ה"שושנה" שמעדיפים לשכוח ? פעולת קיביה
פעולת תגמול קשה באוקטובר 1953 גררה תגובות נסערות בארץ ובעולם, בשל המספר הרב של אזרחים, נשים וילדים שנהרגו במבצע של הצנחנים בכפר קיביה בגדה המערבית. הפיגועים הכואבים בישראל לא הצדיקו את מסכת השקרים שעטפו את המבצע. אפרים לפיד מביא תזכורת ולקחים
מערכת IsraelDefense
הפעולה, אשר כונתה "מבצע שושנה", על שם הילדה שושנה קניאס, הוטלה על הצנחנים בפיקודו של אריק שרון. זאת הייתה פעולה משותפת ראשונה של גדוד 890 ויחידה 101. בפעולה בליל 15-14 באוקטובר נהרגו בשוגג 69 אזרחים ירדנים ונהרסו בתים רבים. זה הניסוח באתר הצנחנים. בפעולה השתתפו כ-130 חיילים והם נשאו כ-700 ק"ג חומר נפץ. הפקודה המטכ"לית הורתה על פיצוץ בתים לאחר הברחת התושבים. מפקד הפעולה, רס"ן אריק שרון, שינה על דעת עצמו, וכתב כי מטרת הפעולה היא פגיעה מרבית בנפש וברכוש.
מיכאל בר-זהר כותב בספרו על בן-גוריון כי ההחלטה על הפעולה בקיביה התקבלה במעמד ארבעה אישים בעת ביקור בתמרון צה"ל בצפון. הארבעה היו ממלא מקום שר הביטחון, פנחס לבון, הרמטכ"ל רא"ל מרדכי מקלף, ראש אג"ם אלוף משה דיין ובן-גוריון,
בן גוריון היה אז בסיום שלושה חודשי חופשה שנטל כדי לכתוב את תורת הביטחון של ישראל. את מקומו מילא משה שרת, והוא חזר לתפקיד ב-18 לאוקטובר, כמה ימים אחר המבצע. למחרת חזרתו של בן-גוריון הוא אמר ב'קול ישראל' כי "עשינו בדיקה מדויקת והתברר לנו בהחלט כי אף יחידה צבאית הקטנה ביותר לא נפקדה ממחנה בליל ההתקפה על קיביה". לדבריו נערכה ההתקפה על ידי "תושבים מיישובי הספר אשר פקעה סבלנותם".
ב-25.10.53 גינתה מועצת הביטחון את ישראל על הפעולה. אלוף משה דיין, שהוזעק לניו יורק לסייע בידי הדיפלומטים הישראלים בראשות אבא אבן, לא הצליח אף הוא לשכנע את נציגי המדינות. יומיים קודם פרסם נתן אלתרמן את הטור "על דבקות שאינה במקומה", בו הביע תמיהה על כי ישראל לא מגנה את הפעולה בפה מלא ("חובה היא שנפסול את הפסול, על מנת שידגשו פי-שנים הצודק והנכון"). לימים אמר בן-גוריון כי אכן שיקר, אך היה זה "שקר לטובת המדינה", הודה כי הפעולה היתה משגה וכי הוא מתבייש בפעולה.
הפעולה עוררה זעם רב בעולם נוכח העובדה כי כוונה כנגד אזרחים ולא נגד חיילים. בעת שדיין היה בחו"ל התפרסמה בעיתון "העולם הזה" ביקורת קשה על הפעולה כולל פרטים שנשמרו אז בסוד ועל יחסים עכורים בצמרת. שירות הביטחון קרא את יומנה ואת מחברותיה של יעל, בת ה-15, בתו של משה דיין וסבר שמקצת המידע שנחשף הגיע מיעל שהיתה מיודדת עם עורך "העולם הזה", אורי אבנרי. כשחזר דיין לארץ כעס מאד על בתו.
בעקבות הטבח בקיביה וכמה פעולות תגמול שפגעו בלגיון הירדני עשה הפיקוד הירדני מאמצים להרגיע את הגבול. ההסתננות מירדן פחתה בשנת 1954 במידה ניכרת, אך נמשכה מרצועת עזה. בעקבות הפעולה בקיביה החליטה בריטניה להיערך להגנת ממלכת ירדן, בת בריתה. הבריטים הציבו בירדן טייסת האנטר לפטרול לאורך הגבול ועוד טייסת ומפייר בשדה-תעופה עמאן. בנוסף, תגברו את הכוח המשוריין הבריטי שהיה ערוך בירדן, הופסקה זמנית אספקת הנשק לישראל ונדחו תמרונים משותפים לשני החילות בקפריסין.
אך, ללא ספק, הצעד החמור ביותר של בריטניה כנגד ישראל היה התכנון, שלא בוצע כמובן, להשמיד את חיל-האוויר הישראלי (תכנית Encounter'י- עימות).
תודה למיכאל בר-זהר, למנחם פינקלשטיין, למרדכי בר-און, לאתר הצנחנים ולאתר חיל האוויר.
לכתבות נוספות באתר ISRAEL DEFENSE היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם