ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

הצצה לצפון קוריאה הנסתרת מעייני התיירים

העוני והקשיים מוסתרים מעיני המבקרים בפיונגיאנג מאחורי פארקים עצומים, גורדי שחקים ומסלולי רכיבת סוסים. במקביל לתנופת הבנייה הרעב באוכלוסייה הולך וגובר. בונים לא חופשיים

צפון קוריאה, גרסת הבמאי: פיונגיאנג, בירת צפון קוריאה, מתגאה כבר שנים בארכיטקטורה סטאליניסטית. מונומנטים ציבוריים, אשר מנציחים את האידיאולוגיה הקומוניסטית, זרועים לאורך השדרות הרחבות שלה. אבל עכשיו "פארק עממי" דוחס את כל האטרקציות למרחק הליכה, וכולל דגמים מוקטנים של כל מה ששווה לראות בצפון קוריאה.

כל התכנים הכי מעניינים -­בעמוד הפייסבוק שלנו

בפארק תהיה כיכר קים איל־סונג מיניאטורית, כולל טנקים, משגרי טילים ופסלי ברונזה שלו ושל בנו קים ז'ונג־איל, מוקטנים לכדי מידות אדם (הפסלים האמיתיים, במרכז פיונגיאנג, מתנשאים לגובה של כשישה מטרים). אם עד עתה נחשבה בירתה של המדינה הדקטטורית ללונה פארק עצום, כעת נראה שהצפון קוריאנים החליטו להפוך את העיר לכזו.

באחד מימי ראשון בשבועות האחרונים נראו בפארק מטיילים ספורים בלבד: תייר אחד, כמה קבוצות מאורגנות של ילדים בתלבושת בית ספר, וקבוצה של עיתונאים, בעיקר מיפן, שהורחקו מהמונומנטים הקטנים כשהתקרבו כדי לצלם אותם. מבקר שהיה בבירה לא מזמן, בפעם הראשונה מאז שביקר שם ב־2008, התרשם שפיונגיאנג הופכת לכפר פוטמקין (כפר מזויף שנבנה כדי להרשים).
 
ישנן הרבה יותר מכוניות בכבישים - לא רק מתוצרת החברה המקומית פיונגהווה או BYD הסינית, אלא גם מתוצרת ‘לקסוס‘, ואפילו דגמים חדשים יחסית של ב־מ־וו ואאודי. בנוסף, נשים רבות מתלבשות לפי צו האופנה ונראה שעקבים גבוהים, בגדים בצבעים בוהקים ותכשיטים הם צו השעה. המראה של רחוב צ‘נגיון, בלב הכיכר, השתנה תוך כמה שנים. לאורכו מגדלי דירות עגולים שמקושטים באורות ניאון ובלילה נראים כזיקוקין די־נור עצומים. ביום, המגדלים משתקפים בנהר המנצנץ וגורמים לעיר להיראות “בדיוק כמו דובאי“, לדברי מדריך ממונה מטעם הממשלה.

זו אינה עיר נחשלת, אבל זו גם לא עיר שמייצגת את המציאות בצפון קוריאה. המצב בערים שמרוחקות מהבירה, ובכפרים אף יותר מכך, עלוב להחריד. המדינה כבר לא נותנת את קצבאות המזון שנתנה פעם והרעב פושה באוכלוסייה. אפילו בפיונגיאנג אפשר לראות יותר סימנים של עוני מסמלי עושר. נשים זקנות כפופות־גו נושאות שקים עצומים על גבן, גברים בעלי פנים חרושות קמטים יושבים בצדי הדרך, וילדים נראים צמוקים וקטנים יותר מבני גילם בדרום קוריאה. מבקרים זרים בפיונגיאנג נוסעים תמיד באותם כבישים כשהם יוצאים מהמלונות שלהם, ללא קשר ליעד נסיעתם, והמסקנה המתבקשת היא שרק רחובות מסוימים ראויים להיראות בעיני התיירים.

הפארק העממי בפיונגיאנג נפתח לפני שנתיים. פתיחתו היא אחד ממאמצי הפיתוח שהמדינה עושה לציון מאה שנה להולדת קים איל־סונג. הפארק כולל את ההר הקדוש פאקדוסאן בצפון, את הסכרים שבים המערבי ואת העיר העתיקה קאיסונג, קרוב לגבול הדרומי. “המנהיג והידיד הגדול קים ז‘ונג־און הורה לבנות את הפארק כדי שעמנו ילמד על ההיסטוריה שלו, מהעתיקה עד המודרנית“, אמר קים יונג, מדריך תיירים מטעם הממשלה שמכר מפות של הפארק. “אנו מאוד גאים באומה הצפון קוריאנית שלנו“. הבנייה נמשכת גם היום. בנמל התעופה של פיונגיאנג בונים עוד טרמינל, ופארקים חדשים לאורך הנהר כוללים מגרשי כדורסל ואזורים שמיועדים לפיקניק.

מי שנוהג סביב הבירה חולף על פני אתרי בנייה המלאים ערמות עפר ומשאיות. באתרים אלה גברים לבושים מדים ירוקים בקסדות צהובות עמלים עם הטוריות שלהם. מבקרים שמתגוררים במלון ליד נהר הדידונג נרדמים ומתעוררים לצליל מנועי הסירות המושכות מהנהר חול שיהפוך תוך זמן קצר למלט. וישנם המבנים לאליטות, שהתווספו לאנדרטאות המהפכה כאטרקציות במסלול הסיור הסטנדרטי של התיירים.

בפיונגיאנג נמצא גם פארק המים מונסו - פארק מקורה עצום עם מגלשות מים - שם כל המבקרים הצפון קוריאנים מגיעים בקבוצות ולובשים מה שנראה כבגדי ים תקניים, זהים. החנות, שבה נמכרות נעלי נייקי ורובי מים מהמותג בוב־ספוג נותרה שוממה. במרכז רכיבה מהודר שנבנה בפאתי העיר, ישנם מסלולי דהירה מסודרים ובקתות בטון שצבועות כדי שייראו כאילו היו עשויות עץ. כל "מאמני הסוסים" בשנות העשרים לחייהם ולכולם תספורת קצוצה אחידה. אפשר היה להאמין כי אלה בעצם חיילים במסלול אימונים. כל זה הוא חלק ממה שהדיפלומט האמריקני אוונס רביר מכנה גישת "הלחם והקרקס".

"הפארקים, הלונה פארקים, פארקי המים, מרכזי הרכיבה על סוסים - כל אלה מכוונים לאליטות, בעוד שאר האוכלוסייה בצפון קוריאה לא נמצאת במצב טוב כלל וכלל", אומר הדיפלומט, שעבד שנים ארוכות בזירה הצפון קוריאנית. "השלטון עושה כל מאמץ כדי להציג מראית עין של שגשוג כלכלי".
 

אין ספק שמה שרואים מבקרים מן החוץ מבוים במידה רבה. אנשי תוכנית האו"ם למזון, האחראים להאכלתם של כעשרה אחוזים מאוכלוסיית צפון קוריאה, כתבו בדו"ח האחרון ש־39 אחוז מהאוכלוסייה לא אכלו חלבונים משום מקור שהוא בשבוע שלפני הביקורת האחרונה של הסוכנות.

ובינתיים, הדיכוי הפוליטי נותר תקיף כשהיה, כאשר האיום של סילוק למחנות עבודה, או גרוע מכך, מונע מהתושבים

לדרוש שינוי כלשהו לטובתם. רמת חייהן של האליטות, עם זאת, השתפרה משמעותית. בפיונגיאנג מתגוררים עשרה אחוזים מהאוכלוסייה במדינה, בעיקר תושבים הנאמנים ביותר לשושלת משפחת קים.

המצב מעלה שאלות רבות: מניין מגיע הכסף? השלטון בצפון קוריאה מפנה כבר זמן רב משאבים לפרויקטים החביבים עליו, למשל תוכנית הנשק הגרעיני, במקום לספק אוכל. לפי ניסויי הטילים האחרונים, לא נראה שהמשטר עיגל פינות מבחינת ההשקעה בצבא.

האם זה יוביל למחאה חברתית? אף שכל המידע בצפון קוריאה מווסת ביד קשה על ידי הממשלה, המדינה פתוחה יותר לעומת מה שהייתה לפני שנים אחדות. אנשים משתמשים כעת בטלפונים ניידים - אולי לא הרבה, אבל בכל זאת - וחלק מהאזרחים מקבלים רשות לנסוע לחו"ל.

לשלטון בצפון קוריאה יהיה קשה לשמור על חזות של שוויון קומוניסטי, כשלכולם ברור שהאליטות בפיונגיאנג חיות טוב יותר מכל שאר האוכלוסייה. אבל מצד שני, האנשים שיש בידיהם כוח פוליטי - פעילי המפלגה החיים בדירות חדשות במגדלים - חיים בנוח, וככל שחייהם נוחים יותר, כך יורד הסיכוי שירצו לטלטל את הספינה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...