ביהמ"ש: "הרשות הפלסטינית אחראית לפיגועים"
לראשונה בישראל הכיר בית המשפט באחריות הרשות הפלסטינית לפיגועי הטרור במהלך האינתיפאדה השנייה. נפגעי הטרור חוששים: "בשלב המימוש – נמצא את עצמנו נלחמים נגד המדינה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו [אהבתי]
ב־25 באוגוסט 2000 יצאה חוליה פלסטינית חמושה ברובים לכביש 443, וחנתה בסמוך לתחנת הדלק שעל אם הדרך. סמוך לשעה 22:30 הבחינו המחבלים ברכב שבו נסעו בני הזוג יניב ושרון בן־שלום, יחד עם שתי בנותיהם הפעוטות אפרת ושחר ואחיה של שרון, דורון סוורי. המחבלים ביצעו עקיפה, ובמהלכה ירו אש אוטומטית לעבר רכבם של הישראלים. כתוצאה מן הירי נהרגו יניב, שרון ודורון. הבנות הקטנות ניצלו ממוות ונפצעו בלבד, לאחר שאמן גוננה עליהן בגופה.
בני משפחותיהם של ההרוגים הגישו תביעה נגד הרשות הפלסטינית ונגד אש"ף, בטענה כי היו מעורבים בפיגוע הרצחני. הם נקבו בזהותו של אחד המפגעים, אחמד ברגותי, שהיה נהגו ושומר ראשו של מרואן ברגותי, ראש התנזים באותה תקופה ואחד מבכירי אש"ף ברמת השטח הביצועי. לטענתם, ברגותי היה הצינור המקשר להוראות ולהעברת אמצעי לחימה בין מרואן ברגותי לחוליית המרצחים, והוא שסיפק להם את כלי הנשק לפני הפיגוע ואת התשלום לאחריו. חבר נוסף בחוליה היה גם הוא שומר ראשו של מרואן ברגותי.
התובעים טענו כי הרשות הפלסטינית נושאת באחריות לפיגוע, וזאת משתי סיבות עיקריות: משום שהסיתה באמצעות שליחיה ועובדיה לאלימות נגד יהודים ונגד ישראלים באמצעי התקשורת שבשליטתה, ומשום שהעבירה כסף לארגוני טרור.
השופט, משה דרורי, דחה בפסק דינו את טענת האחריות של הרשות כתוצאה מההסתה נגד ישראלים, אך לעומת זאת קבע באופן נחרץ וברור כי הרשות הפלסטינית העבירה בתקופתו של יאסר ערפאת כסף לארגוני טרור, בידיעה שייעשה בהם שימוש לביצוע פיגועים.
דרורי, שהסתמך בפסק דינו בעיקר על עדויות מומחים משני הצדדים ועל הרשעת מרואן ברגותי בשורת פיגועים רצחניים, ציין כי "מקובלת עלי העדות כי לאחר מספר פיגועי חבלה, אשר בוצעו על ידי ארגוני הטרור השונים, הסיכוי שערפאת לא ידע כי הכספים שהוא מעביר למי מבין הארגונים או הלוחמים, מיועדים לרכישת נשק וביצוע פיגועי חבלה, הנו אפסי. מכיוון שכך, אין מנוס מן המסקנה כי הרשות העבירה כספים ואמצעי לחימה למי שהיא ידעה שישתמש באמצעים אלו לצורך פגיעה באזרחים ישראלים“.
לדבריו, ההכרזה של ערפאת בשנת 2001 על ארגון גדודי חללי אל־אקצה כעל ארגון טרור, מעידה לכל הפחות כי הוא ידע מה אופיו של הארגון. אולם הצהרות אלו לא מנעו מערפאת לממן את פעילות הארגון. בקביעה זו הסתמך השופט דרורי על מכתב שהועבר בספטמבר 2001 מגדודי חללי אל־אקצה למרואן ברגותי, ובו ביקשו ממנו לכסות חוב בסך 38 אלף שקלים, ותוספת של 22 אלף שקלים עבור רובי קלצ‘ניקוב ו־60 אלף שקלים עבור כדורי M־16.
“אילו הייתה משמעות להוצאת גדודי אל־אקצה אל מחוץ לחוק... הרי שהגדודים היו נמנעים מלבקש סיוע כספי מאת הרשות... על כורחך כי הצהרה על ארגון טרור לחוד ומימונם לחוד. זו שוב אחת מן הדוגמאות להתנהגותו כפולת הפנים של ערפאת, כלפי פנים מול כלפי חוץ“, כתב דרורי בפסק הדין.
השופט הוסיף כי לפחות לאחר כמה מקרים ראשוניים שבהם הועברו על־ידי הרשות כספים ל‘מטרות צדקה‘ בלבד, היה על הרשות להבחין כי הפעילים שהיא מממנת מבצעים פיגועי חבלה הגובים חיי אדם. “בנקודה זו היה על הרשות להפסיק את מימון המפגעים והיא לא עשתה כן“.
בפסק הדין נקבע עוד כי הרשות הפלסטינית לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע רצח ישראלים על ידי ארגוני טרור שפעלו בשטחה. בהעברת המימון או אמצעי הלחימה לארגוני הטרור יצרה הרשות הפלסטינית סיכון מוגבר לפעילות החבלנית ועל כן, קבע השופט דרורי, הגבירה גם את חובתה לסיכול אותו סיכון. “די בממצא זה, כי הרשות העבירה מימון ונשק לארגוני הטרור, כדי להטיל על הרשות את חובת פיצוי הניזוקים“, ציין.
הדיון על גובה הפיצויים שבהם תחויב הרשות הפלסטינית החל ביום חמישי האחרון. אולם נראה שהסעיפים ששימשו את התובעים ואשר הובילו לקביעת בית המשפט בדבר אחריות שילוחית של הרשות הפלסטינית לפיגועים, עשויים להצמיח סכום פיצוי קטן, יחסית לתביעות אחרות שהוגשו בעבר נגד הרשות הפלסטינית – בארץ ובחו“ל. ככל הנראה, לא די יהיה להוכיח שהרשות הפלסטינית אחראית לפיגועים כמשלחת או כמעסיקה, משום שבמקרה כזה העונש שמוטל על המשלח אינו יכול להיות חמור יותר מן העונש שיוטל על המפגע עצמו.
אחת מעורכות הדין הבולטות בתחום התביעות נגד הרשות הפלסטינית היא עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, מייסדת ארגון 'שורת הדין'. בימים אלה היא עוסקת בלא פחות מ־17 תיקי תביעות של נפגעי טרור, בהם תביעת משפחת החיילים שנרצחו בלינץ' ברמאללה, תביעה של ילדי אוטובוס הדמים בכפר דרום ועוד. חלק גדול מן התיקים, אם לא כולם, יידון ככל הנראה באולמו של השופט דרורי. מלבד התיקים שבהם היא עוסקת, שסכום התביעה הכולל שלהם מגיע לכמה מיליארדי שקלים, ישנן תביעות נוספות נגד הרשות, על סכומי כסף לא מבוטלים.
לדברי דרשן־לייטנר, בתיקים שבהם היא מטפלת נעשית עבודה יסודית כדי להוכיח ולקבע במסמרות ובראיות ברורות את האחריות של הרשות הפלסטינית, לא רק ברמה השילוחית אלא גם ברמה המבצעית, של ההכוונה המעשית לפיגועים.
הליך הגשת התביעות נגד הרשות הפלסטינית עבר דרך חתחתים משפטית. אחת מנקודות הציון המרכזיות הייתה פסיקת בג"ץ בשנת 2008, שבה נקבע כי הרשות הפלסטינית אינה חוסה תחת חסינות ריבונית. "רק ב־2008 החל דיון מהותי בתיקים", אומרת דרשן־לייטנר. "בהתחלה היו הליכי גילוי מסמכים ושאלונים וכל מיני הליכים שהתגלו כהליכי סרק, כי הרשות הפלסטינית סירבה לספק כל מסמך או לענות על כל שאלון. היא ראתה בהליכים הללו רק דרך למשיכת זמן. בסוף הגענו להחלטה שאנחנו מדלגים על ההליכים הללו שבדרך כלל מעניקים לך כלים במשפט האזרחי, אבל במקרה הזה גורמים לך להתבוסס עוד ועוד בבוץ הפלסטיני".
לדבריה, כדי שניתן יהיה להפוך את הפסיקה התיאורטית על פיצויים עונשיים לפסיקה פרקטית, ובמיוחד אם רוצים להגיע לסכומי פיצויים גדולים יותר מהתשלומים על הנזק הישיר, שעשויים להיות נמוכים למדי, צריך להוכיח הרבה יותר מן האחריות השילוחית של הרשות הפלסטינית.
"אתה צריך להוכיח שלרשות הייתה מדיניות של טרור, שהיא כיוונה את אנשיה לרצוח ישראלים ויהודים, שהיא הסיתה לרצח יהודים, שהיא יזמה את הפיגועים ואת האינתיפאדה ותכננה אותם מראש. הרשות החליטה על תאריך שבו היה לה נוח שתפרוץ האינתיפאדה, ליבתה את האש ושלטה בכל הנעשה. כשרצתה הייתה יכולה להוריד את הלהבות וכשרצתה הגבירה אותן".
יש לכם ראיות לכל הדברים האלה?
"לכל הדברים הללו יש ראיות. יש לנו מסמכים של הרשות הפלסטינית שנתפסו במוקטעה ברמאללה במהלך מבצע חומת מגן. הם מוכיחים שיאסר ערפאת הורה על ביצוע פיגועים, ושהוא שילם ללוחמים וניהל את הדברים הללו".
מה ההיתכנות של גביית הכסף מהרשות הפלסטינית?
"הכסף נמצא. אפשר לעקוב אחרי כספי המיסים שישראל מעבירה לרשות הפלסטינית, ולעקל אותם בצורה נבונה. לא לעקל מיליארד שקל בבת אחת. אני גם לא בטוחה שנקבל מיליארד שקל בבת אחת, משום שאחרי שנוכיח את שאלת האחריות נברר את שאלת הנזק בבית המשפט ואז יהיה דיון בכל תיק בפני עצמו. כשהדיון הוא על פי התיקים זה פחות מאיים. פה 50 מיליון שקלים, שם 100 מיליון שקלים. גם אם מדובר בסכומים גדולים אני לא ארוץ על הקופה הגדולה. אני אהיה מוכנה לקבל בכל חודש 50 מיליון או 100 מיליון שקלים עד שאגבה את כל הסכום".
למרות האופטימיות שמפגינה דרשן־לייטנר, ייתכן בהחלט שמדובר ברתימת העגלה לפני הסוסים. זאת בשל ההנחה שפסק הדין התקדימי עשוי להוות פתח לתביעות נוספות בסכומי עתק נגד הרשות הפלסטינית, ובעקבות תקדימי העבר המוכיחים כי גורמים מדיניים – בעיקר בחו"ל אך גם בארץ – עושים כל שביכולתם כדי למנוע מהרשות הפלסטינית לקרוס כלכלית.
כך, לדוגמה, חובה של הרשות הפלסטינית לחברת החשמל הישראלית, שתפח עד מאי 2014 לסכום אסטרונומי של למעלה מ־1.5 מיליארד שקלים, לא נגבה על ידי ממשלת ישראל.
"חברת החשמל אינה יכולה להמשיך ולשאת מעמסה כבדה זו על כתפיה, זאת כאשר מחד נמנעת מהחברה אפשרות לנתק את החשמל, כלי אכיפה שברשותה על פי דין, המופעל כעניין שבשגרה נגד לקוחות חייבים, ומאידך ממשלת ישראל אינה מקדמת באופן מעשי פתרונות אחרים לגביית החוב באמצעות קיזוז משמעותי או פתרונות מעשיים אחרים", כתב יו"ר חברת החשמל, יפתח רון־טל, לראש הממשלה בנימין נתניהו.
אחד הגורמים שנזעק לסייע לפלסטינים, בניסיון להקל מהם את המעמסה הכלכלית בשל הצורך בתשלום חובותיהם העצומים, היה הבנק האירופי. הוא שילם כמה עשרות מיליוני שקלים מתוך חובותיה של הרשות לישראל. אולם אפילו האירופים מודעים היטב לכך שהעברת כספים לרשות הפלסטינית כמוה כזריקת הכסף לבור בלי תחתית. דו"ח שפורסם בינואר 2014 על ידי גוף הביקורת על התקציב של האיחוד האירופי קובע,
על פי הדו"ח, חלק ניכר מעובדי המגזר הציבורי ברשות הפלסטינית קיבלו שכר מבלי שעבדו בפועל. אולם העובדות לא בלבלו את האירופים. הם ציינו כי אמנם דרוש פתרון לבעיה החמורה של השחיתות ברשות הפלסטינית, אולם קבעו כי בינתיים יש להמשיך ולשלם שכר לעובדים הללו, "כדי למנוע פגיעה ביציבות".
עו"ד דרשן־לייטנר מסכימה להערכה זו ומציינת כי סביר להניח שהמדינה תביע את התנגדותה לתשלומי הפיצויים לנפגעי הטרור מטעמים מדיניים. "אין לי ספק שהמדינה תתנגד לכך. כשזה יגיע לשלב מימוש פסקי הדין נמצא את עצמנו נלחמים נגד המדינה, אבל זו לא תהיה הפעם הראשונה. לא בהכרח תהיה לה אפשרות מבחינה חוקית לעצור את מימוש פסקי הדין, אבל ללא ספק יהיה משקל למה שהיועץ המשפטי לממשלה חושב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם