האם איראן תצליח להגיע לפיתוח פצצה גרעינית?
כפי שהמו"מ בין איראן למעצמות מתנהל, ההסתברות לכך שבעוד חודש טהרן תישאר עם יכולת לפתח פצצת גרעין גבוהה במיוחד. לאור זאת, עולה השאלה מה האפשרויות העומדות בפני נתניהו בחודש שנשאר ולאחריו. פרשנות
עוד חודש מהיום, איראן צפויה להפוך רשמית למדינה גרעינית. כזו שמחזיקה ביכולת לייצר נשק גרעיני. זאת, כמובן, אם לא יהיה שינוי דרסטי במשא ומתן שאיראן מקיימת עם המעצמות. המשמעות של ההחלטה הזו, אם תתקבל, היא אחת - מדינת ישראל תהיה תחת איום קיומי. כל יום. אמנם אין ערובה לכך שאיראן תשתמש בפצצה, אבל האיום יישאר. יתרה מזאת, פצצה גרעינית 'מקרינה' עוצמה. למעשה, פצצה כזו מאפשרת למדינה המחזיקה בה לספק הרתעה בכל מקום אליה היא מגיעה.
בזמן המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ כל מעצמה נתנה 'מטריה' גרעינית למדינות או אזורים בעולם בהם היא רצתה להשיג חזקה בדרך עקיפה.
האסטרטגיה האיראנית
בהקשר הזה, ה-24 לנובמבר צפויה להיות נקודה ארכימדית באסטרטגיה של ישראל. זה תאריך שבו המו"מ עם איראן צפוי להסתיים. בזמן שנותר, יש לבנימין נתניהו מספר אופציות. כדי להבין אותן, צריך לבחון קודם לכן את האסטרטגיה של איראן. האסטרטגיה האיראנית בונה את הצבא האיראני כצבא הגנתי על המדינה והאינטרסים הקרובים כמו מיצרי הורמוז, ואת ארגוני הטרור השיעים כזרוע התקפית אותם מפעילה יחידה מיוחדת של משמרות המהפיכה בשם 'כוח קודס' (Quds Force). מדובר ביחידה שפועלת מחוץ לגבולות איראן, כאשר מטרתה היא להשיג יתרון אסטרטגי לאיראן באמצעות מינוף כוחות ומשאבים חיצוניים.
דוגמא אחת לכך היא השימוש שעושה איראן בארגוני טרור. חיזבאללה בלבנון, חמאס בעזה או החות'ים בתימן. איראן גם תומכת במדינות כמו סוריה, עיראק וסודן כדי לקדם את השפעתה הפוליטית וכדי לייצר בסיס לוגיסטי שיתמוך באינטרסים האסטרטגיים שלה. בהיבט זה, איראן היא אחת המדינות היחידות בעולם שיודעת להפעיל בהצלחה ארגוני טרור ככלי אסטרטגי. זאת, בשונה מארגוני ביון מערביים שגם מנסים לעשות זאת, שלא בהצלחה רבה. מאירוע 'מפרץ החזירים' ועד תמיכה באל קעידה נגד הרוסים באפגניסטן, ניסיונות כאלו, במרבית המקרים, הביאו לתוצאה הפוכה.
בנוסף לשימוש בארגוני טרור, איראן גם מקדמת קשרים עם מדינות כמו סין, קוריאה הצפונית ורוסיה כדי לפתח נשק אסטרטגי. בהיבט הגרעיני, קיימים אזכורים ברשת לכך שבין איראן לצפון קוריאה יש מעבר טכנולוגיות גרעין ואולי אף פיתוח משותף של טילים, ראשי נפץ ואולי אפילו העשרת אורניום. לגבי סין, אין זה סוד שאיראן 'מזמינה' נשק מתעשיות ביטחוניות בסין עבור פעילות ארגוני הטרור בהם היא תומכת. מקורות מסוימים אף מעלים חשד כי קיימים קשרים בין התעשייה הביטחונית הסינית לאיראנית. בסופו של יום, לאיראן יש תעשייה ביטחונית ענפה שנוגעת כמעט בכל הזירות - ים, אוויר ויבשה.
האסטרטגיה האיראנית כוללת פן נוסף. והוא ההבנה שככל שאתה יותר חזק במונחים של עוצמה צבאית, כך אתה הופך להיות יותר אטרקטיבי בעיני המעצמות. אלו, רוצות להשיג את האינטרסים שלהן והן מחפשות שותפים פוטנציאלים לעשות זאת. עד היום, הייתה זו ישראל. העוצמה הצבאית של צה"ל אפשרה להנהגה הישראלית מרחב תמרון בזירה הגיאו-פוליטית. אמנם ישראל בחרה בנתיב האמריקאי, אך לצידו הצליחה ישראל להשיג מטרות גם מול רוסיה, סין ואירופה. אם רוסיה רוצה למשל לשמור על משטר אסד, אז היא מבינה שסוללת S-300 לא יכולה להגיע לטהרן. ככה זה עובד. או אם נתניהו רוצה לשמר את הסכסוך הסורי בתוך סוריה, הוא צריך לבטל עסקת מל"טים בין חברה ישראלית לממשל באוקראינה. ואלו דוגמאות בודדות. אך הן ממחישות את המשמעות שיש לעוצמה צבאית במערכת הבינלאומית.
איראן מבינה זאת ולכן היא השקיעה הרבה מאמצים וכסף כדי לרכוש עוצמה כזו. פיתוח תעשייה ביטחונית, אימון וניהול ארגוני טרור בכל המזרח התיכון ופיתוח תשתית לייצור פצצה גרעינית. כל אלו מרכיבי עוצמה שהעלו את האטרקטיביות של איראן בעיני המעצמות. לא סתם סין רוצה לחזק את הקשר עם טהרן, רוסיה פועלת כל הזמן לחיזוק הקשר עם טהרן, לונדון (בשם אירופה) אירחה החודש פורום עסקי עם גורמים איראניים וזו גם הסיבה שארה"ב מכינה את הקרקע לאיראן גרעינית בכך שהיא תאפשר לה להמשיך להחזיק באמצעי העשרת אורניום.
האופציה הישראלית
למעשה, ישראל איבדה את קרנה. היא כבר לא 'סקסית' בעיני המעצמות. באופן פרדוקסלי זה נובע מכך שהיא פחות אגרסיבית בשדה הקרב. מאז מלחמת לבנון השנייה, ישראל נוקטת בהכלה על חשבון הכרעה. נכון, אפשר לקרוא מאות מאמרים של מומחים צבאיים ישראלים שיסבירו למה אי אפשר להכריע ארגון טרור, ולמה ישראל מבחינה פוליטית לא יכולה לתת לצה"ל לנצח. אבל העובדה היא שישראל איבדה מכוחה להשפיע על המזרח התיכון. נכון, צה"ל חזק והוא ישמור על הישרדותה של ישראל, אבל זה לא ייתן לישראל את השקט שהיא רוצה.
במציאות המזרח תיכונית של ימינו, אם אובמה, פוטין, האיחוד האירופאי או סין רוצים להשיג משהו במזרח התיכון, הם פונים לאיראן. למה? כי היא מסוגלת להזיז דברים. ישראל לא. האם ישראל מסוגלת לשלוח צבא להילחם ב-ISIS? האם היא מסוגלת להשפיע על הפרלמנט בתימן, לבנון, סוריה או עירק? האם ישראל יכולה להשפיע על מחירי הנפט באמצעות מיצרי הורמוז? או אולי להשפיע על המאבק בין הסונים לשיעים במזרח התיכון? ייתכן וישראל יכולה להשפיע על ההיבטים הללו, אבל איראן יותר. וככל שאיראן תהיה חזקה יותר צבאית, כך השווי שלה בעיני המעצמות יעלה ושל ישראל ירד. זו המציאות של המזרח התיכון.
אז מה נתניהו יכול לעשות?
להפציץ באיראן. אין ספק שבעת הזו מדובר במהלך שיטרוף את הקלפים במזרח התיכון. בין שתתפתח מלחמה בין ישראל לאיראן בצורה ישירה או עקיפה, מהלך כזה יחליש את איראן, יחזק את ישראל, ויעלה את שווי הממשל בירושלים על פני זה בטהרן בעיני המעצמות. צריך לזכור שמעצמות אוהבות יכולת השפעה, או בשפה אקדמית 'הקרנה של עוצמה'. לא בדיבורים, במעשים. הצלחה של מעשה כזה לא תימדד רק בתוצאה האם תכנית הגרעין האיראנית הושמדה או לא, אלא ביכולת ההשפעה שתהיה לישראל על מהלכים של המעצמות במזרח התיכון.
שילוב של הפצצה באיראן עם שימוש נכון בשדות הגז שנמצאו לחופי ישראל, יכול לבנות קשרים עוד יותר הדוקים עם מצרים וירדן. ייתכן ופגיעה כואבת באיראן אפילו תקרב בין ירושלים לדמשק וביירות שיחפשו עטין אחר. אם זה יקרה, ייתכן וגם טורקיה תזחל על ארבע לכיוון ירושלים כאשר היא תבין באיזה שולחן סועדים מנהיגי המעצמות. גם ארדואן מבין שבמזרח התיכון לא כדאי להיות מבודד.
לנטרל את ההסכם מול איראן. נתניהו יכול להשתמש בלובי היהודי בוושינגטון כדי לנטרל את ההסכם מול איראן. סימנים לכך כבר צצו בשבוע שעבר כאשר נציגי הקונגרס רעמו על כך שאובמה מנסה למצוא מסלול 'עוקף קונגרס' להסכם עם איראן. בתרחיש כזה, סביר להניח שאובמה יבחר בהמשך הסנקציות על פני מלחמה ישירה עם איראן, או תמיכה בהפצצה ישראלית, והעולם למעשה יחכה לניסוי גרעיני ראשון של טהרן. ניסוי כזה יהפוך את הפצצה האיראנית לעובדה מוגמרת. נטרול ההסכם מכיוונה של ארה"ב באמצעות לחץ פוליטי בקונגרס/סנאט, ישרת בעיקר את האינטרסים של איראן.
במצב כזה, ישראל תהיה חייבת לנטרל את הנכסים האיראניים ובראשם חיזבאללה, עד להשגת הפצצה על ידי טהרן. כמו כן, ישראל תצטרך לתמוך בגירעון מדינות כמו סעודיה, מצרים, ירדן וטורקיה כדי שייווצר במזרח התיכון מאזן אימה. כזה שיאפשר בעתיד לירושלים לנסות ולהשיג מנוף הרתעה על טהרן באמצעות חבירה לאחת ממדינות אלו ויצירת 'הרתעה אזורית'.
לא לעשות כלום, ולהסתמך על סעודיה. במקרה כזה, איראן תהיה גרעינית ותתפתח הרתעה הדדית בין טהרן לירושלים. תחת החסות של הרתעה זו, איראן תוכל להקרין עוצמה למדינות תחת השפעתה ובכך יהיה לה יתרון אסטרטגי על פני ישראל, שטמון ביכולת שלה להשתמש בארגוני טרור להתשת ישראל. במקרה זה, החץ 3 לא יעזור מול עימותים בעצימות נמוכה והוא יישאר בגדר 'פיל לבן' (ויקר) במזרח התיכון. בתרחיש כזה, ישראל צפויה להיכנס לסבבי עימותים תכופים בעצימות נמוכה שיהרסו את הכלכלה הישראלית ויהפכו את חיי השגרה בארץ לבלתי נסבלים. ישראל תתמוטט כלכלית ומורלית מבלי שאיראן תרה אפילו טיל שיאהב אחד לכיוון.
באחד הכנסים האחרונים שהייתי, אמר מנכ"ל חברה טכנולוגית בינלאומית גדולה הפועלת בארץ, כי כל סבב לחימה כמו 'צוק איתן' מעכב החלטות לגבי ישראל בחצי שנה בגלל שההנהלה העולמית מחכה לראות איך תתעצב המציאות לאחר העימות. ואם יהיו סבבים כאלו כל חצי שנה? ברור לכל בר דעת שאחרי שנתיים-שלוש כאלו אף אחד לא ישקיע בישראל. כדי להתמודד עם מציאות כזו, ישראל תצטרך לייצר 'חגורת ביטחון' מסביבה. כלומר, להגיע למצב שלבנון, סוריה, ירדן ומצרים ימנעו פעילות טרור מתוכן. בסיני זה כבר קורה בגלל שסיסי מרגיש מאוים מארגונים אלו. בשאר המדינות מדובר באתגר לא פשוט בכלל לאור היחלשות הממשל המרכזי. ייתכן וישראל תצטרך את עזרתה של סעודיה, מובילת העולם הסוני, כדי להגיע לכך. השאלה איזה מחיר ירושלים תידרש לשלם. קווי 67? 48? את היוזמה הסעודית מרביתנו מכירים.
התקפה על חיזבאללה ו-ISIS. אופציה שלישית היא לנצל את החודש שנותר כדי להתמודד עם ISIS וחיזבאללה. אסביר. כרגע, איראן היא המדינה היחידה באופן מעשי במזרח התיכון שמשתתפת בלחימה הקרקעית נגד דאעש לצד עיראק וסוריה. כלומר, אם ארה"ב ואירופה רוצות לשמר האינטרסים שלהם במזרח התיכון מפני השתלטות דאעש, למי הן פונות? נכון, לטהרן. לא לירושלים. אם צה"ל יראה שהוא מסוגל לנטרל את ISIS, ייתכן וכתובת המען של המעצמות תשתנה.
לגבי חיזבאללה, הוא נמצא בתקופת משבר. לאחר לחימה ממושכת בעירק וסוריה, ולאחרונה מול דאעש, הארגון מתחיל לאבד מהלגיטימיות שלו. סך האבידות שלו לפי פרסומים ברשת מגיע לאלפים, וכך גם הפצועים. הלגיטימיות שלו בעיני הציבור השיעי בירידה. יחד עם זאת, הוא עדיין שומר על כוחו ומהווה נכס אסטרטגי של איראן באזור. כל פעם שיש בעיה במזרח התיכון, יחידות הארגון נשלחות לפתור אותה. אם חיזבאללה לא יהיה, איראן לא תשפיע. ולאן יבואו המעצמות שירצו לשמר את האינטרסים שלהן במזרח התיכון? ניחשתם נכון, לירושלים.
פתיחת ערוץ דיון עם איראן באופן מידי. אם ייחתם הסכם בין המעצמות לאיראן שישאיר לטהרן פצצת גרעין ביד, ייתכן והסכם בסגנון no-first-use כפי שמציעה הודו לפקיסטן יכול לשרת את ישראל. הסכם זה למעשה יעגן את ההרתעה ההדדית בין המדינות. ישראל אף תוכל להשתמש בטכנולוגיית החץ-3 כדי להשיג רצועת ביטחון עוטפת, ללא ארגוני טרור משמעותיים במזרח התיכון. בתרחיש היפותטי שבו לישראל ואיראן יש פצצות גרעין, ישראל עדיין נשארת עם מערכת הגנה בפני טילים. זה אומר שאיראן תרגיש מאוימת ותנסה בכל הזדמנות להחליש/לפגוע בישראל. זה מצב מסוכן שעלול להידרדר למלחמה גרעינית. לעומת זאת, ישראל יכולה להעביר לאיראן את הטכנולוגיה (לפחות את הדור הקודם שלה) תמורת מהלכים כמו פירוק חיזבאללה מנשקו, השמדת ISIS וחיזוק השלטון המרכזי בסוריה, לבנון וירדן. בצורה כזו, יכולה ירושלים להשיג איזון אסטרטגי מול איראן שיביא לתקופה ממושכת של שקט יחסי במזרח התיכון.
את זה כמובן עושים בגיבוי המעצמות, אבל הרעיון ברור. בדיונים אלו יוכלו איראן וישראל לקבוע גם את מרחב התמרון שלהן במזרח התיכון באמצעות קווים אדומים. אולי באמצעות 'טלפון אדום' בין ירושלים לטהרן, או באמצעות גוף מתווך מוסכם. במילים אחרות, מו"מ כזה יוכל להוביל למינוף הגרעין האיראני לצורך ויסות האלימות במזרח התיכון.
המטרה: טובת ישראל
אין ספק כי נת?יהו עומד בפני החלטת חייו, ועימו כל אזרחי ישראל. כניסתו של נשק גרעיני למזרח התיכון מהווה שינוי חשיבה אסטרטגי, ואולי את האתגר הכי גדול שעימו התמודדה מדינת ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים. יחד עם זאת, קשה לראות איך אפשר למנוע מנשק גרעיני להגיע לסביבתנו. האם הפצצה באיראן תעצור זאת? מקורות גלויים מראים כי לצד איראן, גם סעודיה, טורקיה, מצרים וירדן חושבות על הנושא ומקדמות בשלב זה כורים לצורך הפקת חשמל.
מה קורה בחדרי חדרים? שאלה פתוחה. גם בחינה של פרויקט הגרעין הפקיסטני תגלה שאם מדינה רוצה להשיג פצצה גרעינית, אף אחד לא ימנע ממנה. צריך רצון וסבלנות. בראייה אסטרטגית, אם לא ניתן למנוע זאת לחלוטין, ישראל צריכה לחשוב כיצד לנצל זאת לטובתה. את הרעיון שפצצה איראנית אינה פועלת דווקא לרעת ישראל העלה קנת' וולץ כבר באוגוסט 2012. על פי גישה זו, גרעון המזרח התיכון יכול להוביל ליציבות.
מאמר זה לא מתיימר לקחת צד, אלא להעלות לשיח הציבורי את האתגר בפניו עומדים כל אזרחי מדינת ישראל בחודש הקרוב. לאחר מכן, המעצמות יחליטו בשבילנו.
לכתבות נוספות באתר ISRAEL DEFENSE היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם