לא הגיור ולא הדיור יפילו את הממשלה
שיתוף פעולה של הנציגים החרדים והערבים בוועדת החוקה יכול להפיל את חוק הגיור. נתניהו מנסה למצוא חן בעיני החרדים ובינתיים לאיש לא בוער לפרק את הקואליציה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
13 חברים בוועדה. אחד (היו"ר דודו רותם) מישראל ביתנו, אחד מהליכוד, שניים מהבית היהודי, שניים מיש עתיד, אחד (אלעזר שטרן, יוזם החוק) מהתנועה, שניים מסיעת העבודה, אחד מיהדות התורה, אחד מש"ס ושניים מהסיעות הערביות.
התנועה, יש עתיד, ישראל ביתנו והעבודה תומכות בהצעת החוק. סך הכול שישה. הבית היהודי והח"כים החרדים מתנגדים – ארבעה. יו"ר הקואליציה יריב לוין, חבר הוועדה, לא ייתן יד להעברת ההצעה שתסבך את הקואליציה. הוא יצביע על פי ההנחיות שיקבל מנתניהו. סביר להניח שנתניהו יבקש ממנו להתנגד לחוק.
שני חברי הוועדה מהסיעות הערביות, איברהים צרצור וג'מאל זחאלקה, הם שיכריעו את הכף. אם יחברו לאורי מקלב ולאברהם מיכאלי ההצעה תיפול. במילים אחרות: הח"כים הערבים הם שעתידים להכריע אם תעלה הצעת חוק הגיור להצבעה בקריאה שנייה ושלישית.
ביהדות התורה בונים על שיתוף הפעולה של צרצור וזחאלקה, בהתאם למסורת הפרלמנטרית של שיתוף פעולה שנוצרה בין הסיעות החרדיות לסיעות הערביות. מאידך גיסא, הסיעות הערביות נוהגות שלא להתערב בסוגיות הפנים־יהודיות ואין סוגיה בעלת אופי פנים־יהודי יותר מסוגיית הגיור.
האם להצעת חוק הגיור יש רוב בכנסת? מדוע חזר בו ראש הממשלה בדקה התשעים מהעברת הצעת מחליטים בממשלה, בהתאם לפשרה שהושגה בין התנועה לבית היהודי? האם יש משמעות לברית בין לפיד ללבני? האם הבית היהודי אכן תפרוש מהקואליציה אם החוק יעבור? ושאלה נוספת: האם לאחר שהצליח לפרק את המוקש הגדול מכולם, התקציב, יפתח ראש הממשלה את מושב החורף של הכנסת כשברקע סימן שאלה ענק? תוך שבוע או פחות נדע.
ביום רביעי אחר הצהריים כינס נתניהו את ראשי הקואליציה. בפגישה הוחלט להקים צוות של נציגי סיעות הקואליציה שמטרתו למפות את הבעיות ולהציע פתרונות. אך הצוות לא יטפל בחוק הגיור.
לנתניהו דפוס התנהגות פוליטי קבוע: בעניינים שברומו של עולם הוא מפגין אומץ נדיר ויכולת תמרון ראויה לכל שבח. בסוגיות פוליטיות פנימיות הוא מוּנע מחששות. הוא יודע להתייצב מול נשיא ארה"ב, אבל עצם המחשבה על הצורך להתייצב אצל נשיאה של מדינת ישראל מעוררת אצלו חרדה.
לפני הבחירות האחרונות שילם כופר לליברמן כדי שיוכל לישון בשקט בלילות שאחרי הבחירות. כעת הוא מבקש לשלם מחיר לסיעות החרדיות כדי שיוכל לישון בשקט אחרי הבחירות הבאות. אז חשש מהליכה לנשיא מהמחנה השני, נשיא שהיה לו ליריב מר, נשיא שהוא אלוף בתרגילים פוליטיים. עתה הוא חושש מהליכה לנשיא שהתנגד לבחירתו.
החשש שגרם לנתניהו לבטל את התוכנית המקורית ולא להביא לממשלה את הצעת המחליטים בעניין הגיור, הוא חשש מפירוק הקואליציה בחודשים הקרובים. נכון שהתקציב עובר, אבל לנתניהו אין אמון באף אחד מהשותפים. לא בלפיד, לא בליברמן, לא בבנט. אולי לפיד יפרק תוך כמה חודשים את הקואליציה כדי לא לאפשר לכחלון להתארגן, אולי ארה"ב תלחץ ולדרוש ויתורים מדיניים ואז בנט יפרק את הקואליציה, אולי ליברמן יחליט משיקולים שלו לפרק את הממשלה.
נתניהו יכול לסמוך רק על ציפי לבני. לא משום שהיא נאמנה לו במיוחד אלא משום שאין לה לאן ללכת. נתניהו חושש שהקואליציה תתפרק לקראת סוף מושב החורף, ואם כן, יצטרך את תמיכתן של הסיעות החרדיות תוך זמן קצר, מיד אחרי הבחירות. אסור לו לריב איתן עכשיו ולהוסיף את החלטת הגיור על חוק הגיוס.
יריב לוין וזאב אלקין, יו"ר הקואליציה היוצא וזה הנכנס, התנגדו להחלטתו של נתניהו לרדת מהחלטת ממשלה. השניים סברו כי הסיכוי לפירוק הקואליציה בחודשים הקרובים אינו גדול לאחר שהתקציב מובטח, וחששו מנגד שההחלטה הנוכחית תוביל למשבר קואליציוני. כפי שאכן קרה.
מדוע העדיפו הסיעות החרדיות המשך חקיקה על החלטת ממשלה? הרי החלטת ממשלה שהיא נוסחת פשרה בין לבני לבנט מתונה בהרבה מהצעת החוק. ומדוע הסתכן נתניהו במסלול החקיקה? סוגיית הגיור חשובה בעיקר ליהדות התורה, ש"ס נגררת אחריה אבל עוסקת בסוגיה פחות. בכנסת הקודמת, ערב הקמת הממשלה, עיכבה יהדות התורה את כניסתה כשהצעת חוק הגיור הייתה אבן הנגף. אז העלה את ההצעה דודו רותם.
החרדים בונים על כמה תרחישים. האופטימלי מבחינתם - ההצעה תיפול בוועדת החוקה. אם לא אז, מבחינתם נשמרת האופציה לחזור להחלטת ממשלה. ואם לא, הם סבורים שנתניהו ימצא דרך למנוע את העברת החוק בכנסת כי אחרת הקואליציה עשויה להתפרק. הרי לבית היהודי תהיה בעיה להישאר בקואליציה אם החוק יאושר בכנסת.
נתניהו מצדו מבקש לטעון, ידינו לא שפכו את הדיו הזה. לא כתבתי ולא קידמתי את הצעת החוק. אם תיפול בוועדה - מה טוב. ואם לא תיפול ותעלה להצבעה במליאת הכנסת? על פניו מובטח להצעה רוב. התנועה, ישראל ביתנו, יש עתיד, העבודה ומרצ יתמכו. זה יוצר גוש של 58. החוק אינו חוק יסוד. רק גיוס חירום של כל השאר כולל כל חברי סיעת הליכוד והח"כים הערבים כו־לם יכול להבטיח שהחוק ייפול. והסיעות הערביות, כבר אמרנו, הן לא ממש חלק מהמשחק.
אז ישנם שני תרחישים. הראשון, שהוא בעל סבירות גבוהה, שהסיעות ימצאו דרך למנוע את ההצבעה משום שהמערכת הפוליטית לא בשלה עדיין ללכת לבחירות. רובם ככולם בונים על בחירות בעוד שנה, לא בעוד שלושה חודשים. כולל משה כחלון שסיפר לנו השבוע את מה שידענו כבר מזמן.
התרחיש השני הוא שהחוק יעבור. אבל אז יוכל נתניהו לרחוץ בניקיון כפיו מול הסיעות החרדיות. הוא ניסה. הוא התנגד. יצא מה שיצא.
פרשת חוק הגיור מבחינתו של נתניהו היא פרשת הקרדיט. הוא לא רצה בשום אופן לרשום על שמו את ההחלטה. על כן לא העביר את ההחלטה בממשלה בתום מושב הקיץ. על כן לחץ על בנט שיהיה הוא זה שיביא את ההחלטה להצבעה בממשלה ולא לבני. שר הדתות הוא שר שיש לו עניין, תמהים בסביבתו, מדוע אינו מעלה את ההחלטה? בנט מצדו מוותר על הכבוד לטובת לבני. סיעתה יזמה את ההצעה והיא זו שתשמח לקבל את הקרדיט.
נתניהו מנסה לעשות את הבלתי אפשרי. ללכת על הביצים בלי לשבור אותן. להמשיך עם ולהרגיש בלי. לנהל קואליציה שהדי־אן־איי שלה הוא אנטי־חרדי ולשתף פעולה עם הסיעות החרדיות לקראת הבחירות הבאות.
לא רק שהמשימה בלתי אפשרית; לא מן הנמנע שהסיעות החרדיות עשו לו תרגיל. ביהדות התורה ובש"ס הגיעו למסקנה טבעית: נתניהו כבר לא יחליף את הקואליציה בכנסת הנוכחית. לא יכניס את הסיעות החרדיות. ועוד שנה - שנה וחצי במדבר האופוזיציוני זה יותר מדי. המטרה האסטרטגית של הסיעות החרדיות היא להקדים את הבחירות.
ש"ס מתמודדת בינתיים עם בעיות פנימיות, אבל כשיהדות התורה יוזמת מאבק בנושאי דת ומדינה ש"ס לא יכולה להישאר מאחור. החרדים הכניסו את נתניהו למשבר קואליציוני שככל הנראה לא יוביל לבחירות, אך האופציה קיימת. עם זאת, הם לא נתנו לו הבטחה מפורשת שימליצו עליו אחרי הבחירות אצל נשיא המדינה. מה גם שהבטחות שכאלה כתובות על הקרח.
"לכל אחד הספקת להיות אח במהלך הקדנציה", העיר גדעון סער ליאיר לפיד בישיבת הממשלה שלשום. "רק לאחד לא הייתי אח", השיב לפיד כשהוא מתכוון לסער ולליכוד. אלא שלברית שעליה הוכרז שלשום בחגיגיות אין משמעות של ממש. התנועה ויש עתיד שיתפו פעולה גם קודם בנושאים מדיניים ובסוגיות דת ומדינה.
לא מדובר בהליכה משותפת לבחירות ולא באיום משותף שמציגות שתי הסיעות לנתניהו, למשל בעניין חוק הגיור. עבור ציפי לבני, יאיר לפיד הוא אח רחוק.
אלעזר שטרן הוא היחיד שמאיים לא לשתף פעולה עם הקואליציה אם החוק שלו לא יעבור. ציפי לבני אינה מאיימת בפרישה. שלא לדבר על יאיר לפיד. על כן האיום היחיד, אם בכלל קיים, הוא האיום של הבית היהודי. איום שיוצר מציאות מרתקת. הסיעה תתקשה להישאר בקואליציה אם חוק הגיור יעבור. מנגד, היא תתקשה לפרוש ולהוביל את המדינה לבחירות בגלל חוק הגיור. הרב דרוקמן תומך בהצעת הפשרה. אבל גם הצעת החוק אינה כפי שמציירים אותה.
הסעיף היחיד שעשוי לשנות את הסטטוס קוו הוא סעיף 18 שמקבע בחוק הכרה בגיורים הרפורמיים והקונסרבטיביים שנערכו בחו"ל. היום בג"ץ מכיר בהם, גם משרד הפנים. הרבנות - לא. כלומר גר שכזה מקבל אזרחות אבל לא יכול להתחתן כדת משה וישראל.
הרפורמים ביקשו להכניס לחוק את הסעיף מחשש שהחוק שמקבע את הגיור בישראל יבטל את פסיקת בג"ץ. הצעת המחליטים אינה כוללת את הסעיף הזה. אפשר היה להגיע להסכמות דומות גם בחקיקה. בקואליציה מעריכים שלו ההצבעה הייתה חשאית, לפחות לחמישה מתוך 12 חברי סיעת הבית היהודי לא הייתה בעיה עם הצעת החוק. אבל הסיעה מחויבת לחלק מהרבנים שמחויבים לגישה ממלכתית שקובעת כי יש לשמור על מעמדה של הרבנות הראשית.
הכול טוב ויפה, רק שהרבנית הראשית לא נמצאת בידי הציונות הדתית זה שנים. זה כמו שמפלגת העבודה הייתה שומרת על נאמנות לבית המשפט העליון לאחר שיריב לוין היה מתמנה לנשיא.
בכל מקרה, חלק ניכר מבוחרי הבית היהודי לא ישלימו עם החוק. אבל חלק אחר לא יבינו מידע הסיעה מפרקת את הממשלה והולכת לבחירות. אם החוק יעבור – אף שהסבירות נמוכה - הבית היהודי יפרוש בסופו של יום מסיבה אחרת. הסיבה שמצדיקה את פרישת הסיעה בעיני מרבית בוחריה היא סיבה מדינית. עם זאת, סביר להניח שנתניהו יצליח הפעם לפרק את המוקש ולהיחלץ מהמשבר.
הממשלה תיפול בגלל הדיור, לא בגלל הגיור, אמר השבוע דרעי. האמת היא שהממשלה תיפול לא בגלל הגיור ולא בגלל הדיור. היא תיפול כשרוב הסיעות בכנסת יגלו נכונות ללכת לבחירות. לא עכשיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם