הארמים חוגגים: שיחררו אותנו מהזהות הערבית
המיעוט הארמי הנרדף, ששמר במשך אלפי שנים על זהותו ועל השפה העתיקה של התלמוד ותרגומי המקרא, קיבל השבוע בצעד היסטורי הכרה כלאום בישראל. "אנחנו ישראלים ומעודדים גיוס לצה"ל והשתלבות במדינה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לא בטוח שהילד זהוב השיער, המדבר ערבית, ארמית, רוסית ועברית, מבין על מה כל המהומה, אבל כאשר יצא יעקב עם אביו, שאדי ח'לול, ועם אמו אוקסנה, מלשכת משרד הפנים בצפת, הוא חטף את תעודת הזהות של אביו מידיו ואמר בגאווה "הא יוטיו דיעקוב" - זו תעודת הזהות של יעקב. האירוע הקצר הזה שהתרחש השבוע בצפת, מסמל שינוי היסטורי עבור עם שחי כאן אלפי שנים, במהלכם נטבח ונרדף עד שכמעט איבד את זהותו.
כעת, במשימה כמעט אחרונה לפני שהוא פורש מתפקידו, ניאות שר הפנים גדעון סער להכליל את הלאום הארמי ברשימת הלאומים המאושרים והמוכרים במדינת ישראל. שאדי ח'לול, סרן במיל' ויו"ר העמותה הארמית בישראל, נמנה עם אלה שהובילו אל הצעד. הוא תושב הכפר המָרוֹני גוש־חלב שבגליל העליון. לדבריו, הנוצרים הארמים הם צאצאיהם וממשיכיהם של הארמים הקדומים.
"בסוריה, בלבנון ובעיראק של היום היו ממלכות ארמיות: ארם נהריים, ארם צובא, ארם דמשק, פדן ארם, גשור, מעכה ועוד. לא היה להן כל קשר לערבים. אנחנו שימרנו את השפה הייחודית לנו ואימצנו את הדת הנוצרית. המנהגים שלנו שונים לגמרי מאלו של הערבים, ולמרות זאת במשך כל השנים המדינה התייחסה אלינו במרשם האוכלוסין ובמוסדות שלה כבני הלאום הערבי".
לפני שבע שנים הקים ח׳לול, יחד עם חברים נוספים, את העמותה להנחלת המורשת הארמית. הם שמו לעצמם למטרה לחבר את ילדי העדה לשפה העתיקה, שפת התפילות שלהם, ולמנהגי אבותיהם. "לאורך 1,400 שנים התחולל באזור שלנו תהליך השִׁעֲרוּב: הערבים הגיעו לאזור וניסו להדביק חותם ערבי על כל דבר בו, תוך שלילת כל ישות עדתית אחרת. היהודים שבאו לכאן והקימו את מדינת ישראל ב־1948 לא הבינו את הדברים האלה. מבחינתם כל דובר ערבית היה ערבי. העמותה שלנו הצליחה להוכיח מי אנחנו באמת, והצדק נעשה".
מרחק רב עברו העם או הקולקטיב הארמי מאז ימי קדם ועד היום, עד שיש הטוענים כי לא ברור האם אדם יכול לזהות עצמו כארמי, צאצא לאותו עם נרדף ומוכה שנעלם עם הכיבוש הערבי. לדברי הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד באוניברסיטה העברית, השפה הארמית, שאותה מכירים היהודים מדפי התלמוד הבבלי, והארמית הסורית המופיעה בספרי התפילות של הארמים, הן קרובות אבל עדיין שונות.
"גם השפה שהם מדברים היום עברה הרבה מאוד גלגולים והיא אינה דומה לשפת הארמים בתקופות קדומות יותר״, מסביר גרשוני. ״הנושא הזה נחקר הרבה. גם אם אתה שולט בארמית בבלית לא תוכל להבין את הארמים, ומנגד גם הם יכולים להבין רק 70 אחוז מהשפה הארמית המופיעה בתלמוד. השפה הארמית התגלגלה לניבים והגיות שונות ברחבי המזרח התיכון, מסוריה ועד בבל״.
זהותם של הארמים, הטוענים להיותם אומה, כמעט נמחקה כליל במהלך 1,400 השנים האחרונות. העמים שכבשו את אדמותיהם אילצו אותם לשנות את שפתם ולהתבולל, לא אפשרו להם חופש דת והרסו את הכנסיות שלהם. הארמים בישראל משתייכים לשלוש עדות נוצריות: כעשרת אלפים ארמים הם מרונים, מתוכם כאלפיים אנשי צד"ל שגלו לכאן מלבנון אחרי נסיגת צה"ל בשנת 2000; כ־1,500 ארמים הם נוצרים אורתודוקסים, המוכרים ברישומי האוכלוסין כבני הלאום האשורי; ועוד כמה מאות מאמינים המשתייכים לכנסייה הסורית־קתולית. הארמים מתגוררים בעיקר בגוש־חלב, בחיפה, בנצרת, בעכו ובירושלים.
על פי ההערכות, יש בעולם כ־10 מיליוני מרונים הרואים עצמם ארמים, אף כי רק כחצי מיליון איש מהם מדברים בשפה הארמית באופן יום־יומי. בישראל השפה כמעט נעלמה, ומשתמשים בה בעיקר בתפילה בכנסיות. אבל ילדי הארמים מקבלים היום שיעורי שפה ומורשת, ושבים להכיר את שפת אבותיהם ולהשתמש בה. בשנת 2002 החליטה הכנסת על ביטול סעיף הלאום בתעודות הזהות של אזרחי ישראל – כך שלמעשה אין כל תיעוד בידי האדם המצהיר על הלאום שלו, זולת המופיע ברשומות המדינה.
למה היה כל כך חשוב לכם להיאבק על רישום הלאום, שכבר לא מופיע בתעודות הזהות?
"משמעות ההכרה בנו כלאום רשמי היא קודם כול רוחנית. סוף־סוף אנחנו מקבלים הכרה כעם שאליו אנחנו משתייכים וגאים בו. מעבר לזה יש לכך גם יתרונות מבחינה חינוכית ותרבותית של שימור העם. עד היום היינו חלק מאוכלוסייה ערבית, שקיבלה כמקשה אחת תקציבים לחינוך, תרבות וערכים שאינם קשורים ומזוהים איתנו. הערבים מדברים בשמנו, וגם מקללים את המדינה שהם חיים בה. מי שרוצה להזדהות כערבי ולקלל את המדינה שייהנה, אבל אנחנו ארמים ישראלים, ואנחנו מעודדים השתלבות ושילוב, כולל שירות בצה"ל ובמדינה בכלל".
לא ברור כמה מהנוצרים בישראל המשתייכים לזרם הארמי יממשו את האפשרות להגדיר עצמם ארמים ברישומי המדינה, לאחר שהתרגלו כבר לחיות תחת ההגדרה 'ערבים'. יש גם מתנגדים בעדה למהלך החדש, וח'לול סבור כי התנגדותם נובעת מפחד של שנים. "אני קורא להם 'בני חסות'. הם פשוט מיישמים את התזה והחוקים הערביים והאסלאמיים כבני חסות, כאילו הם תחת שלטון האסלאם. הם שכחו שהם חיים היום במדינת ישראל, עם שלטון יהודי ודמוקרטיה שומרת חוק, שמאפשרים להם להזדהות עם העדה הארמית כרצונם בלי לפגוע באף אחד.
"יש כיום בישראל יותר מ־130 אלף נוצרים, וכולם רשאים להירשם לפי בקשתם כבני הלאום הארמי. בתוך כמה שנים נראה את כל התהליך הזה מתגשם. אני רק מקווה שמשרד הפנים לא יכביד עם בירוקרטיה מורכבת על האנשים שלנו".
תהליך ההכרה אכן מורכב. ילדים קטנים, כמו יעקב ח׳לול, יכולים לקבל הכרה כבני הלאום הארמי לאחר הצהרה של הוריהם לפקיד משרד הפנים. המבוגרים, שכבר רשומים כערבים, נדרשים להוכיח את השתייכותם ללאום הארמי בבית משפט מחוזי, הבוחן כל אדם ומבקש ממנו הצהרה ועדויות מכנסייה ארמית מקומית.
כניסתם של בני משפחת ח'לול ללשכת משרד הפנים מעוררת תשומת לב בקרב הממתינים האחרים בתור. במקום יושבים נאדיר סאדר ומרים דאוד. נאדיר הוא תושב גוש־חלב, מרים היא ילידת לבנון שעקרה לישראל לאחר נסיגת צה"ל. כשהשניים שומעים משאדי על החלטת שר הפנים ועל סיבת בואו ללשכה, התרגשותם גוברת.
"תבין, אנחנו הוכרחנו לדבר את השפה הערבית, אבל אנחנו לא ערבים ולא צריכים להיחשב כערבים", אומר לי נאדיר. "מדינת ישראל היא מדינת הלאום שלנו, ואנחנו ישראלים לכל דבר. זה מקומם שבכל מקום אנחנו מזוהים כתושבים ערבים. בתעודת הזהות שלנו, לפני שהסתירו את הלאום בכוכביות, היינו מוגדרים כערבים, וזה לא היה בסדר. השינוי הזה היה צריך להיעשות לפני שנים. אני גאה להיות נוצרי ולא רוצה להיות ערבי".
מרים מצטרפת לשיחה ומוסיפה: "נכון שהשפה שלמדנו בבתי הספר היא ערבית ואנחנו מדברים אותה ביום־יום, אבל השורשים שלנו הם ארמיים. התפילות שלנו בכנסייה הן בארמית. עכשיו שאני רואה שאפשר לשנות זה טוב. התחושה היא שמאפשרים לנו לחזור לשורשים שלנו".
המהלך הארמי להתנתקות מהחברה הערבית מגיע, במקרה או שלא במקרה, על רקע מסע הטבח וההרג שמבצעים אנשי דאעש בבני העדה בסוריה ובעיראק. ביום שלישי השבוע נפגש שר הפנים, גדעון סער, בנצרת־עילית, עם עשרות מחברי העדה הנוצרית־ארמית. בפגישה השתתף המנהיג הרוחני של פורום גיוס הנוצרים דוברי הערבית לצה"ל, האב גבריאל נדאף, שדחף גם הוא להכרה בלאום הארמי ולניתוק מהלאום הערבי הכפוי.
"כואב לנו על גורלם של אחינו הארמים הנוצרים הנמצאים בכל רחבי המזרח התיכון ונטבחים יום יום", אמר האב נדאף בפגישה. החלטת שר הפנים מסייעת לנו להרים ראש בגאווה ולהרגיש במדינת ישראל חופשיים ומוגנים. השינוי שאפשרת", פנה אל השר, "איננו רק שינוי מנהלתי, אלא שינוי מהותי ומשמעותי. זהו צעד היסטורי".
לאחר המפגש ניגש אליי אחד מחברי פורום הגיוס לצה"ל מחיפה, ג'וני שמו. הוא ביקש שלא לציין את שם משפחתו, ורק רצה להבהיר כמה אבסורדית הייתה המציאות עד כה: "זו לא ההיסטוריה שלנו, לא המסורת שלנו, לא השפה שבה אנחנו מתפללים – אז למה שנהיה ערבים? הם שרפו לנו ספרי קודש לכל אורך ההיסטוריה. דאעש משמיד כל מה שהוא לא אסלאם, וזה מה שעשו לנו גם כן. לפני אלף שנה היה זה צלאח א־דין שערף את ראשי הארמים וניסה להעלים כל זכר היסטורי לעמים שחיו כאן זולת המוסלמים. אתה לא יכול להגיד שאנחנו לא היינו פה ולא קיימיםֿ, כשיש ספרים שלנו בני אלפי שנים בשפה הארמית ובהם אנחנו מתפללים. אם אתה יהודי ומדבר פינית וגם חי בפינלנד אז זה אומר שאתה לא יהודי?"
איך זה יבוא לידי ביטוי בשטח?
"אנחנו לא מדברים על כסף, אם לכך אתה מכוון, אבל יש לזה גם משמעויות תקציביות. עד היום הנוצרים היו תחת הקטגוריה ערבים, וברגע שאתה בא ומחלק תקציבים לחינוך, תרבות וכדומה, הרוב לא מגיע אלינו. יש לנו היסטוריה ומסורת משלנו, ואנחנו רוצים ללמוד אותה בבתי הספר הנוצריים. אנחנו לא רוצים ללמוד רק על כל מה שהערבים עשו בעולם. צריך להכניס את לימוד השפה לבתי הספר. לילדים שלי בבית יש דגל מדינת ישראל ולצדו דגל הארמים. זו המורשת שלנו וזו המדינה שלנו".
השר סער
לדבריו "כל אחד בתפקיד כזה מקבל החלטות של ניהול שוטף במערכות גדולות, אבל בסופו של יום אתה שואל את עצמך מה שיניתי. ההחלטה שקיבלתי להכיר בלאום הארמי היא החלטה שעושה צדק לפני כל דבר אחר. זאת החלטה מקצועית שבחנו אותה היטב. קיבלנו שלוש חוות דעת ממומחים ממוסדות אקדמיים שונים, וערכנו תהליך ארוך שבו נפגשנו עם אנשי העדה וגם שמענו את העמדות השונות בדיונים מקצועיים.
"במהלך השנים סבלו הארמים כאן מרדיפות, מדיכוי ומאפליה. במדינות סביבנו הם סובלים גם היום. אני מבקש שתראו את ההחלטה הזו לא רק כהחלטה אישית שקיבל אדם אחד בתפקידו, אלא כהחלטה שקיבלתי בשם עמי, העם היהודי. עם שברוך ה' הוא היום עם חזק, עם שחזר למולדתו ההיסטורית, עם שהיום יש לו הכוח להגן על עצמו בכוחות עצמו – אבל עם שידע במשך שנים ארוכות ודורות רבים סבל, אפליה וגם השמדה. המחויבות המוסרית שלנו היא להגן על המיעוט הארמי החי בארצנו ובמדינתנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם