפלל בגלל מדיניות ממשלה. המוסלמים בהר דואגים להפר את הסדר באופן קבוע, והיהודים הם המפונים מהמקום בתירוץ של דאגה לשלומם. כשכבר מתאפשרת עלייה להר, רבים הסיכויים שאחד העולים יסיים את הביקור במעצר משום שנצפה מתנועע בצורה שמזכירה תפילה, או משום שהגניב למקום דף ובו קטע תפילה.
"אני לא מרוצה מהסטטוס קוו במקום", אומר ברקת. "זהו סטטוס קוו שלא עובר אפילו בג"ץ. הר הבית מנוהל על ידי מדינת ישראל ולא העירייה, ובצדק. זה לא סוד שהכלים להתמודדות עם אתגרי הר הבית כוללים מעורבות של המוסד, השב"כ והמשטרה – כלים שאין לעירייה. אבל משהו פה בעייתי ולא סביר, בוודאי מהפן היהודי של הנושא. אני מצפה שמדינת ישראל תביא צדק לסטטוס קוו. לָרוב, סטטוס קוו נמצא בהלימה לחוק; פה יש לנו פער בין הסטטוס קוו לחוק או להבנה של בית המשפט הגבוה לצדק. בעיניי יש פה פער שצריך לבחון איך להתמודד איתו, ואפשר למצוא פתרון מבלי להביא להפרות סדר ולפיצוץ".
בוא נרד טיפה למטה. מה הסיפור עם גשר המוגרבים?
"אני טוען בתוקף שהדבר הנכון הוא לחזור לסטטוס קוו שהיה במקום עד 2004. לפני עשר שנים הייתה סופה שהפילה את הגשר, ונבנה במקום גשר זמני, שאמור היה לעמוד שם עד לתיקון הגשר שהיה בקונצנזוס עד אז. לצערי נוצר סטטוס קוו חדש, שלא מאפשר לגעת בגשר הזה. זה לא מכובד לאף צד – לא להר הבית, ולא לכותל שהוא מכער אותו. מדובר במקום שהוא קדוש לנו. אני מתעקש לחזור למתווה הקודם. לצערי אנחנו מתקשים לעשות את זה, ואני תקווה שזה יקרה".
רצף האירועים האינטנסיבי בתשע"ד כמעט השכיח את העובדה שבתחילת השנה ידעה העיר מערכת בחירות סוערת, שהובילה את ברקת לכהונתו השנייה כראש העירייה. אחת המטרות המוצהרות של ברקת הייתה חיזוק הגורמים הציוניים בעיר ועצירת מגמת ההתחרדות. גם בעניין זה הוא חש סיפוק גלוי. "כמות הילדים בחינוך הממלכתי בירושלים הצטמקה בין 2001 ל־2008 ב־12 אחוז", הוא אומר.
"לעומת זאת, מ־2009 עד 2013 צמחנו בחמישה אחוזים. בשנה האחרונה צמחנו באחוז נוסף. יש לנו 26 גני ילדים ממלכתיים וממלכתיים־דתיים חדשים בעיר. "ההתחרדות של העיר לא רק התמתנה, אלא שיש צמיחה ציוניתֿ, הזהה לקצב הצמיחה של המגזרים הערבי והחרדי. מדובר במהלך רב־שנתי. זה לא משהו שקורה בבת אחת. אחת הסיבות שנכנסתי לתפקיד הייתה לוודא שהמגזר הציוני לא נעלם מירושלים. היום אנחנו יכולים להרים את הדגל ולומר בגאווה גדולה שהעיר היא גם שלנו. יש מקום לכולם בירושלים".
הציבור הציוני שבחר בך מרגיש שאתה עושה פעם אחר פעם ויתורים לטובת החרדים.
"סטטוס קוו אומר ויתורים אסטרטגיים של ציבור אחד כלפי השני, במטרה לחיות ביחד בשלום. זה לא דבר קטן, זה דבר ענק. מהזווית של החרדים וחלק מהדתיים־לאומיים, מסעדה פתוחה בשבת היא ויתור מאוד מאוד קשה. מנגד, זה שאין מסחר בצד היהודי בעיר זה ויתור גדול מאוד של הציבור החילוני, שהנוער שלו צריך לנדוד לתל־אביב כדי לבלות. מדובר בפגיעה אידיאולוגית, ממש כמו לחרדים.
"את שני הכאבים הגדולים האלה אנחנו צריכים לנהל בחוכמה. יש דברים שאנחנו משתדלים לא לגעת בהם: בשבת בירושלים אין מסחר ואין תחבורה ציבורית, אבל יש מקומות בילוי ויש מסעדות. יש השתדלות לגלות רגישות בהחלטה איזה אזור פתוח בשבת. את כל זה צריך לנהל. מתקיים שיח אינטימי ביני לבין המנהיגות בעיר, כל הזמן. יש יזמים שצריך להנחות אותם. לא כולם יודעים מה מותר ומה אסור. למשל, במתחם התחנה פתאום פתחו מסחר, והיינו צריכים לעצור את זה. היזמים לפעמים אפילו לא יודעים מה הם לא יודעים. זה דורש הסבר ואכיפה.
"שלום בית בין המגזרים הוא עניין שצריך לנהל בעדינות. בקלות רבה מישהו מאחד הצדדים יכול ללבות את האש. קל להבעיר, קשה לשמר את הדו־קיום ולמקד את כולנו במשותף ובמאחד".
החרדים שותפים יותר בהוויה הציונית בעיר?
"עזבו הגדרות, המכנה המשותף גדול בהרבה. יש כניסה חרדית רבה למעגלי התעסוקה. על כל מקום עבודה שמותאם לציבור החרדי יש ארבעה קופצים. כבר כחמש שנים שאנחנו מרגישים בשינוי הזה. יש בירושלים יותר חרדים שרוצים לעבוד. אני רואה את המעורבות והעניין שמגלים התקשורת החרדית והפוליטיקאים שלהם. במכללה החרדית בעיר, שצמחה מאפס, יש היום 1,200 תלמידים. עדיין לא כולם רוצים, אבל יש יותר רוצים משיש לנו משרות מתאימות. ההתקרבות רבה, בלי כותרות. זו מגמה מאוד טובה שצומחת מלמטה למעלה".
כחלק מהמלחמה שלך לקידום הנושא הציוני, תמכת ברב אריה שטרן לרבנות בעיר. עכשיו הנושא עומד מול ניסיונות של החרדים לבטל את מועמדותו.
"בהסכם הקואליציוני הסכמנו שלא להסכים בעניין זה. אני תמיד אמרתי שארצה רב ראשי לגופו של עניין ולאו דווקא לגופו של אדם. הרב שטרן הוא המועמד המומלץ על ידי הציבור הציוני בירושלים. אם לא ידחו את מועד הבחירות, מה שיביא לפסילתו מפאת גילו, יש לו סיכוי גבוה לנצח. זכותם הדמוקרטית של המתחרים להגיש עתירות ולנסות לעצור את זה. אני מעריך שבסבירות גבוהה הוא יוכל להיבחר".
אם לשפוט על פי מעורבותו בנושא, נראה כי עניין רבנות העיר קרוב ללבו של ברקת, למרות היותו חילוני. הוא הספיק עד כה להגיש שלוש עתירות בנושא זה. "הרב מרדכי אליהו שלח אותי לשליחות הזו", הוא מסביר, ומספר על ביקור שלו, בהיותו ראש האופוזיציה במועצת העירייה, אצל הרב. "הוא שאל אותי: למה אין רב ראשי לעיר? זה היה בתקופת כהונתו של אורי לופוליאנסקי. קיבלתי הוראה להניע תהליך בחירות, והגשתי עתירה להנעת התהליך.
"בדיוק אז נכנס אולמרט לתפקיד ראש הממשלה. הוא יצר תקנות חדשות עם שר הדתות דאז, שהפחיתו לאפס את הסיכויים לבחירת רב ציוני. עתרתי שוב, הפעם נגד ראש הממשלה ושר הדתות, כדי שיהיו בחירות הוגנות יותר. הרי שני שליש מאזרחי העיר הם לא חרדים". את העתירה השלישית הגיש כשהוא כבר יושב על כיסא ראש העיר.
"הבנתי שהמדינה לא זורמת איתי כראש עיר, ולא שעו לבקשתי שהבחירות יהיו לפי אזורים. לא יכול להיות שלאדם ממלכתי, שנניח מתפלל בבית כנסת רק בחגים, תהיה זכות בחירה נמוכה מזו של מתפלל בבית כנסת מרובה מתפללים. הרי במצב כזה המועמד החרדי ינצח בבירור. למה שמי שהולך פחות לבית כנסת יופלה לרעה? בית המשפט הכריע שהתכנון צריך להיות גיאוגרפי, ולאו דווקא לפי מי שמתפלל יותר בבית הכנסת. במצב הזה, אופי המצביעים ישקף את יחס האוכלוסייה בעיר.
"עכשיו זה בידיים של הציבור. אם הציבור הציוני ירצה להתארגן נכון, הוא בהחלט עשוי לנצח. האמנתי, ועודני מאמין, שצריך שיהיה בעיר רב אחד ציוני ואחר חרדי, לא משנה מי הספרדי ומי האשכנזי. חלק מהציבור הציוני חושב ששני הרבנים צריכים להיות ציונים, רוב הציבור החרדי חושב ששני הרבנים צריכים להיות חרדים, ואני חושב שצריך אחד כזה ואחד כזה. זה טוב לירושלים, לחיפוש אחר המכנה המשותף".
לאור השליחות שקיבלת מהרב מרדכי אליהו, אתה מרגיש מחויבות לבנו, הרב שמואל אליהו?
"אני מחויב לתהליך ולתוצאה. זה לא עניין אישי. אני כמובן מעריך מאוד את הרב שמואל אליהו, אנחנו חברים. אני עושה הפרדה בין המחויבות לרב מרדכי אליהו זצ"ל לבין הבן שלו. הרב גם לא ביקש את זה ממני. אנחנו קרובים מתמיד להישג שהוא טוב לירושלים".
אתה מספר בגאווה על עתירות שעתרת, אבל אתה עצמך נוהג ביד קשה בחברי מועצת העיר שמעזים לעתור נגדך. לא מזמן שללת מאריה קינג את התיק הביצועי שלו לאחר שהגיש נגדך עתירה. כך עשית גם לרחל עזריה בקדנציה הקודמת.
"חבר מועצה לא יכול לעתור נגד עצמו, כמו ששר לא יכול לעתור נגד הממשלה שהוא חבר בה. זה האל"ף־בי"ת של ניהול שלטוני. אפשר למחות, לעתים תקבלו גם אישור להצביע נגד, על בסיס אידיאולוגי למשל. אבל אתה לא יכול לעתור נגד העירייה. הרי מבחינה משפטית אתה העותר ואתה גם המשיב. מי שעותר נגד העירייה מפוטר. זה פאול טכני. והם ידעו מראש. כל בר דעת מבין את זה, אחרת זה כאוס מוחלט. אני אומר להם, במקרה כזה אתם יכולים לכתוב את מכתב ההתפטרות שלכם לבד כשאתם מגישים עתירה. אם אנחנו כעירייה חושבים שהמדינה לא בסדר מותר לנו לעתור נגדה, כי אנחנו לא אותו גוף".
אם לחזור לנושא הציבור הציוני בעיר, יש תחושה שאלה שתמכו בך לאורך הבחירות נותרו מאחור, בעוד אלה שיצאו נגדך, כמו דרעי ואחרים, הרוויחו מאוד מההסכם הקואליציוני. הם אלו שקיבלו את התיקים המשמעותיים, למשל תיק מנהל החינוך החרדי שהועבר לש"ס.
"העיר צריכה להתנהל על בסיס רחב מאוד. זו עיר שלא חולקה לשבטים גם בימי יהושע. למען האמת, השאיפה שלי היא שכולם יהיו בפנים. מרצ לא רצתה להצטרף לקואליציה בקדנציה הזו, ואני לא אכריח אותה. בקדנציה הקודמת היא הייתה. תירוץ כמו 'אם אריה קינג בפנים אנחנו בחוץ' הוא לא ענייני מבחינתי. שיישארו בחוץ, אני לא יכול לעזור להם. אבל הרעיון היה ונשאר לנהל את העיר על בסיס אידיאולוגי רחב ככל שניתן.
"יש לי עניין גדול לשרת את כל הציבורים: הממלכתי, הממלכתי־דתי, החרדי והלא יהודי. כולם רוצים אותו דבר. כולם צריכים שדרוג כיתות לימוד ושדרוג מערכות חינוך ושעות הפנאי ובתי תפילה, בטח במגזר היהודי. כולם רואים שיש הגינות והוגנות בחלוקת המשאבים. אם כולם בסוף מצביעים בעד התקציב וכולם נשארים בקואליציה, כנראה אנחנו עושים את זה מאוזן והוגן".
אבל יש גם דברים צורמים על הדרך. ועדת תכנון ובנייה מחוזית אישרה ישיבה חרדית בהר־נוף, בלב האזור הדתי־לאומי בשכונה.
"זו הקצאה של מנהל מקרקעי ישראל. מדובר בזכויות שניתנו לפני כעשר שנים, והם בעצם מימשו שם את זכותם הדמוקרטית. בדקנו את הנושא, והם קיבלו כדין את הזכות לבנות שם. לעיריה אין זכות לתבוע דבר כזה שהוא חוקי לחלוטין. זה נכס שהם קיבלו מהמדינה, לא מהעירייה. בחנו חלופות, אפילו החלפת קרקעות, והדברים האלה לא יצאו לפועל. זו לא שכונה דתית־לאומית בלשון המעטה. נכון שהשכנים שם דתיים־לאומיים, אבל על בסיס מה אפשר לומר להם לא לבנות שם? אני מבין את אי הנוחות שיכולה להיווצר במקום, ואותה צריך להציג בוועדה המחוזית".
אתה מתאר פה מרקם עדין של תמרון בין מגזרים. תנסה לתרגם את היכולת הזו לפוליטיקה הארצית?
"אין לי עניין כזה. טוב לי פה ואני רחוק מלמצות את המהלכים בירושלים. אם תסתכלו על החלומות שלנו קדימה, על הפרויקטים שהעיר הזו משוועת להם, תראו שיש עוד הרבה מה לעשות. מבחינתי זו משימת חיים".
משימת חיים, או משימה לשנים הקרובות?
"אני בן 54, כמעט 55. להגיד לכן מה יהיה הלאה? אין לי מושג, וזה ממש לא מעניין אותי".
היו מגעים להצטרף לכחלון?
"לא. לא היו מגעים עם אף אחד".
עוד עניין מצער שקרה השנה הוא הרשעתם של שני ראשי העיר שישבו על הכיסא הזה לפניך.
ברקת שותק, ורומז לנו לעבור לשאלה הבאה.
בוא נשאל את זה ככה, אתה אוהב את מגדלי הולילנד?
"אני מאוד לא אוהב אותם. הם מסמלים בעיניי הרבה רע. תראו, אחד האתגרים הגדולים ביותר בשלטון המקומי, שיכולים בפוטנציה להוות סכנה מאוד גדולה לשחיתות, זה בדיוק זה: שינוי זכויות בנייה. הולילנד היה שטח שהיה מיועד למלונאות ושהוסב למגורים, ואז הורחבו לו זכויות. כל זה אחרי שהוא נרכש כבר בכלום כסף.
"צריך לשים זרקור גדול בתחום שינוי זכויות הבנייה. לפני שהתפוצצה פרשת הולילנד נבחרתי לראשות העיר, וכבר אז עשיתי כמה שינויים משמעותיים, כמו שקיפות מוחלטת. קודם לכן רק המועצה הייתה פתוחה, וגם זה כי כך מחייב החוק. היום כל הוועדות העירוניות פתוחות לציבור. בנוסף פתחתי במדיניות של אפס הסבות של שטחים חומים (המיועדים למבני ציבור), וביטלתי פרויקטים שהיו בתהליך להסבה. שש שנים שאנחנו עומדים בכלל הזה. הורדתי את מי שרכש קרקע למטרה אחת מהמחשבה שיוכלו להסב אותה לאחרת. אני עושה בדיוק הפוך, מייצר שטחים חומים ושטחים סגולים (המיועדים לתעסוקה).
"אם חסרות היום אלפיים כיתות לימוד בירושלים, זה לא נולד אתמול. זה נובע מכך שחלק מפרנסי העיר הגדילו את מקומות המגורים, ואחרינו המבול. היחס בין שטחי מגורים למלונאות, מסחר, תעסוקה וחינוך הוא לא הגיוני כרגע. בכל מקום שאפשר אני מגדיל את הפתרונות למבנים ציבוריים".
לאחרונה פרסמה העירייה את תוכנית רובע העסקים בכניסה לירושלים: 13 מגדלים, חלקם בני 35 קומות, שבהם יתמקמו, בין היתר, משרדי הממשלה. "בין התחנה המרכזית לגשר המיתרים ובנייני האומה, חניון אגד והביטוח הלאומי – עומד להיות מתחם חדש ויוקרתי עם פיאצות יפהפיות בין המבנים. חלק לא מבוטל ממשרדי הממשלה, שעד היום היה להם תירוץ להישאר בתל־אביב, יעברו לכאן. עם הרכבת החדשה, הנסיעה מהמרכז לכאן תהיה 28 דקות בלבד. נגמרו התירוצים".
איך עושים את זה בלי להשבית את העיר לעוד עשור?
"זה מורכב, אבל אנחנו משקיעים הרבה בתכנון תהליך הבנייה, ולא רק בבנייה עצמה. חלק חשוב ממה שחברת מוריה מבצעת בעבורנו, זה להקטין למינימום את הכאב של הציבור בכל שלב בביצוע הבנייה. השלב הראשון של בניית הרכבת הקלה היה קטסטרופה. היא השביתה לחלוטין את העיר. בשלב הבא, בקריית־יובל ובנווה־יעקב, עובדים בלי שיש הפרעה מהותית לציבור. העבודה נעשית כך שבכל רגע נתון יש אותה כמות נתיבים שהייתה קודם. האתגר הוא לעשות את זה במינימום קושי לציבור".
איך דואגים שמי שיגיע מגוש דן לרובע העסקים ימשיך וייכנס לעיר עצמה? 28 דקות נסיעה יהפכו את הכניסה לעיר למקום שנוח לעבוד בו ולהמשיך לגור בתל־אביב, ליד הים.
"הפוך. הקישוריות לתל־אביב שווה בהגדרה לפיתוח כלכלי. מי שירצה לגור כאן ייהנה מהגדלה דרמטית של היקף התעסוקה, וזה בהחלט יקל עליו. קיבולת של 50 אלף מועסקים זה עניין דרמטי. לחילופין, גם למי שעובד בתל־אביב ורוצה לגור בירושלים יהיה פשוט בהרבה. בכל צד שמסתכלים על זה, זה לטובת העיר".
מה שמביא אותנו לבעיה גדולה אחרת: בפועל יש הקפאת בנייה בירושלים.
"היום כמעט אין בירושלים שטחים שהם מוקפאים. מה שיש היום לא טוב לירושלים. המגבלות על שיווק ברחבי ירושלים מזיקות לעיר. אני והשר אורי אריאל עושים ככל שאנחנו יכולים להשפיע על מדינת ישראל שתשחרר יותר ויותר שיווקים בצורה מבוקרת וחכמה, והלוואי שנוכל להאיץ כמה שיותר תהליכים. זה בבנייה הציבורית. בבנייה הפרטית אנחנו מאשרים על ימין ועל שמאל פרויקטים ומניעים התחדשות עירונית ותוכניות פינוי־פיצוי".
ניר ברקת ללא ספק נהנה מהתפקיד. גם כשהוא מדבר על המשברים הקשים ביותר בעיר, ניכר שטוב לו בעמדת ניהול העיר המסובכת והאהובה הזו. יש רגעי משבר שאתה שואל את עצמך למה היית צריך את זה – אנחנו שואלות את האיש ששכרו עומד על שקל אחד, פשוט משום
עזוב את העיר, לניר ברקת יש משברים?
"בוודאי. אתן לא רואות את זה על השולחן, אבל מפוזרת פה סדרה של משברים שצריך לדעת איך לנהל אותם ואיך להסתדר איתם. אבל זה לא יוצר אצלי תחושה של 'מה הייתי צריך את זה'. ההפך המוחלט. זה רק מסביר לי למה אני צריך להיות יותר נחוש. אין מצב שבו אין פחד, האתגר הוא להתמודד עם הפחד, ועמדתי בשניים־שלושה מצבים של פחדים בחיי. אין לנו עם אחר, אין ארץ אחרת, אין עיר אחרת, ואין חלופה מאשר לדעת להילחם על צדקת דרכנו נגד כל מי שמנסה לפגוע בנו".
עוד כמה שנים אתה מאחל לעצמך מאחורי השולחן הזה?
"את ההחלטה הסופית אקבל בהמשך, אבל אני רואה היום עוד משימות שעומדות בפניי. התחושה שלי היא שאני צריך להשפיע עוד על עתידה של העיר. לא אקבל החלטה ברגע האחרון, אבל יש סבירות גבוהה שארוץ עוד קדנציה".
מה אתה מאחל לירושלים?
"שתהיה קצת יותר משעממת בענייני חירום. ושנתעסק הרבה יותר בבנייה, בפיתוח ובשגרה. יש לנו מגה־תוכניות שאני רוצה להאיץ. אנחנו ניכנס עמוק לתוך השכונות עצמן, ונשדרג אותן. גם את הצד הפיזי של העיר, שהוזנח במשך עשרות שנים, אנחנו עומדים לתקן. ושתהיה פשוט שנה טובה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם