3 ההרוגים בנפאל: תמר אריאל, נדב שהם ואגם לוריא
הותרו לפרסום שמותיהם של שלושת ההרוגים הישראלים במפולת השלגים ברכס האנאפורנה. תמר אריאל - הנווטת הדתיה הראשונה בחיל האוויר, נדב שהם ממצפה הושעיה ואגם לוריא מקיבוץ יפעת. באזור תקועים טיילים ישראלים נוספים
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באזור האסון שהו למעלה מ-100 ישראלים. מטיילים סיפרו כי הם יצאו למסלול בעקבות המלצות שקיבלו ממדריכים מקומיים, בבוקר יום שלישי. בערב אותו יום כבר הגיעו הודעות כי מטיילים נתקעו על הרכס. ממשרד החוץ נמסר היום כי המשרד שלח צוותים דיפלומטים לתגבור אנשי שגרירות ישראל בקטמנדו.
שרגא וילק, קרוב משפחתה של תמר, סיפר כי היא יצאה לטיול למחרת ראש השנה והייתה אמורה לחזור ביום שלישי הבא. לדבריו, "תמר נסעה עם חברים שהכירה. היא לקחה חופשה שנתית מהצבא. למחרת יום כיפור הם יצאו למסלול הזה והייתה אמורה לסיים אותו בימים אלו, ולעשות את השבת בקטמנדו ולחזור ארצה בתחילת השבוע. כשהחלו הידיעות על המפולת הגיעו ידיעות ממטיילים שירדו מההר וסיפרו שהיא נקלעה לסופה. הבוקר קיבלה המשפחה הודעה רשמית שגופתה אותרה. נציגים מהטייסת הגיעו לביקור תנחומים.
וילק הוסיף כי "תמר היתה בחורה מאוד רצינית, מאוד מיוחדת. עצם העובדה שהייתה נווטת בחיל אוויר אומר משהו עליה. הייתה מאוד יסודית וחברותית, מסמר הערב בכל אירוע. אנחנו עוד מנסים לעכל את האסון".
רונית מרקוביץ' וולפין, מחנכת של אגם לוריא מתיכון "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת סיפרה על אגם כי "הוא היה ילד מדהים. כבר מגיל 15 ידע להגיד את הדעה שלו בצורה מכובדת. מחונך ומכבד. מנהיג שכולם מתקבצים סביבו ומקשיבים לו. אפשר היה לדבר איתו. תמיד נתן לאחרים קדימות, הקשיב, עשה, תמיד פעל בשיקול דעת, ועם זה היה לו את הצחוק המיוחד והעיניים המהירות והיה מאוד שנון. לב רחב סקרן, הכל הכל. כל מה שאפשר להגיד על בני אדם שנלקחים מוקדם מדי. תמיד אמרתי לו שהוא יועד לגדולות. זה היה מאוד קשה לשמוע שהוא הלך. תמיד היה חשוב לו שלאחרים יהיה טוב ושיהיו שמחים".
חבר של אגם לוריא, בועז רנד: "שירתנו יחד בצבא, בלשכת גיוס בחיפה. תמיד דיברנו שנטייל יחד בחו"ל אחרי הצבא וזה לא הסתדר כל כך. אני יצאתי לבד וקבענו להיפגש בחודש מאי בתאילנד בשביל לטייל במזרח יחד. נפגשנו בתאילנד, עשינו את קמבודיה וויטנאם. אחרי שחזרתי לארץ הוא המשיך למקומות נוספים, ביניהם נפאל. כשהייתי שואל אותו - יש לנו שתי אופציות לעשות טיול, לאיזו נצא? הוא היה אומר לי 'מה שיעשה אותך מאושר. לא משנה מה הטיול, אני רוצה שתהיה מאושר'. הוא אהב את כולם יותר משאהב את עצמו. הוא פשוט רצה שכולם יהיו מבסוטים סביבו והוא אחרון בתור. הוא היה חבר נפש, יכולנו לדבר איתו על הכל".
משפחתו וחבריו של נדב שהם מספרים כי היה אדם של חסד וענווה שהקדיש את רוב זמנו הפנוי לעזרה לזולת. הוא בחר להתגייס בהתנדבות ושירת ארבע שנים ביחידה מובחרת. מאז שהיה נער התנדב בשורה של עמותות חברתיות בעיקר כאלה העוזרות לילדים עם צרכים מיוחדים. המשפחה והחברים סיפרו כי נדב תמיד היה הראשון להתנדב לכל משימה ולהציע עזרה. "הרדאר" שלו תמיד חיפש איך אפשר לעזור לאחרים. היה מלא שמחת חיים ובעל כישרון נדיר שבא לידי ביטוי בכל אשר עשה. נדב הצטיין בלימוד בישיבה, בשירות הצבאי, בלימודיו האקדמאים בטכניון ובעבודתו כמהנדס מכונות, אך מעל לכל בלטה צניעותו. גם מהסיפורים שהגיעו מאזור האסון עולה כי נדב פעל בגבורה עילאית כדי להושיט עזרה לחבריו, בצורה המאפיינת אותו".
מאמצי החילוץ בנפאל:
הערכה בנוגע לישראלים הנעדרים: לא נפגעו
בתוך כך, צוות מורחב של שגרירות ישראל בנפאל פועל יחד עם חברות הביטוח לחלץ 13 ישראלים התקועים בבקתות בשמורה באזור האסון. בשל תנאי מזג האוויר ניתן לפנות אותם רק במסוקים, אולם הצבאי הנפאלי זקוק לכלי הטיס למטרות אחרות ולפי שעה לא ברור מתי הדבר יתאפשר. בנוסף, פועל הצוות הישראלי לאתר מספר צעירים ישראליים נוספים שעד כה לא נוצר איתם קשר. ההערכה במשרד החוץ היא שהצעירים הללו לא נפגעו אלא נמצאים בבתי הארחה שהקשר איתם נותק בשל תנאי מזג האוויר.
לנפאל הגיעו שני דיפלומטים ישראליים המשרתים בהודו כדי לטפל בנפגעי האסון. הבוקר הם סייעו בהעברת ששת הפצועים הישראליים מבית החולים הצבאי בו טופלו עד כה לבית החולים האמריקאי. ממשרד החוץ נמסר עוד ל-nrg כי המטרה העיקרית של השגרירות כעת היא הבאת ארונות ההרוגים ארצה במהירות הגדולה ביותר.
הרב חזקי ליפשיץ, שליח בית חב"ד קטמנדו כתב הערב בעמוד הפייסבוק שלו: "כולנו משפחה אחת, יחד בשמחה ויחד בעצב. אנחנו כאן בנוהל חירום. משתדלים לסייע עד כמה שרק ניתן. נא קבלו בהבנה את הקווים התפוסים אצלנו. נענה לכל הורה וחבר מודאג. כולם יושבים כאן גם אל תוך הלילה. מנסים להתחזק זה מזה. לשאוב כוחות. איבדנו חברים וחברות יקרים עד מאוד, כאלו שישבו איתנו רק אתמול -שלשום.
"יחד עם האבל הגדול נמצאים כל הזמן עם הפצועים ולא עוזבים את אילו שחולצו ושרדו את הזוועה. בכל פעם מחדש אנחנו מתפעמים מתעצומות הנפש שמגייסים החברים כאן. מציעים את עזרתם בכל תחום שהוא, מגייסים בגדים וחפצים לטובת הניצולים שהגיעו הנה חסרי כל ועומדים לימיננו בכל העת הכואבת הזו".
האסון בו נהרגו המטיילים הישראלים לאחר שמפולת שלגים גדולה אירעה באזור בו עובר מסלול הטיול ברכס האנאפורנה הפופולארי בקרב תרמילאים. עד כה דווח כי לפחות 27 אנשים נהרגו, וכ-70 עדיין נעדרים. מומחים מודאגים כי כמות ההרוגים במסלול הנמצא במרחק כ-160 ק"מ מהבירה קטמנדו, עשויה לעלות.
מאיה, מטיילת ישראלית שביקשה לא לחשוף את שמה המלא, אמרה ל"גרדיאן": הייתי בין 13 הישראלים שפונו מאזור האסון. הסתכלתי בתמונות של חברה שלי במצלמה. יום אחד בילינו יחד, וביום הבא עמדנו למות על השלג. זה רק חבר'ה צעירים, בשנות העשרים לחייהם. אנשים שמחים".
הסופה הכריעה גם מדריכים מקומיים סבל גם הוא מהיפותרמיה
המטיילים לא היו ערוכים לסופת השלגים, שנגרמה כששובל של סופת ציקלון פנה מערבה לכיוון צפון הודו. האנאפורנה, ההר העשירי בגובהו בעולם, נחשבת לאחד המסלולים המטויילים ביותר, וחודש אוקטובר נחשב ל"שיא" העונה: אלפי מטיילים צועדים בשבילים הצרים, ישנים ואוכלים בבקתות הפזורות לאורך המסלול.
האסון אירע לאחר שככל הנראה 120 מטיילים יצאו ממחנה קבע בשמורת האנאפורנה, בגובה של 4,800 מטרים, למסלול באורך של שלוש שעות, המטפס לגובה של 700 מטרים
המטיילים יצאו לדרך בבוקר במטרה לחצות את הפאס ולהגיע למקום הלינה הבא עד רדת החשכה. "עזבנו בשעה 5:30 בבוקר", סיפרה מאיה. "לא יכולתי לראות כלום. לקח לנו חמש שעות להגיע לשיא הגובה שם נכנסו לבקתה. בשלב זה סבלו מאיה ומטיילים נוספים מהיפותרמיה בשל הקור העז. "היינו חייבים להחליט, כולם אמרו שאם נישאר שם נמות. הרבה אנשים ניסו להמשיך הלאה ולהגיע למקום לינה, וככה כמה מהחברים שלי".
מאיה וחבריה נשארו במשך 20 שעות, כשהסופה משתוללת סביבם. הם התכרבלו ביחד כדי לשמור על חום גופם, וסיפקו שק שינה לאחד הפורטרים מקבוצה אחרת, שסבל מהיפותרמיה. באופן אירוני, אחת הסיבות לכך שהאנאפורנה מושך מטיילים רבים, ביניהם גם ישראלים, שהוא נחשב לקל יחסית למסלולים אחרים. "זה הטרק הכי קל, הכי מתוייר,. לא היה לנו הרבה ציוד, עזבנו את התיקים והמשכנו ללכת דרך הסופה", אמרה מאיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם