משפחות נפגעי טרור עצרו את זרם מימון הארגונים
קבוצת עורכי דין אמריקאים הצליחו להוכיח כי 'הבנק הערבי' מימן את ארגון חמאס וסייע לפעילות טרור. "שכל העולם הנאור יראה את האמת, מה הם עושים עם כספי התרומות"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
תחילתו של הסיפור לפני כעשור. ביולי 2004 שכרו שש משפחות אמריקאיות כמה עורכי דין, מהמוכרים בארה"ב, וביקשו מהם לגבש חומרים לקראת הגשת תביעה נגד הבנק הערבי באשמת תמיכה בארגוני הטרור. בראש הקבוצה עמדה לינדה קורטני, שבעלה, ג'ון, ששימש כמאבטח של דיפלומטים אמריקאים בישראל, נהרג ממטען צד ברצועת עזה בשנת 2004.
לטענת המשפחות, הבנק העביר סכומי כסף גדולים לחשבונותיהם של ראשי חמאס דאז, בהם שייח' אחמד יאסין, איסמעיל הניה ואחרים, וכן לפעילי טרור רבים ולבני משפחותיהם של מחבלים מתאבדים. בין הפיגועים שהוזכרו בכתב התביעה היו פיגועי ההתאבדות בשנת 1002 במסעדת 'סבארו' בירושלים ובמועדון הדולפינריום בתל אביב, שבהם מצאו את מותם 39 אזרחים אמריקאים וכמאה נפצעו.
עורכי הדין נפגשו עם בני משפחותיהם של קורבנות הפיגועים והחלו לאסוף עדויות, מסמכים וכל דבר אחר שיכול היה לקשור את הבנק הערבי למימון הטרור. מלאכת איסוף המידע לא הייתה קלה, ועורכי הדין נתקלו במכשולים רבים ובחוסר שיתוף פעולה מצד הנתבעים. אנשי הבנק ניסו למנוע מהתביעה להשיג מסמכים והתאמצו לדחות את הדיונים ככל האפשר, מה שגרם להתמשכות ההליך על פני תקופה ארוכה.
עבודת הנמלים המאומצת של עורכי הדין הניבה תוצאות. אלפי מסמכים שכללו פירוט העברות בנקאיות בסכומים של מיליוני דולרים לחשבונותיהם של ראשי חמאס ושל מחבלים מתאבדים ובני משפחותיהם, יחד עם עדויות רבות שנאספו על כך שהבנק הערבי שימש צינור להעברת כספים למימון פיגועי טרור, הביאו את המשפחות להחלטה משותפת עם עורכי הדין להגיש את התביעה.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה בית משפט אמריקאי נדרש לדון בתביעה אזרחית נגד בנק באשמת מימון פעולות טרור, והתובעים קיוו לפסק דין תקדימי. ב־22 בספטמבר השנה, עשור לאחר שהחלו את התהליך, הם קיבלו סוף סוף את מבוקשם. אחד־עשר המושבעים קבעו פה אחד כי הבנק הערבי אכן מימן את חמאס ועמד מאחורי פיגועי התופת.
גארי אוסן, אחד מעורכי הדין המייצגים את המשפחות, מספר ל-nrg: "הצלחנו לאסוף אלפי הוכחות, לרבות רישומי העברות כספים לחשבונותיהם של יאסין, הניה, סלאח שחאדה, אוסמה חמדאן ועוד. הניה לדוגמה, קיבל מהבנק הערבי 400 אלף דולר לחשבון הבנק שלו. בנוסף הבאנו מספר גדול של עדים, לרבות עדים מומחים. אחד מהם היה סטיב אברבך, ששרד את הפיגוע באוטובוס קו 6 בגבעה הצרפתית בירושלים, וכעבור מספר שנים נפטר מפצעיו. מצבו הגופני לא אפשר לו להגיע ולמסור בית המשפט בניו־יורק, והוא העיד בשיחת ועידה מישראל. זמן קצר לאחר מכן הוא נפטר".
אחד העדים שהופיעו בפני בית המשפט היה אריה שפיצן, לשעבר יועץ לענייני פלסטינים במשרד מתאם הפעולות בשטחים. שפיצן טען כי הבנק הערבי העביר ארבעה מיליוני דולרים בשנים 2000־2001 לידי פעילי ומנהיגי חמאס, דרך סניף הבנק בניו־יורק. הוא סיפר כי למרות בקשותיו, סירבו ראשי הבנק למסור לידיו רשומות של העברות הכספים. "לבנק הערבי היו סניפים בשטחי הרשות הפלסטינית, והם היו יכולים לדעת מי הם האנשים שקיבלו את הכספים", אמר שפיצן.
"המטרה במשפט הזה הייתה לקבוע האם הבנק הערבי אכן תמך בארגון טרור, ואני חושב שהמשפט התנהל בצורה מצוינת עבורנו", אומר עורך הדין אוסן. "זו פעם ראשונה ותקדימית שהוכח ונקבע מעל לכל ספק כי בנק ניהל עסקים עם ארגון טרור. בעולם המשפטי ישנה תמיד שאלה האם להכחיש הכול או להודות בחלק מהדברים. הם בחרו להכחיש הכול ואני שמח שאף אחד לא האמין להם. אנו מקווים שזו תהיה קריאת השכמה לעולם, שיתחילו להבין מי תומך בטרור וכיצד מועברים כספים לארגוני טרור".
האם לאורך השנים קיבלתם איומים בעקבות מעורבותכם בהליך המשפטי נגד הבנק הערבי והחמאס?
"לא היו איומים על חיינו, אבל בתקשורת הערבית ציירו אותנו כסוכנים ציוניים של המוסד“.
כעת, לאחר שהשלב הראשון הסתיים מבחינתם בהצלחה, מתכוונות המשפחות לתבוע פיצויי עתק מהבנק הערבי על מעורבותו בטרור. בקרוב יקבע השופט תאריך לפתיחתו של החלק השני של המשפט, שבו ידונו בגובה הפיצויים שייפסקו לטובת כל אחת מהמשפחות.
מבחינת ראשי הבנק הערבי העסק רחוק מלהיות גמור. דקות ספורות לאחר הודעת חבר המושבעים על החלטתו הודיע עורך הדין שאנד סטיבנס, המוביל את צוות ההגנה שנשכר על ידי הבנק הערבי, כי הוא מתכוון לערער על ההחלטה. "ההוכחות של התביעה היו רחבות כקילומטר, אבל עמוקות כאינץ' אחד בלבד. אין לי ספק שבית המשפט לערעורים יהפוך את ההחלטה", אמר סטיבנס.
בחודשים האחרונים זימנו נציגי ההגנה שורת עדים שהכחישו כי הבנק היה מעורב בהעברת כספים לחמאס, או במימון פיגועי טרור. ראשי הבנק הודו כי בתקופת האינתיפאדה השנייה בוצעו העברות כספים לשטחי הרשות הפלסטינית, אולם לדבריהם מדובר היה במאמצים לעזור לאוכלוסייה הפלסטינית שנפגעה מהעימות עם ישראל, והכספים נועדו לשקם את עזה ולסייע לתושבים המקומיים.
הם טענו עוד כי אותן העברות כספים שבוצעו מהבנק הערבי אושרו על ידי בנקים גדולים אחרים ברחבי העולם, כמו גם על ידי ממשלת ארה"ב. כך למשל הציג הבנק בפני חבר המושבעים העברות כספים שביצעה הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי לעמותות צדקה, שעל פי התביעה היו מקושרות לחמאס.
בכתב ההגנה נאמר כי "פסק דין לזכות התובעים ייצור אי־ודאות עצומה וסיכונים למערכת הפיננסית הבינלאומית, וכן יערער את המערכות המשמשות את תעשיית הבנקאות לעבד טריליוני דולרים המועברים מדי יום. כל הנהלים של העברות הכספים נשמרו לאורך השנים, ורבים מאלו שקיבלו את הכספים ולכאורה היו קשורים לחמאס לא הופיעו ברשימות השחורות של הממשלה הירדנית".
על טענותיו של שפיצן במהלך המשפט כי הבנק סירב לחשוף רשומות של העברות כספים שבוצעו לחשבונות חשודים בטרור, אמרו ראשי הבנק כי לא יכלו להעביר רשומות כאלו מבלי לעבור על החוק בירדן, לבנון והרשות הפלסטינית. עורכי הדין של הבנק הוסיפו כי אם היה מדובר במנהיגי חמאס מפורסמים לא ניתן היה לבצע העברת כספים לזכותם, מאחר שהם נכללו ב“רשימה השחורה“ של הממשלה הירדנית. הם גם טענו כי לא ניתן לקבוע בוודאות כי חמאס אכן עמד מאחורי פיגועי הטרור שבהם נפגעו התובעים ובני משפחותיהם.
בנאום הסיכום של המשפט ניסה עורך הדין סטיבנס לשכנע את חבר המושבעים כי אין זה מתפקידו של הבנק לקבוע מי הוא פעיל טרור או בן משפחתו, ולנתק אותו מהשירותים הפיננסיים של הבנק. “זהו תפקידן של ממשלות. הממשלות קובעות מי אמור להיות ברשימת הטרור. לא הייתם רוצים שזה יתנהל בדרך אחרת. לא הייתם רוצים שגוגל, פייסבוק, סיטי־בנק, הבנק האמריקאי או הבנק הערבי יקבעו מי שייך לרשימת הטרור“, אמר.
אלא שלמרות טיעוניו של סטיבנס, קבע השופט הפדרלי הדן בתיק כי העובדה שהבנק סירב לספק את המידע על העברות הכספים שבוצעו באותם ימים, פועלת לטובת התובעים. השופט אף הטיל כמה סנקציות על צוות ההגנה וראשי הבנק, ובין היתר אסר עליהם להסביר לחבר המושבעים מדוע החליטו שלא לחשוף את רישומי ההעברות הבנקאיות, מהלך שאולי הכריע את הכף בהחלטת חבר המושבעים.
ג'יל ראט, חברה בצוות המושבעים, אישרה באוזני העיתונאים כי העובדה שהבנק סירב לספק את המסמכים המעידים על העברות הכספים הייתה "אחד האקדחים המעשנים ששכנעו אותנו כי אכן לבנק היה מה להסתיר. בסופו של דבר כולנו היינו בטוחים לחלוטין שלבנק היה ידע רב על חמאס".
עורך הדין סטיבנס התייחס לקביעה של השופט וטען כי "היא גרמה נזק רב לעבודת צוות ההגנה, והייתה לה השפעה על החלטתם של חבר המושבעים".
זמן קצר לאחר פרסום החלטת המושבעים פירסם הבנק הערבי הצהרה, שבה כינו ראשי הבנק את ההליך “משפט ראווה“. הם תקפו את התבטאותו של השופט כי הסירוב להעביר את רישומי העברות הכספים פעל לטובת התובעים, וציטטו גורמים במחלקת המדינה האמריקאית שצדדו בעמדת הבנק וסברו כי הסנקציות שהטיל השופט לא היו ראויות.
“הבנק הערבי צפה כי כל ההליך שהתנהל תחת הסנקציות הלא תקינות של בית המשפט המחוזי, שאפילו ממשלת ארה“ב מצאה כ‘לא תקינות‘, יהיה לא יותר מאשר משפט ראווה. בנסיבות אלו, פסק הדין שמצא את הבנק אחראי למתן שירותים פיננסיים לגיטימיים ושגרתיים, אינו מפתיע“.
בין שורת העדים שהופיעו בפני בית המשפט בניו־יורק מטעם ההגנה היה גם שר האוצר של הרשות הפלסטינית, שוקרי בשארה, שכיהן בעבר בתפקיד בכיר בבנק הערבי. גם הוא הכחיש כמובן כי הועברו כספים לחשבונותיהם של ראשי חמאס או למשפחות מחבלים מתאבדים.
התפתחות מעניינת נרשמה כאשר תא“ל במיל‘ אילן פז, לשעבר ראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, עמד להעיד דווקא לטובת הבנק הערבי. עורכי הדין של הבנק ביקשו לזמן את פז להעיד עבורם, אלא שלדברי אוסן בית המשפט לא היה מוכן לשמוע את מה שהיה לו לומר.
"אילן פז היה יועץ לבנק, אבל בית המשפט לא אפשר לו להעיד כי לדעת השופט לא היה לו מידע רלוונטי. בכל מקרה, פז קיבל את התשלום מהבנק הערבי". פז מכהן כיום כחבר המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל, ופרסם מאמר נגד פעילות צה"ל במבצע 'צוק איתן'.
את העד המרכזי שמרו נציגי ההגנה לסוף המשפט. ימים ספורים לפני שהמושבעים אמורים היו להודיע על החלטתם, הגיע לניו־יורק סביח אל־מסרי, יו"ר הבנק הערבי כיום. בעדותו בפני חבר המושבעים טען אל־מסרי כי "הטרור לא טוב לעסקים", והכחיש כל קשר בין הבנק למימון פיגועי הטרור. "פיגועי הטרור הרסו הזדמנויות לשלום. אני רוצה ותומך בשלום", אמר אל־מסרי בבית המשפט. כהוכחה לדבריו הוא סיפר למושבעים כי אחיו נהרג והוא עצמו ספג איומים, לאחר שחברה בבעלותו סיפקה מזון לחיילים אמריקאים המוצבים במזרח התיכון.
גילה אלוף, שבעלה בועז נהרג בפיצוץ קו 32 בירושלים ביוני 2002, הצטרפה לתביעה נגד הבנק הערבי. הוריה של גילה נולדו בארה"ב והיא מחזיקה באזרחות אמריקאית. היא מביעה את שביעות רצונה מהפסיקה: "שמחתי על הכרעת הדין. בסופו של דבר הצדק ניצח. אני מקווה שכל העולם הנאור ידע ויראה כעת את האמת, ואת החטא והפשע שהם מבצעים כל השנים.
"מה הם עושים עם כספי התרומות ולאן זה בעצם מגיע. פסק הדין הזה הוא למען יראו וייראו, שבכל העולם יראו מה עושים עם התרומות שלהם. זה גם מראה שצריך הרבה סבלנות, להיות דבקים במטרה ולא לוותר. אני מקווה שיענישו את כל הנוגעים בדבר, שיסגרו את כל הבנקים ואולי גם שיהיה פיקוח על מעבר כספים ממקום למקום. חוץ מזה, הלוואי וכבר יבוא שלום וייגמרו כל המלחמות בעולם“.
בשיחה עם nrg חוזרת גילה לאותו יום נורא. “באותו בוקר, כמדי יום, הייתי בעבודה בשעה מוקדמת. בתי היתה בצבא, בני הצעיר בטיול בגולן ושתי בנות נוספות בבית הספר. כמה דקות לפני שמונה בבוקר התקשרה אליי בתי וסיפרה לי שהיה פיגוע בדיוק באוטובוס שבעלי היה אמור להיות עליו. ניסינו להתקשר לעבודה שלו אבל הוא לא הגיע. התחושות הקשות התחילו לחלחל.
"אחרי שעה התקשרנו למספרי החירום בבתי החולים בירושלים, אבל גם שם הוא לא היה. בני בן ה־18 התקשר מרמת הגולן ושאל ‘אמא, למה את לא נוסעת לאבו־כביר?‘, ואז הבנתי שצריך לנסוע לשם. נסעתי יחד עם כמה חברים וקרובי משפחה. זו חוויה נוראית שאני לא מאחלת לאף אחד. כשהגענו לאבו־כביר הבנו שהוא נהרג על המקום מעוצמת הפיצוץ. בערב כבר הייתה הלוויה“.
איך שמעת על התביעה?
"יש לי קרוב משפחה שהוא עורך דין בארה"ב, והוא העביר את השם שלי לעורכי הדין שהגישו את התביעה. עורך הדין גארי אוסן שמייצג אותנו הגיע לארץ כמה פעמים, ותחקר אותי עבור התביעה. לפני כמה שנים הייתי בארצות הברית והגעתי לבית המשפט לתחקור של יום שלם מול נציגי הבנק הערבי. זה היה מעמד מאוד קשה ומלחיץ, אבל עשיתי את זה לטובת התביעה. אני לא מכירה את המשפחות האחרות ששותפות לתביעה".
גילה אלוף משוכנעת כי הבנק הערבי אכן שימש צינור להעברת כספים לחמאס ולמימון פיגועי התופת. "זה הוכח שחור על גבי לבן. במשפט נחשפו מסמכים שהבנק הערבי לא הסכים לחשוף לפני כן, המוכיחים שהבנק הערבי אכן העביר סכומי כסף גדולים למשפחות המתאבדים ופעילי הטרור. הם היו צינור שהעביר כספים לחמאס.
"לדעתי גם לציבור האמריקאי צריך להיות עניין רב במשפט הזה, כי מדובר כאן באופן ברור בהלבנת הון עצומה. המשפט חשוב גם כדי לעורר בעולם מודעות סביב כל מה שמתרחש עם התרומות לעולם הערבי ומה נעשה עם הכסף הזה. המלחמה האחרונה בעזה רק הוכיחה מה עושים עם הכסף. במקום להעביר אותו לחינוך או פליטים, הוא משמש לבניית מנהרות טרור".
יש בישראל אלפי משפחות של נפגעי פעולות טרור. חשבתם להתאגד ולהגיש תביעה כזו גם בבית משפט בישראל?
"האמת היא שמעולם לא חשבתי על זה. כל הנושא הגיע דרך קרוב המשפחה שלי בארה"ב שהעביר את שמי לעורכי הדין שניהלו את התביעה ומשם זה התגלגל. אני יודעת שיש משרד עורכי דין בישראל שעובד בשיתוף פעולה עם המשרד האמריקאי, והוא מייצג את בעלי האזרחות האמריקאית המתגוררים בישראל".
אלוף מספרת כי למרות האזרחות האמריקאית שלה ושל יתר המשפחות, הן לא קיבלו שום סיוע מהרשויות האמריקאיות, שלא גילו כל עניין בתביעה. "את האמריקאים זה ממש לא עניין. הם שמחים שאנחנו כאן ולא שם. זה היה הדבר האחרון שהטריד אותם", היא אומרת.
על ממשלת ישראל והרשויות בארץ, לעומת זאת, יש לה רק מילים טובות. "קיבלנו תמיכה מלאה לכל אורך הדרך, כולל סיוע לילדים, גם נפשי וגם כלכלי. הרשויות בישראל עזרו לנו בכל מה שצריך ויש לי רק דברים טובים לומר עליהם".
אמו של סטיב אברבך, מיידה, הגיבה להחלטת חבר המושבעים ואמרה כי "הבנק הערבי נושא באותה אחריות כמו המחבלים המתאבדים עצמם. חבל שהם עומדים בפני עונש כספי בלבד ולא בפני הליכים פליליים". היא גם הביעה את אכזבתה מכך ש"ארה"ב לא נקטה שום צעד כדי להגן על אזרחיה".
טאב טרנר, עורך דין נוסף מטעם התובעים, לא הסתיר את שמחתו על החלטת חבר המושבעים. בנאום הסיכום שלו הוא קרא לחבר המושבעים להרשיע את הבנק בסיוע לטרור. "כך עוצרים טרור, כשלוקחים ממנו את הכסף, לא בקליעים או בפצצות חכמות", אמר.
לאחר שנודעה החלטת המושבעים אמר טרנר ל-nrg כי "חבר המושבעים מצא את הבנק הערבי אחראי במודע לתמיכה בטרור ואספקת שירותים ותמיכה כלכלית לארגון חמאס. המושבעים קבעו כי בין השנים 2000־2004, בתקופת האינתיפאדה השנייה, סיפק הבנק הערבי ביודעין תמיכה פיננסית לחמאס תוך הפרה של החוק האמריקאי נגד טרור האוסר על תאגידים ויחידים לתת במודע כל סוג של תמיכה, כולל תמיכה כספית, לטרוריסטים או לאנשים שידוע כי הם מעורבים בטרור. הצלחנו להוכיח כי הבנק הערבי העביר לחמאס סכום כולל של מאה מיליון דולר בתקופה המדוברת".
גם טרנר מציין כי מדובר בהחלטה תקדימית. באשר לצעדים הבאים של התביעה הוא מבהיר כי "בשלב השני של המשפט ייקבע אילו פיצויים יקבלו 300 בני המשפחות של קורבנות 24 הפיגועים שבהם דנו בבית המשפט. זה כולל בני משפחות של אזרחים שנהרגו ונפצעו באותם פיגועי טרור“.
עורכי הדין של הבנק וראשי הבנק, כולל היו"ר הנוכחי, הופיעו בפני בית המשפט והכחישו בצורה נמרצת כי הבנק העביר כספים לחמאס. "הם שקרנים בחליפות. האמת לא מעניינת אותם".
פסק הדין התקדימי עשוי להביא לאפקט דומינו, כאשר תביעות דומות כבר תלויות ועומדות נגד בנקים גדולים אחרים בעולם, בהם גם בנק 'נשיונל וסטמינסטר' בבריטניה והבנק הסיני, המואשמים גם הם כי העניקו שירותים פיננסיים לארגוני צדקה המזוהים עם חמאס.
לי וולוסקי, עורך דין מטעם התביעה נגד הבנק הסיני, כבר מיהר לעשות שימוש בפסיקה בניו־יורק ותיאר את השפעתה על הטענות העתידיות שהוא מתכוון להציג בבית המשפט. "פסק הדין במשפט הבנק הערבי מוכיח כי אי אפשר פשוט לומר שזהו תפקידן של ממשלות בלבד לזהות טרוריסטים", אמר.
כעת יידרשו הבנקים הגדולים בעולם, המעבירים כספים לארגונים או בודדים העלולים להיות חשודים בפעילות טרור, להחליט האם הם מעדיפים להמשיך בפעילות הרגילה ולהסתכן בתביעה עתידית או לנתק כל קשר עם אותם חשודים פוטנציאליים.
גם העובדה כי הבנק הערבי נמצא אחראי בעיקר בעקבות סירובו לחשוף רשומות של העברות הכספים שביצע, תגרום לבנקים נוספים לקחת בחשבון כי במקרה של תביעה עתידית הם ייאלצו לחשוף את הפעילות הכספית וההעברות הבנקאיות שבוצעו לחשבונותיהם של לקוחות שונים, על מנת להימנע מגורל דומה. האם הפסיקה בניו־יורק תביא לניתוק צינור הכספים המשקה את הטרור הרצחני? ימים יגידו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם